סיפורו של היהודי בזמן השואה הוא תמיד סיפור טעון רגשות. בתור נכד לניצולי שואה ששמע סיפורים והיה במשלחת לפולין, תמיד מתעורר אצלי הרגש המעורב של רחמים מול תעוזה, של פסיביות מול אקטיביות, של מלחמה מול ציונות, של האם הלכנו כצאן לטבח או שמא היה תהליך כלשהו שנראה את תוצאותיו בעתיד. הסיפור של יודיסאה הוא מעין שילוב של כל הרגשות שלי אל מול זוועות התקופה ואל מול הניצחון של החיים.
צ'רקה לוקח את הקומיקס למקום שמשרת הרבה דברים שבספרים אחרים לא תמיד הצלחתי למצוא, הוא משרת את המקום של יצירת חווית הסצנות בהן הדמויות נמצאות ועימן מתמודדות וזה עוצר אותך לרגע מכל מחשבה אפשרית, אלא להיות בתוך הסיפור. וצ'רקה עושה את זה טוב.
הסיפור כתוב טוב, ומספר עלילה מעולה, מביא את הקורא אחורה בזמן למקום שבו לעולם לא נרצה להיות ולחוות ועם זאת חובה עלינו לדעת. ואיוריו הנפלאים של צ'רקה בשחור ולבן יוצרים אווירה מתאימה לקריאת הסיפור. הכנסת הדמויות המשניות שהקורא פוגש לאורך הסיפור ממש משובבת את הנפש באסוציאציות שהדמויות מעלות מכל מיני סרטים וזה מוסיף נפח רב לעלילה.
חווית קריאה קצרה מידי מצד אחד ומעוררת מחשבה גם כמה ימים אחרי הקריאה (זמן כתיבת הביקורת).
תתכוננו להפגיש את הנפש היהודית שלכם עם סיפור יהודי מבית טוב.
תהנו...


















