מה אתם צריכים כדי להיות כתב טיולים?
דרכון צפוף בחותמות, אבל לא כזה שיחשיד אתכם בתור בלדרי סמים, מזוודת טרולי מוכנה בכל עת, שהרי לא יעלה על הדעת שבכל פעם שתנחתו תמתינו ליד המסוע בצוואר משורבב ותבזבזו שעה מחייכם, תכולת מזוודה התואמת את מזג האוויר באיזור היעד, שעלול להיות באנטיפוד שלכם. צריך גם בנזוג מתאים, שיאהב את הנתק ויסכים לעשות לבד מקלחות לילדים, או שהוא עצמו חי על מזוודות, צריך להבין דבר או שניים באוכל גורמה ובעיקר, צריך מגזין שיעסיק אותך.
בעידן שבו כל אחד יכול לשאוב חופנים של מידע מהרשת בלי לחשוד בכתב שהוא מכור למי שאירח אותו, כתב תיירות הוא באמת מקצוע נכחד.
ויל רודס הוא כזה. גבר טוב מזג ונוסע נלהב, שמשמש כתב התיירות של המגזין "נוסעים", מגזין אחד מתוך קבוצה של מפיקי ניירות כרומו בלתי שימושיים בעליל. הבעיה העיקרית שלו היא, איך ממציאים חומר כתוב על יעדים שנכתב עליהם כל מה שאפשר, ואיך מפיקים עוד קורטוב של מיץ מהפרי הכמוש הזה.
ויל נוסע לפריז וכמו גברים רבים, שחושבים שרחוק מהעין רחוק מהלב, הוא נכנע כמעט לליבו הבוגדני. בינתיים רק ליבו הוא בוגדני. בארגנטינה תשתנה התמונה וויל ילך שולל אחרי טיפשותו ואז ייווכח לדעת כי אם היה יהודי והיה מודע לפסוק במסכת אבות: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, אולי היה שת את לבו לדברים החכמים שנכתבו אלפי שנה לפני עידן הסמארטפון והדיגיטציה.
אלא שוויל לא רק שאינו יהודי, גם בכנסיה לא ביקר זה זמן רב.
בקיצור, ברור לכם שמעשה לא מוסרי יוביל לסחיטה, אלא שתמורה בצידה. לא רק איום אלא גם 10,000 דולר במנות חודשיות, שיעזרו לו לגמור את השיפוץ בביתו המתפרק.
אם הבנתם נכון, ויל יצטרך לציית למפעיליו כדי למנוע את פירוק ביתו המטאפורי ולעזור לשיפוץ ביתו הפיזי.
מי המפעילים שלו ועל ידי מי נשלחו, לא ברור לוויל וגם לא לנו. כריס פאבונה זורע רמזים כמו הנזל וגרטל ביער, אבל רמזים אחרים סותרים את אלה הראשונים וכבר לא ברור לנו מי הוא טוב ומי הוא רע. וגם כשהעניינים יתבררו בסוף לא בטוח שתהיו רגועים.
מה שברור מהתחלה הוא, שוויל נחשב לטוב. זה ברור לסופר וברור גם לנו. מה שלא ברור בכלל זה אם וויל חכם כמו שהיה רוצה לחשוב. אני לא מדברת על חוכמת המוסריות ועל האופן המטופש שבו נלכד בפח או נלכד ברשת או נפל בפח, המינוח פה זניח לחלוטין, אלא על העובדה שהוא מוסר מעטפות חתומות במהלך מסעותיו מפה לשם, ממשרד למשרד, ולא שואל את הבוס שלו, עורך המגזין, מה כמה ולמה.
בינתיים, הצוות הסוחט מלמד אותו את תורת המעקבים, תורת המפגשים, אומנות קרב מגע, ובקיצור, כל מה שבסופו של דבר יעזור לו להימלט מפניהם.
אבל עד אז אתם תחשדו בעורך המגזין, בסגניתו, באשתו של וויל, בכל מי שמוזכר בספר וגם במי אינו מוזכר כמובן.
זה ספר מתוק ומצחיק, משעשע ומותח, ספר שכיף אמיתי לקרוא, גם אם אתם לא מאמינים לכלום.
למרות שמאוד רציתי, לא גייסו אותי לסי.איי.איי. כך שאין לי מידע ממקור ראשון איך עושים את זה בלנגלי וירג'יניה. אגב, זה לא בגלל מחסור בכישורים, אלא מפני שהארגון לא מגייס סוכנים ממדינות השרויות בסכסוך. (שיהיה ככה, נניח).
מפה לשם, אתם תכססו ציפורניים רק אם זה ההרגל המגונה שלכם (שלי כן), ותוותרו על שינה רק אם אתם לא עייפים. אבל אני מבטיחה לכם שהכתיבה המקסימה והנהדרת של כריס פאבונה תעלה חיוך קבוע על פניכם, וזה הרבה יותר ממה שאפשר להשיג בימים אלה בארבעים שקלים.
