ספר בסדר, באמת. כתוב טוב, העלילה נחמדה, לקראת סוף הספר המעגל מתחיל להסגר ולהתבהר, והסוף עצמו הצליח להפתיע אותי מעט, שזה תמיד נחמד. הדמויות טובות (למרות שהן לא ישנות ולא אוכלות כמעט, אבל מילא). זה הספר הראשון של גיום מוסו שאני קוראת, וסביר מאוד להניח שאקרא עוד.
הספר עוסק באלימות מזעזעת, עבר והווה מתערבבים. היו אלמנטים של מתח, של אהבה. זה לא ספר שיישאר איתי, אבל נהניתי ממש להעביר איתו את הזמן. הספר מתקדם בקצב טוב למרות כל הרבדים השונים.
הסיפור מתואר דרך עיניהן של דמויות שונות, שאת זה אני אוהבת בדרך כלל. הבעיה במקרה הזה היא שקיבלנו כמה פרקים מעיניהן של הקורבנות- דמויות שאינן בין החיים, והפרקים האילו בעצם איששו את התאוריות של הדמויות הראשיות בדרכן לפתור את התעלומה הגדולה. הבעיה בזה היא שהרגשתי קצת שהפרקים האילו עושים "הנחות" לסופר. כלומר: במקום שהדמות המרכזית תפתור את התסבוכת ותמצא רמזים ותחשוף את הפרטים יחד עם הקורא, מצאתי את עצמי קוראת את "מה שקרה באמת" עם תיאור הפרטים הקטנים (במקום שהדמות הראשית תבין אותם לבד)- מקווה שזה נשמע הגיוני :)

לסיכום, ספר נחמד להעביר איתו כמה ערבים.

לקרוא ספר של גיום מוסו זה כמו לצאת לנסיעה למקום לא מוכר ללא waze. הדרך לפניך היא כמו תעלומה, רבת פיתולים, ואם חשבת שהנה, עלית על הנתיב הנכון- אופס.. אז חשבת. כי הנה, לפניך עוד פיתול. אז אני קצת שבעתי מהסגנון הזה, והדבר הכי צפוי אצל גיום מוסו זה הבלתי צפוי. זה היה נחמד פעם אחת, פעמיים, אבל כשזה הופך לנוסחה, אז לא תודה.

שלושה שבועות לפני חתונתם, מגלה אנה לרפאל סוד גדול מעברה,שבעקבותיו השניים נקלעים למריבה שבסופה אנה נעלמת.כשרפאל יוצא בחיפושיו אחרי אנה, מגלה כי האישה שחי איתה לא קיימת בכלל. מסובך? אל דאגה! מוסו יפתור הכל.

לאוהבי המתח הקליל והמאוד זורם- אפשרי.אבל באותה מידה אפשר גם לוותר מבלי להצטער יותר מדי.

תמונה אחת, די מזעזעת אפר לומר של גופות שרופות משנה את כל התמונה...

רפאל ואנה אוטוטו בעל ואשה נופשים בדרום צרפת כאשר אנה רוצה להתוודות - "את זה אני עשיתי".....
רפאל לא מוכן לקבל ולהבין את פשר התמונה, הוא כועס, היא נעלמת וכאן מתחיל הסחרור הגדול של סוד נורא ואיום שנשמר
באדיקות, זהות בדויה מיתות משונות ופרשיה אחת שזעזעה את העולם.

רפאל מתחרט על תגובתו לתמונה ויוצא למסע אחר אנה עם בנו הפעוט מנישואיו הכושלים ועם חברו ושכנו, מארק, שוטר בדימוס
החיפושים אחר עברה של אנה מתרחשים בו זמנית גם בצרפת גם בבקורלין בארצות הברית, כאשר רפאל ובנו בברוקלין ומארק בצרפת,
מנסים לאתר, לברר ולנבור בעברה של אנה.
הם מגלים סודות שנסתה להסתיר, הם מגלים אמיתות שונות ומשונות, ובעיקר הם מגדלים את פשרה של התמונה הנוראה
ועד כמה היא קשורה לאחד מהם.

והסוף.... מיוחד ומפתיע.

ספר מתח חמוד וקליל כמו שרק גיום מוסו יודע לכתוב, לשעות הפנאי שנכפו עלינו בשעת הקורונה.

ספר מתח זורם וקליל, כמו שאר ספריו של גיום מוסו, מתאים מאד כספר טיסה, ממליצה בחום!
רפאל ואנה עומדים להינשא. הם יוצאים לחופשה ומשוחחים על הסודות שכל אחד שומר לעצמו. אנה תוהה האם רפאל יאהב אותה גם אם יגלה שעשתה מעשה נוראי. רפאל בטוח ששום סוד לא ישנה את אהבתו כלפיה ודוחק בה לשתף אותו בסוד שלה. כשאנה מראה לו תמונה מזעזעת ואומרת שהיא אחראית למעשה, רפאל עוזב אותה מייד.
לאחר מחשבה והרהורים, רפאל מצטער על התנהגותו ומחליט לחזור ולשוחח עם אנה אבל מגלה שאנה נעלמה.
רפאל הוא אב חד הורי שמגדל את תיאו לבד, אשתו עזבה אותו כי טענה שהיא לא בנויה לגדל ילדים והשאירה לו את תיאו. מארק, שכנו וחברו הטוב, שומר לו על תיאו הקטן בעת הצורך.
רפאל חובר למארק, שהוא שוטר בגימלאות שמאד מתגעגע לעבודה בחקירות וביחד הם מנסים למצוא את אנה ולגלות מה הקשר שלה למקרה רצח לא פתור שזעזע את כולם.
רפאל ומארק מתפצלים: רפאל חוקר בארצות הברית ומארק חוקר בצרפת. הם מעדכנים אחד את השני על בסיס יומי ולאט לאט מפענחים את התעלומה. הם מגלים הרבה סודות על אנה ועל משפחתה.
מיהי אנה? מה היא מסתירה?איך היא קשורה למעשה המחריד שזעזע מדינה שלמה? לאן היא ברחה? מה עלה בגורלה?
הכל מתגלה לאט לאט, כל הקצוות נסגרים והסוף מאד מפתיע. קריאה מהנה!

עד היום קראתי את כל ספריו של גיום מוסו שתורגמו לעברית. בדרך-כלל ספריו מתאימים לי לתקופות שבהן אני טרודה בענייני דיומא שמצריכים אנרגיה מועצמת.

מוסו כותב קליל, אין צורך במאמץ במיוחד, תאי המוח נחים בשלווה בחצידוריהם והדפים עוברים מצד לצד בלי להרגיש. נכון! אלה זן ספרים שהמצאתי להם קיצור בראשי תיבות: קנ"ש משמע: קראתי, נהנתי שכחתי.

רוב ספריו מכוונים לסוגת המתח וכך גם הנוכחי. הספר "הנערה מברוקלין" יודע לשמור על מתח, אך אל תצפו למתח תזזיתי. פה לא כוססים צפורנים, לא תולשים שערות, ויחד עם זאת, מאוד רוצים להגיע לפתרון התעלומה. ראו הוזהרתם!

למוסו יש דפוס כתיבה: פרקים קצרים, משפטים לא ארוכים, כתיבה בטלאים, וציטוטים ידועים של סופרים ופילוסופים למיניהם בראש כל פרק. לא תמיד הציטוטים מתאימים לתוכנו של אותו פרק, אך הם שם- שיהיה. זה בדיוק כמו להניח מלח ופלפל על השולחן, גם שאין צורך ושהתבשיל מתובל היטב, אך המלח והפלפל מקשטים את השולחן.

לזכותו של מוסו ,ייאמר שעד שני שליש מהספר לא ידעתי את הפתרון לתעלומה, בשליש האחרון כבר היה לי רמזון קטן והסוף הפתיע. איזה דימיון יש לסופר הזה... מעניין מה הוא אוכל שם בצרפת שתורם לכישרון הזה.

בכתיבה יפה, נהדרת ומיומנת, מוסו מגולל חקירה בשתי חזיתות, על ידי שתי דמויות מרכזיות. השילוב בין שתי החזיתות, וחוטי המעבר ביניהם משלימים את החסר ובונות את השלם.
קל מאוד להתמכר לדמויות המורכבות והמרתקות שמוסו טווה בספריו, וככל שאני קוראת את ספריו, אני חשה כיצד הוא משתבח מספר לספר.
העלילה מגוללת לקורא על ידי שתי דמויות. בגוף ראשון רפאל ברתלמי ובגוף שלישי -מארק קאראדק.

אז מה יש לנו כאן?

הספר מתחיל ב-31.8.2016. אנה בקר ורפאל ברתלמי, מצויים שלושה שבועות לפני חתונתם, ואחרי חצי שנה של הכרות. רפאל אהב את אנה מההתחלה. הוא התאהב במיסתורין, האיפוק והדסקרטיות שאפפה אותה, יחד עם זאת כל התכונות הללו ואופיה היוו מקור לחרדה עבורו.

דו-שיח והתנצחות ביניהם, על החיים ללא סודות אחד מהשני, מגיע לתחנה שאף אחד לא ציפה לה....

"אתה רוצה לדעת אם יש לי סוד, רפאל? התשובה היא כן! אתה רוצה לדעת למה אני לא רוצה לספר לך עליו? כי מרגע שאספר לך לא רק שתפסיק לאהוב אותי, אתה תשנא אותי."

.... ואז חיטטת בתיק ושלפת את הטאבלט שלך. הקלדת סיסמה ופתחת את אפליקציית התמונות. אט אט דיפדפת בין התמונות בחיפוש אחר תמונה מסוימת. כשמצאת אותה הסתכלת עלי במבט חודר, מילמלת כמה מילים והושטת לי את הטאבלט. שם, מול עיני, היה הסוד שסחטתי ממך.
"אני עשיתי את זה," אמרת שוב ושוב. (עמוד 12)

מה היה שם בתמונה שזעזע את רפאל וגרם לו לצאת מהבית בתדהמה, עם עור ברווז ומיצי מרה בגרון?
האם בועת האושר שבה חי, היתה רק אחיזת עיניים שכיסתה מציאות אחרת?
האם עליו לדאוג לאנה או ההיפך, להיזהר ממנה?

מהסצנה הזו מתחילה להתגלגל חקירה על ידי שתי דמויות מרכזיות. למה? כי אנה נעלמה? לאן?

מי זה רפאל ברתלמי? סופר של ספרי מתח. הכתיבה היא מרכז חייו ולשם היטה את כל פעולותיו. הכתיבה היתה עבורו נתיב בריחה מהשגרה העגמומית. אלא מה, שהיצירתיות שלו נקטעה לפני שלוש שנים, בגלל נטלי קרטיס ובמהלך סיור בלונדון.

נטלי היתה אשת העולם הדיגטאלי, ואילו רפאל אהב את הנייר. הריון לא מתוכנן הותיר אותם כזוג עם תיאו ילדם המשותף.

נטלי הבינה מהר מאוד שהיא לא בנויה להיות אימא, והחליטה להשאיר את תיאו בידיו של רפאל, ולעזוב הכל מאחריה לטובת העבודה בגוגל העולמית.

כעבור יומיים רפאל חזר עם תיאו לדירתו במונפרנאס בצרפת...

כאב חד הורי רפאל היה זקוק מעת לעת ל"חברים טובים" שייסיעו בידו לטפל בתיאו. לעזרתו מגיחה הדמות הנוספת בעלילה: השוטר מארק קאראדק. קארדאק היה שוטר בעבר. הוא נפצע מכדור שנורה לעברו במהלך שוד מזויין בככר ונדום, ומאז אותו אירוע נאלץ לפרוש לפנסיה מוקדמת. למרות זאת "דם השוטר" זרם בעורקיו. לדבריו: "פעם שוטר תמיד שוטר" (עמוד 38)

רפאל משתף את מארק באירוע עם אנה, ושני אלה יוצאים לחפש את אנה ובהמשך מתפצלים. תוך כדי חקירתם שניהם נתקלים, במידע משונה על אנה והכול מתחיל להיות מורכב והזוי, עד כדי לא רציונאלי.

כמו ביתר ספריו של מוסו גם כאן יש טויסט והפתעה... היה לי חשד ובכל זאת הופתעתי.

לסיכום אשתמש בציטוט מעמוד 94: "האמת היא כמו השמש. אפשר לראות לאורה הכול, אך אי-אפשר להתבונן בה." (ויקטור הוגו)

אם מתעלמים מכמה שגיאות וביטויים שכנראה לא תורגמו נכון אז לכו על זה! יופי של ספר להתפלש איתו כמה שעות, בליווי דימיונו המופלג של מוסו.

תיהנו

לי יניני

הוצאת כנרת זמורה ביתן, מתח, 304 עמודים, 2017

מצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך.

יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך.

ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.

תמונה אחת שווה אלף מילים, האומנם? לאנה יש סוד מעברה וכשרפאל לוחץ עליה היא מראה לו תמונה שגורמת לו לקום וללכת וכשהוא חוזר, מאוחר מדי.
מכאן מתחיל רפאל להבין שאולי מיהר מדי לשפוט ומחפש את אנה שנעלמה ומתחיל להתחקות אחריה בבעזרת שכנו, מארק השוטר לשעבר, ברחבי צרפת ועד ברוקלין, בין עבר להווה עד שמתבהרת התמונה.
ספר מתח משובח שקשה להניח מהידיים!.

למרות הסתייגות קלה מגיום מוסו (אחרי נסיון לא מוצלח עם "סנטרל פארק"), רכשתי את הספר וקיויתי שאופתע לטובה. מאוד קיויתי.
לצערי הספר הזה עוד הרבה יותר גרוע מסנטרל פארק.
מוסו מנסה לייצר מתח בתוך מתח בתוך מתח ע"י ריבוי מקומות ושמות ודמויות ותאריכים והתוצאה היא ספר רדוד ומייגע שרק חיכיתי שייגמר כבר.

מצטערת מוסו - אני כבר לא אקרא שום ספר נוסף שלך. חבל לי על השעות שהשקעתי בקריאת הספר הרדוד הזה וזה לא יחזור על עצמו.

לא מומלץ בכלל!

סופר מצליח, רופאה מבטיחה, עומדים להינשא לאחר היכרות קצרה של כחצי שנה. הוא לוחץ עליה לגלות לו את סודיותיה, חושש שלא מכיר אותה מספיק טוב. היא נכנעת ומראה לו תמונה. "אני עשיתי את זה" ונעלמת.
הסיפור מעניין, לא רחוק מן המציאות, כבר קרו מקרים כאלו במציאות של ימינו, אך, השתלשלות האירועים איננה הגיונית בעיני, סיפור אחד מתחיל ולאחריו סיפור נוסף וקשה לקשור קשר בין כל הסיפורים. קשה מאוד לזכור את שמות הדמויות ומה הן עשו, לא מותירות חותם מספיק חזק ומצאתי את עצמי מדפדפת אחורה בדפים כדי להיזכר במי מדובר. גם לאחר שהתעלומה נפתרה והבנתי כיצד כל אירוע קשור לשני, לא היה נשמע לי ריאלי במיוחד.
שאלתי את עצמי "מה קראתי?" בסיום הספר, עדיין מנסה לחבר את הכול.
הסוף מותח ומפתיע וממשיכים לחשוב עליו.
הרעיון של להראות תמונה מחרידה ולהיעלם הוא מצוין בתור התחלה לספר, אבל לדעתי היה אפשר לפתח אחרת את המשך הספר ולגרום לו להיות ספר מצוין, ולא רק ספר טוב.
אפשר לוותר בלב שלם, יש ספרי מתח טובים יותר.
קצת מאוכזבת כי שאר ספריו של גיום מוסו היו מוצלחים בהרבה.