סיפור חייה של הרבנית אסתר קליין, לבית דייטש. אסתר, בת הזקונים, נולדה ב- 1927 למשפחה ברוכת ילדים, בה חלק מאחיה ואחיותיה כבר היו נשואים ומחוץ לבית. אביה היה למדן ושוחט, ואמא אשה רבת חסד. ניתן לומר כי חיי המשפחה בהונגריה, היו מלאים חסד ותורה. בשנת 1943 החלו הבעיות, יהודים גויסו לצבא הונגריה ונשלחו לרוסייה לסייע למאמץ הלחימה הנאצי תוך סיכון חייהם והשפלתם. החלו פגיעות והצקות כנגד היהודים. אח"כ הורגשה המלחמה המתקרבת, חנויות הוחרמו, היהודים חויו לשאת סימן - טלאי צהוב. במרץ 1944 נכנסו הגרמנים והשתלטו על הונגריה, בת בריתם עד כה. בניסן נשלחה המשפחה לגטו, ומשם ברכבת למזרח. אסתר מתארת את הפעם האחרונה שראתה את אביה ואת מילותיו אליה, כשנעצרה הרכבת באושוויץ וממש לפני שהופרדו. ובהקשר זה נבחר גם שם הספר "צוואתך קיימתי אבא!". אסתר ואחיותיה מגיעות לבירקנאו, אח"כ שורדות מספר סלקציות ובהמשך למחנה עבודה בו עבדה 12 שעות ארוכות במפעל תחמושת גרמני. לאחר כשנה בלאגר, שחררו חייילים רוסים את האזור. רחל ואחיותיה נודדות חזרה לביתן, לא יודעות מי שרד, ומגלות כי אח גדול שלה שרד במחבוא בבונקר בסלובקיה עם אשתו וששת ילדיו.מאוחר יותר אסתר נישאת, יולדת בן בכור, שנפטר ממגפה בגיל 4 חודשים. אח"כ נולדת להם בת ולאחר כמה שנים באירופה, עולה עם בעלה ב- 1949 לישראל. מציעים לבעלה תפקיד רב ביסודות וכך הם מתגלגלים למושב. המשפחה גדלה, ילדים ודורות באים, לאחר 64 שנות נישואין נפטר רבי דוד בן-ציון קליין בט' אדר תשס"ט. הם זכו לשרוד את התופת, להקים משפחה ענפה ויראת ה' ולזכות אף לבני נינים.

סיפור חייו של מנחם בריקמן, יליד פולין 1926, בן 3 במשפחה מתוך 8 ילדים - 7 בנים ובת. ב- 1/9/1939 הגרמנים פולשים לפולין. וחיי היהודים משתנים מאד לרעה, ממש עד לסכנת חייים. היהודים מוכנסים לגטו, הגרמנים מתעמרים משפילים ורוצחים יהודים בתואנות שונות. עם חיסול הגטו המקומי מנסה אב המשפחה להסתתר במחבוא שהכין, עם הילדים הצעירים, 2 בנים ובת, כי ברור להם שבקטנים יורים, אבל הם מתגלים ונרצחים. השורדים נלקחים לגטו לודז', אשר למרות היותו מרוחק מהם כשעת נסיעה, הם מוסעים אליו ברכבת במשך יומיים ללא אוכל ומים, וכמעט ללא אוויר. רבים מתים בנסיעה זו. בגטו לודז' רעב נורא, אין אוכל כמעט כלל. לאחר תקופה אח נוסף נמסר לנאצים וכשהו מנסה לברוח מהמשאית הוא נורה ונרצח. כעת נשארים רק שני אחים - מנחם ולייבל - מהמשפחה בת 10 הנפשות. מנחם נשאר לבדו בגטו. לאחר שנתיים בגטו, באוגוסט 1944, הגרמנים מפנים את 100,000 היהודים הנותרים לאושוויץ. עם ההגעה לאושוויץ מנחם נפגש במפתיע עם אחיו לייבל. מאושוויץ הוא נשלח למחנה מטהאוזן ומועבד בעבודת פרך ללא מטרה אלא רק כדי לענות ולהפיל חללים. משם הוא נשלח שוב למחנה עבודה נוסף, למפעל של טילי V2. אח"כ למחנה נוסף - אבנזה, לא רחוק מגבול שוויצריה, ושוב מועבד בעבודת פרך. ב- 8/5/1945 האמריקאיים מגיעים ומשחררים את אסירי המחנה. הוא מתגלגל בדרכים ובבנייןבמרכז איטליה ששימש לשיכון הפליטים הוא מוצא במפתיע את אחיו לייבל ששרד אף הוא. הם חוברים לקבוצת צעירים חרדים, שרידי המחנות, יחד עולים לארץ, נתפסים ע"י הבריטים ומועברים למחנה בקפריסין. מנחם שותף להקמת יסודות - ישוב חקלאי חרדי. ושם הוא גם מוצא את אשתו לעתיד ומקים משפחה. הוא רוצה ללמוד קצת תורה לפני הקמת המשפחה ומוצא את מקומו בישיבה של הרב קוק כשהרב כלאב מלמד אותו ועוד קבוצת חברים אוד מוצל מאש. הוא מתגייס לצהה"ל, שותף להקמת הישוב, ומקים משפחה וזוכה לבנים נכדים ונינים.

מרים (אולגה) קלין נולדה בסלובקיה ב- 1927, הילד ה- 7 מסה"כ 8 אחים ואחיות. משפחה של תלמידי חכמים שגרה בכפר קטן בסלובקיה על גבול הונגריה. בכפר כ- 2,000 תושבים ובהם 15 משפחות יהודיות. ב- 1938, ע"פ דרישת היטלר מצכוסלובקיה, סופח הכפר להונגריה והגזרות החלו. במרץ 1944 כבשו הגרמנים את בעלי בריתם ההונגרים ולמחרת הפסח היהודים הועברו לגטו. כמה שבועות אח"כ נשלחה המשפחה לפולין, לאושוויץ. בהגיעם עברו סלקציה מידי ד"ר מנגלה ימ"ש, האב והאם נשלחו שמאלה, מרים ועמה עוד 3 מאחיותיה נשלחו לצד ימין. לאחר שנה של תלאות ומוות שאורב מכל פינה, כולל צעדת המוות עד למחנה דכאו בגרמניה, הן שוחררו ב- 1/5/1945 ע"י חיילים אמריקנים. בדרך ניסית כל 4 האחיות שרדו, ולאחר תקופה כשהגיעו חזרה לביתן, הגיעה לשם גם אחות נוספת ששרדה, ואחד מהאחים ששרד אף הוא. אח אחד, אחות אחת ושני ההורים נרצחו ע"י הנאצים. מרים ואחותה הצעירה לאה ניסו להגיע בספינה "לא ליגלית" לארץ ישראל, נתפסו ע"י הבריטים ונשלחו למחנה בקפריסין ורק מאוחר יותר הגיעו לארץ ישראל. מרים הקימה משפחה ענפה ולה 4 ילדים, 25 נכדים, וזכתה כבר גם לנינים.

סיפור חייו של מיקי פרידמן, מילדותו בהונגריה, בתקופת השואה, הגעתו לארץ ישראל לאחר המלחמה, והקמת ישובים ומשפחה בישראל.
צבי אלימלך פרידמן נולד בראש חודש אדר, שנת 1930 בהונגריה, להוריו דוב ורחל. הוא היה בן המשפחה הרביעי לאחר הוריו ואחותו, ובשנות חייו הראשונות גדלה המשפחה עד שמנתה 9 נפשות - אב, אם, שלשה אחים, וארבע אחיות.
קצת לאחר הבר מצווה השתנתה המציאות בהונגריה והנאצים החלו להכביד את ידם. תחילה החלו גזרות על היהודים, אח"כ המשפחה גורשה לגטו, ואז הגיעו הטרנספורטים. המשפחה נשלחה, עם רבים מיהודי הונגריה, לאושוויץ-בירקנאו, בני המשפחה הופרדו ומיקי מצא את עצמו לבדו בגיהינום שנקרא בירקנאו. הוא חווה סלקציות, ראה מכל עבריו עליבות השפלה ומוות, ופעם אחת אף הופנה בסלקציה לצד המיועדים להשמדה ושריפה אך הצליח לברוח לקבוצת "הבריאים". אח"כ הגיע למחנה אחר ועבד בעבודות כפייה, המשיך בצעדת המוות, עד שמחנהו שוחרר ב- 11/4/1945 ע"י כוחות אמריקנים.
לאחר השחרור החל תהליך התאוששות והתרפאות פיזי, מעבר לתקומה ועלייה לארץ. עבודה כחקלאי בן תורה בארץ ישראל והקמת משפחה. לידת ילדים ומשפחה ענפה ומשגשגת במדינת ישראל.