מעולם לא היתה האמנות כה קשובה לצופה, כה זקוקה לו, מחזרת אחריו ומגששת סביב – ובו בזמן מאתגרת אותו, מגרה את חושיו, מביכה אותו ותובעת ממנו שותפות עקבית וצמודה למהלכיה. אמנות עכשווית הולכת בדרכים לא סלולות, מסרבת להיקלט בנקל, ותובעת מצב צפייה דרוך, שנון ופתוח. הילד הקטן שאמר "המלך הוא עירום" ראה עדיין את המובן מאליו: אבל המלך והחייטים – ...

"יפה מאוד", יימצא מי שיחייך אלי בפטרונות חביבה בשורה השנייה מהסוף (תמיד דווקא בשורה הזאת). "אבל מנין לך מה רצה האמן, ומה הבין הקהל שלו?" זו שאלה טובה. אבל כדי לענות עליה - כך טוען ספר זה - מוטב לוותר עליה מלכתחילה. הוא אינו שואל מה אומרות תמונות, אלא איך הן פועלות בשדה הפומבי של השליטה והנשלטות: באילו תחבולות חזותיות אישרו תמונות את ערכי...

הצפיה בתאטרון הבובות היא חוויה פרדוקסלית. הצופה - אם מבוגר ואם ילד - יודע שהוא צופה בבובות. משום כך הוא אינו חווה אותן כחיקוי לבן-אנוש, אלא כביטוי לרוח המנסה לפרוץ את מגבלות החומר הדומם ולהשתחרר מהכוח השולט בה (יד המפעיל). בעבור ילדים יש לתאטרון הבובות משמעות יחודית. מה תורמת להם חווית הצפיה בו? על שום מה זוכה הבובה בהתעניינות ובהשת...