“סיפור חייה של הרבנית אסתר קליין, לבית דייטש. אסתר, בת הזקונים, נולדה ב- 1927 למשפחה ברוכת ילדים, בה חלק מאחיה ואחיותיה כבר היו נשואים ומחוץ לבית. אביה היה למדן ושוחט, ואמא אשה רבת חסד. ניתן לומר כי חיי המשפחה בהונגריה, היו מלאים חסד ותורה. בשנת 1943 החלו הבעיות, יהודים גויסו לצבא הונגריה ונשלחו לרוסייה לסייע למאמץ הלחימה הנאצי תוך סיכון חייהם והשפלתם. החלו פגיעות והצקות כנגד היהודים. אח"כ הורגשה המלחמה המתקרבת, חנויות הוחרמו, היהודים חויו לשאת סימן - טלאי צהוב. במרץ 1944 נכנסו הגרמנים והשתלטו על הונגריה, בת בריתם עד כה. בניסן נשלחה המשפחה לגטו, ומשם ברכבת למזרח. אסתר מתארת את הפעם האחרונה שראתה את אביה ואת מילותיו אליה, כשנעצרה הרכבת באושוויץ וממש לפני שהופרדו. ובהקשר זה נבחר גם שם הספר "צוואתך קיימתי אבא!". אסתר ואחיותיה מגיעות לבירקנאו, אח"כ שורדות מספר סלקציות ובהמשך למחנה עבודה בו עבדה 12 שעות ארוכות במפעל תחמושת גרמני. לאחר כשנה בלאגר, שחררו חייילים רוסים את האזור. רחל ואחיותיה נודדות חזרה לביתן, לא יודעות מי שרד, ומגלות כי אח גדול שלה שרד במחבוא בבונקר בסלובקיה עם אשתו וששת ילדיו.מאוחר יותר אסתר נישאת, יולדת בן בכור, שנפטר ממגפה בגיל 4 חודשים. אח"כ נולדת להם בת ולאחר כמה שנים באירופה, עולה עם בעלה ב- 1949 לישראל. מציעים לבעלה תפקיד רב ביסודות וכך הם מתגלגלים למושב. המשפחה גדלה, ילדים ודורות באים, לאחר 64 שנות נישואין נפטר רבי דוד בן-ציון קליין בט' אדר תשס"ט. הם זכו לשרוד את התופת, להקים משפחה ענפה ויראת ה' ולזכות אף לבני נינים.”