לכאורה - מה לי ולסיפור על יהודון קטן, בעיר לא חשובה באירופה, לפני חמישים שנה?...
בפועל - נהנתי מאד מהספר.
גדולתו של סופר היא בתיאור המעשים והאנשים הקטנים. לא האירועים הגדולים וקרבות הנפוליאונים לדורותיהם. ובקטע הזה טישמה הצליח למעלה מהמצופה. הוא מצליח לכתוב ביד אמן, בשילוב משפטים ומילים נהדר, סיפור על איש קטן שהצליח לשרוד את המאורעות הגדולים של אירופה במאה העשרים. טישמה מצליח לתאר את התיאורים הקשים ביותר מצדם הפשוט והאנושי ביותר. אחד מרגעי השיא הוא תיאור הטרנספורט של היהודים לאושוויץ, כאשר כלבי המחמד שלהם מחכים להם ואינם מבינים את הפרידה.... תיאור יפה, פשוט ואמיתי שמחריף את התיאור הקשה.
והתיאור היומיומי של "להיות יהודי" באירופה. לא יזכרו את זה כשיהיה להם נח, ויוציאו את זה מייד ברגע שהמפלצת האנטישמית תגיח ממחבואה.
והמציאות של לפני ואחרי מלחמת העולם.
וחשיפת פרצופם האמיתי של ההונגרים - אומה של אנשים קטנים, גזעניים, מתוסבכים...
ספר שהיה לי קשה להניח מהיד, ועד עכשיו אני מחפש את סוד קסמו...















![אנשים טובים [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986781.jpg)


