הביקורת הראשונה לספר הזה בשלוש השנים האחרונות! אני עומדת להיות מפורסמת!
נזכרתי באתר הזה, כי זה המקום היחיד שזכר את יום ההולדת שלי דמעה ואני ממש נהנית לכתוב פה ביקורות במקום להכין שיעורי בית.מומלץ ביותר.

אני חובבת של סטיבן קינג, ובכל זאת, אני קוראת רק חלק מהספרים שלו, ורק אחרי שעברו אישור של קורא נוסף. הספרים שהם על הגבול הדק בין "אני לא אשן עכשיו חודש" לבין "זה היה טוב. אני אמשיך עם החיים שלי עכשיו".
הגעתי לספר עם הרבה ציפיות. בכל זאת, נחשב לאחד מהספרים הכי טובים של קינג, ואם סטיבן קינג הצליח להפחיד את עצמו, אז איך אני, בן אנוש קטן ונחות ארגיש?(ספוילר- פחדתי)

אני לא בטוחה אם אפשר לקרוא להתחלה של הספר "אימה". כמובן שצריך לבנות דמויות ורקע, אבל כשאני אומרת התחלה אני מתכוונת למשהו כמו ~250 העמודים הראשונים.
אבל הסוף (אני מניחה שאיפשהו יש גם אמצע. אולי באמצע.) היה שווה את כל הספר, שבכלל לא היה מייגע לקרוא, כי בכל זאת, זה סטיבן קינג.

שורה תחתונה- אני חושבת שהספר מעולה. אני לא בטוחה לאיזה אנשים הייתי ממליצה לקרוא אותו, אבל בלי ספק קיימים כמה. למיטב ידיעתי, הספר הזה גם נחשב ספר "קאלט" של ספרות האימה המודרנית, או לכל הפחות של סטיבן קינג.
עלילה טובה, דמויות טובות, בניית מתח מעולה וסיום פתוח ומסקרן. בלי קשר לסיום, אני חושבת שהספר השאיר הרבה מקום לדמיון.

נקרא ב3 ימים, אחד מהם לילה שבו לא הצלחתי להניח את הספר עד 1, כשסיימתי אותו. איך ישנתי באותו לילה?
את זה נשאיר לפעם אחרת..

אממ
אז הספר מספר על פלורה בנקס- נערה בת 17 עם הפרעת זיכרון שגורמת לזיכרון שלה להתאפס כל כמה שעות.
עד שהיא מנשקת את דרייק (שהיא לא זוכרת בכלל), מתאהבת לגמרי וזוכרת את זה.
אז מה אני חושבת על הספר?
אני חייבת להגיד שהעלילה הייתה מקורית, אבל עדיין מאוד דומה לדברים אחרים. אני מתכוונת להגיד בזה שהרעיון עצמו של ילדה שהזיכרון שלה מתאפס כל כמה שעות ובלה בלה בלה הוא מקורי, אבל בכל זאת היו דברים שמאוד הזכירו ספרים אחרים (ראו ערך "הכל הכל").
הדמויות היו מעניינות אני מניחה? פלורה הייתה פחות או יותר תעלומה אחת גדולה, ההורים שלה לא התפתחו יותר מדי כדמויות, על פייג' בעיקר כעסתי רוב הספר ספוילר קטןאז מה אם היא נישקה את חבר שלך אז מה?! תתגברי על זה. וגם אם לא, פשוט להשאיר אותה ככה לבד? באמת? אחרי שאתן חברות מהגן?סוף ספוילר קטן.
רוב הספר התרכז בעיקר במחשבות של פלורה (ובצדק, כי הרבה דברים קורים שם) ופחות השאיר מקום לדמויות אחרות ותיאורים. האם זה חיסרון? כן ולא, זה פשוט סגנון שונה ולדעתי זה מאוד התאים לספר.
היו פעמים שהכתיבה ממש בילבלה אותי, שהייתי צריכה ממש לעצור, לחזור אחורה ולקרוא את העמודים האלה כמה פעמים.
בסך הכל הספר היה בסדר, הסתדרתי פחות או יותר עם הכתיבה ומאוד נהניתי לראות את ההתפתחות של פלורה לאורך הספר.
אני מניחה שאם אהבתם ספרים אחרים בסגנון הזה תאהבו גם את הספר הזה.
תתכוננו להישאר עם הרבה מחשבות על הספר אחרי הקריאה.