“סיפור חייו של מנחם בריקמן, יליד פולין 1926, בן 3 במשפחה מתוך 8 ילדים - 7 בנים ובת. ב- 1/9/1939 הגרמנים פולשים לפולין. וחיי היהודים משתנים מאד לרעה, ממש עד לסכנת חייים. היהודים מוכנסים לגטו, הגרמנים מתעמרים משפילים ורוצחים יהודים בתואנות שונות. עם חיסול הגטו המקומי מנסה אב המשפחה להסתתר במחבוא שהכין, עם הילדים הצעירים, 2 בנים ובת, כי ברור להם שבקטנים יורים, אבל הם מתגלים ונרצחים. השורדים נלקחים לגטו לודז', אשר למרות היותו מרוחק מהם כשעת נסיעה, הם מוסעים אליו ברכבת במשך יומיים ללא אוכל ומים, וכמעט ללא אוויר. רבים מתים בנסיעה זו. בגטו לודז' רעב נורא, אין אוכל כמעט כלל. לאחר תקופה אח נוסף נמסר לנאצים וכשהו מנסה לברוח מהמשאית הוא נורה ונרצח. כעת נשארים רק שני אחים - מנחם ולייבל - מהמשפחה בת 10 הנפשות. מנחם נשאר לבדו בגטו. לאחר שנתיים בגטו, באוגוסט 1944, הגרמנים מפנים את 100,000 היהודים הנותרים לאושוויץ. עם ההגעה לאושוויץ מנחם נפגש במפתיע עם אחיו לייבל. מאושוויץ הוא נשלח למחנה מטהאוזן ומועבד בעבודת פרך ללא מטרה אלא רק כדי לענות ולהפיל חללים. משם הוא נשלח שוב למחנה עבודה נוסף, למפעל של טילי V2. אח"כ למחנה נוסף - אבנזה, לא רחוק מגבול שוויצריה, ושוב מועבד בעבודת פרך. ב- 8/5/1945 האמריקאיים מגיעים ומשחררים את אסירי המחנה. הוא מתגלגל בדרכים ובבנייןבמרכז איטליה ששימש לשיכון הפליטים הוא מוצא במפתיע את אחיו לייבל ששרד אף הוא. הם חוברים לקבוצת צעירים חרדים, שרידי המחנות, יחד עולים לארץ, נתפסים ע"י הבריטים ומועברים למחנה בקפריסין. מנחם שותף להקמת יסודות - ישוב חקלאי חרדי. ושם הוא גם מוצא את אשתו לעתיד ומקים משפחה. הוא רוצה ללמוד קצת תורה לפני הקמת המשפחה ומוצא את מקומו בישיבה של הרב קוק כשהרב כלאב מלמד אותו ועוד קבוצת חברים אוד מוצל מאש. הוא מתגייס לצהה"ל, שותף להקמת הישוב, ומקים משפחה וזוכה לבנים נכדים ונינים.”