“אישית פחות התחברתי לנושא הספר. לעומת הספר שלו על אינסוף, הספר הנוכחי על סטטיסטיקה פחות מעניין ומרגיש יותר כמו ספר לימוד (עם כמה עשרות תרגילי חישוב כל פרק).”

“אני אתחיל עם סטטיסטיקה ואעבור להסתברות.
סטטיסטיקה כי אני מציינת השבוע 11 שנים מאז נרשמתי לאתר לראשונה, וזאת סיבה טובה, תמיד יש סיבה טובה, לסיכום ביניים.
11 שנים, 770 סקירות כתובות. בממוצע זה אומר 70 סקירות בשנה, כלומר סקירה אחת ל- 5.2 ימים. ממוצע הוא ממוצע, והוא לא אומר שלא היו שבועות ארוכים בלי שום סקירה ולעומתם שבועות צפופים שבהם כתבתי מדי יום או יומיים.
1011 דירוגים, ולמרות שיצא לי שם של הייטרית שקוטלת ספרים על ימין ועל שמאל, בדקתי וייש 141 ספרים שדירגתי בחמישה כוכבים זוהרים ושלמים ורק 86 שקיבלו את הקטילה של כוכב אחד ויחיד.

ברוח סיכומי המדרגים והמצעדים השנתים המתאימים לתקופה הזאת בשנה, קבלו כמה דירוגים ומצעדי פופולריות משלי.

אלה הספרים שהסקירות שלי עליהם שזכו למספר הגדול ביותר של חיבובים מצד גולשי האתר:
* סבא שלי היה רב (46), שהוא גם סקירת זיכרון וזכה להמון תגובות קונטרוורסליות שאינן בהכרח קשורות למה שכתבתי או לא כתבתי.
* לא מפסיקים אהבה באמצע (44), שקראתי בשבת אחרי שקיבלתי מכה חזקה מאוד בראש, ולכן זכיתי בהרבה מאוד איחולי החלמה.
* איש ושמו אובה (41), שבה תיארתי את אבא שלי, ולכן זו סקירה אהובה עלי מאוד.
* אשמת הכוכבים (41), שבו תיארתי תופעה שקראתי לה "מחסום קריאה", וגם ספיילרתי את הספר באופן קשה. גם כאן קיבלתי הרבה איחולי החלמה.
כמו שאפשר להבין, אמוציות עובדות, וסחיטה רגשית עובדת טוב כמכונת לייקים, ורבוי הלייקים אינו מורה על האיכות המוחלטת או היחסית של הכתיבה, אלא רק עד כמה שהכותב עצמו, במקרה זה אני, נוגע ללב הקוראים אותה באתר.

הסקירות שאני מחבבת הן סקירות שבהן לקחתי לסקירה את רוח הספר עצמו. לא יודעת אם אלה הכי טובות או אם יש בכלל מדרג, אבל הנה כמה מהן:

* חוקי הבית (ג'ודי פיקו)
* חידת סמירנוב (ספי אקוניס)
* המדריך לימים הקרובים (יואב בלום)
* הכל משנה (רון קורי)

ואני מחבבת את אלה שבהן ערכתי דיאלוג :
* הפיל הנעלם (הרוקי מורקמי) שם פגשתי את הסופר בביית ספר שומם שאליו נקלעתי כדי להעביר השתלמות,
* מארץ' (ג'רלדין ברוקס) שאותו ריאיינתי כספר-טרמפיסט
* דג מלוח בלי חרדל (אלן ברדלי) שבו ריאיינתי את הגיבורה פלבי דה לוס כדמות חסרת אמינות לחלוטין
* מועדון הרצח של יום חמישי (ריצ'רד אוסמן) שהוא לא דיאלוג אלא מונולוג של מישהי שדומה וגם לא לסבתא שלי

הסקירה הכי פחות פופולרית קיבלה שני חיבובים ואף לא תגובה אחת, והיא דווקא סקירה מפורט, גם אם טיפה יבשה, על ספר ילדים חביב מאוד ולא מוכר על אף האיורים המקסימים שלו - החפרפר חפרנסקי. כך גם הסקירה על הספר "מקרים אבודים" של קייט אטקינסון,

סיימנו עם סטטיסטיקה, ועכשיו להסתברות. מה הסיכוי שמנחה תעניק ספר מסויים כמתנת סוף שנה לקבוצת מורות שהיא עובדת איתה, ושהן בתורן תענקנה למנחה, בלי תיאום מראש, את אותו ספר עצמו?
נשמע משהו נדיר עם סיכוי קטן, נכון?
ובכן, אם אלה מורות למתמטיקה והספר הוא אומנם פופולרי אך עוסק בנושאים מתמטיים, אז הסיכוייי גדול מאוד. בעיקר אם זה ספר שיצא לאחרונה, כי ספרים מהסוג הזה לא נוטים להישאר לאורך זמן על הנדל"ן היקר מאוד של הדואופול הצהוב-ירוק שמוכר כאן ספרים בארץ הקודש. וזה מה שאכן קרה לי ולקבוצת המורים שליווית השנה.

צחקנו קצת, ואז נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות והלכנו הביתה. פתחתי את הספר וקראתי. אני לא יודעת אם חיים שפירא נזקק להמלצות שלי, שכן הספרים שלו נקנים היטב, ולפי ההתרשמות שלי גם נקראים ולא רק מקשטים את המדף של הספריה בתור ספר אינטילגנטי שיגרום למבקרים בבית להעריך את בני הבית החכמים.

שם הספר הוא טריק שיווקי, משום שהוא מעורר סקרנות, אם כי בעלי עניין יידעו די מהר מה להימורים ולימי הולדת ולנושא שלשמו התכנסנו שהוא סטטסטיקה והסתברות. הקשר לתנינים היה ברור פחות, לפחות לי, וזה די ברור שהם נוספו כדי לסקרן ולעודד רכישה. בפנים יש הסברים על נושאים בסטטסטיקה והסתברות, שמיועדים למי שאין לו רקע בנושא אבל מתעניין. לי קשה לשפוט את איכות ההסברים היות ואת רוב הדברים, כולל הסיפורים והאנקדוטות, אני כבר מכירה. עם זאת, תמיד נחמד שיש עוד ספר מתמטיקה פופולרית על המדף שלי.”