“עכשיו 3:30 בלילה ואני בדיוק בדיוק סיימתי את הספר. הכנתי לעצמי פופקורן ומזגתי תה כדי להיכנס לאתר ולקרוא ביקורות, ולמען האמת התחשק לי לכתוב גם בעצמי. לא אשקר, לא קראתי הרבה ספרים בחיי. "מיועדים" לא סחף אותי מההתחלה, ואפילו לא מהאמצע. רוב הזמן שקראתי הרגשתי שהסופרת מנסה למלא פרקים בכוח ע"י תיאורים מיותרים ופרטים שהיה אפשר גם לא להזכיר ולא השפיעו במיוחד על ההמשך. למרות זאת, אחרי השליש השני התחלתי להיכנס לזה. אהבתי מאוד את החיבור המיוחד של דיירה ופלומה, והדרך וההתקדמות של דיירה עניינו אותי במיוחד. שמתי לב שהעלילה לפעמים היא או מהירה מדי מדי, או איטית ומרוחה. דווקא ברגעים של אקשן, שבאמת משהו קרה, הסופרת העבירה אותם תוך 10 שורות. אבל בקטעים די רגילים שלא קורה משהו מיוחד, הסופרת הרחיבה ופירטה כאילו על כל דבר ודבר שמתרחש בסביבה. אבל בכל מקרה ובסופו של דבר, אני כן התחברתי לספר ולעלילה המסופרת וללא ספק ארכוש את ספר ההמשך "הד".”

“ההד המהדהד הזה בהחלט הפתיע אותי בסוף הספר! ווואו אני בשוק טוטאלי איף שהסיפור הזה הסתיים! כלומר,מהה???????? ובקיצור- שווה קריאה בהחלט, סיפור מהמם ----רק שחבל שהספרים השלישי והרביעי עוד לא יצאו בעברית. אבל לא נורא, בספר השלישי זה נהיה מוזר יותר”

“בחיי שזה אחלה ספר. אמנם קראתי אותו לפני 3 שנים ,אבל עדיין זכורה לי החוויה בקריאה של הספר. אמנם זו אליסון נואל, הידועה בתור מי שכתבה את הסדרה בעלת 6 הספרים הארוכים והנמרחים יותר משוקולד חלב "בני האלמוות" (למרות שזה היה די טוב), אבל הפעם היא הפציצה עם עלילה מקסימה ומסתורית שגורמת לך להתעניין ולהרגיש את האהבה והמיסטיקה שבספר:)”

“מיועדים נשמע שם מעניין, התקציר נראה טוב וגם קראתי בעבר סדרת ספרים של אליסון נואל ואהבתי את זה מאוד. זה מה שחשבתי לפני שלקחתי את הספר הזה והחלטתי לקרוא אותו ואת האמת ממש התאכזבתי מהספר. נתחיל בעלילה, הספר מתחיל מעניין עד שלדיירה קורה התקרית עם ההזיות. בגלל ההזיות של דיירה כולם חושבים שהיא משוגעת שצריכה אשפוז. אליסון, מתארת את המצב בהרבה תיאורים שלפי דעתי ממש מיותרים וגרמו לי להרגיש שאני קוראת את הספר אבל לא קורה שום דבר מעניין ושאני עוד מחכה למשהו שפתאום ישנה את העלילה למעניינת אבל זה לא קורה. ג'ניקה, מחליטה שהכי טוב לדיירה יהיה לגור עם סבתא שלה בהתחלה דיירה ממש לא מרוצה מהעניין ושולחת לאמא שלה הודעות ומתקשרת אליה וכמובן ג'ניקה לא זמינה ולא עונה לדיירה. ואז קרה לדיירה איזה תאונה ופתאום מהפך... היא אוהבת לגור עם סבתא שלה ומתחמקת מהשיחות עם אמא שלה. פה שהיה צריך יותר תיאורים זה לא קרה וכמעט כל המהפך הזה מתרחש בעמוד אחד. טוב באו לא נשכח שדיירה מיועדת לדייס שאיתו קורה משהו רק בסוף הספר הייתי מצפה שהיא תפגוש אותו ותדבר איתו קצת יותר מוקדם אבל זה לא קורה ושהיא כבר נפגשת איתו תוך שנייה שניהם מאוהבים אחד בשני. ועכשיו אגיד את דעתי על הדמיות : דיירה: ההתייחסות שלה לדברים ממש מעצבנת ואיך שהיא מבדילה בין קייד לדייס...זו הדרך הכי מפגרת שראיתי. דייס: הוא הרגיש לי דמות פחדנית מכיוון שכל פעם שראה את אמא של דיירה הוא הרגיש תמיד לא בנוח ורצה ללכת. ג'ניקה: אמא לא אחראית שלא ממש סומכת על הבת שלה וחושבת שהיא יודעת הכל. קייד: את האמת הדמות הזאת הייתה הכי מעניינת,אהבתי את הקטעים איתו ובאמת הוא הציל את כל הסיפור. לסיכום ממש התאכזבתי מהספר הרעיון שלו טוב אבל הביצוע גרוע. אפשר לוותר.”

“עכשיו 3:30 בלילה ואני בדיוק בדיוק סיימתי את הספר. הכנתי לעצמי פופקורן ומזגתי תה כדי להיכנס לאתר ולקרוא ביקורות, ולמען האמת התחשק לי לכתוב גם בעצמי. לא אשקר, לא קראתי הרבה ספרים בחיי. "מיועדים" לא סחף אותי מההתחלה, ואפילו לא מהאמצע. רוב הזמן שקראתי הרגשתי שהסופרת מנסה למלא פרקים בכוח ע"י תיאורים מיותרים ופרטים שהיה אפשר גם לא להזכיר ולא השפיעו במיוחד על ההמשך. למרות זאת, אחרי השליש השני התחלתי להיכנס לזה. אהבתי מאוד את החיבור המיוחד של דיירה ופלומה, והדרך וההתקדמות של דיירה עניינו אותי במיוחד. שמתי לב שהעלילה לפעמים היא או מהירה מדי מדי, או איטית ומרוחה. דווקא ברגעים של אקשן, שבאמת משהו קרה, הסופרת העבירה אותם תוך 10 שורות. אבל בקטעים די רגילים שלא קורה משהו מיוחד, הסופרת הרחיבה ופירטה כאילו על כל דבר ודבר שמתרחש בסביבה. אבל בכל מקרה ובסופו של דבר, אני כן התחברתי לספר ולעלילה המסופרת וללא ספק ארכוש את ספר ההמשך "הד".”

“ההד המהדהד הזה בהחלט הפתיע אותי בסוף הספר! ווואו אני בשוק טוטאלי איף שהסיפור הזה הסתיים! כלומר,מהה???????? ובקיצור- שווה קריאה בהחלט, סיפור מהמם ----רק שחבל שהספרים השלישי והרביעי עוד לא יצאו בעברית. אבל לא נורא, בספר השלישי זה נהיה מוזר יותר”

“בחיי שזה אחלה ספר. אמנם קראתי אותו לפני 3 שנים ,אבל עדיין זכורה לי החוויה בקריאה של הספר. אמנם זו אליסון נואל, הידועה בתור מי שכתבה את הסדרה בעלת 6 הספרים הארוכים והנמרחים יותר משוקולד חלב "בני האלמוות" (למרות שזה היה די טוב), אבל הפעם היא הפציצה עם עלילה מקסימה ומסתורית שגורמת לך להתעניין ולהרגיש את האהבה והמיסטיקה שבספר:)”

“מיועדים נשמע שם מעניין, התקציר נראה טוב וגם קראתי בעבר סדרת ספרים של אליסון נואל ואהבתי את זה מאוד. זה מה שחשבתי לפני שלקחתי את הספר הזה והחלטתי לקרוא אותו ואת האמת ממש התאכזבתי מהספר. נתחיל בעלילה, הספר מתחיל מעניין עד שלדיירה קורה התקרית עם ההזיות. בגלל ההזיות של דיירה כולם חושבים שהיא משוגעת שצריכה אשפוז. אליסון, מתארת את המצב בהרבה תיאורים שלפי דעתי ממש מיותרים וגרמו לי להרגיש שאני קוראת את הספר אבל לא קורה שום דבר מעניין ושאני עוד מחכה למשהו שפתאום ישנה את העלילה למעניינת אבל זה לא קורה. ג'ניקה, מחליטה שהכי טוב לדיירה יהיה לגור עם סבתא שלה בהתחלה דיירה ממש לא מרוצה מהעניין ושולחת לאמא שלה הודעות ומתקשרת אליה וכמובן ג'ניקה לא זמינה ולא עונה לדיירה. ואז קרה לדיירה איזה תאונה ופתאום מהפך... היא אוהבת לגור עם סבתא שלה ומתחמקת מהשיחות עם אמא שלה. פה שהיה צריך יותר תיאורים זה לא קרה וכמעט כל המהפך הזה מתרחש בעמוד אחד. טוב באו לא נשכח שדיירה מיועדת לדייס שאיתו קורה משהו רק בסוף הספר הייתי מצפה שהיא תפגוש אותו ותדבר איתו קצת יותר מוקדם אבל זה לא קורה ושהיא כבר נפגשת איתו תוך שנייה שניהם מאוהבים אחד בשני. ועכשיו אגיד את דעתי על הדמיות : דיירה: ההתייחסות שלה לדברים ממש מעצבנת ואיך שהיא מבדילה בין קייד לדייס...זו הדרך הכי מפגרת שראיתי. דייס: הוא הרגיש לי דמות פחדנית מכיוון שכל פעם שראה את אמא של דיירה הוא הרגיש תמיד לא בנוח ורצה ללכת. ג'ניקה: אמא לא אחראית שלא ממש סומכת על הבת שלה וחושבת שהיא יודעת הכל. קייד: את האמת הדמות הזאת הייתה הכי מעניינת,אהבתי את הקטעים איתו ובאמת הוא הציל את כל הסיפור. לסיכום ממש התאכזבתי מהספר הרעיון שלו טוב אבל הביצוע גרוע. אפשר לוותר.”