שפתו קומקום תה, פתחו חלון ותנו לקור להיכנס ,התעטפו בשמיכת צמר ,הדליקו סיגריה אמיתית או דמיונית ואתם מוכנים לחזור לכפרים ולחוות על גבול ווילס ולעולמה של הכומר מרילי וואטקינס.בחוץ יורד שלג וחג הפסחא מתקרב.
זהו הספר ה-11 בסדרה המצוינת של פיל ריקמן על כומר אישה שהיא גם מגרשת שדים במחוז הרפורד של ימינו.
בממוצע פעם בשנה יוצא ספר בסדרה אבל על הדמויות עוברים רק מספר חודשים ולכן ג'יין,בתה של מרילי, שהחלה את הסדרה בת 15 היא כיום רק בת 18.
הספר טוב וכתוב בסגנון הריקמני שמאפשר להרגיש ממש את הסביבה בה מתרחשת העלילה. האווירה וסגנון הכתיבה הם בהחלט שחקנים ראשיים בספרים של ריקמן.
כמו בכל ספר בסדרה גם כאן יש נושא מרכזי שעולה לדיון - בדרך כלל משהו שאני לא מכיר - ועליו מתבוססת העלילה – בסודות הכאב זה מיתראיזם. דת סודית שאימצו חיילים רומאים במאות הראשונות לספירה וסגדו לאל הפרסי מיתרה שנולד לבתולה במערה ב25 לדצמבר מת וקם לחיים - נשמע מוכר? – השאלה איך נכנסת לסיפור הנצרות, עדיין לא סגורה והיא אחת הדילמות שעומדות מול מרילי בספר בנוסף לעובדה שמדובר בכת של גברים בלבד.
הנצרות כדת מונותיאיסטית שספחה לתוכה אלמנטים פגאניים ופרה פאגאניים זה נושא שעולה לאורך הסדרה – הפעם גם דרך ג'יימס הקדוש שהרג דרקון- אחד הקדושים הנוצריים המפורסמים ,שלא הרבה תוהים מאיפה הגיע הדרקון.
קבוצת חיילים ביחידה עילית שאולי אימצו את הכת ואולי לקחו את מבחני הקבלה צעד אחד קדימה היא כיוון החקירה של מרילי בנוסף יש שתי פרשיות רצח והבעיות הרגילות של בניה על אתרי ארכיאולוגיה ( אצלנו זה קברים – שם ג'יין נלחמת בחירוף על קווי אנרגיה LAY LINES ׂ) ועכברי העיר שמציפים את הכפר ורוצים לחיות באוטנטיות כפרית עם קניון צמוד.
יש לספר מספר חולשות הן בפני עצמו והן בהיותו חלק מסדרה.
הסופר בנה אנסמבל של דמויות מסביב לדמות הראשית . בתה גיין , מאהבה לורנס , גומר פרי על תקן דמות הסב האלטרנטיבי ובליס חוקר המשטרה ועוד – כולן אהובות ואוטונומיות אבל בספר הזה יש תחושה של התפזרות ודמויות המשנה כמעט והופכות לראשיות ולא משאירות הרבה מקום לדמות הראשית. הדוגמא העיקרית בספר היא דמותו של בליס שחוקרת פרשיית רצח במקביל לבעיות אישיות מבית ולוקחת את רוב הפוקוס בחלק הראשון של הספר – למרות שעלילותיה היו מותחים , יש מאות ספרים על בלשי משטרה מתוסבכים ומורכבים שחוקרים רצח – אין עוד ספרים על כומר אישה מגרשת שדים.
גם העל טבעי שמשולב בסדרה בא במנות קטנות והיה נהדר אם היה מוגדל.
בעיה שנייה, ואני מודה שהיא שלי וקטנונית אבל, בשני הספרים האחרונים הסופר הזיז לי את הדמות. במרילי יש עקשנות שקטה וצורך לעשות את הדבר הנכון גם במחיר אישי אבל היה לה גם הססנות וחוסר בטחון וחוסר ידיעה האם היא עושה את הדבר הנכון – בזה היה טמון הרבה מקסמה – בספרים האחרונים דמותה התפתחה והיא הרבה יותר בטוחה בעצמה ובבחירותיה – יופי לדמות אבל לי קצת קשה עם השינוי.
פיל ריקמן כותב על אזור אמיתי על גבול ווילס והרבה מהכפרים הערים והכנסיות המיוחדות שהוא מתאר, קיימים במציאות .כך גם הנושאים אותם הוא מעלה – מצד אחד הדבר נותן נופח אמיתי ואמין לסיפור , אבל לעיתים זה מרגיש שזה מונע ממנו לקחת את העלילה צעד אחד קדימה ולפעמים משאיר את העלילה אם הרבה שאלות פתוחות כי אלו שאלות שגם בחיים אין להן פתרון.
מבחינת הסדרה הספר חלש מכיוון שהוא חוזר על נפתולי עלילה שריקמן כבר השתמש בהם בספרים הקודמים – אפילו מתוך הספר עולה סוג של קריאה שהגיע הזמן לנער את הכלוב ושגם לסופר קשה להיפרד מדמויות משנה ( לא חייבים להרוג ) והוא מודע לכך.
עם כל הטרוניות והמענות אני עדין ממליץ על הספר ונהניתי לקרוא אותו – הביקורת באה ממקום של קורא ותיק שהתרגל לטוב ורוצה עוד יותר.
