שמעתי 3 פרקים מורסיה שהייתה לי מזמן וגיליתי שזה כל מה שיש לי אז קניתי בעברית ושמעתי במשך יומיים הליכה ועוד בבית בשבת. הסיפור מוכר היטב והשמות כולם מוכרים ובכל זאת כל מה שקרה אחרי ההתבצרות במצודה - לא זכרתי ( חוץ מהאוצר שאיננו במקום). סיפור הרפתקאות נחמד מאד. עשה את תפקידו בהסחת הדעת בעיקר עם החמסין ולאחר שבוע דילוג על הליכה מפאת שרב מה שתמיד מקל על התחמקות נוספת.

בתור ספר שמע הוא מאד ארוך יותר מ15 שעות אם אני לא טועה. הסיפור מוכר אבל התרגום העצי והמנוכר עדיין מעצבן. הקריינות גרועה. כל החליים הרגילים - ביטוי שמות של מקומות ודברים ,אינטונציה.קריאת משפטים בדרך שמסרסת את הכוונה. מעצבן. הלוואי שהיו משקיעים בזה מחצית מן ההשקעה שאני שומעת בדודג'ר של פראצ'ט בהקראת סטיבן פריי אם אינני טועה.

היה כיף לשמוע העביר לי יופי את ההליכה. למרבה הצער הקריינות לא משהו.( הבדל גדול מהספר הקודם ששמעתי) היא פרווה , אין שום הבדל בין הדוברים ,אין שום רגש , אין סימני קריאה. עדיין המשכתי להקשיב גם אחרי שסיימתי ללכת - רק כדי לשמוע עד הסוף. אהבתי שלא ויתרו על אחרית דבר וביוגרפיה.

שמעתי את הספר הזה בעקבות קריאת הספר של נכדו של איתמר בן אב"י - גיל חובב על סבו וסבתו ואהבתם , הרושם הרע שלי על האיש רק התדרדר הרבה יותר , הנה מה שכתבתי : לא מדהים הספר הזה. הקטעים שמסופרים בלשונו של גיל חובב כרגיל מעניינים ומלבבים . המכתבים שכתב איתמר מציירים איש מטורלל ,בכיין,אגואיסט, מלא פאתוס ,אובססיבי , שקוע בעצמו, שתלטן , קנאי ומוקצן - דמות אידאלית לרומן של שלגי כי הוא גם היה יפהפה - כך נטען - רק מה : עני נורא וממש לא מוצלח בלפרנס את המשפחה שלו. בעיקר הוא היה אומלל. היום הייתי קוראת לו פדופיל ( היא בת 12 הוא בן 18) סטוקר ומניפולטור - כשכבר היו מאורסים והוא היה בחו"ל הפיץ את השמועה כי מת , הוא רצה לראות מה יגידו במשפחה שלה, לשנייה לא חשב על מה היא תרגיש. גיל חובב מתייחס לזה כאל תרגיל שובב, מרושע ואכזרי אבל שובב. הקיצור האיש הזה בכלל לא מעורר התפעלות בעניי, ולא רק שהוא דן את לאה שלו לחיי עוני ומחסור הוא גם הלך ומת לו והשאיר אותה לבד המון שנים. מה שכן הקטעים הלא היסטריים בכתיבתו וגם המעט מאד שקבלנו מלאה - כתובים להפליא ,בעברית יפה בלי להיות מתנשאת, ממש מרגישים את אהבת השפה בכתיבתם , וגם בזו של גיל. ואחרי שמיעת האוטוביוגרפיה - הבחור פשוט מטומטם. פעמיים (!!) במהלך ירח הדבש הוא מאבד כספים שאמורים לקנות אוכל ומגורים עבורם ( מפיל למים ושוכח בדואר בעת שליחת מכתב) פעם אחת מטמון סמוי של לאה מציל אותם בפעם השנייה הלוואה ממכר חדש. הוא הרוויח יפה בהרצאות והיה די מבוקש ,כך נראה וממש חבל שלא לאה ניהלה את העניינים. כי הוא איש מדון, עם פיוז קצר וממש ממש דומה לאבא המטורף שלו. הוא מעריץ בעיוורון , מעלה אנשים על כן ואז מתאכזב מהם מרות ובפומבי, לפחות שני מקרים שאני זוכרת גם הביאו עליו המון צרות, כלכליות ומעמדיות - אלכס אהרונסון שהתגלה כמין דון ז'ואן הולל ונצלן מעין שבתאי צבי אחריו נהו נשים יפהפיות אשר את כספן לקח וסופו של עניין השתמש בו לצרכיו במקום למטרה הציונית. איתמר נפרד ממנו במכתב ארוך ארכני ומשעמם , מלא הטפת מוסר והאדרת עצמו. זאב ז'בוטינסקי עמו עשה מן עסקה לא ברורה למתן עיתונו למשך שנה תוך הבטחה להכפיל מנויים והפלא ופלא - גילה כי העיתון מטיף ברוח ברית הבריונים ומסרב לפרסם מאמרים שלו עצמו, ז'בוטינסקי מת בחטף ובגולה ואיתמר מתייהר שלא נטר טינה - עובדה הוא פרסם מאמר הספד. עוד יותר משונה התייחסותו לשני מקרי המוות הקרובים עימם התמודד, בתו הבכורה דרור אילת מתה בשנתה בהיותה בת 4 בעת שהוריה היו בחו"ל , הוא מספר ארוכות איך חזר בחטף כדי לקחת אותה אחרי ויכוח עם לאה כאשר הייתה תאונה לרכבת בה היו אמורים לנסוע כי שב שזה סימן רע , התיאור כלל אינו מחמיא לאבהותו של אדם שאומר לבת ה 4 ממנו כבר נפרדה כי הוא לוקח אותה ואז נכנע לנימוקי הסבתא והדודה כי היא אינה לבושה לנסיעה ועוזב אותה בוכייה. אבל בהמשך הוא רק אומר כיצד קיבל את ההודעה על מותה ( לאה חזרה הביתה באמצע המסע , לא ברור אם הספיקה לראות את בתה) ונחלה. אפשר לקבל זאת כהמחשה לעומק הכאב שלו אבל מיד אחר כך הוא מספר על מות אביו ובמשך דפים ארוכים ומשמימים הוא מספר שוב דברים ששמענו בעבר על יחסיו עם אביו החל מגיל ארבע (!) שבו אימו אמרה לו כי חששה שאביו מת כי נחלה בלילה ולאורך חייו בהם קינן הפחד הזה מפני מותו של אביו עד אשר התממש, ובכן אני חושבת שהרבה יותר נורא מוות של בתך בת ה 4 מאשר מותו של אביך חולה השחפת בן ה 65 . את אביו העלה לרמת אל ,ובשום מקום הוא לא מתעמת עמו אפילו לא לאחר מותו על אבהותו הגרועה שלא לדבר על היותו בן זוג איום ונורא, לשתי נשים. זה עצוב .זה מכעיס. הייתי מעדיפה תגובה כמו של בנו של א. א מילן. ולא תסמונת שטוקהולם שכזו. גם החברה החרדית יוצאת נוראית מהסיפור הזה באופן ממש לא מפתיע ומאד מתסכל לחשוב שכמעט כלום לא השתנה שם במאה עשרים השנים האחרונות. לעניין הקריינות - כרגיל מרגיזה אותי בורות שמתבטאת בהגיית שמות בעיקר -משפחת בלקינד שהקריין מתעקש לקוראם בלאקינד. הפוליטיקאי קלמנסו ( קורא במילעיל ופתח) - אבל גם בשגיאות מוזרות כמו אפעס -במקום אפס , מצער במקום מיצער ,אמנה במקום אימנה ( מלשון מניה,אספר, אכלל) אלישר ( ELISHAR במקום ELISAR ) מצריים ( המדינה) במקום מצרים ( אבוא בין המצרים) עמך (העם שלך) במקום עימך (אבוא אתך) וכן הלאה , עדיין זו קריינות טובה, קריאה חיה , וערנית למדיי והערה על שוביניזם - שמענו כמה וכמה פעמים התלהבות על הולדתו הצפויה של הבן הנכסף ,נולדה בת .הממ.

הי מאד מעניין אבל אני לא בטוחה כמה מכל הכימיה פיזיקה ממתמטיקה יישאר לי בראש. כלומר הייתי גאה בעצמי שידעתי על "הקבוע של פלאנק" אבל תהרגי אותי אם שעתיים אחרי זה אני מסוגלת להסביר מה זה חוץ מידע כללי שזה שייך לתאוריית מכניקת הקוונטים. נו מילא. טיפלתי בעצמי היטב גם גופנית (הליכה) גם מנטלית ( שמיעה ספר עיון) אז ווין ווין.

קודם כל קריינות מצוינת. אינטונציה בעיקר. ספר קצר (178 עמודים מודפסים)שעתיים וקצת. כיסה לי הליכה של בוקר שבת. ספר לנוער צעיר על מייקל שסבתו האהובה לילי כותבת לו מכתב כמה חודשים לאחר מות סבו מטרשת נפוצה ממנה גסס שנים רבות. המכתב מספר על תקופת מלחמת העולם השניה כשלילי הייתה בת 12.בדבונשייר מארחים " עירניקים" שברחו מאימת הפצצות בלונדון ,אבא שלה התגייס, בחווה יש לה חתולה אהובה בשם טיפס, החלק הזה בדבון מחוייב להתפנות על מנת לתת ל"ינקים" שטח אימון לקראת D-Day סבא אימא לילי ובארי שלקחו אליהם עוברים לחווה של הדוד ג'ורג' לאחר התנגדות תקיפה של הסבא שמוותר רק אחרי שיחה עם המורה שהיא פליטה מהולנד שבעלה אבד בצי. החתולה נאבדת ולילי מסכנת את חייה שוב ושוב בחיפושים אחריה בתוך שטח אש שהוא הבית לשעבר. היא מפתחת קשר חם עם החייל אדי שהיא מזכירה לו את אחיותיו באלאבמה ומבטיח שימצא את החתולה. הוא אכן מוצא ומחזיר אותה ומוזמן לקפה ועוגה ומרגיש שפעם ראשונה לבנים נהגו בו כשווה. החבר שלו נהרג במתקפה גרמנית אדי יוצא לפלישה החתולה שברחה שוב ותחשב מתה תחזור עם תום המלחמה כשיחזרו לחוה ושמה ישונה לאדולפוס טיפס ( שמו המקורי של אדי אדולפוס טי(מותי) ) לילי תפגוש אותו אחרי שנים רבות לאחר שיתאלמן ויבוא לאזור לאזכרה לחברו, הם ישמרו על קשר וכמה שנים אחר כך כשגם היא תתאלמן ינשאו .את כל הסיפור היא מספרת למייקל על מנת שיחכה לה בשדה התעופה כשתבוא עם אדי לירח דבש. ספר טוב , אמין, נוגע, מלמד קצת היסטוריה וערכים ומוסר בדרך אגב ( המורה מציינת שהיא יהודייה וגם בעלה היה ולכן נאלצו לברוח מהולנד, אדי שחור, גם החבר הארי).

ויליאם שאביו הסוחר נישא לאימו ממוצא אצילי הוא גיבור הסיפור והדובר.אימו נושלה והוחרמה ,אביו מת והשאיר את עניניו בבלאגן ואימו מתה זמן קצר לאחר לידתו. קרוביו של אביו לקחו אותו ואת אחיו אדוארד תחת חסותם אבל כשהיה בן 9 איימו להכפיש את שם המשפחה לכן דודיו מצד אימו הסכימו לקחת אחריות ושלחו אותו לאיטון. עם אדוארד אחיו היה לו קשר במכתב נזיפות פעמיים שלוש בשנה, אדוארד הקפיד לנזוף בילד על הסתמכותו על נדיבות ליבם של דודיו.כשויליאם מגיע לגיל 19 הוא מקבל הצעה להנשא לאחת מדודניותיו ולעבוד אצל אחד מדודיו. הוא דוחה את ההצעה בבוז ופונה לעזרת אחיו, הלה נענה בחוסר רצון וכשויליאם מגיע לבית האחוזה שלו - אדוארד בעל בית חרושת אמיד מאד - הוא נותן לו עבודת פקידות בשכר מינימום ,לא תומך בו בשום דרך ובעקרון משפיל אותו ומבהיר לו בכל דרך אפשרית שויליאם תלוי בו וברצונו הטוב. לאחר שלושה חודשים בסיוע מורלי של ידידו מר המסוורת שהוא ליברל ופעיל חברתי (אבל גם ממוצא אצילי כך שאי אפשר ממש להזיק לוו) בעקבות עימות אלים עם אדוארד ויליאם מתפטר ,נוסע לבלגיה ומקבל עבודה כמורה (פרופסור) בבית ספר לנערים. ומקבל עבודה נוספת כמורה בבית השכן בו יש בי"ס לבנות, העלמה המנהלת אותו מבוגרת ממנו בכ 10 שנים ,מפלרטטת איתו ויוצרת רושם כי יש לו סיכוי. הוא לא ממש מתאהב , הוא בן 22 ועוד לא מתכוון להתמסד אבל הוא מוחמא והמנהל שלו מוסיף ורומז רמיזות גסות ולמעשה דוחף אותו אליה ,ואז ערב אחד הוא שומע אתם הולכים בגן ומבין שהם מאורסים על סף נישואין.מרגיש טיפש ומנוצל ומתקרר אל שניהם. לא לגמרי ברור מה מטרת העניין כולו. הוא לא מחבב את הבנים שהוא מלמד וסבור שכל הבנות מטומטמות ,פלרטטניות, חוץ מפרנסס שהיא מורה לתיקון תחרה ומצטרפת לשיעורים על מנת לחזק את האנגלית שלה.עם הזמן הוא מגלה שיש לה אנגלית טובה ,מבטא מצויין והיא זקוקה לחיזוק בדקדוק ,איות ואוצר מילים. אמא שלה הייתה אנגליה ,אבא שוויצרי. שניהם מתו והיא גרה עם דודה קשישה והן עניות.הוא משקיע בה מאמצים ותשומת לב מקצועית .למרות שהוא שומר על יחס קר ותקיף קנאת המנהלת מתעוררת והיא מפטרת אותה בזמן ביקור ניחומים לרגל מות דודתה, ויליאם מגלה את העדרותה אחרי שבוע , המנהלת מסרבת לתת לו כתובת או כל ידיעה עליה .הוא מתפטר ומחפש אותה ברחבי העיר , הוא מוצא אותה במקרה אחרי חודש כשכבר התייאש ,ליד קבר דודתה. הוא מבין שהוא מאוהב אבל אין לו כרגע מה להציע לה, בנתיים המנהל והמנהלת מודיעים על נישואין והוא מתפטר גם מהעבודה ההיא כי אינו מוכן להיות קורבן להטרדה מינית,הוא עובר לחדר שכור ובו ביום עובר אצלו המסוורת שנוסע לטייל ובטוח שהוא סובל מאהבה נכזבת למנהלת כי זה הסיפור שהופץ.המסוורת בדרכו הבוטה אבל עם לב זהב משאיר לו את המזכרת היחידה מאימו, ציור דיוקן שלה שקנה כשאדוארד פשט את הרגל וכל רכושו הוצע למכירה פומבית, (בנתיים אדוארד התאושש וחזר לשוק).בסיוע אבא של אחד מתלמידיו שהציל מטביעה ויליאם סוף סוף מוצא עבודה רווחית כמנהל מחלקת אנגלית בקולג' מקומי ,הוא נגש לפרנסיס שלא פגש 10 שבועות, מושך אותה לברכיו ודורש שתגיד לו איך היא מרגישה כלפיו.( לפני שהתחייב לדבר בעצמו) הם מתחתנים וחיים באושר ואמידות שניהם עובדים כמורים.בהמשך פותחים בי"ס ואחרי 10 שנים צוברים מספיק רכוש על מנת לחיות ברווחה ונחת באחוזה באנגליה.יש להם בן קצת חלשלוש וחנון. סיפור חביב , לפרקים מודרני מאד - פרנסס מתעקשת לעבוד ולא להיות תלויה בו- לפעמים מזכיר בבוטות באיזו תקופה נכתב - מורה לא יכול לדבר עם תלמידה בפרטיות - אבל אני לא אוהבת את ויליאם, יש לו עמוד שדרה אבל לא ממש מרגיש שיש לו לב , אין שום סיבה שבעולם שפרנסס תתאהב בו לאור יחסו הקפדני והקריר.הוא אומר כל מיני משפטים שנשמעים לי מחושבים מדיי. ספר בסדר , לא מפליא אותי שהוא לא נפוץ או מבוקש כמו ג'יין אייר.( שגם לא מאד אהבתי ,למעשה את רוצ'סטר לא אהבתי) מה שכן - הספר מלא במשפטים בצרפתית ולאוזני הלא מיומנת ניכר בעליל כי לקריין אין מושג בשפה הזו. הצרפתית שלו נשמעת שבורה לגמרי. זה לא לעניין לא מכבד ולא ראוי.

התרגום לא מאד מוצלח ( טירון עדין נפש ? ), והדיבוב גם כן, שמות בעיקר לא מבוטאים בדיוק כמו שצריך אבל סה"כ סיפור בסדר, קראתי לפני המון שנים וזכרתי היטב. מה שלא זכרתי זה כמה הספר נוצרי, לפעמים זה ממש מעצבן.כי למרות שהוא לא מאד מטיפני הוא כן מעיד על עצמו שבניגוד לרצונו הוא לא מנסה להמיר את וינטו רק כי וינטו ביקש שישבע על כך במפורש ואז מספר בדרך אגב איך הוא דווקא כן נהיה נוצרי חצי שניה לפני שמת וזה גרם לג'ק ,יד הנפץ שמחה גדולה במקום שיצטער על איש האידאלים הגאה שנפל לפני מותו. למרות המכשלה הזו סה"כ הספר מטיף לערכים ליברליים בצורה יפה ונעימה וסה"כ היה כיף לשמוע.

לא קראתי שנים רבות , היה משעשע למדיי אבל קריינות מונוטונית כנהוג בישראל ובלי דיוק בהגיית שמות וכו' עושה עוול לספרים קוליים באשר הם. מצד שני קשה נורא להעביר את האבסורד וההומור אם אתה לא קורא בעצמך. מסיח דעת סביר להליכה.

קראתי את הספר לפני שנים ולא זכרתי את הרוב. כן זכרתי את הטוויסט ואת ההבנה שמיירון איבד את הברך מהתנקשות מכוונת ולא בתאונה. סה"כ מותחן טוב העביר לי את ההליכה מצויין.עדיין גם בשמע אני מתקשה לחבר בין דמות הילד היהודי הליצן והחכמולוג לדמות שחקן הכדורסל הגבוה והחתיך. אבל גם עם וין יש לי דיסוננס קוגניטיבי אז אני מניחה שזה הגימיק של קובן והוא עובד עליי טוב. והעלילה? מיירון נשכר ע"י הבוס הגדול של הסלטיקס למצוא את הכוכב הנעלם שלהם בתור סיפור כיסוי - אידיוטי- מיירון זוכה לחזור למגרש אחרי 8 שנים, מגלה כל מיני סודות כ,ולל חשיפת סטודנטים שמאלניים שנמלטים מאימת הדין עוד משנות ה 60 ובדרך משלים עם עצמו ,מעמדו בחיים ועוולות שגרם ונגרמו לו. ום מגלה יללד שלא היה מודע לו ובאצילות מוותר עליו לטובת הנמסיס שלו וזה שלמעשה גידל אותו כל חיו .ההקראה ד.א - לא משהו. אין מספיק אינטונציה , אין הפסקות מותאמות למה שקורה בעלילה וכל מיני ביטויים נהגים לא בצורה מדוייקת.

למרבה הצער שמעתי לפני מספר 6 אז קצת התבלגן לי הכל בראש ,אבל סה"כ היה נחמד למדיי.

מיירון בטראומה מהספר הקודם שקטעים ממנו מוזכרים אבל לא קראתי לאחרונה אז אני רק יודעת שהוא אחראי למוות של מישהו שהגיע לו וגם כנראה בחורה שחיבב ואולי שכב אתה. וחוץ מזה ג'סיקה זרקה אותו שוב אחרי 10 שנים של און אנד אוף אז הוא בורח עם תרז העיתונאית שפגש במקרה ל3 שבועות באיים הקרביים ולא אומר לאף אחד רק מודיע להורים שלו שהוא בסדר .הוא יודע שוין ימצא אותו אם יצטרך ואכן אחרי 3 שבועות וין מגיע עם היאכטה כי אספרנזה נאסרה בחשד לרצח של הלקוח הראשון והוותיק שלהם. היא לא מסכימה לדבר אתו .בסוף יסתבר שהיא ניסתה להגן עליו מתגלית שתזעזע אותו. לא ברור למה זה נראה לה הגיוני. על הדרך נשמע שאספרנזה ניהלה רומן עם אשת הקורבן. ש ב3 שבועות שלא היה פרנק ג'וניור המאפיונר זינב בלקוחות שלו ורבים נטשו אותו מה שיהווה בסופו של דבר סיפתח לסגירת הסוכנות חתונה עם תרז ונטישת הבמה לטובת וין כמה ספרים קדימה( לא לפני שנקבל את השלשה של מיקי ולידת אח שמעולם לא דובר עליו קודם) זה ספר די מוקדם - כרונולוגית לפחות - אבל הוא מרגיש כבר כמו עייפות החומר. עדיין, היה נחמד מאד והושמע ברצף גם כשלא הלכתי, ולגבי הקריינות - הדוברת כן משתמשת באינטונציות נכונות שזה דווקא טוב ומקפידה בהגיה של שמות ספרדיים במבטא נכון אבל שומעים אותה הופכת דפים, יש לה שגיאות קריאה , לפעמים היא מתקנת את המילים של עצמה ולפחות פעם אחת שגתה בטיפשות כשאמרה מטס (קמץ פתח) במקום מטס (סגול שווא) כשהכוונה כמובן לקבוצת הבייסבול (New York Mets) , היו עוד כמה דברים דומים אבל לא זכרתי לרשום אותם. אבל הכי מרגיז זה שהיא לא עושה פאוזה בסוף פרק גם כשזה ממש נדרש וישר אומרת עמוד זה וזה פרק זה וזה. באסה לעיוורים.

עד היום לא הסתדרתי עם ספרי שמע,בכל פעם שניסיתי דעתי הייתה מוסחת והייתי צריכה לחזור אחורה ובגדול זה מעצבן, אבל קיבלתי ספר חינם אז מה ,לא ננסה? צרפתי אותו להליכה ,זה לא בהכרח ספר שהייתי בוחרת לעצמי אבל כן נכנסתי לעלילה ואפילו מצאתי את עצמי ממשיכה להקשיב בבית אחרי שסיימתי ללכת מרוב שרציתי לדעת מה ההמשך, כך שזו הצלחה גדולה וכבר רכשתי ספר נוסף לשמיעה ( גאווה ודעה קדומה שפלא שאני לא מדקלמת אותו בע"פ כבר) והעלילה ? לפני כ 100 שנה פראני נטשה את מסעדת העוף המטוגן המשפחתית ואת אחותה מיי והקימה מסעדה משלה, מאז יש יריבות ומתכונים סודיים ואנשי העיירה בוחרים נאמנות. אמנדה אם לבן 17 ובת 14 התאלמנה מפרנק ג'וניור בתאונה שלקחה גם את פרנק סיניור לפני כ- 6 שנים.היא וחמותה ננסי נשארו לנהל את המסעדה של פראני. את המסעדה של מיי מנהלת ברברה אימה המאד מתנכרת של אמנדה ומיי.כאשר אמנדה בחרה להנשא לאהובה מהתיכון היא גורשה מן המסעדה וכף רגלה לא דרכה שם. אימא ברברה היא אישה קשה אגרנית כפיתית ודבקה בכל מיני מנהגים. מיי הבכורה הסתלקה ברגע שהתאפשר לה, היא עבדה כחשפנית כדי לממן את הקולג' ואחר כך בנתה לעצמה קריירה כמעצבת לייף סטייל , היא נשואה לג'יי ויש לה שני ילדים קטנים. היא משפצת את עברה בעיירה הקטנה ובכלל בחיים, -ג'יי מעולם לא ביקר שם - בתיזמון מוצלח, ממש כשפוטרה מהתוכנית שלה - כי המליצה על חיסכון במקום לעודד מוצרים של הספונסרים- נודע לה כי אמנדה נרשמה לתוכנית ריאלטי ששמה מלחמת האוכל - אמנדה רוצה את הכסף ולאושש את מצבה הכלכלי היא חושבת שזו תוכנית נחמדה שעושה טוב בלב ולא ערה למניפולציות ההפקתיות ולעובדה שיחשפו דברים שעדיף שלא. מיי חושבת שזה מנוף להחזיר אותה למסלול. מהר מאד יתגלעו סכסוכים וכל מיני מרמורי עבר יצופו. בסופו של עניין כולן ישלימו ,מיי תגלה שאין לה במה להתבייש ותבחר להשאר בעיירה לאושש את המסעדה ולעזור לאימה שסובלת מפרקינסון בנוסף לכל. אמנדה לעומת זאת תקבל מאהב חדש בדמות אנדי הטבח שברברה שכרה,תחזור ללמודים ותתפתח בתחום איור הקומיקס שבו עסקה בסתר מצעירותה ותמיד חשבה שאינה מספיק טובה. הקיצור תמצא חיים מחוץ לעיירה, ג'יי שהיה לא מסופק בעבודתו והתפטר ממנה ימצא יעוד חדש( מנהל מקצועי של המסעדות המאוחדות) ננסי תוכל לעסוק בארוח בלבד ולא בבישול וניהול מהם עייפה. הקיצור כולם יהיו מאושרים המסעדות יאוחדו ורק סברינה המפיקה והמגישה של תוכנית האוכל תכעס כי אין לה דרמה - וכולנו נשמח לאידה.

אני מתארת לי שלולא היה זה ספר שמע הייתי משתעממת מאד ומושכת אותו המון זמן. הוא לא מרתק במיוחד, הרעיון איננו חדש והתובנות...אפס מעופשות למדיי. נורה שהייתה יכולה להיות שחיינית אולימפית ,פרשה ואכזבה את אבא שלה שמת ,ויכלה להיות זמרת רוק מצליחה ופרשה ואכזבה את אחיה שמתנכר לה, בגיל 35 אחרי שלא נסעה עם חברתה איזי לאוסטרליה ודחתה את הצעת הנישואין של דן ולא יצאה לקפה עם אש ,היא מפוטרת מחנות כלי הנגינה בה היא עובדת והחתול שלה מת. אימה נפטרה אחרי מחלת סרטן לפני כחצי שנה אז נמאס לה והיא לוקחת כדורים אבל במקום למות מגיעה לספריית חצות שהשעה בה היא תמיד 00:00 מנהלת אותה הגב' אלם שבילדותה הייתה ספרנית בי"ס וטיפחה אותה וגם סיפרה לה על מות אביה. נורה מגלה את ספר החרטות שלה המאד מלא ומאד כבד ומקבלת את הזכות לבחור בכל אחד מסיפורי החיים האפשריים שלה כדי למצוא חיים ראויים יותר. היא מגיעה לכמה אפשרויות חיים בהם החלטות שונות יצרו סיטואציות אחרות - חיים בהם היא נשואה לדן והם ממשים את החלום שלו להיות בעל פאב, חיים בהם היא חוקרת קרחונים, אגדת רוק נוסעת לאוסטרליה וכן הלאה. היא לומדת על עצמה ואנחנו מקבלים הרבה ציטוטים פילוסופיים כי בחיים המקוריים זה מה שהיא למדה באוניברסיטה. אבל בכל אחד מהחיים הללו היא לא מרוצה עד הסוף ולכן חוזרת לסיפרייה , גם לא בחיים הכי מוצלחים בהם היא נשארת 3 שבועות נשואה באושר לאש מלמדת באוניברסיטה ,כותבת ספרים ואימא לבת 4 אינטליגנטית. אבל היא מרגישה אורחת בחיי הנישואין שלה והיא לא מורה לפסנתר לילד מסוים ולפיכך הוא פנה לנתיב עברייני וזה הדיל ברייקר שלה. בכל אופן בסוף היא תחליט שהיא רוצה את החיים שלה המקוריים ושהיא יכולה לתקן אותם אז היא חוזרת לאובר דוז ומזעיקה עזרה ומאושפזת וחייה ניצלים והיא מוצאת עניין בחיים ומתקנת יחסים עם אחיה וכו'.

למרבה הצער מסתבר שיש לי רק חלק אחד וזה חלק ממש קטן. בערך כל ההקדמה עד למוות של הפירט ותיכנון המסע. קריינות טובה יש לציין. מקווה שאשיג את ההמשך.

הסיפור המוכר על אדמירל פוטס אשתו בנו ובתו והרפתקאותיהם עם המכונית המופלאה שכוללת נסיעה לים תוך דילוג על פקק נורא שייט לאיי התעלה ואחר כך לקלה , גילוי מחבוא נשק של מבריחים ופיצוצו ואחר כך חטיפת הילדים ע"י אותם מבריחים על מנת להשתמש בהם כהסחת דעת בעת שוד חנות ממתקים הכי טובה בעולם, את השוד הזה כמובן ישבשו הילדים והמכונית. נחמד , חביב לגמרי לוטק ושנות הייצור שלו- ה60 של המאה הקודמת - ניכרים לגמרי

ספר פילוסופי וקצת קשה לעיכול. אני לא בטוחה אם הפורמט של השמע הוא מה שהקשה עליי או פשוט התוכן. בגדול קליינברג מונה את הרקע והמקורות ל 7 החטאים של הנצרות .הוא מתחיל בהקדמה של כ- 40 עמוד... בכל אופן השכלתי מעט. הקריינות הייתה די סבירה אם כי עדיין יש לי בעיה עם האינטונציה ,עם זה ששומעים את הקריינית שותה או מעבירה דפים אבל יחסית לספרים קודמים ששמעתי לא היו שגיאות יוצאות דופן ומרגיזות במיוחד

היה לי קשה עם הספר הזה. קודם כל הוא ארוך . שנית , טוב סטטיסטיקה. למרות שלחיים שפירא יש יכולת מדהימה להסביר ולפשט רעיונות הכי מסובכים ולמרות שהוא נותן עשרות דוגמאות מעניינות ואפילו אנדקטואליות מאד היה לי קשה להבין את המתמטיקה. ועוד יותר קשה בשמיעה. זה הסיח את דעתי מההליכה אין ספק , אבל אני לא יודעת מה יישאר לי בראש מזה.