תשרי תשע"ח פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן

בן-אוני : רומן
עדנה פרבר





פצפונת ואנטון (תרגום אלישבע קפלן)
אריך קסטנר




הדפסה:
» כפסיפס תמונות
» כטבלת טקסט
» כטבלת תמונות וטקסט

» לרכישת ספרים מהרשימה
רשימת הקריאה הינה אישית.
מכילה 29 ספרים.
גררה 153 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני שנה ו-4 חודשים.

מה דעתך על הרשימה?
תלוי איזה שבוע
בת 22
סנקטפראקס
כן כי את קוראת בשבוע מה שאני קוראת בשנה
האמנם
בת 22
סנקטפראקס
אני חווה את העולם דרכך
בת 22
סנקטפראקס
בודובודובודום

1. אנחנו ושכמותנו / בארץ ניכר - ספריה לעם #468 / סרגיי דובלטוב
מצוין. סגנון כתיבה פשוט, משעשע ונפלא, משפטים קצרים, מדוייקים. לולא התעצלתי הייתי מצטטת כאן קצת. הספר הזה הוא הוכחה חד משמעית שציניות לא חייבת להיות מרושעת. וחוץ מזה הוא גם הסחת דעת מושלמת. אני ממליצה.
2. בן-אוני : רומן / עדנה פרבר
עדנה פרבר היא סופרת אמריקנית ידועה, אבל בארץ היא כמעט אלמונית. אני הגעתי אליה דרך המלצה של סבתא שלי (שאני מאוד סומכת עליה), ומאז אני קונה כל ספר שלה שנמצא בהשג יד. אין דומה לה בלכידת מהותה של ארץ - אם זאת טקסס או סיאטל - או בתיאור בוגר ויפהפה של מערכות יחסים. בן אוני הוא ממש לא הטוב בספריה, אבל מגיעים לו ביושר שלושה-ארבעה כוכבים.
3. הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7 / ג'יי. קיי. רולינג
הגעתי למסקנה שאין מקשים על הקאנון. למה אף אחד לא חשב קודם על הרעיון המדהים להטיל קונפונדוס ואימפריו על הגובלינים בגרינגוטס?... על זה אומר דגלאס אדאמס (תתמודדו): "למה היא תמיד השאלה שקשה ביותר לענות עליה. אתם לא נתקלים בבעיה כשמישהו שואל אתכם 'מה השעה?' או 'מתי פרץ הקרב של 1066?' או 'אבא, איך זה שהחגורות בטיחות האלה נמתחות כשאתה עוצר בפתאומיות?' התשובות קלות, והן, בסדר יורד, '7:35 בערב,' '10:15 בבוקר' ו'אל תשאלי שאלות טיפשיות'." חבר'ה, הארי פוטר לא נועד להיות הגיוני, את זה תשאירו ליודקובסקי; הארי פוטר נועד להיות מדהים ויפהפה ולתת הרגשה של בית. וזה בדיוק מה שהוא עושה. ~ השביעי הוא בין האהובים עלי בסדרה כולה, בין השאר בגלל המשפט חד-האבחנה הבא: "המשמעות הכבדה של ההחלטה שלא להתחרות בוולדמורט על השגת השרביט עדיין הבהילה את הארי. הוא לא זכר מתי קרה בעבר שבחר להימנע מפעולה." מודעות עצמית היא היפה שבמעלות.
4. הארי פוטר והשיטה הרציונלית - חלק ראשון / אליעזר יודקובסקי
אני רק אציין שהספר הזה עושה היסטוריה, בהיותו הפאנפיק הראשון, ככל הידוע לי, שיצא לאור כספר מודפס. וזה מדהים. זה החלק הראשון של הפאנפיק, עשרים פרקים מתוך 122. את הנותרים קראתי באינטרנט והם זמינים לכל המעוניין - חפשו "הארי פוטר והשיטה הרציונלית" בגוגל; אם אתם קוראים גם באנגלית, עדיף לחפש את HPMOR. אני ממליצה עליו בחום. הוא גאוני, משעשע, מרחיב אופקים, משפיע בצורה מדהימה על החשיבה וההתנסחות, מקורי ונוגע ללב. אני מוצאת את עצמי מצטטת את הארי ג'יימס פוטר-אוואנס-וורס באותה תדירות כמו את העלמה קורניליה, וזה אומר הרבה.
5. ההרצאה האחרונה / רנדי פאוש
רנדי פאוש עמד למות, ובספר הזה, שנכתב בעקבות ההרצאה האחרונה המפורסמת שלו, הוא מנסה לפרוש את סדר העדיפויות שלו לחיים. קצת אמריקאי אבל עדיין מרשים, אופטימי ומלא השראה. החיים מפחידים אותי יותר מהמוות, אבל בראייה פאושית הם נשמעים די קלים.
6. הטירה הנעה / דיאנה ווין ג'ונס
ספר מושלם. מושלם. אף פעם לא נמאס לי ממנו, גם בפעם השלוש מאות שבעים ותשע שהשלמתי היום (אומדן משוער). האול וסופי הם הדבר הכי טוב בעולם הזה... אוי האול. אני מתה על האול. אם לצטט את סופי, "הוא הקוסם הטוב ביותר באינגרי ובעולם כולו. אילו רק היה לו זמן, הוא היה מנצח את הג'ין הזה. הוא ערמומי ואנוכי ויהיר כמו טווס, והוא פחדן ולא מוכן להתחייב לשום דבר." - "באמת?" אמר עבדאללה. "מוזר שאת מדברת בגאווה כה גדולה על רשימה כזאת של תכונות רעות, אישה אוהבת ביותר." - "מה זאת אומרת תכונות רעות?" שאלה סופי בכעס. "בסך הכל תיארתי את האול!" - ליצור דמות שהיא בדיוק כל זה ולגרום לכולנו להתאהב בה, זאת דיאנה וין-ג'ונס. האחת והיחידה.
7. היוצאים - מדוע דתיים עוזבים את הדת וכיצד להתמודד עם האתגר / פאראנאק מרגוליס
מרתק, מעט מבהיל ומאוד מעורר השראה. בניגוד לספרים המעטים שעסקו בתופעת החזרה בשאלה עד היום ("דור הכיפות הזרוקות", "הדתל"שים") הספר הזה איננו רק מחקר סוציולוגי. הוא לא מסתפק בסיקור התופעה; מטרתו הפקת לקחים וחישוב מסלול מחדש. ימים יגידו אם האבולוציה של הציבור הדתי אכן תצא לפועל, ומה יהיו ההשפעות שלה. אני, בכל אופן, אשמח לראות את זה קורה.
8. היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש / לויד אלכסנדר
אתמול נסעתי הביתה באוטובוס עם שלושה חברים, ואיכשהו הגענו לדבר על פרידיין. כולנו קראנו את הסדרה, וכל אחד מאיתנו היה נרגש לגלות שגם האחרים מכירים ואוהבים אותה; זאת סדרת ילדים נפלאה שמבחינתי עומדת בשורה אחת עם נרניה ואף עולה עליה, וחבל שהיא כל כך לא מוּכּרת. אז שקענו בדיון עומק על טרן ואילונווי ונהנינו נורא (שאר הנוסעים כנראה נהנו פחות). דיונים מהסוג הזה מסוגלים לגרום לי לחייך ולזמזם לעצמי במשך שעות. בכל אופן, נתקפתי געגועים חזקים לפרידיין, והנה אני כאן.
9. המלך העליון - מהדורת מרגנית - פרידיין #5 / לויד אלכסנדר
סופו של מרתון פרידיין.
10. הצדיקים / סם בורן
סופר בריטי (כנראה יהודי) כותב על חסידי חב"ד בקראון הייטס שמנסים לעצור כת נוצרית משיחית שרוצחת את ל"ו הצדיקים במטרה להביא לקץ העולם ולתחייתו של ישו. זה מופרך כמו שזה נשמע, וקצת צועד בעקבותיו של צופן דה וינצ'י, אבל בהחלט קריא ומעניין. כרגיל אני תוהה האם זה ממש בלתי אפשרי לגמרי, שתחקיר של סופר חילוני לפני כתיבת ספר על דתיים יהיה מקיף דיו להימנע מטעויות קטנות ומטופשות.
11. הַרְפַּתְקָאוֹתֶיהָ שֹלֶ אַלִיס בּאְֶרֶץ הפלאוֹת - הרפתקה # / לואיס קרול
אני לא מחבבת במיוחד את סדרת הרפתקה. היא לוקחת ספרים שזכו לתרגום נהדר - חלקם בהוצאת מרגנית הנפלאה של אוריאל אופק - ומתרגמת אותם מחדש תרגום שהוא לכאורה מודרני ושוטף אבל איכשהו מצליח להיות יבשושי ולא מעורר עניין. אבל את אליס תרגמה עטרה אופק, הבת של, והחלטתי ששווה לנסות. מתלבטת מה דעתי על התרגום הזה. אם את נתקפת חשק עז לראות את המקור בכל שיר ובכל משחק מילים, זה מעיד על התרגום לטובה או לרעה?...
12. חוות העלמות / שולמית לפיד
יש מחמאות גדולות יותר מ"שווה לקרוא אותו ולו בשביל לשמוע עוד על הגיבורים של קודמו". ועדיין, גם מצד עצמו הספר לא רע בכלל, ונותן תמונת מצב היסטורית טובה.
13. טירת ליר - פרידיין 3 מחודש / לויד אלכסנדר
מרתון פרידיין, כנ"ל
14. טרן הנודד - פרידיין 4, מחודש / לויד אלכסנדר
מכל ה"פרידיין מחודש" שיש לי, זה היחיד שאינו מהדורת צילום של ההוצאה הקודמת של מרגנית. המשמעות היא כתב ברור וגדול יותר, ללא ניקוד, אבל גם שוני בשמות, אבוי! גלודור גוּזם האהוב מתגלה פתאום כפלודר פלאם, דיבאך האורגת היא בכלל דוויבק, קאל בנו של קאלפרואר גר בקאר דלבן (קאר? באמת? זה גם קאר פאראוול, לדעתכם?) - קצת מגוחך שהתעתיק העברי הישן נראה הגיוני יותר מהחדש, אבל זה המצב. אני שומרת אמונים למהדורת 1986.
15. יום סמק הגדול / אדם רקס
הנה. ככה כותבים ב2007 ספר ילדים-נוער אינטליגנטי, מצחיק, ציני במידה, מלא הברקות קטנות ובשום שלב לא לוקח את עצמו מדי ברצינות. אי אפשר שלא לאהוב את ג'יי-לו ואת צ'יף דוב צועק ואת כריסטיאן ו... זהו. כלומר את טיפ גם. אבל כל השאר די אידיוטים. אידיוטים באופן אמין ומציאותי עד מבוכה. אבל אידיוטים. אני כל כך שמחה שיש לי אותו. תודה לך, פסטיבל אייקון.
16. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס
לא תהיה מהמורת קיטש שהספר הזה יצליח לחמוק ממנה.
17. למי צלצלו הפעמונים (1986) / ארנסט המינגוויי
למי צלצלו הפעמונים, כלומר, מי מת? מי ימות ב444 העמודים של ספר שנושאו מלחמת האזרחים בספרד? ימותו לא מעט, חלקם חסרי שם, חלקם יקרים ואהובים, אבל זה לא באמת משנה, כי כבר בעמוד הראשון, עוד לפני תחילת הסיפור, מופיע שירו היפהפה של ג'ון דאן: "אין אדם אשר הוא אי, כליל בתוך עצמו; כל אדם הוא קטע היבשת, חלק משפעת הים; והיה כי ייגרף גוש עפר במים - ואירופה כולה תחסר, כמו היה זה כֵּף ים, כמו אחוזת מרעיך או אחוזתך אתה היה. מות כל אדם אותי הוא ממעט, כי בכלל האנושות אני; לכן לעולם אל תחקור לדעת למי מצלצל הפעמון; לך הוא מצלצל." אבל מה קורה כשבכל זאת צריך להרוג? למען הצדק, למען חייך שלך, למען חיי היקרים לך? זאת השאלה שבה עוסק הספר. למי צלצלו הפעמונים, זה בכלל לא משנה.
18. מפות במראה - לקט סיפורים קצרים / אורסון סקוט קארד
הספר הראשון שאני קוראת משלו, אבל בהחלט לא האחרון. כי סקוט קארד מוכשר להחריד; כי הרעיונות שלו פרועים ומבריקים, והוא באמת ובתמים סבור שהקורא אינטליגנטי דיו להבין לבד; אבל בעיקר כי כל כך אכפת לו מהסיפורים שלו. הם לא צפים בחלל, הם לא "סתם כתבתי, לא יודע מאיפה זה בא", הם חלק מהותי ממנו והוא כותב על כל אחד מהם כך שאני אוהבת אותם קצת דרך העיניים שלו, ולא רק דרך שלי. עכשיו אני לגמרי מוכרחה לקרוא את המשחק של אנדר, למרות הספוילר הגדול, מה גדול, ענק, שהספר הזה עולל לי. וגם סדרת המוסד של אסימוב עלתה הרגע לראש הרשימה של "השלמת השכלת המד"ב" שאני צריכה לכתוב סוף סוף. (הוא מורמוני, אגב. ופרו ישראלי ברמה מדהימה. ויש לו סיפור רוחות רפאים אותנטי עד צמרמורת. אני ברצינות חושבת שאני מחבבת את האיש.)
19. מרק עוף לנפש אמא / ג'ק קנפילד
נתתי לחברה את "נערות בחברה", ספר מתוק שאני מאוד אוהבת. היא אמרה שהוא מזכיר לה את סדרת מרק עוף לנפש, אז בדקתי. "מרק עוף לנפש אמא" היה היחיד שמצאתי בספריה (האמת שהיה גם "מרק עוף לנפש כשאת בהיריון" אבל ויתרתי). אני מבינה למה היא התכוונה אבל הו, לא. אין מה להשוות בין ערמת הקיטש הזאת ל"נערות בחברה". כאן וכאן יש אסופת סיפורים שנועדה לגרום לך לתובנות ולהרגשה טובה; העניין הוא שב"נערות בחברה" זה גם עובד.
20. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס
שוב, והוא קצת פחות שובר לב וקצת יותר ספר פולחן בפעם השנייה. חלום חדש: שיהיו לי שני ראשים כדי שאוכל להחליף עם עצמי מבטים יגעים כמו זאפוד ביבלברוקס.
21. ספר השלושה - מחודש / לויד אלכסנדר
כנ"ל
22. סקרלט פימפרנל מהדורת מרגנית - מרגנית # / הברונית אורצ'י
ספר מקסים ממש. אז מה אם התעלומה הגדולה ברורה בערך מהאמצע; כל עוד עד העמוד האחרון אני יושבת בפרקי אצבעות מלבינים ומתפללת לשלומו של סקרלט פימפרנל (למרות שברור שיהיה סוף טוב, פפר, טיפשונת) - יש כאן די והותר מתח בשבילי.
23. על מועדים לילדים / רבקה אליצור
גדלתי על הספר הזה. וכרגיל יש דברים שנקלטים רק בעיניים של מבוגר, כמו ההאנשה-עד-הגשמה של השנה החדשה, השבת, התורה ומה לא. עם זאת, הסיפור האהוב עלי, על העולים הבלתי חוקיים, נותר נפלא כשהיה.
24. פצפונת ואנטון (תרגום אלישבע קפלן) / אריך קסטנר
מכל הספרים של אריך קסטנר, פצפונת ואנטון הוא, לא, אני לא באמת יכולה לסיים את המשפט הזה (במיוחד בהתחשב בכיתה המעופפת). אז מההתחלה: בין הרבה ספרים מדהימים אחרים של אריך קסטנר, אני אוהבת את הספר הזה מאוד. וכל כך למה? בגלל ההרהורים. משובצים בו, אחרי כל פרק, קטעי מחשבה קטנים, חכמים, קצת דידקטיים ושופעי אהבת אדם. הם כתובים בנפרד מהעלילה למען אותם הילדים שמעדיפים לאכול שלושה ימים רק דייסה ולא לחשוב. אני תמיד אהבתי לחשוב ולכן אני מאוהבת בקטעים האלה. "לחשוב? למה אנחנו צריכים לחשוב? אנחנו לא יכולים פשוט לשבת פה ולעשות בודובודובום עם השפתיים?" (הציטוט הזה לא באמת קשור אבל אני מכורה לציטוטי דגלאס אדאמס ותאמינו לי שיצאתם בזול)
25. פרסים / אריך סגל
בכנות? - ספר זבל. לחלוטין. בכל זאת קראתי אותו בפעם השניה, כי אני מתה על ג'רי פראכט. אני גם מתקשה להכחיש את החולשה שלי לגאוני מדע צעירים. אני לא גאה בה, אבל היא קיימת.
26. רק שנינו / אלחנן ניר
רגיש ומדויק ועצוב כל כך. העמוד האחרון, במיוחד.
27. שלושה גברים בשלג / אריך קסטנר
בפעם המי יודע כמה. ההומור הטוב הציני ואהבת האדם של אריך קסטנר לא יימאסו עלי אף פעם. כ נמאס לי לקחת אותו מהספריה. אני באמת צריכה למצוא לי עותק.
28. תבונה ורגישות (1986) / ג'יין אוסטן
אלוהים טובים, כמה שגיאות! בחלקן אפשר להאשים את המגיה ("היא נתנה לא את המכתב", "הוא לו רצה להתעכב", "כל הייתרון") אבל המתרגמת טעתה לא פחות. היא מבצעת מעשים מגונים במילה עצמו/עצמה על כל הטיותיה; העלמות דאשווד "מוחלטות לגמרי לחזור הביתה"; "אלוהים טובים" היא קריאת תדהמה נפוצה להפליא ובחור טוב מראה ומטורזן משהו זוכה בתואר "מחזר" ("איזה בחור מחזר ונחמד"); כמו רבים אחרים היא כנראה חושבת בטעות ששפה גבוהה משמעה מבנה משפט מסורבל ככל האפשר. זה איום. אבל החכמה והציניות הדקה של אוסטן עדיין שם, מבעד לשגיאות, והקריאה היא בכל זאת הנאה. בפעם הבאה שאתגעגע לאלינור אנסה את התרגום החדש של שי סונדק; מניחה שלפחות המגיה עשה שם מלאכתו נאמנה.
29. תולעת משי - קורמורן סטרייק #2 / רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)
לרולינג יש כישרון. גם כשהיא כותבת מותחנים, שרחוקים מלהיות כוס התה שלי. אני לא אוהבת את הדמויות השטוחות, קטעי האקשן נוטפי הדם והפתרונות הצפויים או לחילופין הלא מתקבלים על הדעת, האופייניים לז'אנר הזה. אבל רולינג בנתה שתי דמויות נהדרות - הבלש הפרטי סטרייק והווטסון שלו, רובין - ומערכת יחסים מעניינת מאוד בין שניהם. היא שומרת על מקצב טוב ולא מתענגת על תיאורי אלימות, גם כשהיא צריכה לכתוב אותם. היא מצליחה ליצור וריאציה מקסימה משלה על הבלש האנגלי הקלאסי. ובעיני, התוצאה טובה מאוד. התרגום מעט כושל, אבל באמת שהקודם תורגם יותר גרוע. המצב משתפר לאט.


©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ