הטור השביעי הוא למעשה הטור השביעי, האחרון, בעמוד השני של עיתון דבר, שבו פרסם אלתרמן מדי יום שישי שירים ומאמרים, בשנים 1967-1943.
לימים כינס אלתרמן מבחר מן השירים ואותם פרסם בספר בשנת תש"ח ותיאר אותם בשם 'שירי העת והעיתון' ובכך הבדילם מיצירות שיריות אחרות שכתב.
שירי עת הם שירים על ענייני דיומא הנכתבים מעת לעת וזמנם כזמן 'העת'. הם עוסקים בקשת נושאים רחבה, כל מה שהעסיק את אלתרמן 'מעת לעת': ענייני מדינה, חברה וספרות.
שירי 'הטור השביעי' זכו לאהדה רבה. רבים חיכו ליום שישי לראות מה יכתוב אלתרמן השבוע ושנים רבות הוא ביטא כמעט מדי שבוע את רחשות לבו של היישוב ואת מחשבותיו. אסופת השירים לכרך "תש"ח" זכתה אף היא להצלחה רבה, ולא מזמן גם להדפסה מחודשת. ברבות השנים כינס אלתרמן לאסופות גם את שירי 'הטור השביעי' האחרים, אך היו גם שירים ומאמרים שלא בחר בהם לפרסמם שנית.
מנחם דורמן, האחראי על עזבונו הספרותי של אלתרמן דאג להדפסה מחודשת של אותן יצירות שלא נבחרו מחדש. הספר שלפנינו הוא סיום המלאכה. עם פרסומו פורסמו מחדש כל יצירותיו של אלתרמן שנכתבו לטור השביעי. הספר עוסק, כדרכו של אלתרמן, בענייני 'העת'- כל מה שאלתרמן התעניין בו וחשב לראוי ולרצוי לכתוב עליו, להגיב, להתפלמס, לבקר ולשבח. לצד ענייני ספרות, קולנוע ואמנות, ויכוחי חכמים המרבים חוכמה, עניינו את אלתרמן גם ענייני מדינה, ענייני מפלגות, בחירות, שאלות פנים ועוד.