הספר הזה לא דומה לשום ספר שקראתי.

נתן אלתרמן, שהיה משורר נודע ומוערך (בצדק) הגיב בצורה שירית על ארועים אקטואליים בעיתון. אינני יודעת אם היה לתופעה זו אח ורע בעיתונות בעולם, אך פה, בתקופה הרת גורל של ההיסטוריה הישראלית הצעירה, הוא שירטט אותה במילים מועטות, ואפשר ממש לחוש ברוח התקופה.

הטור הופיע בעיתון "דבר" יום יום מפברואר 1943 עד יוני 1959 ועסק בכל מה שהעסיק באותה תקופה את היישוב היהודי הקטן והחלש: מלחמת העולם, השמדת היהודים, הקמת המדינה, קליטת עליה וגם ארועים פוליטיים מקומיים. הוא כתב על זוטות ועל ארועים מטלטלים, וכשקראתי אותו קמו לעיני הארועים ההיסטוריים אבל בעיקר האנשים שחיו כאן על תמימותם, נחישותם ועוצמת אמונתם בעתידם.

ודוגמה (פרק ראשון ואחרון) שנכתבה במרץ 44' על דברי בן גוריון "אנחנו בקומה החמישית של הפרוד":

לְחָדָשׁ מַעֲשִׂי בְּרָאשִׁית
בָּאנוּ יַחַד אַל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת
אַךְ עָלִינוּ לַקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית
וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לָרֶדֶת.

וּבְחוּץ מַחְכִּים מַעֲשִׂי בָּרָאשִׁית
וּתְקוּפָה הֲרַת מוֹלֶדֶת
וְעִם רַב מִסָּבִיב זְרוֹעוֹתָיו מוֹשִׁיט
וְהָעֵת - הִיא אֵינֶנָּהּ עוֹמֶדֶת.
אַךְ אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּקוֹמָה חֲמִישִׁית
וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים,
אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים,
אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לָרֶדֶת!

מסתבר שבתחומים מסויימים לא הרבה התחדש מאז.