#
מתחשק לפעמים להתנפל על מזון לא-בריא-בעליל שהוא טעים כמו שהוא לא בריא, ולאכול ממנו עד לתחושת בחילה, בלי לחשוב על המשקל או על השיניים. לא מדובר בחטיפי בריאות(!) ששמם הגאוני שיווקית מתיר לאכול אותם, אני מתכוונת לדבר האמיתי: לחסל חפיסת שוקולד בלי לטרוח להפריד לקוביות, לאכול חצי עוגת קרם מעולה (של שמו...), ערמת צ'יפס שרק יצאה מהמחבת, דליים של גלידה, מזון עתיר שומן וסוכר לזלול עד שכואבת הבטן.

זה מה שהרגשתי לגבי קריאת הספר הזה – זלילת מטעם ספרותי לא בריא בעליל, אבל מה זה טעים. מרתק מהמילה הראשונה עד לאחרונה, ההיגיון כלוא בביטחה מאחורי הסורגים, כבול בידיים וברגלים וחסום-פה, ואתה עסוק בלכסוס ציפרניים ולקרוא את הספר ברצף קטלני. פשוט מוכרח לדעת מה יקרה הלאה.
אם הייתי מאפשרת לחוש הביקורתי, זה הפעיל במקרים רבים אחרים, לצאת לחופשי הייתי בודאי אומרת לעצמי "זה פשוט לא יכול להיות, זה לא הגיוני". אבל הספר הזה צוחק לכל חוש ביקורתי: הוא כתוב כל כך אמין ומותח, שכל כלבי השמירה של הרציונליות נרדמו להם.
הסיפור עוסק, כמה לא מקורי, בקונספירציות של סוכנויות אמריקאיות סודיות ביותר, שכמו בספרים רבים הן קמות על יוצריהן ומנהלות מרדפי חיסול אחרי בני בריתן בעבר. תרמיות והטעיות, מרדפים מסמרי שיער, גיבורה יוצאת דופן (במקרה הזה היא – אולי 1.40 ס"מ גובה, מגנה על הגבר שגובהו 1.90 ס"מ, והוא מקבל את הגנתה באהבה, תרתי משמע...) כלבים מאולפים, כתוספת (ביחוד אחד ששמו איינשטיין וזה מה שהוא...) בקיצור – כל מה שביקשתי לי לימי הקיץ

חבל שהוא הסתיים מהר - אבל במקרה הזה אין ברירה. אי אפשר למשוך אותו, הוא מכריח אותך לקרוא. אם תפסיק לקרוא – מישהו ימות שם ואתה לא תספיק לעצור אותו. הוא היה כל כך מותח, שהצליח להתגבר גם על האפליקציה המעצבנת של אינדיבוק, חסרת מספרי עמוד, לא שומרת לך אוטומטית על המקום בו הפסקת לקרוא, ואחרי כל הפסקה צריך לדפדף במהירות כדי למצוא את המקום בו היית.

בקיצור – ספר נהדר למי שמסכים לקרוא ספר רק בשביל ההנאה, ומוותר לעצמו מפעם לפעם על בולמוס כלשהו. אגב – הוא לא משמין.

אנשים פשוט משוגעים מהקורונה. רוצים דוגמה? בבקשה.
אם לפני הקורונה, הייתי אומר שהספר הזה העביר לי את הזמן - מה אתם הייתם חושבים? אה, סתם עוד ספר אקשן קליל שאפשר לקרוא במנוחה בין שני ספרים אמיתיים.
ואחרי הקורונה? ובכן, או אז הייתם חושבים: וואו, יש לך מזל גדול שהיה לך את הספר הזה בהישג יד בתקופה הקשה הזאת!

אז כן, עד שהתחילו לחזור לשיגרה ואני וסקאוט נפגשנו והחלפנו בינינו מלאי של ספרים, הספר הזה לגמרי העביר לי את הזמן בתקופת הקורונה. לא הייתי מוכן כראוי, ונשארתי רק איתו. למען האמת, היו עוד שניים, אבל נטשתי אותם די מהר כי הם לא עיניינו אותי מספיק. אז נשארתי רק איתו.
בהתחלה, הייתי קורא עמודים בודדים בלבד ביום, פרק אחד לקח לי יומיים ולפעמים גם שלושה. כי לכו תדעו מתי תסתיים התקופה הזו ואוכל להצטייד בספרים נוספים?
זה לא ספר מושלם, אבל... מה הייתי עושה בלעדיו?

ועוד משהו: הבן אדם שבכריכה בטח לקח את זה יותר מדי רחוק כשאמרו שצריך להסתובב עם מסיכות, לא ככה?

***

אז מה יש לנו כאן? סוכנת מוסד (ככה הבנתי, לפחות, או משהו בסיגנון) שמצאת כל הזמן בניסיונות להסתתר ולהתחבא (פרנואידית קצת, אבל ככה זה כשאתה גדל במקומות כמו המוסד) מפני המוסד שהפנו לה עורף וניסו למצוא אותה ולחסל אותה כי היא ידעה יותר מדי. ואז, נציג שלהם פונה אליה ומבקש ממנה להציל את העולם (ככה, בגדול, לא צריך להיכנס לפרטים). אבל אז המשימה מסתבכת ויש תפנית בעלילה ו... נראה לי שפה אפסיק מחשש לספויילרים.

בקיצור, זה ספר שמתנהל כמו סרט אקשן (או יותר נכון - הדיאלוגים בין הדמויות הם כמו בסרט אקשן, האקשן לעומת זאת במינונים די נמוכים לטעמי). יש כאן גם סיפור אהבה פיקנטי שלטעמי תרם מעט לספר הלא כל כך מרהיב מבחינת כמות האקשן והמתח שבו כפי שציפיתי שיהיה. אבל, בתקופה כל כך קשה, שאין אף ספר אחר ליד, צריך להודות על מה שיש - ספר חביב ביותר להעביר איתו את הזמן.

הספר אמור להיות מתח לכן ציפיתי מההתחלה אבל היה קשה להיכנס לספר ובסבלנות רק אחרי למעלה ממאה עמודים הצלחתי להיכנס לתוך העלילה. ספר שהפסקתי לקרוא פעמיים באמצע לכמה ימים וקראתי בזמנים ספרים אחרים. לאחר שהצלחתי להיכנס לעלילה הספר התחיל לעניין אותי ואז המשכתי לקרוא אותו בשוטף אבל זכה לא בדיוק המתח הרגיל אלא לדעתי יותר ספר אימה. הסוף טוב כמו באגדות.

הכימאית, סטפני מאייר
סוגה: מתח
במילה אחת: מתח ואימה לייט
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: מטרה היחידה של ד"ר ג´וליאנה פורטיס בשלוש השנים האחרונות היא להישאר בחיים. לשרוד, לנשום, להתקיים בלי להשאיר עקבות, ולחמוק ממי שיעשו הכול כדי שלא תישאר בחיים. את מי שמנסים לחסל אותה היא החשיבה פעם כ"טובים". הם היו המעסיקים שלה בסוכנות הסודית ביותר בממשל האמריקני, זו שגורמת לנבחרי הציבור להיראות כלא יותר מבובות על חוט.
עכשיו מקגאיוור בגרסה הנשית נדרשת למומחיות שלה לפעול כמחסלת כדי להציל את עצמה ואחרים. מומחיות של ד"ר לחומרים כימיים, לא סוכנת חשאית עם נשק.
מד"ב: לא.
מתח: רמת המתח די קבועה לאורך הספר. אין קטעים מתים ארוכים מידי אך מצד שני רק סוף הספר באקשן גבוה.
טכנולוגיה: בעיקר היי-טק בתחום הנדסת חומרים גנטיים לחיסול אנשים.
אלימות: ישנה אלימות אבל לא כזו המעוררת אימה כמו בפרויקט X.
סקס: נכתב ע"י סופרת נוער (למרות שזה ספר למבוגרים), הכל במרומז.
מתאים ל: מתח האוהבים קצת רומנטיקה לנוער ומעט אזכורים לאימה.
קריאה חוזרת: לא.
ספרים נוספים בסגנון מישהו עשוי לטעון שמזכיר את פרויקט X, לדעתי לא.

סיכום: ספר מתח לא רע בסגנון מעט שונה מהשטאנץ הרגיל. רמת המתח די טובה לאורך הספר, אבל לא מהספרים שמחזיקים אתכם ערים אחרי חצות. נחמד לקרוא על גיבורה לכאורה אנטי-גיבור שהופכת למקגאיוור בזכות יכולות של דוקטור לחומרים. קטעי הרומנטיקה היו קצת מיותרים ומתאימים לנוער מתבגר בקושי.