אזהרת ספויילרים
הספר דיי מייגע.... עם כל הכבוד, זה לא יכול להיקרא רומן אירוטי אם כל פעם שהם עושים סקס אין הקדשה למה שקורה שם. מסופר שהוא נוגע בה בהתחלה וגומר בסוף. איפה האמצע?????
לא משנה, כי לסופרת כנראה לא הייתה סבלנות לתיאורי סקס, היא התעסקה בתיאורי נוף בעיקר. זה ציורי וזה נחמד פעם, פעמיים, אבל בפעם השלישית זה כבר מייאש. כמה אפשר לשמוע שהוא הולך ולא יחזור עד מאוחר בלילה והיא מסתכלת על הנוף המרהיב מהחלון?????
הדמות הראשית כנועה מדי בעיניי. היא מנסה לחשוב איך להיחלץ, אבל מהר מאוד מוותרת על זה ומתמסרת אליו. הסופרת מתארת ימים שלמים שהם לא מדברים כמעט. איפה התשוקה????? כשאני באה לקרוא ספר רומנטי/אירוטי, אני מצפה לרומנטיקה/אירוטיקה, לא לכסף שנזרק על הגיבורה. היא עם ארון מלא בכל טוב, אוכלת אוכל מופלא, שוחה כל יום בבריכה וקוראת ספרים. הדמות לא חווה שום קונפליקט עם עצמה, עם הסביבה, היא מעולה בכלוב זהב בלי אתגר קטנטן. באנו לקרוא ספר, לא לראות פרק של מעושרות
בקיצור, אין פה מיניות, אין פה תשוקה, אין פה עלילה ואין פה שום דבר שגורם לי להזדהות עם אחת הדמויות

הספרנית המליצה לי עליו ולקחתי גם את ספרי ההמשך .
הספר מתחיל טוב מרגישים כאילו יש למה לצפות הסיפור מרים להנחתה כאילו הולכים להפתיע בעלילה סוחפת
ואז מבינים שקוראים באמת טמטום שחוזר על עצמו אלפי פעמים לאורך כל הספר ולאורך כל הסדרה , הסיפור לא אמין והעלילה פשוט מטופשת באמת לא ממליצה אלא אם רוצים לקרוא רק בשביל לדבר עם עוד אנשים על כמה הספר גרוע ואיך זה הגיוני שהוא רב מכר ויש לו ספרי המשך.
מילא סיפור לא אמין , אבל הסופרת אפילו לא מנסה להסביר איכשהו את התחושות והמחשבות שהובלו את הדמות לבצע פעולות מטופשות כמו שעשתה חוץ מלחשוב -וואו , הבחורה טיפשה. מייגע , ארוך , ומתסכל .

ממש הרגע סיימתי לקרוא את הספר ואני ממש בדיכאון בגלל זה.
הספר לדעתי ממש שלילי, מאכזב, אכזרי ומעצבן.
אנתוני פשוט חולה נפש, סדיסט, רשע ובאמת לא שפוי.
קלייר בחורה סתומה, תמימה, מפגרת וממש טיפשה.
הסיפור שלהם לא יותר הזדהות אות רצון להמשיך לקרוא את המשך הסדרה.
הוא רק מתעלל, מרביץ ובוגד והיא מקבלת את זה כאילו כלום.
הסוף לא מפתיע וממש צפוי.
באמת חבל שהוא לא הרג אותה וזהו! (הייתי מרגישה יותר טוב אם היא הייתה נעלמת).
לא ממליצה בשום פנים ואופן לקרוא את הספר.
הספר עשה לי כל כך רע שמסרתי אותו.

השלכות... במילה אחת - ווואווווו.
לקחו את חמישים גוונים ואת נעלמת וחיברו יחד, ככה הרגשתי.
מחמישים גוונים לקחו את הגבר ההורס, העשיר שחולה שליטה ומפגין כח ומנעלמת לקחו את הפסיכופת שמתכנן הכול לפרטי פרטים.

אני אפילו לא מצליחה לכתוב מהתקציר בלי להרוס! אני לא יודעת מאיזה צד לכתוב את התקציר... מהצד שלה... מהצד שלו... אנסה. למרות שהתקציר לא יישקף את הספר.

אנתוני רולינגס איש עסקים ששולט בכל מכל, עושה ״עסקה״ עם קלייר ניקולס. הוא משלם לה את כל החובות (215,000$) והיא לרשותו לכל דבר.
היא חייב באחוזה המטורפת שלו עם משרתים, לובשת בגדי מעצבים, עונדת תכשיטים יקרים... אבל מנותקת מהעולם, בלי טלפון, בלי טלויזיה, בלי אינטרנט וצריכה לעשות כל מה שהוא אומר/צריך.
היא מתלווה אליו לאירועים יוקרתיים, טסה איתו בעולם ועושה כל מה שהוא אומר לה.

יש המון הפתעות לאורך הספר (בכל זאת אמרתי שהוא מזכיר את הפסיכופת מנעלמת (; ) והסוף... וואוווו הסוף מפתיע.

השלכות זה הספר הראשון מתוך שלושה.

כבר שבוע שאני מנסה לכתוב את הביקורת הזו.
מצד אחד קשה לי להמליץ על סדרת ספרים שבה יש אונס, התעללות נפשית ופיזית וכליאה. זה דבר שהעיב לי על כל הסדרה. לא משנה עד כמה הם התאהבו ובנו לעצמם חיים משותפים, איני יכולה לראות בטוני גיבור ודמות ראויה ל"התאהבות" שתמיד אני חווה בגיבור בסוג הספרים הזה.

הסדרה כתובה מצוין ונסגרת יפה, אבל בגל של ספרי אירוטיקה/רומנטיקה/מתח (בערך) הזה ששוטף אותנו, אני חושבת שזו הגזמה. הספר הראשון עבר לי מאוד קשה בגרון, ורק בשני התחלתי להנות.

ולמה קראתי את השני אם לא נהנתי מהראשון? כי הייתי חייבת לראות אם איכשהו הסופרת תצליח למלט את הספר מהתהומות שמהם הוא התחיל.

"רק אלה שבהם אתם בוטחים יכולים לבגוד בכם"

ככה מתחיל הספר המצוין הזה. כמה נכון !

אגב, לאורך כל הספר (כמו גם בקודמיו) הפרקים מתחילים בציטוטים של ידוענים כאלו ואחרים, כולל כאלו שממש שינו את ההיסטוריה.
אני באופן אישי, אימצתי לי כמה מהציטוטים הנפלאים הללו.

זהו ספרה השלישי בסדרה של אלית'יה רומיג, אשר הובא אלינו על ידי הוצאת U ספרות שנוגעת.
קדמו לו "השלכות" ו- "אמת".

מדובר בספרים מעולים, מחוכמים ובעלי רבדים פסיכולוגיים רבים.

קצת קשה לי עם ההגדרה שקיבלו הספרים האלו כ"רומן רומנטי", משום שמדובר בכל כך הרבה מעבר לכך, יש פה המון מתח, לוחמה פסיכולוגית, וכן גם ארוטיקה, אבל היא לא באה לידי ביטוי כמו בספרי הרומן הרומנטי ה"רגילים", ולא שאני ממעיטה בערכם של אלו. טוב כבר אמרתי שאלו לא ספרים רגילים.
ועכשיו ל "הרשעה"

ספויילר
אני בדרך כלל נמנעת מספויילרים בסקירות שלי אולם מכיוון שמדובר בספר שלישי בסדרה, המתבסס על קודמיו, אין כמעט דרך להימנע מכך.
יחד עם זאת, אנסה להימנע ככל שאפשר מחשיפת יותר פרטים מאלו ההכרחיים לטובת תיאור הספר, כך שההחלטה האם להמשיך לקרוא את הסקירה, עבור מי שלא קרא את הספרים הקודמים בסדרה, נתונה לשיקול דעתכם.

הספר מתחיל בזמן הווה (קיץ 2016) ומתאר את חייה של קלייר נכון להיום. היא מאושפזת בבית חולים פרטי לחולי נפש "אוורווד" אך כולם יודעים שמדובר במטופלת לא רגילה. היא זוכה להתערבות כל הרופאים ולטיפול מיוחד. כמו כן, החיסיון בדבר טיפולה הוא ראשון במעלה.
מדוע היא הגיעה לשם ? כיצד ? מה מצבה? התשובות לשאלות אלו נשארות לא ברורות לאורכו של הספר והן נחשפות אט אט עם התקדמות העלילה ולקראת סופה.
מרדית' – אותה עיתונאית שחשפה את סיפורה הקשה של קלייר ואף הוציאה ספר שהפך רב מכר, החליטה להמשיך ולחקור את סיפורה של קלייר, ולקבל תשובות לשאלות הללו, והפעם לא על מנת להוציא ספר, אלא פשוט בתור חברה שלה, זו שיש לה ברית אמון איתה עוד מימי הנעורים. היא נכנסה בעורמה לבית החולים, כעובדת מן המניין, ומה שהיא הצליחה לעשות, אף אחד לא עשה קודם לכן.

מרדית' היא לא היחידה ששאפה להגיע לחקר האמת. גם הארי בולדווין לא הסכים להניח לחקירה, גם זו הפרטית שלו, עד שהגיע לתשובות.

במקביל אנו חוזרים לזמן עבר (שנת 2013) ולמעשה ממשיכים את העלילה בנקודה בה הסתיים הספר "אמת".
אנו מתקדמים אט אט, עד שמתחברים לזמן הווה וכל השאלות הלא פתורות מקבלות מענה.
המעבר בין העבר להווה נעשה בצורה מושלמת ומוסיף בכל פרק נדבך נוסף לעלילה הכה מורכבת הזו שרקמה עבורנו הסופרת.

קלייר (של שנת 2013) כבר גילתה את כל האמת אודות קתרין (כך לפחות היא חושבת) והיא נעלמת ביחד עם פיל, ומנסה להמשיך ולחקור, ובמקביל כמובן מנסה לאתר את טוני ולחיות איתו את החיים המושלמים שכל כך חלמה עליהם.

קלייר נמצאת בעמדה אחרת מזו שהייתה מורגלת אליה, עת שהייתה "כלואה" תחת משטרו הנוקשה של טוני.
האם זה באמת מה שכל כך רצתה ??

"לעיתים, הכוח הזה היה משכר ; בפעמים האחרות הוא נראה לה מאיים. אחרי שנים של כניעה, זאת הייתה צורת חיים חדשה לגמרי. למרבה ההפתעה, היו פעמים שבהם
מצאה את עצמה מתגעגעת לתחושת הביטחון העזה שליוותה את אובדן האחריות". (עמוד 73 בעימוד של הטאבלט)
קלייר ממשיכה בעזרת פיל ומגיעה לאי קסום במקום רחוק ומבודד ושם היא מתחילה את חייה החדשים. החיים החדשים צופנים אף הם הרבה יותר לא ידוע ואפל מאשר ידוע וברור, והיא מתמודדת מול הלא נודע בגבורה בעזרת מדליין ופרנסיס המדהימים עד להגעתו של טוני לאי, ולאחריה.

" "אנחנו פוחדים מהלא ידוע. כשמישהו אפוף באפלה של אי וודאות, הוא מסתורי. ברגע שמאפשרים לאור לחדור אל תוך האפלה, הכל נהיה ברור". היא הצביעה על הים האפל. "תראי את האוקיינוס. בחשכה, כל מה שאפשר לעשות זה להאזין רוח ולגלים. את שואלת את עצמך אם יש שם יצורים, סירות או סכנה לא ידועה שאורבת לך ? אנחנו לא יודעים, ואז המוח שלנו בורא סכנות שלא קיימות באמת. בבוקר, כשהשמש זורחת ואנחנו רואים לעומקם של המים הצלולים כבדולח, או עד לאופק, אנחנו יודעים שאנחנו בטוחים". באור היום, אני רואה את האהבה שלך. בבקשה, אל תתני לחשכת הלילה להסתיר את מה שנמצא ממש מול ענייך". " (מדליין לקלייר - עמוד 118)

קלייר וטוני מתמודדים עם העבר שלהם ועם ההווה שלהם, והם עושים זאת למען קיומו של עתיד משותף טוב ויציב עבורם.
האם זה אפשרי באמת ? האם משקעי העבר יכולים להישאר בעבר ?

""אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, וגם אילו יכולנו, אני לא בטוחה שראוי לשנות את העבר. הוא הביא אותנו לכאן, כעת. אני בטוחה שהתשובות שאקבל ממך לא יימצאו חן בעיניי" ". (עמוד 149)

"היו פעמים שהיא רצתה לא לדעת דבר. פעמים שבהן היא רצתה לא לדעת את כל מה שסיפר לה ; עם זאת, היא ידעה. והידיעה הזו הביאה אותה לרצות להניח לכול. קלייר רצתה להביט קדימה, אל העתיד שלה עם האיש שעשה אתה אהבה, שפיתה אותה, שסיפק את כל תשוקותיה. היא ידעה מניסיונה שהחיים אתו עלולים להיות קשים – אבל בלעדיו כל כדור הארץ יפסיק לנוע, יאבד לנתח במחשכי היקום". (עמוד 199)

גם כשהחיים של קלייר וטוני כבר נדמו כאילו הגיעו ל"סוף הטוב" שלהם, הסופרת המוכשרת הזו באה וטרפה את כל הקלפים.
לאורך כל הספר, אפפה אותי תחושת בלבול, וגם כשנדמה היה, שהנה אני כבר יודעת מה הולך לקרות, שוב הופתעתי ובגדול.
מה קרה בסוף ? אל תשאלו, פשוט לכו לקרוא.

אסיים בציטוט נוסף שמאוד אהבתי מהספר, והמסכם בצורה הכי ברורה שיכולה להיות, את מערכת היחסים הזו בין קלייר לאנטוני רולניגס.
"שום גבר אחר לא מילא אותה בשלמות כזו. שום גבר אחר לא הוביל אותה לתהומות הגיהינום ולשיאי גן העדן" (עמוד 266).

חמישה כוכבים לא מספיקים פה.
ממליצה בחום !!!

ספר מקסים וסוחף.
תחילתו של הספר מעט משעממת או לא מובנת ומחכים בציפייה לקטעים מעניינים,
אך בשלב כלשהו מתמכרים לאירועים הפוקדים את הדמויות, למעשים, לחוויות ואף לרגשות.
בשלב מסוים מתחילים לחוש את אשר מרגישות הדמויות אך עם זאת תמיד יש קטעים לא צפויים, קטעים שמחדשים, קטעים מפתיעים.
סיומו של הספר מלא בהפתעה.

היה קשה להניח אותו מהיד, למרות משקלו הרב.
סוחף! סוחף! סוחף!

כאשר קראתי ביקורות באנגלית על הספר, נתקלתי במושגים כגון "תסמונת שטוקהולם" (תופעה בה נחטף מפתח אמפתיה כלפיי שוביו) ו"תסמונת האישה המוכה" (בה אישה מוכה אינה מסוגלת ליזום הימלטות מבעלה). אמנם הסתקרנתי, אך דבר לא הכין אותי לתיאורי ההתעללות בספר זה. התיאורים מקוממים. לא פעם חשבתי כיצד אישה יכולה לשאת התנהגות כזו מבלי לקחת את העניינים לידיה ולהימלט. מדוע אישה נורמטיבית יכולה לשאת יחס משפיל שכזה.
אני מניחה שכאשר צופים מהצד, ולא חווים את הדברים, קל לנו לשפוט אחרים. כאשר אנו צופים בחדשות על רצח אישה מוכה שלא עשתה דבר על מנת להפסיק את מסכת ההתעללות בה היא חיה מדי יום, אנו מצקצקים בלשון וחושבים שהיא הביאה זאת על עצמה כאשר לא עשתה דבר בנידון. כך גם חשתי כלפיי קלייר, גיבורת הספר. רק לאחר התעמקות בנושא, הבנתי שתסמונות אלו לא היו פורצות לתודעתנו לו לא היו נפוצות.

את הספר הזה קראתי פעמיים.
בפעם הראשונה, נטשתי אותו באמצע ונתתי לו כוכב אחד.
לא הצלחתי להבין כיצד אישה יכולה להתאהב בגבר נצלני, גס, אגואיסטי וסדיסטי. הקריאה היממה אותי, ולא במובן הטוב.
לאחר צאת הספר השני בסדרה, עלתה בי המחשבה שאולי פספסתי משהו. נתתי לספר הזדמנות שניה.
כאשר הגעתי בפעם השניה לאמצע הספר, נאבקתי ברצון לזנוח אותו שוב. הדחף עלה בי שוב ושוב לאורך העלילה, שחזרה על עצמה. לא ראיתי בכך כל טעם.
בכל זאת, כאשר הגעתי לעמודיו האחרונים, התפנית בעלילה הסירה את כל ספקותיי והתרעומת שלי על הדמויות והסופרת הפכה לפליאה.

זה ספר קשה. הן מבחינת העלילה, והן מבחינת הקריאה. לאורך כמעט 600 עמודים העלילה לא מובנת לקורא. אלו שינטשו אותו, גם לא יזכו לחוויה המפכחת שמביא עמו הסוף המפתיע, שגורם לכל אותם עמודים משמימים (שבתחילה חשבתי שהם ניסיון להתפיח את עוביו של הספר או עריכה גרועה) להיות כה חיוניים ולשנות לחלוטין את זוית השקפתי.
ספר מיוחד במינו. ללא ספק.

מתחיל כספר רגיל, טיפוסי של הז'אנר עד שפתאום חלה תפנית, הסיפור הופך למתח ומגלים את כל האמת, מומלץ!