ביקורת ספרותית על עשרים וארבע שעות בחייה של אישה רגישה - תרגום מצרפתית ופתח דבר: ראובן מירן מאת קונסטנס דה סאלם
ספר טוב

---

קונסטנס דה סאלם (1767-1845) הייתה בת למשפחה צרפתית אריסטוקרטית, וקיבלה חינוך נאור והשכלה עשירה. היא נישאה בגיל צעיר והביאה בת אחת, שנפטרה בגיל 35 לאחר שהתאלמנה מבעלה. קונסטנס התגרשה מבעלה הראשון כשבתה הייתה בת 9, ונישאה לנסיך דה סאלם. היא היתה משוררת, מחזאית וסופרת, והאישה הראשונה במוסד אקדמי יוקרתי לאמנויות, ואף בעלת סלון ספרותי ליברלי ידוע.

יצירתה הגדולה ביותר היא אמנם ״ספפו״ (1794), אך נובלה זו, שנכתבה ב-1824, גם היא ראויה לקריאה ולהתייחסות. בתחילת הספר הוסיפה דה סאלם הקדמה, שבה היא מקדישה את הספר לידידה שלה. בפתיחה זו היא מסבירה שאכן, זוהי יצירה השונה לחלוטין מיצירותיה האחרות, אך היא טורחת ומנמקת היטב את השיקולים בכתיבתה ובפירסומה. דה סאלם מציינת שהיא הואשמה ברציונליות, רצינות ופלספנות מוגזמות, ולכן ניסתה לתקן את הרושם ולהוכיח שהיא מבינה היטב בנפשה וברגישותה של אישה וניחנת גם היא באותה רגישות. מאוד מצא חן בעיני שכתבה כי החברה מצפה מסופרות-נשים שכתיבתן תעניק במה לעדינותן הפנימית ולפן הרגשי העמוק, וכשהן לא עושות כך, מחשיבים אותן לנטולות פן כזה או למפחיתות בחשיבותו. בהמשך טענתה היא מציינת עד כמה היא דווקא כן מעריכה כתיבה סנטימנטלית, והרגישות בעיניה הנה תנאי הכרחי להגיגי הרוח, לחשיבה הפילוסופית והאינטלקטואלית.
בכלל, ישנה רוח פמיניסטית מעודנת המלווה את כתיבתה של דה סאלם לאורך הנובלה, וניכרת רק לעין מאוד עירנית וחדה, אך היא בהחלט שם, ומורגשת במיוחד בהקדשה זו.

גיבורת הנובלה אינה מוזכרת בשמה, אך היא גבירה מכובדת ובעלת מעמד גבוה בחברה. הספר מורכב מ-46 איגרות, כמעט כולן הן המכתבים שהגברת הצעירה ממענת לגבר בו היא מאוהבת עד כלות. ממכתביה אלו מסתבר כי היא נמצאת בקשר אינטימי עם הגבר הזה, אחיינו של נסיך, וכי שניהם מאוד מאוהבים זה בזו. אך ערב אחד היא רואה את אהובה עם אישה אחרת, נכנסים יחד לכרכרה, ואז מתחילה יממה של שיגעון. במשך כל אותה יממה, מחכה הגברת לשמוע מאהובה אך לשווא. היא נתקפת קנאה עזה, ושינויי מצב-רוח קיצוניים. היא נכנסת למצב של ייאוש ודכאון ככל שמסתבר לה שכנראה נבגדה, היא נעזרת במשרתים שלה ושל אהובה כדי לחשוף פרטים ושמועות, אך לא שוקטת וחשה כי עולמה חרב עליה. גם לה יש מחזר, בחור שמאוהב בה מאוד ומוכן לעשות למענה הכל. הוא סובל מחוסר רגשותיה כלפיו, כפי שהיא סובלת מהסיכוי שננטשה בידי אהובה. המפלט היחיד שלה הוא בכתיבה, על נייר המכתבים היא שופכת את כל חרדותיה, את יסוריה, את התרפקותה על זכרונות העבר, את תקוותה שאולי תתבדה, את האובססיביות בה היא מנסה להשיג ידיעות על אהובה וכן הלאה. כשמגיעות הידיעות מאהוב ליבה, היא נמצאת על סף ויתור טוטאלי סופני, אך תוכנן מפתיע אותה ו.. תקראו לבד.

אין ספק שהתרגיל של דה סאלם הצליח - כתיבתה כזו רגשית, כל-כך עמוקה מהבחינה הזו, שהיא הצליחה לערער גם אותי כקוראת ולהשפיע עלי כאילו אני זו שחווה את הדברים. מעבר לכך, התחברתי לחלקים מסויימים בכתיבתה גם ברמה האישית ומתוך חוויות שעברתי אני, כך שהמוחצנות הרגשית בספר השליכה על תחושותיי אף יותר.

אך עם כל כמה שהספר עלול להישמע כ״רומן לעקרות בית״, קליל וחסר ערך מוסף, אני חייבת לציין שלא כך הדבר. זוהי נובלה קצרה ומקסימה, לא מופתית - זה נכון, אך ערכה בעיני הוא התובנות האינטליגנטיות של הכותבת על אהבה, על בגידה, על קנאה רומנטית ויחסים בינאישיים. היא הדהימה אותי בנקודות מסויימות בהן האמת שניבטה אלי מדבריה הידהדה עמוק בתוכי. כך שככל שניסתה והשתדלה לפרוץ, כביכול, את מחסום ה״רגישות״ שאותה לא החצינה בכתבים אחרים, בכל זאת הצליחה לשזור את חכמתה ותבונתה האדירה אל תוך ה״התבכיינות״, העוצמות המוגזמות, וה״פאתטיות״ של אישה מאוהבת שטופת קנאה.

שורה תחתונה: נובלה חביבה, מרגשת מאוד, מורטת עצבים, ולמרות זה משאירה אותך מסופקת ומנוחמת. ספר שהוא קוריוז, הן ברמת חייה המקצועיים של המחברת, והן בבחינת היותו ראי של החברה הגבוהה בצרפת של המאה ה-19. כדאי.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על עשרים וארבע שעות בחייה של אישה רגישה - תרגום מצרפתית ופתח דבר: ראובן מירן