חשוון תשע"ח פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן

וככה, ילדים, נראים חיי סטודנט שאין לו זמן לקרוא, ומבזבז רבע שעה כל לילה, במיטה, כשהעיניים שלו כבר נעצמות מאליהן, על קריאה בספר אקראי - רק כדי להרגיש עדיין בן אנוש.
חמישה עשר ספרים. בחודש. אני מרגישה מורעבת.
(מצד שני, קראתי כמויות של מאמרים. חלקם מרתקים ממש. וכמעט סיימתי שני ספרים שמלווים את אחד הקורסים שלי. ואני נאבקת בספר באנגלית, שבאופן טבעי אני צריכה להקדיש לו יותר זמן קריאה מלספר בעברית באותו האורך.
ועדיין. רק להסתכל על ערמת הספרים שמחכה לי ליד המיטה גורם לי לרחם על עצמי.)

ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?
אבינר שלמה




הדפסה:
» כפסיפס תמונות
» כטבלת טקסט
» כטבלת תמונות וטקסט

» לרכישת ספרים מהרשימה
רשימת הקריאה הינה אישית.
מכילה 15 ספרים.
גררה 147 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני שנה ו-3 חודשים.

מה דעתך על הרשימה?
בת 19
המקום שממנו באים הרגשות
אצבע אבק זה השם הכי חינני ומוצלח שקיים ורחמים עצמיים זו אכן זכות מעוגנת בחוק לכל תלמיד של השכלה גבוהה
אוי תסתמי מותר לי לרחם על עצמי. זאת זכות המוקנית בחוק לכל סטודנט
בת 22
סנקטפראקס
הו לא רק חמישה עשר ספרים בחודש בכי בכי אני כזו אומללה ומסכנה תרחמו עליי
בת 22
סנקטפראקס
הו לא רק חמישה עשר ספרים בחודש בכי בכי אני כזו אומללה ומסכנה תרחמו עליי
בת 22
סנקטפראקס
יאאא גמרתם את הכוזרי? הערצה.
בת 24
ארץ הפלאות
אלופי*
בת 24
ארץ הפלאות
אלובי וילובי? נייס. יש לי את הספר, עדיין לא קראתי אותו. אני רואה שאת באמת אוהבת ספרים שעוסקים בפנימיות. שכחתי לומר שיש ספר בשם " היה שלום, מר צ'יפס" שהוא מתאר מנהל בית ספר ואת החוויה שלו בבית הספר והחיים בכלל, אבל הבדל משאר הספרים, זה דווקא ספר טרגי ועצוב.
בת 22
סנקטפראקס
הכריכות החומות בעייתיות כי לחלק גדול מהספרים יש בעיה שאי אפשר לעדכן להםתמונה. כן, ניסיתי.

1. אהבתה של גברת רוטשילד - רומן היסטורי - סאגה / שרה אהרוני
גרוע. בקושי סיימתי. אבל כתבתי ביקורת וזה כבר משהו.
2. אלוהים לא מרשה / חנוך דאום
ספר מוזר ועצוב, במידה רבה. ארבעה מכתבי "התנצלות", לאב, למגזר, לאלוהים ולאישה, מפיו של מעין-דתל"ש. הם רוויים הכנעה ("אני עפר תחת כפות רגליכם"), כאב וניסוחים דרמטיים, חוזרים על עצמם במידה כמעט כפייתית, מלאים "לא יכולתי" ו"אין לי בררה" ו"הייתי רוצה", כמו גם האשמות או הצעות לתיקון, חלקן מהפכניות מאוד. אישית, ההצעה להתיר את האוננות או להפסיק את הכיבוש לא הפריע לי כמו הקביעות החוזרות "זה לא יהודי" (לקיים מצוות ברמת פירוט כזאת, למול את הבן שלך, לשמור שבת בלי להדליק טלוויזיה...) - מילא העובדה הפעוטה שהתפיסה המקובלת של יהדות גורסת דווקא את הטיעון ההפוך; איך יכול אדם לבוא בקביעה כזאת בלי לנסות לנמק אפילו? אפשר לעשות את זה כשאתה מצביע על דבר שכולם יסכימו איתו, וגם אז בקושי. אבל לא כשאתה הולך נגד הזרם ומשתמש בהגדרת יהדות משלך (שהיא גם מאוד אינטואיטיבית ואין לה משנה סדורה). בגדול, חנוך דאום דוגל בגישה של "יהודי זה לעשות מה שטוב לך", ולכן מי שטוב לו לחלל שבת, היהדות ואלוהים מצפים ממנו לחלל שבת, וכן הלאה. קידוש הנוֹחוּת, אם תרצו. אם קשה לך לעשות משהו, סימן שאתה לא צריך לעשות אותו. "לא מסכימה" היא לשון המעטה קיצונית. באינטרנט יש קטעים מהספר, למי שמעדיף להתרשם אישית: http://www.text.org.il/index.php?book=0701092
3. אלופי וילובי - כתרי # / טלבוט ביינס ריד
איך לא קראתי אותו קודם?! לספרי פנימיות אנגליים יש קסם מובנה. ולספר הזה יש גם גיבור מקסים לגמרי שמזכיר לי את בוקא מ"הנערים מרחוב פאל" ואת מרטין טלר מ"הכיתה המעופפת" ובעיקר את עצמו. אני אכתוב עליו ביקורת בקרוב, כי הוא ראוי לזה.
4. דילוויש הארור / רוג'ר זילאזני
זה לא ספר קל. לוקח זמן להבין מי נגד מי ולמה בעצם זה מעניין אותנו. גם התרגום ממש לא משהו. אבל לקראת האמצע (עמוד מאה נניח) התחלתי ממש לחבב אותו. זה בעצם שרשרת הרפתקאות, שכל אחת עומדת לעצמה, כשבמרכזן גיבור שאנחנו לא לגמרי מכירים, והעולם שבו הכל קורה הוא עולם זר עם חוקים לא כתובים שאנחנו מגלים לאט. יש בו כוחות מכוחות שונים - וגם הרבה שרלטנים. דילוויש הארור (שם נהדר, אגב) עושה את דרכו בתוך כל זה, טועה לפעמים, מסתבך לפעמים, אבל תמיד נוחת על הרגליים. (כי יש לו מגפי אֶלפים.)
5. הגנרל של אמורי הצעיר - מרגנית - מרגנית # / רוברט לוסון
גם לו יש כריכה חומה? בושה. ספר שובב ומלא חן על ילד עם חיית מחמד בגובה שני מטרים ועם מרץ לא נדלה. אבא של אמורי הוא דמות נהדרת ומקור לא אכזב להומור. המצפן המוסרי של הספר מזכיר את זה של רואלד דאל: מותר לגנוב מאנשים רעים כי מגיע להם, ואפשר גם להציף להם את הגינה ולהרוס להם את הפרחים. נו שוין.
6. הכל בגללם / יעל רוזמן
סתם כי רציתי לצטט מתוכו, ואז מצאתי את עצמי קוראת את כולו שוב. אני צופה שמשהו כזה יקרה השבוע גם עם "בית החלומות של אן".
7. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה? / אבינר שלמה
חשבתי למצוא בו מקורות לשיעור. לא קרה.
8. לאוויניה / אורסולה ק. לה גווין
תענוג צרוף. הריקוד הזהיר בין היסטוריה למיתולוגיה לשירה מתבצע כאן באופן מושלם. לאוויניה זוכה לקול צלול ומעניין, את איניאס אי אפשר שלא לאהוב; פוליטיקה לטינית פרהיסטורית סבוכה משתלבת בתיאורים יפהפיים של איטליה הקדומה. אורסולה ק' לה גווין הצליחה במשימה: אני סקרנית מאוד לגבי האיניאדה, ואקרא אותה ברגע שאניח עליה את ידי.
9. לב של דיו - לב של דיו #1 / קורנליה פונקה
יש כמה ספרים שהתאהבתי בהם ממבט ראשון. ולו בגלל הדרך מלאת הכמיהה שבה הם מדברים על ספרים. אין דרך בטוחה מזו ללבו של קורא אמיתי, נכון? קורנליה פונקה היא סופרת נהדרת ולב של דיו - הספר הראשון במיוחד - הוא אחד הטובים שלה. אני רק מצטערת שדווקא את הכריכה היפהפיה הזאת, שגם כל כך הולמת את הספר, מישהו בהוצאת הספרים החליף בכריכת הסרט חסרת החן. (אגב, אחד השמות האהובים עלי בספר הזה הוא אצבע-אבק. פיוטי ויפהפה. אז מסתבר שבאנגלית זה dustfinger, ובשפת המקור, גרמנית, זה Staubfinger. אני מרגישה בת מזל.)
10. עם הספר - ספר הכוזרי - עם הספר # / ר' יהודה הלוי
השבת סיימתי את ספר הכוזרי. אחרי שנתיים וחצי של לימוד משותף עם אבא שלי. מאז גיל חמש, כשהוא לימד אותי ניקוד, אנחנו לומדים משהו יחד, בערך אחת לשבוע. עוד לא החלטנו מה נלמד עכשיו; זה קצת בלתי נתפס שממש סיימנו את זה. הכוזרי הוא ספר מרתק. יש בו בעיקר את יסודות היהדות, אבל גם פילוסופיה של התקופה הקלאסית וימי הביניים, מדעים מאותה התקופה, דקדוק עברי, תיאולוגיה נוצרית וגם קצת הד לשירי ציון המוכרים, אלה שלומדים לבגרות בספרות.
11. פרדוקסים / ענת בילצקי
מעניין, כי הנושא עצמו מעניין; אבל חוזר על עצמו עד לאוּת. או שאולי הוא נועד לאנשים שלא ראו ולא קראו מימיהם על פרדוקסים, וצריך לחזור ולהסביר להם את הסתירה. אין לי שום ידע רציני בתחום אבל כשאומרים לי "פרדוקס השקרן" או "פרדוקס הספר" אני יודעת להסביר את הסתירה. ואולי זה פשוט תג המחיר של שכתוב ספר מהרצאות של האוניברסיטה המשודרת. בעל פה, נוח מאוד לחזור על טיעון בשלושה ניסוחים שונים כדי לוודא שהוא מובן. בכתב זה קצת פחות חכם.
12. שורדים על מאדים / סופיה מקדוגל
קניתי באייקון בדוכן של גילי בר הלל ובהמלצתה הנלהבת, אחרי שקראתי עמוד וחצי והחלטתי שיש בסיס להתלהבות. באמת, ספר נהדר, עם דמויות מקסימות (בייחוד קארל וג'וזפין). אני שוב נתקלת בעניין הער של סופרים בשאלת המגדר של החייזר. נכון, לא נשמע סביר שחייזרים, בדיוק כמונו, יהיו זכרים ונקבות. ועדיין עיסוק החובה בשאלת המיניות החייזרית נראה לי מוגזם, בעיקר בספרי ילדים. אולי זאת רק אני. זאת הופכת להיות אחת ממוסכמות הז'אנר - כמו התאחדות עם החייזרים מול אויב משותף, כמו האפשרות לתקן חללית הרוסה עם סלוטייפ, כמו הסיכוי של חבורת ילדים לשרוד לבד ימים על ימים בעולם הרוס ולהציל את העולם על הדרך. אני פשוט צריכה להעלות את המינון של השעיית הספק, כנראה.
13. שלושה בסירה אחת / ג'רום ק.ג'רום
כי לפעמים מוכרחים.
14. שמריהו - או הילד מקופסת השימורים / כריסטינה נסטלינגר
מקסים. "ילדים, היו נון-קונפורמיסטים ואל תהססו לומר "מטומבל" וללבוש בגדים בצבעים בוהקים ולא תואמים" היא אולי לא הקריאה שאני הייתי מנסחת, אבל יש לה חן משלה. אותי שעשעו בעיקר כינויי הגנאי מעברית של לפני לך-תדע-כמה-זמן (אני מאמינה שיש טעות בדף הספר כאן; אין מצב שהוא יצא ב1991): פרצוף צנע, ווזווז, יורם...
15. תצפית עבר - גאולתו של כריסטופר קולומבוס / אורסון סקוט קארד
נפלא. ממש. נהניתי הן מהרעיון הן מהתפתחויות ההיסטוריה האלטרנטיביות. לדמויות לא הוענקה אותה תשומת לב קפדנית שהושקעה בעלילה, וזה ניכר, אבל לא מצליח להרוס את ההנאה מהספר. ואני אוהבת את דיקו כל כך. (רק אותי זה מצחיק שרואה-בחושך היא כל כך שחורה שהיא גם בלתי נראית בחושך? כן. כנראה.)


©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ