דירוגים › דורות

בניגוד למה שאפשר להבין מהכותרת, לא מסופר כאן על עלילותיו של אלכסנדר מוקדון. הספר מקבץ 2 רומאנסות יהודיות מימי הביניים שמספרות סיפורי פנטזיה מגוחכים על אלכסנדר מוקדון. כדי להבין עד כמה הן נטולות קשר לאלכסנדר מוקדון האמיתי רק אומר שהרומאנסה השניה גורסת

הירש דוד נומברג. לכאורה עוד שם, סופר עברי אולי קצת נשכח שמה כבר יכול לחדש, אבל הניסיון הראה לי שמדובר בכר פורה והרבה סופרים גם מאלה שנשמעים כבר אותו דבר דהיינו שכותבים על אותו השטיק שהיה אז עניין גדול - על השטעטל ועל ההתמודדות עם המודרנה וההשכלה, כתב

פרץ סמולנסקין והכל, מוכר (לי בעיקר) בגלל ההקשר הציוני שלו, רק שעכשיו הגיעה דעתי לבדוק את עמדתו כסופר. הרומן הזה מהנחשבים שלו והוא מצוין. בהרבה רומנים מהתקופה הזאת יש את הצדדים היותר סיפוריים, כאלה שהצד הסיפורי בהם יותר שולט ויש את אלה שניכרת בהם דוו

**חלק ב'** מכיוון שבקודם לא פירטתי יותר מדי על עניין הספר, חשבתי שיהיה נכון לציין דווקא בחלק השני, שיותר רציני ופחות עלילתי מחלקו הראשון. כאמור מרגיש שעניין הספר הזה פחות להגיש רומן ויותר להעלות נקודה מסוימת, שבאותה התקופה הייתה מדוברת מאוד בין כל א

השם של ר.א ברודס קפץ לי המון פעמים דווקא בהקשר של הספר הזה בעל השם המאוד מזמין של ''הדת והחיים'' והוא קפץ לי בעיקר בספרים אחרים מבערך אותה התקופה. אחרי קצת קשיים הצלחתי להשיג את שני הכרכים (שבעיקרון הרומן מחולק ל3 כאשר השני מתחיל כבר בערך הראשון), ו

אברהם גולדפאדן (1840-1908) ידוע כמייסד התיאטרון היידי. הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים, הראשון קובץ שירים בעברית "ציצים ופרחים", השני מדגם של שניים מהמחזות הנודעים שלו "דוד במלחמה" ו"שולמית", החלק השלישי הוא מבחר מתורגם משירת היידיש שלו. קובץ שיריו

פרץ סמולנסקין (1842-1885) מאנשי תנועת ההשכלה וממיסדי "חיבת ציון". לדעת סמולנסקין על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם "ישראל" (זאת עשינו והנה אנחנו כאן עם ישראל). סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז

קראתי את הספר הזה כבר לפני יותר משבועיים ושכחתי לכתוב עליו כאן, אז הרשמים שלי יהיו מזיכרון לא מיידי. דיסקליימר קטן.. בכל מקרה, הספר הזה מביא שתי דוגמאות עבריות מימה"ב לסוגה ספרותית שהייתה נפוצה בכל המרחב הענק שבין אירופה, צפון אפריקה ופרס: רומאנסו

קבורת חמור הוא ספר מעניין שנכתב לקראת סוף המאה ה- 19. במהלך הקריאה בספר, עבור אלה שיודעים משהו על תקופת דור ההשכלה, תהיה בולטת לעיין העובדה שהסופר מצדד במשכילים ומדגיש בכעס ובהתרגשות יתרה, את השחיתות שמתרחשת בחברה הדתית, שחיתות המושפעת ישרות מהרבנים