מפקד חיל הנחתים האמריקני בשנות השמונים, הגנרל רוברט בארו, היה האיש שטבע את האמירה לפיה "חובבנים עוסקים בטקטיקה ואילו מקצוענים בלוגיסטיקה", ולא בכדי. הספר "מלחמה ותחזוקה: הלוגיסטיקה מוואלנשטיין עד פטון" מאת הפרופסור הנודע מרטין ון קרפלד (הוצאת מערכות, 1983) הסביר מדוע נכונה קביעה זו. בספר עסק המחבר בחשיבות התחום הלוגיסטי במלחמה, תחום שהוזנח במחקר אודות ההיסטוריה הצבאית ולימודי הביטחון הלאומי. ון קרפלד, ששימש כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, נחשב לאחד מגדולי החוקרים בתחום ולו שם עולמי. מבין ספריו הרבים הופיע בעברית גם הספר המופתי "פיקוד במלחמה".
"אומרים על האסטרטגיה, כמו על המדיניות, שהיא "אמנות האפשרי", אין ספק שמה שהוא אפשרי נקבע לא רק על־ידי עצמה מספרית, דוקטרינה, תבונה, נשק וטקטיקה, אלא בראש ובראשונה על־ידי העובדות האיתנות מכול: אלו הנוגעות לצרכים, לאספקה זמינה או צפויה, לארגון, לאדמיניסטרציה, לתובלה ולעורקי תחבורה. לפני שיכול מפקד אפילו לחשוב על תמרון או על יציאה לקרב, על הנעת גיסותיו לכאן או לכאן, על חדירה, על לפיתה, על כיתור, על השמדה או על שחיקה, ובקיצור – על הגשמה של אסטרטגיה נתונה, הוא חייב לוודא, שיוכל לספק לחייליו אותן 3,000 קלוריות ליום, שבלעדיהן יחדלו עד מהרה להועיל בתור חיילים" (עמוד 11). אמת גדולה זו מחייבת הבנה ובקיאות בלוגיסטיקה.
בצבא, הלוגיסטיקה היא, כמאמר ון קרפלד, "האמנות המעשית של הנעת צבאות ותספוקם" (עמוד 11). לטענת ון קרפלד ניתן לחלק את התחום הלוגיסטי בצבא לתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, במהלכה עיקר האספקה כלל מזון לבני האדם ובהמות, ולאחריה, כאשר המלחמה הפכה תעשייתית בהרבה וחייבה לצד המזון, דלק, תחמושת ומוצרים נוספים. בשל כך חל שינוי מהותי באופן שבו פעלו צבאות וניהלו את מערכות המלחמה. הלוגיסטיקה ואילוציה היו אחד הגורמים המשפיעים ביותר למהלכים שנקטו צבאות לאורך ההיסטוריה.
דוגמה בולטת היא המערכה שניהל הגנרל ארווין רומל במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. המערכה נפתחה לאחר שלרומל ואנשיו היו פחות משישה שבועות להיערך לכך ומבלי שהיה להם כל ניסיון קודם בלוחמת מדבר, ובכל זאת נחשב מסע המלחמה שניהל כאחת ההפגנות "המרשימות ביותר של מיומנות צבאית שהיו מעולם (עמוד 208). ועדיין, כתב ון קרפלד, "אפילו רומל, המפקד שהיטיב יותר מכולם לסחוט את הקילומטר האחרון מהתובלה שלו, נתקל בקשיים שלא היה להם פיתרון, כאשר ניסה להגדיל מספר זה פי שניים" (עמוד 240). רומל וצבאו לחמו טוב מן הבריטים, אולם סבלו מנחיתות לוגיסטית אדירה שבסופו של דבר הכתיבה את מפלתם.
במחקרו הראה המחבר כי "מצבים פוליטיים משתנים ומצבים אופרטיביים משתנים הם שמנעו את רוב המצביאים בני העבר מלנהל את מלחמותיהם בעזרת המשאבים שהיו רוצים שיהיו ברשותם. פירוש הדבר הוא, שמצביאים היו זקוקים לתכונות אישיות מסוימות, כגון כושר הסתגלות, תושייה, כושר אלתור ומעל לכול – כושר החלטה. ללא תכונות אלו אפילו המפקד בעל הראייה הבהירה ביותר והמוח האנאליטי הטוב ביותר אינו עדיף בהרבה על מכונת חישוב" (עמוד 208).
אחת האנומליות המוצלחות והבודדות שהציג המחבר במחקרו התרחשה באוגוסט 1944, בלחימה בחזית צרפת. לאחר הנחיתה בנורמנדי כוחות בעלות הברית, על אף יתרונם בחומר, נתקעו ולמרות היתרון הטקטי שצברו בנחיתה נבלמה התקדמותם לעומק צרפת. "למזלם של כוחות הברית, קם מפקד נמרץ והחלטי והשתלט על המצב. גנרל פטון, שלא כרוב עמיתיו המפקדים, סירב להיות כפות ללוחות הלוגיסטיקה. אכן, אדישותו כלפי כל החישובים הלוגיסטיים הייתה כזאת, שבמהלך המערכה של 1944־1945 כולה פגש את קצין הלוגיסטיקה שלו פעמיים בלבד – פעם לפני שקיבל את הפיקוד הפעיל ופעם בשבוע האחרון של המלחמה. הארמייה ה־3 של פטון, שנעשתה מבצעית ב־1 באוגוסט, פתחה בקריירה הסוערת שלה יומיים אחר-כך בכך שזנחה את כל התכניות והעבירה לא פחות משש דיביזיות דרך צוואר־הבקבוק של אזור אווראנש – פונטובול בתוך 72 שעות. בפונטובול התפרסו דיביזיות אלו כמניפה והחלו להתקדם מזרחה ודרום־מזרחה" (עמוד 218).
המחבר חתם את ספרו באמירה לפיה ממחקרו הוא למד שקביעתו של נפוליון לפיה במלחמה היחס בין הרוחני לפיזי "הוא כשלושה לאחד" (עמוד 242), נותרה נכונה. הרוח היא שתביא לניצחון. אך מנגד, הרוח לבדה לא תספיק, או שמחיר העמידה במשימה יהיה גבוה במיוחד. הגנרל פטון כבר אמר בשעתו כי חייליו יכולים יכולים לאכול את החגורות שלהם, אבל בטנקים חייבים דלק. ספרו של ון קרפלד זכה למעמד של קלסיקה בתחום חקר הצבאות והמלחמה ולא בכדי. מדובר בספר מרתק, חובה למפקדים ולחובבי היסטוריה צבאית. מומלץ בחום רב!!!
