נכון, יש עוד הרבה דברים מקוממים בספר ואולי בגלל זה הוא היה שנוי במחלוקת.

ההשוואה לשואה מקוממת, גם אני נתקלתי בהשוואה דומה בספר של שולמית לפיד "סוף עונת הלימונים", וזה הכעיס אותי.

מסובך. סוגיית הלינה המשותפת, למעשה היה זה ניסוי (אידאולוגי) ארוך שנים בבני אדם, שתוצאותיו קשות וטוב שהופסק וחבל שרק אחרי כ-40 שנים.
ובכל מקרה - ההשוואה לשואה - בוטה וראויה לגינוי, ובכלל הציטוטים מעידים על סגנון.. לא משהו, בלשון המעטה.

צודקת בר, בסופו של דבר כולנו חוזרים לתל אביב, בכייף הייתי חוזרת לגור שם רק שהבן זוג הקיבוצניק (לשעבר) שלי לא מוכן אפילו לשמוע על זה, בסוף נמצא פשרה אבל לא נראה לי שזה יהיה בקיבוץ, נקפוץ מידי פעם לבקר :)

אמנם לא נולדתי בקיבוץ, אבל הביקורת שלך זרקה אותי לתקופה בה התגוררתי שנתיים בקיבוץ בצפון. זו הייתה חוויה. כל כך הרבה דברים יש לי לומר על הקיבוץ, טובים ורעים כאחד (רעים קצת יותר) את מסקנותיי שלי עשיתי מהמסע הזה וחזרתי תל אביבה.

שאולי, הדמות של אריק בספר היא מוקצנת, הוא לא דמות אהודה, הוא מלא בכעס ושינאה כלפי כל העולם וגרושתו.

ילדי קיבוץ יש כאלה שאוהבים ומתגעגעים ויש ששונאים ולא יחזרו לעולם כנראה שאין אפורים בענין הזה. נשמע ספר מענין אקרא בהזדמנות.

כן, קראתי את הסקירה שלך וראיתי שלא אהבת, גם אני לא הזדהתי עם הדמות הראשית ולפי דעתי הסופר בכוונה הקצין אותה, אבל האישו פה זה הלינה המשותפת ולא ההתנהגות שלו ואם נכנסים לעומק הקורה אז מבינים למה הוא ככה, חבל שלא המשכת לקרוא, לאט לאט התמונה מתבהרת.

ספר מקומם הדמות הראשית מעצבנת ודוחה ושום תירוץ לא התקבל אצלי לגבי התנהגותה.
לא יכולתי להמשיך לקרוא, ננטש ארבעה פרקים לפני הסוף ובד.כ הצד המזוכיסטי שלי ממשיך הלאה...
פה חשדתי!

חגית יקירה, תודה .... הוספתי אותו לרשימה שלי

לילוש, תלוי לאין לוקחים את זה, היו כאלה שלא אהבו את הקיצוניות של הדמות הראשית, אפילו טענו שהוא שוביניסט ולא מכבד נשים והיו כאלה שהתמקדו בסיפור של העלילה המשותפת ולאיזה זכרונות זה הביא אותם כחברי קיבוץ שחוו את אותה החוויה, אני לא הייתי במקום הזה אז אין לי הרבה מה להוסיף, כנראה שזר לא יבין זאת (וטוב שכך).

כן שונרא, הדמות של אריק מאד קיצונית ושנויה במחלוקת, הוא לא מסוג הגיבורים שאפשר לאהוב או להזדהות איתם, הלינה המשותפת ממש דפקה לו את הנפש כגבר מבוגר.

ההקבלה של בתי ילדים בקיבוץ למחנות השמדה היא במסגרת "ההומור הציני" או "השפה השנונה"?
"זרקתם אותנו לבתי ילדים מגיל אפס, אחר כך מקלחות, רק תאי גזים חסרים לסיפור."
דפוק בראש הבחור הזה. אין גבול לזילות השואה.

אני אוהבת את התמונה של הילד על הספר. הציטוט מעמוד 70... איזו השוואה מור אופק עשה? לא לעניין!
צריך להיות מסקרן השאלה איך מור אופק הביא את הדברים לקורא.