ביקורת ספרותית על בל אמי (משכל) מאת גי דה מופסאן
ספר לא משהו

---

BEL AMI
נקרא שמו של ז'ורז' דורואה. הספר פורסם 1885 . ז'ורז' מקבל את הכינוי :
"הילדה הופיע, עצרה כנדהמת, ואז רצה לעבר דורואה, נלהבת לראותו וקוראת:
"הו,בל-אמי!(ע"מ 97).
"בל אמי" מנהל רומן עם מאדאם מרל, ובאופן כללי מחליף מאהבות כמו שאני מחליף גרביים.

בסדרה "שושלת"- אלקזיס קרינגטון תופסת את בתה שוכבת עם בעלה:

https://www.youtube.com/watch?v=SxVkBblS4GE&t=89s

זאת עלילת "בל אמי" ואני יכול לסיים כבר כאן- אבל לטובת ה ערך האינהרנטי הכתוב ביקורת על הספר כמיטב יכולתי.
ז'ורז' דורדואה הוא חייל בדימוס שלחם באלג'יריה. הוא פוגש בפריס חבר מהצבא ששירת איתו במקרה והוא שולח את ז'ורז' העני החי מהיד לפה בדירת חדר עלובה (ועובד בשירות הרכבות של הרפובליקה), למסיבה של "המי ומי". הם מיד משבצים אותו בתור כותב טור בעיתון "לה וי פראנסז"- שיכתוב את החוויות שלו מהשירות ומצב המלחמה הקולוניאלית הקשה באלג'יריה.

"איני יכולה לעבוד בלי לעשן", היא אמרה. "טוב, מה אתה עומד לספר?
(..)"אני ממש לא יודע, לכן באתי אלייך".
היא המשיכה:
"טוב, את זה אוכל לסדר עבורך, אני אכין את הרוטב, אבל אני צריכה הזמנה".
(..) "אני רוצה לספר על המסע שלי, אבל מן ההתחלה".
(..) ובכן, קודם כול ספר לי, ספר אך ורק לי, אתה שומע, לאט, בלי לפסוח על שום פרט ואני אבחר מה לקחת" (ע"מ 53-4).

אשתו של פורטיסייה – מאדאם מדלין מרל- אישה מבוגרת עם בנות חתיכות (לורן וסוזן) כותבת לבל עמי ז'ורז' את המאמר- "זיכרונותיו של צייד באפריקה".
בהמשך עוברים החודשים "בל עמי" מתרושש והוא כתב לא פורה במיוחד. הוא מנהל רומן מן הצד עם מדלין למרות שהוא שכב גם עם שרל מהעיתון ועם קלוטילד- בחורה פריסאית בוהמיינית .גברת מרל, בעוד בעלה פורטיסייה וולטר משלם לשכיר שלו את משכורתו . הם נפגשים בדירות להשכרה יומיות לאחר שבביתו של זורז' בל עמי השכנים קוראים לה זונה (אלקסיס משושלת בטח הייתה קונה את כול הבניין ומגרשת את כולם בעודה במינק וסיגריה מוכתמת באיפור).
מדלן כמו אלקסיס מממנת את הגיבור בל אמי המאהב הנחשק.

"אתם מוכנים, רבותי?
"ז'ורז' צעק:
כן".
"ואז אותו קול פקד:
אש!".

ז'ורז' דורדואה בל אמי מתמנה לראש אגף מדור הרכילות בעיתון- שלא באה בטוב לאנגרמון מעיתון מתחרה. הוא מגנה את דורדואה בעיתון- מפיץ עליו שהוא משדל בחורות- "דורואה משתעשע" (זה לא לשון הרע במקרה הזה...) וכדרכם של ג'נטלמנים הם עורכים דו-קרב.

שארל וולטר פורסטייה כבר לא רלוונטי ואשתו מזמינה את דורואה לבית הקיץ שלהם באיטליה.

"האדון והגברת אלכסנדר דורואה דה קאנטל מתכבדים להודיעכם על נישואיהם של מא ז'ורז' דורואה דה קאנטל, בנם,עם הגברת מדליין פוקסטייה" (ע"מ 204).
הם מתחלקים ב-40,000 הפרנקים והנדל"ן של המנוח ומתחתנים בעירייה.

"יומיים לאחר ששב הזוג דו רואה לפריז, חזר העיתונאי לעסוק בתפקידו הקודם, מתכוון לעזוב את מדור הרכילויות ולתפוס סופית במשרתו של פורסטייה, שם יעסוק אך ורק בעניינים פוליטיים" (ע"מ 226).

מכאן ז'ורז' דורדואה בל אמי דה קאנטל- יתעמר במדלן האישה המבוגרת שלא מצליחה יותר לנהל את העניינים, ועשתה את הטעות הגורלית של להפוך ארחי-פרחי לאחד בן שווים.

**ספוילר** "הוא התבונן בצעירה שבעלמות ולטר וחשב":
"היא נראית לא רע בכלל, סוזן הקטנה הזו, לא רע בכלל".

"או, קיבלת את הפתק שלי! איזה מזל!" (..)מצאתי את הפרק במערכת, בדרכי לבית המחוקקים.
"מה את רוצה?"
(..)"כמה שאתה אכזר אלי... אתה כ"כ קשה איתי... מה עשיתי לך? אינך מתאר לך איזה סבל אתה גורם לי!"
(ע"מ 291).

מדלן וגם דודואה המניאק יודעים שהולכת להיות פלישה צרפתית לטנג'יר. היא מנסה לשכנעה אותו לקנות איגרות חוב. דורדואה מצדו לא נוקף אצבע (לבסוף האיגרות נקנו).

קורה אירוע הטורף את הקלפים בקשר לירושה מעוד זקן וירושתו הקשורה למדלן, אך בעלה דורדואה הנבזי יעשה לה את המוות כדי לקבלה...
הזוג יתעשר אך בנישואים ללא הסכם ממון של מי תהייה ידו על העליונה...

"הוא צעק: זו היא! תפסנו אותם! והוא זינק לתוך הדירה"
(..)"איש החוק התעקש: מה את עושה פה? אני מוצא אותך מחוץ לביתך, חצי עירומה בדירת חדר. מה באת לעשות פה?"
(..)איאלץ לעצור אותך".
"אז האיש צעק לפתע:
"אל תיגע בי, יש לי חסינות!".
(..) "יש פה עבירה שיש בה קלון...קלון. אני יכול לעצור אותך, אם ארצה, כן אני יכול".
ואז בטון רוטט:
"שמו של האיש הזה לארוש-מאתיה,שר-החוץ".
(..) "האם את מודה,גברתי, שהאדון הוא המאהב שלך?
היא השיבה במבט יהיר
-"איני מכחישה, הוא המאהב שלי!"
(ע"מ 347-52).

הסוף המקומם בסוף הסיפור כפי שכבר רמזתי בסרטון ה"שושלת" למי שטרח לצפות. לא אהבתי את "החותונמ"י הזה. הביקורת הפוליטית בספר כלפי הון שלטון מזכירה טוקבקים של גולשים על ידיעות שנועדו להיות פשוט "צהובות". הכול וולגרי קלישאתי- זאת שוכת עם זה...
אישה צריכה כביכול בעל בשביל לחיות ומאהב בשביל הפרקטיקה...
(מי שמחפש רומן פוליטי מעניין – "מפיסטו" של קלאוס מאן יעשה את העבודה).
לא פלא ש"בל אמי" של גי דה מופאסאן הוא פשוט פרובוקציה- הרי המורה שלו לכתיבה היה פלובר (מדאם בוברי) שהמציא את הז'אנר של אקסטרה ניאופים ומניפולציות נואשות.

ואת הביקורת אני מקדיש למין היפה- האם אתן באמת תלכו עם ארחי פרחי שירושש אתכן במקום לכבד את עצמכן ולהעמיד במקום "בל אמי"/בחור נאה שמחפש להשכיב בחורות ולבנות את עצמו ממה לא לו. מקומם של "בל אמי שכאלה הוא בדראון עולם.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על בל אמי (משכל)