דירוגים › פרוזה קלאסיקה

אני מבין את מעמדו ההיסטורי הנכבד של ״ג׳יין אייר״, ובוודאי את המהפכנות שלו ביחס לתקופה שבה נכתב. עם זאת, הייתי נזהר מלהשוות את עוצמתו הספרותית לעוצמתם של כל הסופרים והסופרות בני זמנה של ברונטה. מה שלא ניתן להטיל עליו ספק הוא המהפכנות של הספר: הרעיונות

ממש לא ציפיתי שהספר הזה יהיה כל כך טוב וכיפי. הופתעתי עד כמה אהבתי אותו. הספר כתוב בצורה צינית ומשעשעת על זוועות של מציאות אדישה ועל אכזריות אנושית. לייבניץ היה פילוסוף פורה מאוד. הוא פיתח תאוריות רבות על מושגי החומר והמרחב, העלה רעיונות על חלקיקים

התחושה לאחר קריאה בספר היא בין אבסורד קיומי לסאטירה אכזרית. במבט ראשון על "קנדיד" אתה חש כאילו מדובר בנובלה קלילה, כמעט קולנועית שכן בכל פרק (והם פרקים קצרים לרוב) התנועה בין אסונות גלובליים למפגשים מקריים על גבול הבלתי אפשריים חוזרים על עצמם שוב ושו

Candide, ou l'optimisme 1759, הרומן מסעות פיקרסקי הנודע של וולטר, או כמו שכתב' דוקטור ראלף ומה שנימצא בכיסו בעת פטירתו', וולטר חתם על כתביו בשם בדוי לחמוק מעונש השלטונות לכתביו הסרקסטיים. קנדיד (תם מצרפתית) נמצא תחילה בנסיכות וסטפליה הפיקטיבית, שם

את קנדיד קראתי לראשונה אי שם בחטיבת הביניים או התיכון. אני זוכר במעומעם שלא התלהבתי במיוחד בקריאה ההיא. למרות שזה לא היה ספר משעמם, אלא דווקא די מבדר, העיסוק הרעיוני שלו הרגיש לי פשטני להחריד. ההרגשה הזו התעצמה כשבשנים האחרונות קראתי עוד שני אוספים

BEL AMI נקרא שמו של ז'ורז' דורואה. הספר פורסם 1885 . ז'ורז' מקבל את הכינוי : "הילדה הופיע, עצרה כנדהמת, ואז רצה לעבר דורואה, נלהבת לראותו וקוראת: "הו,בל-אמי!(ע"מ 97). "בל אמי" מנהל רומן עם מאדאם מרל, ובאופן כללי מחליף מאהבות כמו שאני מחליף גרביים