ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 באוגוסט, 2015
ע"י Dark star
ע"י Dark star
הביקרות עלולה להכיל ספוילרים-ראו הוזהרתם-
כשראיתי את הספר בפעם הראשונה בביתה של חברתי (שיש לה יותר מדי ספרים וקצת מדי מקום) הוא סיקרן אותי.
אני, שלא קראתי אף ספר אחר של אליסון נואל אבל שמעתי שהם טובים החלטתי לתת לו צ'אנס.
אני לא אגיד שלגמרי התחרטתי שעשיתי את זה, אבל בהחלט יכולתי לעשות משהו טוב יותר בזמן שהקדשתי לקריאתו.
אז ככה, השלושים עמודים הראשונים של הספר היו די טובים ומשם זה התחיל להידרדר לאיטו.
נתחיל בעלילה הממש-ממש-לא-צפויה-או-נדושה(אחמציניותאחמ)
כאילו, ברצינות?
דיירה נשלחת לסבתא שלה שהיא סוג של אינדיאנית משוגעת, שמספרת לה סיפורים על אבות אבותיה, על ייעודה בחיים ועוד כל מיני שיט רגילים של ספרי פנטזיה. טוב, אז היא בורחת או יותר נכון מנסה לברוח, ונדרסת.
ובערך עמוד אחר כך
בום
תפנית בעלילה
היא אוהבת להיות שם. במקום הזה. שהיא ברחה ממנו. ונדרסה.
דברים לא הגיונים שהסופרת החליטה לדחוף לתוך הסיפור בלי סיבה מוצדקת:
1. דיאטיית סוכרים. כי אם אני אשתה קולה זה יפריע לי להתמזג עם מקק בשירותים.
2. גבול מלח על רצפה בתוך מערה. כי זה ידוע שלשטן יש בעיה עם הכליות.
3. שמישהו יסביר לסופרת שאי אפשר להתקיים בלי מים יותר משלושה ימים, ולרשרש ברעשן, לקרוא שמות שכתובים בקיר ולחכות ש"ההר יאשר אותך" לא מהווים תחליף מספיק.
4. שנייה אחרי שהיא הגיעה לשם, כל כך נחושה לברוח מהמקום המטורף הזה, משאירה הודעות שנאה לאמא שלה. פתאום, היא נהינת שם, גאה להיות בת למשפחת סנטוס וגרוע מזה, לא מסכימה לחזור הביתה שכאמא שלה באה לקחת אותה.
לי יש בעיה חמורה, אני שונאת, שונאת, שונאת, קיטשיות.
נו באמת, היא חולמת על נער יפה תואר עם עיניים תכולות שמשקפות אור, הוא אהבת חייה.
ואז
בום
תפנית בעלילה
היא רואה אותו. יוצא מהאוטו.
וגם את אחיו התאום המרושע (כי היינו חייבים למצות את הקלישאה הזאת) שהוא כמובן, מקובל, מוקף בבנות ועשיר. בן למשפחת ריכטר #אויביםהכיטוביםלנצח
ואז היא פוגשת את אהבת חייה, ומתחמקת ממנו כי גם הוא בן למשפחת ריכטר שהם, כאמור, #אויביםהכיטוביםלנצח
אבל הוא לא. וממש כאן נכנס הסיפור המרגש על איך אבא שלו הרשע-מרושע פיתה את אמא שלו וניסה לגרום לתינוק לצאת רשע טהור אבל
בום
תפנית בעלילה
זה לא הצליח ובמקום תינוק אחד שהוא רשע טהור, נולד עוד תיוק שהוא פשוט טהור. ושזכה לכינוי המאוד מקורי "נוצה לבנה."
ודיירה שלנו מתאהבת בו אחרי חמש דקות ויוצאת איתו למסע כנגד אחיו ואביו.
היא, מחפשת נשמות בעלת כוחות אדירים והוא, הד (בערור) ושניהם... משהו.
אוקיי, אז קצת נמאס לי לקטול את הספר הזה, אז רגע לפני סיום, הנה הדברים שאהבתי בו, שבזכותם הוא הרוויח שני כוכבים:
1. הכתיבה הייתה מעולה.
2. שומרת העצמות. מסיבה אחת פשוטה מאוד, היא אוכלת כוכבים. לי יש קטע מטורף עם כוכבים. אני אוהבת אותה.
בקיצור, לכל אוהבי הפנטזיה הקיטשית- לכו עלזה.
לכל אלה, כמוני, שזמנם יקר להם- כדאי שתמצאו משהו טוב יותר לעשות בו.
ולכל אלה שיש יותר מדי זמן פנוי- הספר הזה יוכל לשרוף לכם כמה ימים טובים. (הייתי אומרת שעות, אבל הוא לא עד כדי כך מעניין.)
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
