הוצאה לאור›מודן

כשמאה ושניים אנשים נותנים לספר חמישה כוכבים, ממש לא נעים לי לקלקל את השורה. כשאני מעבירה ביקורת צולבת על הספר, נדמה לי שאני מעליבה את מי שהתפעל ושפך בביקורת שלו שפע של תשבחות וגם דמעות. כמו שנאמר, ספר לי מאיזה ספר התלהבת ואומר לך מי אתה.

אני מתנצלת מראש.
ומודיעה בזאת שאני לא שותפה להתפעלות, ההתלהבות וההתפעמות מהספר הזה.
ודווקא מפני שכריסטין האנה כתבה אותו. כלומר, בידיים אחרות הספר היה יוצא

קראתם את 'סטונר'? כי אני לא.
ורציתי, בעיקר בגלל סימניה למען האמת, הניגוד הגדול הזה של כוכב אחד עם חמישה מאוד סיקרן אותי. זה שלא יצא לי לקרוא אותו עדיין זה עוד עניין, אבל מתישהו אצטרך למרות שאולי מצד עצמו הוא לא היה מסקרן אותי.
אז את הספר הנוכחי, שגם מצד עצמו לא היה מסקרן אותי, מצאתי בתוך ערמה מוזרה והכריכה (והעובי) משכה אותי מספיק כדי שאעשה גוגל קצר על הספר ואבין שגם עליו יש איזה ניגודיות מוזר

אזהרה: מכיל ספוילרים

ספר של 990 עמודים הוא אתגר - לפחות בשבילי. קינג עצמו כותב בספרו “על הכתיבה” שסופרים צריכים להימנע מתיאורים מיותרים וקטעים שאינם תורמים לעלילה. חבל שרעיון כל כך הגיוני לא חל גם עליו. למרות שהספר ברובו קולח, היו בו לא מעט קטעים מייגעים שיכלו לרדת בעריכה והיו משפרים משמעותית את חוויית הקריאה שלי.

סיפורים טובים על חברות בין ילדים תמיד מצליחים לרגש וזוכים להצלחות בעולם הספרות

כמה בסיסי וחסר
הם גדלו, התבגרו, זקנו - ולעולם לא עזבו את בית ההורים. היכן ולמי נולדו – זה היה גורלם לעולם. כל זה אם נולדו למזלם הטוב – בנים.
רובם ללא השכלה, אין רכישת מקצוע, משכנתא, רכישת דירה, מטפלת, גן לילד. לא שכירות יקרה, חווית עבודת סטודנטים, דירת סטודנטים, מילוי קופסאות עם אוכל של אמא או אבא בסופ"ש לכל השבוע, מטפלת לילדים וקריירה להורים, גן באלפי שקלים. נסיעות, טיולים, עולם.
הכול ידוע ובר

צוויג, שבשנים האחרונות היקף יצירתו הולך ומתגלה, כתב בעיקר ביוגרפיות מרהיבות ונובלות רבות. יש אפילו הטוענים שהוא הסופר היחיד שעיקר התמחותו הייתה, לא סיפורים קצרים, ולא רומנים באורך מלא, אלא נובלות. למעשה "הנערה מהדואר" הוא אחד משני הרומנים הגמורים היחידים שצוויג כתב בחייו. זה רומן שנכתב ממש לפני מותו-התאבדותו, ויצא לאור לראשונה רק אחרי 40 שנה, כך שמלבד אמירה על גרמניה שבין המלחמות וערב עליית הנאצים

תמיד הייתי סבורה כי ילדותי הייתה ענייה. לא בידע ובלימוד, חלילה, ספרים היו תמיד אוצרותינו החשובים ביותר, ואבי לימד אותי להרכיב משפטים ולחפש מילים נרדפות הרבה לפני שכיסו אפשר לו לקנות לי משחקי קופסה. לא היינו עניים כמו בספרים, שבהם שכנתי כתולעת עמלנית. לחם אכלנו לשובע וביתנו הקט לא מט ליפול. אבל בשר אכלנו רק בשבת, וכשרווח לנו קצת, פעמיים בשבוע, וקציצות פילה נידמו לי כעשויות מבהמה ששמה "פילה". למעשה

זהו הספר השני בסדרת המילניום, שאם לא שמעתם עליה, כדאי שתתחילו בספר הראשון, אחרת לא תבינו דבר. זה לא גילוי נאות, יותר גילוי נאה.
הספר הזה מכיל 588 עמודים ואם חשבתם שבספר כזה יהיה מן הסתם מלל רב, הרי ש... צדקתם. המון מלל והמון תיאורים והמון המון מכל סוג ומין, כיאה לספר העוסק בסחר במין. סחר במין הוא בהחלט דבר בו מתעניינת ליסבת סלאנדר, אחת מגיבורות הספר הראשון, שאם לא קראתם אותו, בלה בלה בלה.
ומיהי ל

מדובר בספר מסוג הספרים המעצבנים. מאותם הספרים שפתאום בשליש האחרון שלהם הופכים את עורם, הופכים עמוקים, מעניינים ובעצם מוכיחים מדוע הקריאה בהם הייתה שווה. השליש האחרון של הספר הזה כל כך שונה בשפת הכתיבה שלו שכמעט אפשר לחשוב שאולי מדובר בספר אחר, או שאולי יותר הגיוני, עברה תקופה ארוכה שבה הסופרת עצרה את כתיבתה ואז שבה אליה.

אתחיל ואומר שאין שום קשר בין הכריכה והשם המפולפלים למה שקורה בפועל ברומן הז

בקיץ 1940 המערכה האווירית בין חיל האוויר הגרמני לחיל האוויר המלאכותי החלה, במטרה לגרום לכך שבריטניה תחתום על שביתת נשק וכך תושג עליונות אווירית.

בתוך כל ההפצצות הללו הדוויג ברקו היהודייה מהאי ג'רזי שנמלטה מהאנשלוס חיפשה מחסה.

הדי (בשמה המקוצר) ללא משפחה מלבד חבר אחד - אנטון שעבד במאפייה והגניב לה מעת לעת שאריות נותרה בודדה. משפחתה נותרה באוסטריה והיא עצמה התגוררה בחדר קטן ועבדה כמנקה.

עם