ביקורת ספרותית על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור? מאת סטיבן קינג
ספר לא משהו

---

אני לא חובב קונספירציות, מעולם לא הייתי. הנחיתה על הירח, הכפילים של מקרטני, אסון התאומים, הם לא דיברו אלי. אבל קנדי הוא סיפור אחר. מאז שאני זוכר את עצמי, אני נסחף אחר דמותו. משהו בטון הכריזמטי, בתעוזה האלגנטית ובהיסטוריה הפרטית שלו תמיד ריתק אותי.
פרויד יטען שזה בגלל הדמיון לאחי (איתו איני בקשר), אך אני אטען שזו פשוט נטייה לסיפור טוב. האמת נמצאת איפשהו בין לבין.

כנראה הייתי הילד היחיד שגרר את הוריו למוזיאון JFK בבוסטון, ומהבודדים שדקלמו את סיפור חייו של קנדי לפני יום הולדתם העשירי.
המזכרת שקנינו במוזיאון, עדין מתנוססת בראשי – ג'ון קנדי ואשתו, שלובי ידיים, צועדים בחוף הים מאושרים מתמיד.

סטיבן קינג הוא אחד מהסופרים הראשונים שהכרתי. ספריו נחשבים לעילוי וחלקם אף הומרו לסרטים שוברי קופות. שמעתי על רבים מספריו, אך בוש אני להודות שזהו קינג הראשון שלי. ספר שלו על פרשת קנדי אמור להיות אפי, או לפחות כך חשבתי.

הסיפור מגולל את קורות ג'ייק באמריקה של שלהי שנות החמישים. ג'ייק, מורה לספרות במקור, חוזר בזמן על מנת למנוע את ההתנקשות בנשיא. העילה למעשה, היא מניעת ארצות הברית הגזענית ומלחמת וייטנאם עקובת הדם.

קינג נולד בשלהי שנות הארבעים, כך שאין זה פלא שהוא מיטיב לתאר את התקופה. שנות החמישים שלו מתוארות בפרוטרוט - הסיסמאות, הגזענות, הלך הרוח. ניכר, כי זו הייתה הזדמנות עבורו להתרפק על ילדותו, הזדמנות שנוצלה עד תום. הרומן מוצף ברפרנסים לתרבות האמריקאית של זמנו, רפרנסים שילאו כל אדם זר ללאום או לתקופה.
היה באפשרותו להציג את ג'ייק כבעל תפקיד שולי, אך נכבד בראי היסטוריה האנושית (סטייל פורסט גאמפ), אך הוא ויתר עליה, ובכך בודד את הקורא הממוצע.
אם חפַץ הוא להעביר ביקורת אודות קשיי המחייה היום, או הבורות הבריאותית דאז, נדמה כי כשל
(ג'ייק מאפשר לאהובתו לעשן את עצמה למוות).

ספר של שמונה מעל שש מאות עמודים, צריך הצדקה בעיניי, בין אם היא עלילתית או רעיונית.
בכל אופן, מניין עמודיו אינו אמור לנבוע מהשתפכויות מיותרות.
בספרו עב הכרס, ציפיתי מקינג למתוח את רוחב היריעה ולעסוק בתיאוריות הקשר הרלוונטיות. אולם, בצעד פחדן, בחר קינג להתמקד בתיאוריית המתנקש הבודד בלבד.

אמינות היא קריטית בכתיבה, ולעיתים צריך לעמול עליה. אומנם אין הצדקה להימרחות הנפשעת של קינג - מעל שלוש מאות דפים מיותרים. לי הארווי אוסוולד (האנטגוניסט בסיפור), מופיע למשל רק בעמוד ארבע מאות.

אני כותב בשביל להעביר מסר, קינג כותב בשביל לחיות. היטפלותו לפרטים אומנם הייתה לרעתו במקרה הזה, אך היא מאפשרת לו להחליף כל פעם כובע ולצלול אל תוך עולם חדש, לחיות שם חיים מלאים.
מסע בזמן הוא נושא שחוק ומאוס. אולם קינג, בסופו של דבר, גבר על המשוכה.

לא כל רומן חייב לכלול עלילה רומנטית. ג'ייק אפינג היה יותר ממסוגל לסחוב על גבו את פוטנציאל הסיפור, אך קינג נכנע ליצריו. בסופו של יום, העלילה עוסקת בעיקר בקשר בינו ובין סיידי, ומקדישה רק שני עמודים למפגש בין ג'ייק ואוסוולד.

התכנון המקורי, היה לקרוא את "אנה קארנינה", להספיק לקרוא לפחות יצירה מופת אחת לפני החזרה ללימודים.
אם רק יכולתי לשוב בזמן, ולהחזיר לעצמי חמישה ימים.

שניים וחצי כוכבים של חסד.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?