"היית מת" הוא מסע של אדם לתוך עצמו שנכתב במשך שלושה חודשים של תהפוכות חיים. קשה להימנע מההשוואה שבין כמות הטקסטים, מאה ועשרים במספרם, למשך חיים. "היית מת" הוא למעשה העיסוק באינטנסיביות של החיים כאן, בצמתים שבין אהבה ומיניות, חולי ומוות, ובתודעה המשוטטת במרחב שבין מציאות להזיה. בשפה עשירה וברגישווע נפרשים קרעי חיים ונאספים יחדיו לחוויית קריאה מתעצמת ומרגשת שבסופה נחשף הקורא לעולמו ולקולו של יוצר ייחודי. "אין זו ביוגרפיה. על אף שהכול אמת, זה לא עניין אישי. הטקסטים לא נועדו ליצור הזדהות. יותר משהם מציבים זהויות שאולות, הם מערערים את הזהות האחת. היית מת, הוא שלילת עצמו. סובייקט הופך להיות אובייקט. אני מסתייג מכתיבה רגשנית. לא אוהב מלכודות, הצייד עצמו יכול ליפול בהן. יש דרכים אחרות לעשות זאת, עם פחות כאב וללא השפלה." הדס עפרת - אמן בינתחומי, הקים את בית הספר לתיאטרון חזותי ואת הזירה הבינתחומית בירושלים. אחרית דבר מאת אורי דרומר....

המופע הוא אמנות שהמדיום שלה הוא האמן. הוא משתמש בגופו ומייצר לגביו מעמד ותוקף ציבורי. הוא נוכח פיזית באמנותו, במרחב שבין מציאות חיים למציאות יזומה, פועל בתוך מערך חוקים שרירותי, שהוא קבע, ובמסגרתו הוא מתערב, בוחן תגובות, מתחכך עם חומרי המציאות. המופע במהותו הוא אמנות עכשווית, כי הוא מתקיים בזמן אמת. בספר זה פותח האמן הדס עפרת צוהר אל תהליכי יצירה ומשתף אותנו בניסיון לחוות את החיים באופן אינטנסיבי כ"מציאות רבה מדי". במהלך הנע בין יומן עבודה אישי למהלך רעיוני, תאורטי וביקורתי, מתגבשים מצבי התודעה, העמדות, הרשמים והתובנות המובאים בספר לכלל הגדרת שפה של אמנות המופע. פעילותו הענפה של הדס עפרת – כיוצר עצמאי, כיזם תרבות וכמי שהתווה את דרכם של מאות תלמידים ואמנים צעירים – הקנתה לו מקום מרכזי בתחומי אמנות המופע בישראל. עפרת היה שותף להקמתם ומנהלם הראשון של בית הספר לתיאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית ותיאטרון הקרון בירושלים, וספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב. בין ספריו היית מת (2004), שיחות עם בובה (2008); בעקבות תערוכת יחיד במוזיאון ישראל ראה אור הקטלוג לידה מחדש (2007). ...

ספר זה סוקר תופעה אורבנית, בין-לאומית ועכשווית, של התערבויות אמנותיות שמבקשות להשפיע ולחולל שינוי במרקם החיים בעיר. מדובר ביוזמות מקומיות של אמנים, מעצבים, קולקטיבים ומרכזי תרבות ואמנות בערים רבות בישראל ובעולם. הן מצליחות ליצור מצב אזרחי חדש ומתמודדות עם האתגרים החברתיים והמרחביים שמציבה המטרופולין הפוסט-מודרנית, ובכלל זה ערי לוויין ושכונות פריפריאליות. הרשויות למדו להכיר ביתרונות החשיבה של האקטיביזם האמנותי, השונה מאופני פעולה מקובלים, ונוטות לשתף עמו פעולה. שילובם של כוחות חוץ-ממסדיים היא ניצחונה של העיר היצירתית – עיר של תושביה ושל כל הפועלים בה. הדס עפרת, חתן פרס ישראל לאמנויות המופע, הוא אמן וחוקר עירוניות. מספריו שראו אור בשנים האחרונות: היית מת (2004), שיחות עם בובה – על תיאטרון בובות בן-זמננו (2008) , מציאות רבה מדי – על אמנות המופע (2010)....