|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
~הקדמה~
אתם מקבלים את המכתב מהוגוורטס המודיע לכם על הלימודים המתקרבים ואיתו רשימה של ספרים ומצרכים לשיקויים שתצטרכו לקנות.
כולכם מתרגשים ומוצאים את דרככם לסמטת דיאגון- מקום בו מקובצים החנויות בהם תקנו את הכל, ויותר.
אתם פוגשים חברים ישנית, חברים חדשים, ומתכוננים לחזרה להוגוורטס.
עד ש...
*טאם טאם טאאאאם*
כתבו מהרגע שקיבלתם את המכתב ועד לרגע שהגעתם אל רציף 9 ושלוש רבעים.
ותזכרו, אפשר להיות חברים של לא רק אנשים מהבית שלכם.
תוכלו להחליט מי מהתלמידים הוא אוייבכם, חברכם או ידיד ותיק.
~תקוו לטוב, תצפו לרע ביותר.~
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הייתי בסמטת דיאגון, ועיינתי ברשימת הספרים לשנה החמישית שלי בזמן שאני מנסה להתעלם כמה שיותר מהרעש סביבי. תמיד היה רועש ליד חנויות המטאטאים. הרמתי את מבטי בציפייה לראות דגם חדש, אבל לא הצלחתי לראות מבעד לקהל הילדים שניסו להידחף פנימה.
הם תמיד כל כך מתרגשים מכל זה, ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי אם אין להם משהו טוב יותר לעשות.
חזרתי לרשימה.
אני צריכה קדרה חדשה, וגלימות חדשות, ויש הרבה ספרים לשנה הזאת.
קיוויתי שהבאתי איתי מספיק אוניות כדי לקנות הכל היום.
אוליבר אמר שגם הוא יגיע לסמטת דיאגון היום- אולי אוכל לשאול ממנו, אלא אם כן הוא עוד זוכר את הפעם הקודמת ששאלתי ממנו אוניות ועוד לא החזרתי.
נכנסתי לאחת החנויות כשהרעש התחיל להתחזק.
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"רייצ'ל! טים! אתם לא תאמינו מה קיבלתי עם המכתב מהוגוורטס!!" אני צורחת בהתרגשות ורצה במדרגות לקומה השנייה, הקומה של החדרים שלי ושל התאומים. אני נכנסת לחדר של טים כי אני יודעת שרייצ'ל בטח נמצאת שם איתו. אני פותחת את הדלת בתנופה ורואה את שני האחים המדהימים שלי יושבים על המיטה של טים וקוראים מאותו ספר. אח.. אלה האחים שלי.
"מה קרה לירה?" רייצ'ל שואלת אותי בהפתעה. "מה קיבלת?" טים שואל.
"קיבלתי תג מדריך! ומכתב! אתם יודעים מה זה אומר! אני עומדת להיות השנה מדריכה ברייבנקלו!!" אני צוחרת באושר ומתמוטטת על המיטה על הגב, כשהיידים שלי מחזיקות את הסיכה והמכתב מול הפנים שלי. אני מושיטה להם אותו בלי להתיישב.
רייצ'ל פולטת צרחה קטנה "אני כל כך מתרגשת בשבילך לירה!" ומחבקת אותי.
"כן, כל הכבוד אחות!" טים מצתרף לחיבוק שלנו. אנחנו מאבדים שיווי משקל ועכשיו כולנו על המיטה של טים, מתים מצחוק. כשהצחוק נרגע אני רואה את אמא עומדת בפתח הדלת. היא בטח שמעה את הצרחות שלנו ובאה לבדוק מה קורה.
אני מזנקת בהתרגשות מהמיטה וניגשת אליה נרעשת. "אמא, אמא! תיראי! קיבלתי סיכת מדריך ומכתב! אני עומדת להיות מדריכה השנה!" אמא שלי מחבקת אותי חזק אבל לא אומרת כלום, וזה מוזר. זה לא מתאים לה.
"מה קרה?" אני שואלת אותה. היא מחייכת חיוך עצוב "בואי למטה, אני צריכה לדבר איתך" אני שולחת אל רייצ'ל וטים מבט מבולבל ויוצאת מהחדר. אמא מובילה אותי למטבח. היא מתיישבת על כיסא ומבקשת שגם אני אשב.
"לירה, זאת השנה השביעית שלך בהוגוורטס. עוד מעט את תסיימי את בית הספר ותהיי למכשפה של ממש. תצטרחי למצוא עבודה וללמוד להסתדר בכוחות עצמך בעולם" רגע, לא ידעתי את זה כבר?
"אמא, אני יודעת את זה, ואני עדיין לא מבינה מה את רוצה להגיד לי. את.. את חושבת שאני לא מוכנה?" אני כמעט נחנקת בסוף המשפט. כבר שנים שאני מתכננת מה אני אעשה כשאני אעזוב את הוגוורטס. כבר תכננתי כל פרט ופרט, בדקדקנות וביסודיות. ואני אחת התלמידות החכמות בכיתה. יכול להיות ששכחתי משהו?
"לירה יקירתי, אביך ואני דיבברנו בינינו ואנחנו חושבים שכל ההתנהגות שלך עם האחים שלך היא.. לא הולמת תלמידה בשנה שביעית מבית רייבנקלו" אמא מסתכלת על הריצפה, כאילו היא מתביישת במה שאמרה. אני מתחילה לתהות של מי הייתה באמת ההחלטה הזאת. פתאום אני מבינה מה אמא שלי מנסה לומר.
"רגע," אני נבהלת "את לא מתכוונת שאני צריכה להפסיק לראות את רייצ'ל וטים, נכון??"
אמא מרימה את ראשה ואומרת "אביך ואני חושבים.. שזה לטובה" ועוזבת.
אני לגמרי המומה, אבל החלק הכי גרוע -היא לא הסתכלה לי בעיניים. אני מניחה שאני עומדת לעשות ביקור פתע במשרד הקסמים היום.
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ושוב- בפעם החמישית- האוח הזהוב והנפוח מחשיבות עצמית נוחת לי על עדן החלון. לא הצלחתי להימנע מלעוות את פני, אין שום סיכוי שהם פשוט ישכחו אותי שנה אחת, נכון? לקחתי את המכתב מהאוח והתיישבתי על מיטתי, מניחה ליצור הזהוב השמנמן להתנחל על העמוד המיודע לינשופים שהותקן בחדרי למען נוחיותם של מביאי הדואר השונים שפקדו את המקום לעיתים קרובות.
האוח נעץ עיניים גדולות בסְלִיק, ורטנתי לעברו שאפילו לא יחשוב על זה. הנחש הדקיק שצבעו זהוב-כסוף ועל גבו דוגמאות דקיקות בשחור, ליחשש בהנאה, כמו מתגרה באוח להסתער עליו. גלגלתי עיניים והתזתי לעברו שישתוק. הנחש ציית, (מפתיע, אבל כן, הוא חכם להחריד לפעמים...)אז הזדחל במעלה רגל המיטה ומיהר לכרוך את עצמו במקומו הקבוע סביב זרועי השמאלית.
פתחתי את המכתב ועיינתי בו בשעמום.
כן, אני בהחלט אצטרך לבקר בסמטת דיאגון...
(מישהו מעוניין לפגוש אותי שם? O.O)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"בוא, צ'וקו!" אני קוראת לכלב הזאב שלי. אפילו יחסית לגור הוא מאוד אנרגטי. איך הוא בכלל הצליח להשתחרר מהרצועה? אני רודפת אחריו ורואה למה הוא ברח ככה.
"בשר" אני מגלגלת עיניים ומרימה אותו. "נו באמת, אני אביא לך קצת כשנחזור הבייתה" נביחה "כן, אני כן. ואל תסיח את דעתי עכשיו, אנחנו הולכים למשרד הקסמים. תתנהג יפה ותעזור לי ליצור רושם טוב, בסדר?" הוא מלקק אותי ומוציא ממני צחקוק.
אני מחברת אליו את הרצועה והולכת לכיוון המשרד.
כשאני מגיעה לכניסה אני רואה שאבא מחכה לי בחוץ. 'אמא בטח אמרה לו' אני חושבת בכעס.
"הו יופי, הגעת. עכשיו בואי איתי, אנחנו הולכים לקנות לך ספרים חדשים" הוא אומר בטון קר וסמכותי. הוא מסתכל על צ'וקו ופולט 'הממפ'. זה מרגיז אותי, לא אכפת לי שהוא לא אוהב את צ'וקו. הוא הכלב שלי, לא שלו.
אנחנו הולכים בדממה ואני נזכרת למה באתי לכאן מלכתחילה. "אבא, אמא דיברה איתי היום ו - " "לירה זה לא נושא לדיון" הוא קוטע אותי כמו תמיד כשאני מנסה לדבר איתו. "אבא לא, אתה תקשיב לי!" אני אומרת בקול שקט אבל זועם, שאף פעם לא השתמשתי בו. הוא מסב אליי את מבטו בנוקשות. "רייצ'ל וטים הם האחים שלי, אתה לא יכול להגיד לי לא לראות אותם! רוב ההורים היו נורא שמחים על זה שהילדים שלהם מסתדרים! וזה לא כאילו אנחנו עושים משהו לא בסדר או מתחצפים אז אתה לא יכול לעשות לנו את זה! אני יודעת ש - " "לירה אני כבר אמרתי לך שזה לא נושא לדיון. עכשיו תהיי בשקט ובואי" הוא קוטע אותי שוב ומתקדם בצעדים מהירים בהמשך הרחוב.
צ'וקו נוהם אבל נשאר לידי. "אני יודעת צ'וקו. גם אני חושבת ככה" אני נאנחת בשילוב של תסכול וייאוש ובלית ברירה עוקבת אחרי אבא שלי בצעדים כבדים.
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני יושב בחדר שלי קורא ספר על "מנורות וחשמל בעולם המוגלגים" כשאני שומע צעדים.
אדוארד המשרת נכנס ומביא לי מכתב.
אני מסתכל על המכתב הופך אותו ו...
הוגוורטס!, "תודה אדוארד!"
"על לא דבר!"
אני ממשש את המכתב... אין סיכה....לא נורא.
אני פותח את המכתב, רשימת ספרים וכל הדברים הרגילים.
"אדוארד" אני צועק," אבא פנוי? אני רוצה ללכת לסימטת דיאגון!"
"כן", "אבל בעוד 10 דקות תוכל לבוא למשרד שלו".
יופי.
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(מי שרוצה להיפגש שיכתוב.)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אני רוצה]
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גם אני
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני צועדת אל עבר חנות השרביטים כדי לנסות לתקן את השרביט שלי. צ'וקו רואה כמה אני כועסת ונובח. הוא מתרוצץ סביבי כאילו הוא מבקש לשחק. "צ'וקו, זה לא המקום המתאים לזה" אני אומרת. אני מביטה בשרביט שלי. אני התווכחתי עם אבא והתעצבנתי כל כך, שאני מעכתי קצת יותר מדי חזק את השרביט שלי ועכשיו יש בו סדק. אבא אמר שהוא צריך ללכת לסידורים והשאיר אותי להשלים את הקניות. צ'וקו מעיר אותי. אופס, שקעתי בפלאשבק.
אני קושרת את צ'וקו לעמוד בתקווה שהוא לא יצליח להשתחרר ונכנסת לחנות השרביטים. יש שם שני נערים שנראים לי מוכרים. רגע, אני מזהה אותם, גם הם ברייבנקלו. אלה פול קייב וראלף רשנוט!
הם מסתובבים אליי כשהדלת נטרקת. "היי חברה, מה קורה?.." אני שואלת בהיסוס ובביישנות. 'אם הם לא יזהו אותי זה יהיה ממש מביך' אני חושבת לעצמי.
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
חייכתי חיוך מרוצה כשקראתי את המכתב.
אני מדריך בסלית'רין השנה! תמיד חלמתי על זה.
"אבא! אני מדריך!" קראתי בשמחה.
"זה היה ברור.." מלמל בלי להביע שום רגש.
אני רגיל להתנהגות של אבא, אז התעלמתי.
אימא הביאה לי סכום רב של אוניות, בשביל הקניות.
וכמובן שמלודיה תצטרך בשלב כלשהו כסף...
נכנסתי לסמטת דיאגון, שהייתה מלאה אנשים רועשים ומעצבנים.
בחרתי להתחיל בקניית גלימת אירועים חדשה.
"מלודיה" קראתי. היא הסתובבה לעברי וחייכה.
|
|
אקו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התנשמת החומה שנכנסה דרך החלון הבהילה כהוגן את ב=הוריי. הם לא רגילים לדואר ינשופים.
אני לעומת זאת חייכתי והושטתי את ידי אליה. היא הושיטה לי את המכתב ונעמדה על שולחן האוכל.
אבא שלי נאנח. "זה היה חייב לקרות באמצע ארוחה?" שאל. פתחתי את המכתב במהירות.
ברור שידעתי מה יש במכתב. ספרתי את הימים עד לתחילת הלימודים מאז סוף שנה שעברה.
קראתי את המכתב במהירות. "בהוגוורטס הינשופים תמיד באים בשעת האוכל." אמרתי לו בחיוך.
"אני פשוט לא מבין איך את לא נלחצת מהם." אמר. שני ההורים שלי העיפו בינשוף מבט.
ליטפתי אותו קלות, מתעלמת מהם.
"זה אומר שאני אצטרך לקנות ציוד חדש לבית הספר." אמרתי והעפתי מבט באימא שלי. הבעת דאגה עלתה על פניה.
"גם השנה הבית ספר תורם לך כסף בשביל ציוד, נכון?" שאלה,
"כמובן." מיהרתי להרגיע אותה. "אבל זה אמר שאנחנו יוצאים לעוד טיול בסמטת דיאגון."
"נראה לי שאת מספיק גדולה ללכת לבדך, טול." אמר אבא שלי. הוא אף פעם לא הרגיש בנוח בסמטת דיאגון.
חייכתי.
(מי יכול לפגוש אותי בסמטת דיאגון? O:)
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
נוכחתי לדעת שנכנסתי אל תוך חנות גלימות גדולה ורועשת כמעט כמו הרחובות בחוץ והזעפתי.
נזכרתי בפעם הראשונה שלי כאן, כשרק גיליתי שאני מכשפה, וחשבתי על כך שהמקום הזה עדיין חשוך ומוזר כמו שהיה אז, למרות שכבר עברו מאז כמה שנים.
פגשתי כאן כמה אנשים שניסו להסביר לי על הוגוורטס בשנה הראשונה שלי, וכמה אחרים שהביטו בי בסלידה כשהזכרתי שההורים שלי מוגלגים. אבל אמרתי להם גם אז וגם עכשיו שאני מכשפה ולא בוצדמית מטופשת.
כשהבטתי סביבי בחנות ראיתי כמה ילדי שנה ראשונה שמדדו לראשונה גלימות כאלו ואחרות, ואני הקשבתי בחצי אוזן לשיחות ששמעתי כשספרתי את האוניות שלי.
אני אוכל לקנות כאן גלימה אחת, אם אני רוצה שיהיו לי את כל הספרים לשנה החמישית... זאת שנה די חשובה, יחד עם העובדה שמוניתי להיות מדריכה.
ניסיתי להיזכר מי עוד מונה למדריך כשהדלת מאחורי נפתחה ושמעתי את שמי נאמר בקול נלהב ומוכר.
"מלודיה!"
"הו, שלום, אדוני המדריך." אמרתי בחיוך.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הגעתי לסמטה למחרת. ניקיתי מעלי את אפר הארובות וקיללתי את הדרך הזו להופיע.
הוריי ציידו אותי במספיק כסף לקניות שלהם נזקקתי והיתי חסרת סלבנות כבר לסיים עם הספרים והגלימות ולהתחיל להסתובב ולבזבז את הון המשפחה.
סליק היה כמו תמיד על זרועי והתפתל באי נוחות, הוא לא אהב המון אנשים, והצווחות של המכשפה שמכרה קדרות משומשות באמת היו מוגזמות למדי...
(אין לי זמן לתגובה מושקעת יותר, סליחה ושבת מהממת^^)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אחרי שתיקנתי את השרביט שלי, פתחתי את הדלת לפול ואמרתי לו "ליידיס פירסט" אבל במקום לצאת החוצה נערה נכנסה ואמרה "תודה רבה לך שלום לכם חברה", עברו כמה שניות ואז נפל לי האסימון זו הייתה לירה
*פלשבק*
זו הייתה השנה הראשונה שלי בהוגוורטס נכנסתי בחשש לתוך חנות השרביטים המוכר שאל אותי "שנה ראשונה שלך בהוגוורטס?" "כן" עניתי בחשש, "אוקי הדבר הראשון שאתה צריך זה שרביט אני יראה לך כמה שרביטים אבל תזכור שהשרביט בוחר אותך ולא אתה אותו" הוא אמר "בסדר" עניתי, הוא הראה לי כמה שרביטים אבל הם לא היו מתאימים, כשכבר התחלתי להתייאש אחת הקופסאות זזה וקפצה וממנה יצא שרביט שהזכיר לי את השרביט של אבי עשוי מעץ לא מיוחד פשוט שרביט. יצאתי מהחנות שמח מאוד עד שנפלתי על הרצפה המלוכלכת כל האנשים לא התייחסו למקרה חוץ מילדה אחת שבאה לעזור לי "תודה" אמרתי לה מי את שאלתי אותה, "קוראים לי לירה איך קוראים לך" היא שאלה ראלף אמרתי לה.
*סוף פלשבק*
(אל תדאג hah2hah עוד מעט אני יגיד מה איך אני הכרתי אותך)
|
|
הצבעוני האדום
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הדבר הראשון שהרחתי היום הוא חביתיות. שזה כבר סימן ליום נהדר. קמתי מהמיטה העמוסה על יתר מידה בשמיכות והתקדמתי לכיוון המטבח. לא טעיתי, באמת היה ריח של חביתיות באוויר. וגם החביתיות עצמן, אח שלי בא לבקר מוקדם מהצפוי וגרם לחביתיות לרחף באוויר בזמן שאמא מנסה לקחת לו את השרביט.
מה שבאמת היה קצת מצחיק כי הוא היה גבוה יותר ממנה בשני ראשים לפחות. ככה זה אצלנו, הבנים מקלונים גבוהים והבנות נורמליות מקומרות, שלידם נראות כמו גמדות גינה. "היי אחות" הוא אמר והנחית את החביתיות מטה, אמא בדיוק טפסה אותן בצלחת והוציאה לו טיפה לשון. "המכתב הגיע אלייך מתוקה" אמא אמרה והניחה את החביתיות על השולחן. התקדמתי בצעדים צפצפניים מנעלי הבית שלי לכיוון המכתב. גוש שלא השאיר הרבה מקום לספק בלט מהמעטפה. זה אמיתי? חשבתי בזמן שפתחתי את המעטפה במהירות פראית. כן! זה כן! "אמא!! אני מדריכה! אני מדריכה!" אמרתי וקפצי וחיבקתי אותה, וגם את סם שטחן את כל החביתיות על דרך. "אפשר לחשוב, סך הכל מדריכה בהפלפאף" הוא הקניט, ואני מרוב ההתרגשות שכחתי נימוסים ופשוט דחפתי פנקייק טעים במידה מגוחכת לפה. "אין על בישולים שלך אמא" אני וסם אמרנו באותו רגע בדיוק, "ג'ינקס!" הקדמתי אותי בשנייה, הודות לזה שלי היה רק פנקייק אחד בפה ולו שלושה.
"רגע... אז איפה אבא?" שאלתי כשקלטתי שהוא לא שם משתתף השמחה, אמא שלחה אלי מבט מחכה.. "זה היום נכון?" אמרתי וכבר ידעתי את התשובה. רצתי לחדר והחלפתי מהפיג'מה לבגדי מוגלגים וסירקתי את השיער שלי שעף לכל עבר, אספתי אותו לצמה בזמן רצתי החוצה מהדירה שלנו שנמצאת כמה רחובות ליד סמטת דיאגון, אבא כבר חיכה בחוץ עם כל המציאות השונות שלו. אבא עובד בחנות.. אמ.. חנות. אף אחד לא באמת יודע למה. ספרים אני חושבת. אפשר להגיד שהוא, כמו החנות, מתעסק בהרבה דברים. לפעמים הוא מרצה, לפעמים חוקר, לפעמים רופא, הוא פשוט מוצא משהו שהוא אוהב, מתחיל ללמוד אותו, גומר במהירות מדהימה, עושה עד שהוא משתעמם ועובר למשהו אחר. החנות לרוב בכלל מנוהלת על ידי איזו נערה שבדיוק גמרה את הוגוורטס בציונים די רעים ולא מצאה מקום עבודה. בנתיים היא מסתדרת בסדר, קצת מגושמת, אני משדתלת לעזור לה כשאני שם בחופשים. בכל מקרה, כשלחנות מגיעים דברים מוזרים אבא שומר אותם ומביא אותם כל שנה לסמטת דיאגון, באותו התאריך. ששכחתי. שוב.
"אז, מה שלום המדריכה החדשה שלנו?" אמר והתחלנו את דרכנו.
"בסדר, מתרגשת. לא חשבתי שאני אהיה מדריכה. כאילו.. אף פעם." הודיתי.
"את יודעת, כשאני הייתי מדריך ברייבנקלו..." אבא התחיל עם סיפורי העבר שלו שאמורים לעודד, אבל לא ממש מעודדים, במיוחד כשהוא מספר אותם בטון שמח ומצפה "אז את מבינה? בכלל אין מה לדאוג! זה יהיה בסדר, את תראי.."
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אנוביס תפס מקום של מדריך ברייבנקלו)
|
|
|
אקו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הייתי בסמטת דיאגון כשבידי שקיק קטן ובו הכסף לציוד הלימודי שלי.
בדיוק נפרדתי מטום בעל הפונדק, שנראה די מאוכזב כשראה שההורים שלי לא באו יחד איתי, ועברתי דרך קיר הלבנים אל תוך מרכז החנויות הגדול. התאפקתי מללכת לחנות המטאטאים ולמקומות כיפיים אחרים בכדי לא להתפתה ולבזבז את הכסף שם.
התעקבתי כשקניתי את ספרי הלימוד כשבחנתי כמה נוספים שנראו הרבה יותר מעניינים. הנחתי אותם בחזרה במקומם באנחה מאוכזבת ולקחתי את ספרי היד-שניה שלי.
בתכוונתי ללכת לבקר את אוליבנדר, מכין השרביטים, לאחר מכן. הוא תמיד היה נחמד אליי.
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אנוביס, לא ניתן ללכת לקחת את השרביט מאוליבנדר. אתה אמור לשמור את השרביט אצלך במשך כל הזמן...)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(הלכתי לתקן את השרביט)
|
|
אורומיס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
קשקיבלתי את המיכתב שמחתי לכחתי את הכסף שלי ורצתי לסימטת דיגאון וישר רצתי ליקנות את הספרים שלי אחרי הרבה זמן שחיכיתי בתור כול סוף קניתי את הספרים אחרי זה קניתי תינשמת שחורה אפורה ואז הלכתי לחנות השרביטים וביקשתי שרביט המוכר הוציא שרביט והביא לי אותו השרביט היה ארוך עם איטורי כסף נופפתי עם השרביט וזה הצליח לי השרביט התאים לי קניתי אותו והתחלתי ללכת לכיוון היציאה
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אוקי, אני די תקועה.. מישהו רוצה לפגוש אותי?)
|
|
|
אורומיס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(סבבה)
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כתבת "הלכנו להקחת את השרביט מהחנות".)
|
|
|
אורומיס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לא רשמתי הלכתי
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אורומיס- שניפגש?)
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אורומיס, מה?)
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אנוביס,נראה לי שאתה צריך לשכתב את התגובה,ואם כבר,אולי תקרא לשם שינוי את הארי פוטר?
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ישבתי על הספה המאובקת בבית משפחת בלק המאובק גם הוא,והשתעממתי.הבית הזה עבר אלי אחרי שהארי פוטר שמע עלי.למרות שסיריוס בלק הוריש לו את הבית,הוא החליט להעביר אותו למי שיותר נחוץ לו,שמסתבר שזה אני.הסתכלתי על השרביט שלי ונזכרתי ביום שקניתי אותו:הייתי ילד צנום וקטן שנכנסתי לחנות של אוליבנדר.הוא הסתכל עלי בעיניו המימיות,ושלף שרביט בקופסה קטנה."עץ טקסוס,42 ס"מ,ליבה:נימי לב של דרקון".הרגשתי חמימות בכפות ידי,והנפתי את השרביט לעבר שולחנו של אוליבדר:נחש פעמונים ארוך התפתל לו שם פתאום.אוליבנדר הופתע והלך במהירות הצידה.נבהלתי ממה שעשיתי,והנחש התכונן להכיש:"עצור!בבקשה"והנחש עצר,והזדחל לאורך החנות ויצא.הבנתי שאני לחשנן רק אחרי זה.ידעתי שעץ טקסוס זה עץ המוות,ושהשרביט הראשון של וולדמורט היה מעץ טקסוס.בעוד הירהרתי לעצמי,נכנס ינשוף לבית ונשא איתו מכתב:זה היה המכתב מהוגוורטס.באותו אחר צהריים הלכתי סמטת דיאגון,וקנתי את הציוד הנדרש:חידשתי את מלאי עיניי החיפושיות שלי,קניתי ספרי לימוד חדשים,קניתי טלסקופ חדש כי הישן שלי נשבר.היה לי קצת כסף מזומן בבית,ככה שלא הייתי צריך ללכת לגרינגוטס[הכספת מלאה בכל רכוש משפחת בלק,חוץ מקריצ'ר כמובן.].כעבור שבוע לקחתי מונית לתחנת קינג קרוס,ועברתי במחסום אל רציף תשע ושלושה רבעים."הוגוורטס אקספרס"הגיעה באחת עשרה בדיוק...
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הייתי בחדרי בפנימיה שאמי שלחה אותי כשהמכתב הגיע, תודה לאל חשבתי לעצמי סוס סוף לצאת מהמקום הזה.
לקחתי את האוטובוס למקום הקרוב ביותר לסמטת דיאגון ומשם הלכתי לכיוונה, קניתי כמה שיקויים וספרים שאני רואה לימוזינה נכנסת לסמטה וממנה יוצא פול קייב הלכתי לכיוונו ואז הוא ראה אותי וצעק לי "מה קורה ראלף" "הכל בסדר" החזרתי לו בתשובה ספרנו חוויות (לא שהיה לי הרבה לספר) והלכנו לתקן את השרביט בחנות.
|
|
|
אורומיס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כן
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
היתי בדיוק בדרכי לקנות את הגלימות החדשות להן נזקקתי כשנתקלתי בכוח בנער לבוש גלימה כחולה (אורומיס) התכוונתי להטיח בו משהו, בין אם משפט עוקצני ובין אם אגרוף, אבל נעצרתי כשהבחנתי בפתק שאחז- רשימת ספרי לימוד לשנה הראשונה בהוגוורטס. קפאתי לרגע, לא, זו לא דרך טובה במיוחד להתחיל את השנה, אפילו לא לי.
מלמלתי התנצלות- דבר שמאוד לא היתי רגילה לעשות- והתכוונתי להתרחק. אבל אז הוא התעשת, "או, זה בסדר, לא ממש שמתי לב לאן אני הולך." אמר לי. הוא בחן אותי רגע ואז הושיט את ידו, "אלכסנדר," אמר בפשוטת. התחלתי לרטון שזה לא מעניין לי את השרביט, אבל שוב הכרחתי את עצמי להרגע, לנשום עמוק וללחוץ את ידו, "נייארה, אבל כולם קוראים לי נאיי." נהמתי.
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(גולגולת הרעם, הדמות שלך לא יכולה להיו לחששן. גם היית צריך לדבר איתי קודם על זה, וגם השושלת האחרונה ללחששנים הוא הארי פוטר- כך ש*רק* צאצאים שלו יכולים להיות אולי לחששנים.)
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני בסמטת דיאגון.
התרגשתי מאוד מהחזרה להוגוורטס.
אני רוצה לפגוש את כל חבריי.
הבטתי ברשימה ועיינתי בה, ליד חנות הקדרות היה צפוף, החלטתי ללכת אל מקום אחר קודם.
הבטתי ישר והתלבטתי לאיזה כיוון לפנות
(זה יצא גרוע >< סורי, לא היה לי מה לכתוב)
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לא אהיה בזמן הקרוב...סורי...)
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(פיניתי זמן)
איזה כיף.
הולך אם ראלף ל"סמטה".
אחרי שסיכמנו את החופש נכנסנו לחנות השרביטים.
הוא סיים את העיסוקים בחנות כשמישהי מוכרת נכנסה לחנות...לירה?....כן.
"היי לירה!"...
(נטוטו,אנוביס, אנחנו חברים מילדות?)
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אתם שנה שביעית
ואני חמישית)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני משועממת....)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[לא יודעת.. מה שבאלכם..]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(מה שאתם רוצים לי לא אכפת)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[יאללה, זה יכול להיות מגניב :) ]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אוקי אין לי בעיה (: ]
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(בחייכם, אנשים, אמרתי לכם לכתוב עד שאתם עולים לרכבות, ואתם תוקעים את עצמכם בסמטת דיאגון ומתלוננים שמשעמם לכם.
זה תלוי בכם, אתם יודעים! תמשיכו לכתוב, זה רק תחילת הפרק, אתם עוד בקושי עשיתם משהו!)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני פול וראלף מסתובבים בסמטת דיאגון ומדברים על החופש. ברור לי שהם כבר הספיקו להחליף חוויות, אבל אני רוצה לשמוע הכל.
אני מתירה את הקשר של הרצועה של צ'וקו. הוא קופץ עליי ומלקק לי את כל הפרצוף. אחר כך הוא קופץ על פול וראלף ומנסה ללקק גם אותם. פול המופתע נרתע לאחור, אבל ראלף כבר רגיל לקופצניות של צ'וקו.
אני צוחקת למראה הבעת ההפתעה של פול. אני יודעת שזה לא מנומס, אבל זה מצחיק.
"נחשו מה?" אני אומרת בהתלהבות "אני עומדת להיות השנה מדריכה ברייבנקלו!" פול נראה דיי שמח בשבילי, אבל את הבעת הפנים של ראלף קצת יותר קשה לקרוא. זה נראה כמו משהו בין שמחה להפתעה. "מה קרה?" אני שואלת אותו. "גם אני מדריך השנה" הוא אומר בעיניים פעורות.
"איזה כיף! אני אומרת "אנחנו זכינו להיות מדריכים ביחד בשנה האחרונה שלנו!"
"אז זה אומר שיש לי פרוטקציות?" פול צוחק "נחמד.." כולנו צוחקים וממשיכים לדבר ולהסתובב.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אוקי- מי רוצה לפגוש אותי? אורומיס הבריז לי!)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אחרי שהסתובבנו הרבה מאוד בסמטת דיאגון וקנינו את החומר הנדרש לשנה הזו נסענו לתחנת הרכבת, בדרך נרדמתי וחלמתי על מותו של אבי.
*פלשבק*
אבא שלי עומד לידי ביער ידעתי שאסור היה לי לברוח חשבתי לעצמי כשבכיתי המון, פתאום נשמעה יללה של זאב הוא אמר לי "לך הביתה מהר", היללה התקרבה הוא שלף את השרביט הוא שולף את השרביט רק כשיש משהו מסוכן בשטח, רצתי מהר ככול האפשר כהשהייתי בטוח שהוא רץ אחרי, טיפסתי על עץ הוא לא היה מאחורי נרדמתי על העץ. כשהתעוררתי נזכרתי בלילה רצתי לקרחת היער ומצאתי רק את איבריו הקטועים של אבי ולידו גופתו של האדם זאב.
*סוף פלשבק*
התעוררתי כשהאוטובוס עצר. נכנסנו לתחנת הרכבת, הינשוף שלי היה בעגלה (מצטער שלא הזכרתי אותו קודם) את החלק הזה אני הכי שונא חשבתי לעצמי בזמן שרצתי לעבר העמוד שבין 9 ל10, הופעתי ברציף 9 ושלושה רבעים.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אני וצ'וקו רצים לתוך העמוד שביך רציף 9 ל- 10. אני נמלאת התרגשות. פול וראלף כבר מחכים לי ליד הקיר. אנחנו עולים לרכבת ולמזלנו אנחנו מוצאים מקום פנוי. אני רואה את כל הילדים שבשנה ראשונה רצים ברכבת ומנופפים לשלום להורים. אני נזכרת איך אני הייתי כשהייתי במצב הזה.
*פלאשבק*
הייתי בודדה ומבולבלת. רציתי לנופף לאמא שלי ולתאומים לשלום אבל לא מצאתי אותם בין כל האנשים. בשלב קצת מאוחר מדיי ויתרתי על הניסיון למצוא אותם. כשבאתי לחפש לי קרון פנוי, כולם היו מלאים. התרוצצתי כמעט בכל הקרונות, ובאף אחד מהם לא היה מקום. ישבתי על הריצפה במעבר כלשהו והרגשתי דמעות של ייאוש מאיימות לפרוץ החוצה. טמנתי את ראשי בידיי כדי שאם מישהו יעבור שלא יראו אותי בוכה. פתאום הרגשתי יד מונחת על כתפי. הרמתי את הראש. זה היה הילד שעזרתי לו עם השרביט בסמטת דיאגון. "למה את בוכה?" הוא שאל "אני בודדה ואין לי מקום" אמרתי. הוא חייך "בואי תהיי איתי, יש אצלי עוד מקום" חייכתי והוא עזר לי לקום והוביל אותי בהמשך המזדרון.
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
קניתי את הינשוף הכי יפה ביקום.
הוא יהיה אדוארד ה-8 אבא שלו, אדוארד ה-7 עכשיו בכלוב של האחוזה.
אני מבלה עוד אם ראלף ולירה קונה ספרים ונוסעים לרכבת עוברים לרציף 9 ו3 רבעים,
ועולים לרכבת....
|
|
|
אקו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כרגע רק עמדתי מול חלון הראווה של חנות המטאטאים, מסתכלת על הדגמים החדשים שעומדים לתצוגה מולי.
הלוואי שהיה לי מטאטא. לא בהכרח מהדגמים הכי טובים, רק לא אחד ממטאטאי שביט שתמיד יש במחסן בהוגוורטס.
"חולמת על קווידיץ'?" שמעתי קול מצדי. סובבתי את ראשי וראיתי את לידה (צבעוני) מחייכת אליי.
"לידיה!" קראתי בחיוך, חושבת על כמה זמן עבר מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה.
(צבעוניייייייייייייייייייייייייייייייי תגיבי.)
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כולם להגיע בהקדם האפשרי לתחנת הרכבת ברציף 9 ושלושה רבעים.
קידה, צבעוני, כיפה כחולה- קידה מתהלכת בסמטת דיאגון, עוברת ליד חנות המטאטאים ורואה את צבעוני וכיפה כחולה. בדיוק ברגע ההוא מתרחש בחנות הצמודה לחנות המטאטאים פיצוץ.
אורומיס, נטוטו, אנוביס, hah2hah, גולגולת הרעם- כולכם בתחנת הרכבת והרכבת מתעקבת מסיבה כלשהי. אינכם יודעים לכמה זמן. אתם יוצאים מהרכבת ומשאירים את חפציכם בתוך. אתם לא מספיקים להיכנס חזרה לרכבת בזמן כשהיא מתחילה לנסוע.
מגדת העתידות, פולו- כעבור זמן מה, אחרי שאתם מדברים קצת וכאלה, אתם עומדים לצאת מהחנות ומגלים שהדלת נעולה. אין אדם סביבכםף ו-אלוהמורה לא מצליח לפתוח את הדלת. אתם בלחץ שתפספסו את הרכבת.
נאראקו- לא הגבת אפילו פעם אחת. אני לא יודע איך לכוון את הדמות שלך.
פיוקה- את מגיעה לחנות הגלימות ורואה את פולו ומגדת העתידות כלואים בפנים. אתם לא מכירים, ואת מנסה לעזור להם לצאת.)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"היי!" אמרתי ברכות וחיבקתי את טול "מה שלומך? זה מרגיש כאילו עבר נצח מאז שראיתי אותך!". טול נתנה לי חצי חיוך נבוך בדיוק כשילדה עברה לידנו, לא הכרתי אותה, ומהמבט החטוף הספקתי רק לראות את המבט העוין והשונא בעיניים שלה, לפני שבכלל הספקתי לסובב את הראש ולהסתכל מחדש נשמע קול לחשוש, כמו של להבה.
בלי לחשוב כמעט הפלתי את טול והילדה לארץ ונפלתי גם, ממש חלקיק שנייה לפני שהחום והאור שטפו את הכל.
למשך 3 שניות בדיוק הייתה דממה, כולם פשוט הסתכלו מסביב, אני הסתכלתי על הילדה שהפלתי. היו לה עיניים ממש יפות. אני חושבת שהיא סלית'רינית, אבל לא הייתי בטוחה. היא דחפה אותי והתרחקה.
ואז התחיל הרעש.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הגברת הנכבדת הפילה אותי לרצפה.
זה היה הדבר הראשון שקלטתי, עוד לפני שקלטתי שהיא הצילה את חיי בכך... (היי צבעוני^^) פלטתי קללה, התכוונתי לשלוף את השרביט שלי או משהו, אבל זכרתי את ההחוקים ועיוותי את פני, אני כל כך שונאת להיות תלויה בקסמים של אנשים אחרים כשחיי מונחים אל כף המאזניים!
ההתפוצצות היתה מחרישת אזניים, אבק, אבנים וחלק נכבד ממדוכן הקדרות המשומשות התעופפו לגובה עצום. נשכבתי במהירות, דוחפת את ראשה של הנערה האחרת, לא זו שהצילה אותי הרגע- (היי גם לך כיפה^^) אל הקרקע כשניסתה להרים את מבטה אל המהומה.
כשכל מה שעף בפיצוץ הספיק כבר לחזור לקרקע, קמתי על רגלי, מוחה את האבק מבגדי השחורים. מכשפות וקוסמים מבוהלים התרוצצו מצד לצד, צווחו והיו הגיוניים ושולטים במצב להפליא. נחרתי, וודאתי שסליק בסדר, אז פניתי אל זוג הנערות. "תודה על זה." אמרתי, מחווה בראשי אל המקום בו רבצנו קודם. הן הנהנו, ונראה שמשהו בי גרם להן להרתע אוטומטית. כבר היי די רגילה לזה, אבל היה נראה לי לא בסדר שמי שהציל אותי ממוות יחשוש ממני...
"אני נאיי, או נייארה, איך שבא לכן." אמרתי לבסוף.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הגעתי לרכבת. כמעט כולם כבר היו בתוכה,אבל חלק עוד נופפו להוריהם. תפסתי את המזוודה,והרמתי אותה לרכבת. בפנים כולם כבר מצאו להם מקומות,ואני הסתובבתי בחיפוש מקום ריק. לבסוף הגעתי לסוף הרכבת,והיה שם תא אחד. היה נער,שישב בקצה החלון. הוא קרא בספר,אבל שמע את הדלת נפתחת,והסתובב אלי. היא אמרה 'היי',ואני החזרתי לו היי חסר רגש,ואמרתי:"אפשר להתיישב פה?כל התאים האחרים לא פנויים","ברור!".התיישבתי בספסל השני,והתבוננתי בחלון,'הרכבת עוד לא יצאה...אהה,זה בטח סתם עיכוב'חשבתי לעצמי...כעבור רבע שעה,נפתחה הדלת,ובה נכנסו נער ונערה שנראו מיודדים. הם שאלו:"אממ,שלום,אפשר לשבת",הם הסתכלו עלי,אז הפנתי את המבט לנער שישב."כן,בטח תצטרפו!","תודה,איך קוראים לכם?","פול","רגולוס","אה,מזל טוב","תודה","לנו קוראים ראלף ולירה".עברו חמש דקות,ופתאום נכנס ילד שנראה בשנה ראשונה,ואמר:"סליחה,אתם יודעים למה הרכבת לא נוסעת?",כולם ניענעו בראשם לסימן שלילה.הפנים המכוסות שיער שלו נאנחו,והוא נעמד שם,מיואש.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
בכל השנים שלי בהוגוורטס, הרכבת לא התעכבה יותר מחמש דקות אפילו פעם אחת. עכשיו עברה חצי שעה, והרכבת עוד לא התחילה לנסוע. זאת אומרת: משהו קרה. אני לא בטוחה אם זה טוב או רע.
אני קמה והולכת לכיוון הדלת, ואז אני מסתובבת " אני הולכת לבדוק מה קורה. תשמרו לי על הדברים טוב?" הם מהנהנים. ראלף בא איתי בלי לומר כלום. אנחנו יורדים מהרכבת. אני מנסה להתקשר להורים שלי כדי לראות אם הם יכולים לשלוח להוגוורטס ינשוף או משהו. שיט, לגמרי שחכתי! אין קליטה בתחנה הזאת..
כנראה שאני וראלף נמצאים כאן יותר זמן משחשבנו, כי פול ורגולוס באים לבדוק מה קורה איתנו. פתאום הרכבת מתחילה לנסוע. "אוי לא!!" אני צועקת. אני רודפת אחרי הרכבת ומנסה להדביק איתה את הקצב, אבל ריצה מעולם לא הייתה הצד החזק שלי. אני נעצרת ומסתכלת על הרכבת נוסעת רחוק ונעלמת.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(LWR- שאלה קטנה... איך זה הגיוני שהרכבת כבר יצאה? יותר מחצי עוד לא הגיעו אל התחנה אפילו, צריכים לחכות, אי אפשר שכל קבוצה תהיה בקטע אחר של הסיפור, זה מבלבל...)
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אנוביס,אין עוד רכבת]
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(הממ.. אין לי מושג איך להמשיך.. להתעקב עוד בסמטה או לזוז כיוון התחנה?)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אהה אני יתקן
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"זו הוגוורטס אקספרס למה היא מתעכבת?" שאלתי את פול ואת לירה, "לא יודע" פול ענה לי, "אולי נשאיר את החפצים שלנו פה ונרד לכמה זמן?" שאלתי אותם בסדר הם ענו, אבל "מה יקרה אם ינסו לגנוב לנו את התיקים?" "לא משנה נהיה בחוץ ידעו שיושב שם מישהו" עניתי להם. ירדנו מהרכבת וישבנו על הספסל. פתאום הרכבת יצאה בלי שום קריאה והתיקים בתוכה,מזל שקחתי את הרולד (הינשוף שלי) איתי, ביקשתי נייר מרגולוס ורשמתי הודעה להוגוורטס במילים האלה:
מק'גונגל היקרה
הוגוורטס אקספרס יצאה בלעדינו והתיקים נשארו בתוכה.
האם תוכלי לשלוך משהו לתא 95 ברכבת כדי לאסוף את התיקים שלנו.
בתודה מראש ראלף רשנוט,לירה מריאני, פול קייב, רגולוס בלאק, ואלכסנדר וולף.
שלחתי את הינשוף להוגוורטס, נקווה שהיא תקבל את המכתב הזה.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אתה מודע לזה שמדובר בינשוף ולא ב-SMS נכון? יקח לו כמה וכמה זמן להגיע!)
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אנשים פשוט מתקדמים מהר מדי... יש כמה שדילגו על ימים...
אני פשוט מבקש מכולם- לא להתקדם יותר מההגעה להוגוורטס.
זה אומר שגולגולת הרעם- אתה לא ממשיך לכתוב מהנקודה שאליה הגעת.
ואני לא חושב שלגזרר טחול זה הגיוני... כלומר, זה איבר פנימי, אם כבר כל הבטן גוזררה.
כל השאר שתקועים בתחנת הרכבת, נא לנסות להתעכב בתגובות -כאילו, לדבר זה עם זה, להעלות רעיונות, לספר על עצמכם וכאלה, ולא רק לכתוב בחצי תגובה שאתם הלכתם להוגוורטס.
פולו ומייטי, כיפה כחולה קידה וצבעוני- נא להזדרז. אתם לא יכולים להיכנס לתחנה כי הזמן כבר חלף והרכבת נסעה, כולכם תצטרכו למצוא דרך אחרת להגיע אל הוגוורטס- עדיף ביחד.
ותהיו מקוריים!)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני לא מצפה שהיא תקבל את זה מהר כל כך!!!!!!!!!!!
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מרגישה משהו נוגע לי ברגל. אני מעיפה מבט בהפתעה.
"צ'וקו!!" אני קוראת בפתאומיות ומקפיצה את כולם. "אממ.. סוריי, לא התכוונתי להבהיל אתכם.." הם בטח חושבים שאני משוגעת עכשיו.
אני לא מופתעת לראות את צ'וקו. הוא בטח עקב אחריי כשירדתי מהרכבת. אני מלאת הקלה. אני לא יודעת מה הייתי עושה כאן בלעדיו.
אני מרימה את צ'וקו ושואלת "אז מה... למישהו יש רעיון איך מגיעים להוגוורטס?"
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אני שלחתי הודעה כך שאנחנו לא צריכים לדאוג לגבי הדברים שלנו" אמרתי ללירה, "אבל איפה רגולוס" פול שאל, "אין לי מושג איפה הוא" עניתי, "לפני רגע הוא היה פה" אלכסנדר אמר. חיפשנו אותו בכל התחנה אבל הוא לא היה בשום מקום.
(כמה זמן מטאטא יכול לעוף????)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אני לא יודעת בדיוק, אבל אני חושבת שהרבההה זמן..]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז אפשר לעוף להוגוורטס עם מטאטא???
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[המממ... רעיון טוב...]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
את רושמת או שאני???????
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[זה רעיון שלך, אז תרשום אתה :) ]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"בסדר יש לי רעיון איך נוכל לצאת מכאן ולהגיע להוגוורטס" אמרתי,"לכולם כאן יש מטאטא????" שאלתי אותם, הם ענו לי שכן "יופי" אמרתי והסברתי להם את הרעיון שלי אחרי כשעה כולם היו מוכנים עם מטאטאים לתזוזה. "3 2 1 יוצאים לדרך" צעקתי ויצאנו לדרך, אלכסנדר ישב מאחורי (כי הוא לא למד עדיין איך לטוס על מטאטא) עקבנו אחרי המסילה אבל פתאום...........
(שמישהו ימשיך אותי)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההה!!!!!!"
אנחנו נופלים בקצב מסחרר למטה! לא לא לא! מה לעשות, מה לעשות?
"כולם ביחד לחש ריחוף! בספירה שלי! שלוש.. שתיים.. אחת.. ו- !!" כולנו צועקים ביחד ווינגארדיום לביוסה.
אנחנו מתיישרים ממש שניות לפני שאנחנו פוגעים במסילת הרכבת. אני פולטת אנחת רווחה "זה היה קרוב.."
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אם לא היה מספיק גרוע שחנות המטאטאים כמעט התפוצצה לחלוטין, אני ושתי הבנות האחרות- שמסתבר ששמותיהם הם לידיה וטול- עוקבנו בסמטה במשך שעה שלמה, מה שגרם לכך שפספסנו את הרכבת...
(אוף... דווקא רציתי להיות על הרכבת >.<) לאחר רגע של איבוד עשתונות וזעף מוחלט על טמטומו והתיזמון הנהדר ממש של מי-שזה-לא-יהיה שניסה לפוצץ את הסמטה, החלטתי לקחת את העינינים לידיים. "מכירות דרך כלשהי להגיע להוגוורטס?" שאלתי ללא תקווה מרובה. טול הנידה בראשה, לידיה הציעה התעתקות. עיוותי את פני, "לא תודה, אני מעדיפה להישאר שלמה..." חשבתי על זה רגע ארוך, מנסה ללא הצלחה מרובה לנקות את האפר שדבק לגלימתי. זה נתן לי רעיון. "הי, אנחנו יכולות להשתמש באבקת פלו, אני די בטוחה שנוכל למצוא פה באזור איזושהי אח שמקושרת לרשת הפלו..."
לידיה גיחכה, "אי אפשר להגיע ככה להוגורסט, בית הספר אטום לחלוטין ל-" "-כן, כן... אני יודעת... התכוונתי שננסה להגיע להוגסמיד ומשם נראה מה יהיה..." קטעתי אותה, מביטה סביב ומנסה להבין איך אני אמורה לעבור את הבלגן המושלם של הפיצוץ ולמצוא אח ארורה...
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"שלום גם לך גברתי המדריכה" אמרתי וצחקקתי.
כול אחד מאיתנו קנה את הגלימה שהיה צריך. קניתי גלימה נחמדה בצבע ירוק כהה.
דיברנו ודיברנו, עד ששמנו לב שהחנות ריקה. מוכרים, ילדים ומבוגרים נעלמו כאלו בלעה אותם האדמה.
"אני חושב שאנחנו צריכים לצאת" אמרתי בדאגה.
דחפתי את הדלת, אך היא הייתה תקועה! אלוהמורה, הכישוף האידיאלי למצב כזה, לא עבד.
"אנחנו לא נצליח להגיע לרכבת!" חשבתי.
נערה שעברה ליד החנות הביטה בנו. התחלתי לדפוק על החלון בטירוף.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אנוביס,ווינגארדיום לביוסה הוא לחש להרחפת חפצים,לא בני אדם,אבל יש לחש אחר בשביל זה
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[התכוונתי להרחיף את המטאטאים, לא אותנו..]
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
זה היה הרעיון של סיריס.אני יכול לשנות אם רק תגידו
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אה,אוקי סליחה.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מאיפה יש לכם מטאטאים?
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת אפילו שלא אישרו עדיין את זה שאני יצתרף, אבל כבר שלחתי דמות וזה...
---------------------------
אני הולכת עם אבא שלי בסמטת דיאגון. הוא אוהב להיות שם, בגלל שהוא לא קוסם זה המקום הכי מלא קסם שמותר לו לבקר בו. הוא מרותק כל פעם מחדש.
"את רוצה חיה השנה סאלי?" הוא אומר בחיבה.
"אפשר חתול...?" אני משיבה לו בהיסוס.
"בוודאי סאלי!" אנחנו נכנסים לחנות בעלי חיים.
אבא שלי מדבר עם המוכרת, ואני בוחנת את החיות שם.
אני מבחינה בחתולה מנומרת צעירה, ומעבירה את ידי על ראשה.
היא משמיעה גירגור של עונג, ומתרפקת על היד שלי.
"אמממ... אבא, אפשר את החתולה הזו?" אני אומרת בחשש.
"אוקי" הוא מחייך. הוא מחליף כמה מילים עם המוכרת ואנחנו לוקחים אותה.
"קוראים לה נימרייה" אומר אבא.
אנחנו ממשיכים ללכת, עוברים בחנויות שצריך. מפעם לפעם אני רואה כמה תלמידים שאני מכירה.
כשאנחנו מסיימים אנחנו נוסעים לתחנת רכבת.
אני נפרדת מאבא שלי, ורצה אל תוך רציף 9 ושלוש רבעים, עוברת ונכנסת לרכבת.
אני נכנסת לתא ריק, ומתיישבת ליד החלון.
לא כל כך אכפת לי ליד מי לשבת. זה תמיד מעניין להאזין לשיחות.
ונכנסים שלושה תלמידים סלית'רינים.
(תתנדבווו)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(דרקון ספרים- היתי מאוד רוצה, אבל אני תקועה בסמטת דיאגון בעקבות פיצוץ של איזה פסיכופת... גם פולו עוד תקוע בחנות (חיחיחי.. משעשע ביותר!) ופיוקה ומגדת הממ... אין לי מושג איפה.... אין סלית'רינים זמינים כרגע :\)
|
|
|
POLLO
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(מגדת העתידות תקועה איתי ופיוקה מנסה הציל אותנו D:)
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(פיוקה- את יחד עם מגדת ופולו ואת אמורה לנסות להוציא אותם.
ומטאטאים יכולים לעוף בלי הפסקה בתנאי שלא קורה להם שום נזק במסע.
אלו שנמצאים על המטאטאים- מתחיל לרדת גשם. אתם עדיין יכולים לעוף, אבל זה קשה יותר.)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(צבעוני וכיפה כחולה- תוכלו להגיב מתישהו? כי לא נעים לי לגרור אתכן אחרי...)
|
|
|
אקו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"טוב, אז קדימה." אמרתי להן. שלושתינו נכנסנו לחנות המטאטאים- החנות הקרובה אלינו ביותר. חלון הראווה נפגע מהפיצוץ, אבל לא נראה שנגרם נזק רציני.
"יש פה בכלל אח?" שאלה לידיה אחרי שסקרה במבטה את הסביבה.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(ייאי! שותפייים!)
משכתי בכתפי. בחנתי בפיזור נפש את המטאטאים המפוזרים ומבטי נתקל בנימבוס חדיש למראה שמצא חן בעיני מיד.
"אולי כדאי שניקח מטאטאים, נצטרך איכשהו להגיע לטירה." הן בהו בי במבטים מאשימים ביותר. "היי! אף אחד אפילו לא יכול ישים לב שהמטאטאים חסרים עם כל המהומה הזו!" התגוננתי מיד. העברתי את אצבעותי מעל המטאטא וסליק לחשש בטינה, הוא שנא טיסות. המטאטא זינק אל ידי, רוטט בהתלהבות. חייכתי. הנחתי אותו לצד המזוודה האומללה למראה שלי (היא חטפה את רוב האבק בפיצוץ...) ופניתי לבחון את החנות בייתר עיון, מתעלמת מהדיון שניהלו טול ולידיה בקשר להאם זה מצפוני לגנוב מטאטאים...
(LWR נתן לנו אישור לקחת מטאטאים...)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני האפלפאפית אסור לי!)
"טול, את לא שוקלת את זה ברצינות, נכון?" שאלתי, אבל רק האפשרות לגעת במטאטא קרצה לה כל כך שבעיניה היה שהתשובה לשאלה היא כן. אוף זה כל כך לא בסדר! מצד אחד, אני לא יכולה למנוע ממנה משהו שהיא כל כך רוצה, וזו אולי האפשרות היחידה שלה להשיג ומצד שני אסור לגנוב! בשום אופן או צורה שמסתכלים על זה!
ומצד לישי... אנחנו חייבות להגיע לבית ספר..
אני שונאת דילמות, כנראה הכי שאפשר.
שמתי את הכל הכסף שהיה מיועד לציוד לימוד על השולחן, בתקווה שזה יהיה איזשהו פיצוי ולקחתי מטאטא ישן, לפחות שאני לא אקח להם את הסחורה הטובה.
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
בדרך לחנות הגלימות ,ראיתי נער ונערה.
שמתי לב שהם צריכים עזרה, הם היו כלואים בתוך החנות.
התקדמתי לעבר חנות הגלימות וניסיתי לפתוח את הדלת, היא הייתה נעולה.
אני חושבת שאני אמצא דרך לעזור להם.
אלוהומורה, כישוף מצויין למצב שהם נמצאים בו כרגע.
אני חושבת שזה יעבוד, ניסיתי את הכישוף ורציתי לראות אם באמת הוא עבד.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לידיה התעקשה לשלם, אבל לא התכוונתי להעיר לה על כך. הפלפאף, מה כבר אפשר לצפות...
לאחר כמה זמן של חיטוט בחנות ההפוכה, טול מצאה אח. שלפתי מהמזוודה את שקיק אבקת הפלו וחשבתי על מקום בהוגסמיד שבו אני אשמח לנחות. חייכתי, משכתי אל תוך האח את המטאטא החדש והמזוודה והפלתי את האבקה לרגלי, "פונדק שלושת המטאטאים, הוגסמיד."
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
טסנו לנו בשקט על המטאטאים לעבר הוגוורטס כשפתאום גשם התחיל לרדת בהתחלה מעט ואז התגבר, נוספו ברקים ורעמים "אני לא רואה" צעקתי לאוויר משהו צעק גם משהו אבל זה נבלע בקול רעם חזק, אחרי כמה זמן של נסיעה באי ראיה ברק פגע לי במטאטא ושרף את החלק האחורי שלו ידעתי שאין לי זמן אז צעקתי "נפגעתי מברק" ואז המטאטא התרסק והכל החשיך.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ראלף התרסק, שמעתי את הבום. אני לא יכולה לראות כלום. "כל מי שעדיין באוויר, ננחת על הקרקע ונתחיל לחפש את ראלף!" אני צורחת.
כולנו נוחתים נחיתה כואבת על הקרקע. אני אומרת "אימפרביוס" והראייה שלי מתבהרת. אני רואה את ראלף כמה מטרים מאיתנו ורצה אליו. המטאטא שלו נסדק קצת בקצה, אבל לראלף כנראה לא היה כזה מזל. הפנים שלו היו חבולות ואחת הידיים שלו.. אוי. היא לא.. שבורה או משהו נכון? מזל שאני שולטת בקסמי ריפוי.
"זה יכול לכאוב" אני אומרת, ואז אני קולטת שהוא בכלל לא בהכרה. נו טוב, זה אומר שהוא לא יזכור הרבה כאב. ואם זה ממש יכאב.. טוב, לפחות הוא יתעורר. אני מכוונת את השרביט שלי ליד שלו ואומרת "אפיסקי!". היד מפסיקה לדמם והפצע נסגר בין רגע. לעצם ייקח יותר זמן להתאחות. ראלף פולט אנקת כאב. "מצטערת.." אני אומרת.
אני בודקת אם יש לי קליטה בפלאפון. יש! ו... גם יש הרבה הודעות ושיחות שלא נענו מהשכנות המוגלגיות שלי שבגללן קנו לי את הפלאפון.. אני אחזור אליהן אחר כך.
אני מוודאת שאף אחד לא מקשיב וממלמלת לחש שהמצאתי בשנה שעברה, לחש שיכול לקשר אותי להוגוורטס. אף אחד לא עונה. לא באמת, נכון? אני נאנחת ומסתכלת לשמיים שכבר התחילו להתבהר.
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
וואו, איזה בלגן אתם עושים, ועוד לא הגעתם להוגוורטס...
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אלוהמורה? ברצינות? היא רואה שאנחנו נעולים וחושבת שלא ניסינו את אלוהמורה?
אוליבר הביט בה בתקווה כלשהי, כנראה ניסה לחשוב על הצד החיובי והניח שבאורח פלא תצמא כישוף שבאמת יעזור.
"היא רצינית...?" מלמלתי ברוגז לעבר אוליבר.
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(XD)
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ניסיתי לחש אחר, אם אני לא מצליחה לפרוץ את המנעול, אוליי אני אצליח לנפץ את הדלת.
רדוקוטו, זה לחש מעולה.
העפם קיוויתי שיהיו תוצאות.
(רדוקוטו! חח זה קול..)
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לא האמנתי. ברגע הראשון שירדנו מהרכבת,היא נסעה. זה נראה כמו תעלול אכזרי של הגורל. נאנחתי ביאוש,ושיחקתי בשרביטי. האחרים התיישבו ביאוש על ספסל,והרציף כמעט התרוקן. חשבתי על כל קסם שאנחנו יכולים לעשות,אבל לא עלה לי כלום. לפתע עלה לי רעיון:התעתקות. אני לא ידעתי כלום על התעתקות,כי רק השנה היה אמור להיות לנו שיעורים בהיתעתקות. ידעתי מה הסכנה השניה-גזרור [איבוד איברים על ידי התעתקות]. למרות הכל,הייתי חייב לנסות,זאת הדרך היחידה לנסות. התרכזתי בכל כוחי,והרגשתי את הקסם שוצף את דמי. עצמתי את עיני,ופתאום הרגשתי תחושה איומה: נמחצתי לתוך חלל לא ברור,זה היה כמו להידחק לבקבוק.התחושה התרפתה קצת,ופתחתי את עיני: הייתי מול השביל להוגוורטס. חייכתי,וצעדתי לשערים. פילץ' עמד ליד השערים. אני מופתע שהסקיב הזקן עוד חי. הוא רטן משהו ופתח את השער. נכנסתי לטירה,והרגשתי תחושה מוזרה,כאילו חסר בי משהו,תחושת ריקנות.מדאם פומפרי הסתכלה עלי,"אתה נראה קצת חיוור,למה אתה לא בסעודה?",ולפני שהספקתי לענות,צנחתי על הרצפה חסר הכרה. התעוררתי במרפאה,ופרופסור פליטוויק עמד לידי,"מה קרה לי?","מר בלק,אממ...ה-בטן שלך,היא גוזררה"...הרמתי את השמיכה,וראיתי באימה שיש חלל בין החזה שלי לרגליים.הראש שלי צנח על הכרית,ואני הייתי חסר הכרה.כשהתעוררתי,הבטן שלי הייתה במקום שוב,אבל הרגשתי כאב חזק ומעקצץ באזור.הנחתי שמדובר בתמצית אזוביון.חשבתי לעצמי שאני חייב להודיע למישהו איפה האחרים.אם הם חכמים,הם יישארו במקום,וישלחו מכתב או משהו...
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לא לקח לה זמן רב להגיע למסקנה שאפשר לנפץ את הדלת. היא כיוונה את השרביט שלה, ולפני שנופפה בו נזכרה לסמן לנו להתרחק. אבל כבר הבנתי שצריך לעשות את זה קודם ומשכתי את אוליבר אל מעבר לקולבי הגלימות.
ואז היה קוץ ניפוץ חזק וצורמני שהעיף חתיכות זכוכית לכל עבר. הדלת נפתחה.
|
|
|
גולגולת הרעם
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
*פלשבק*
הוא עמד ביער שחור,שרק אור הירח חדר מבעד לענפיו.הוא דימם מהאף,ופניו היו מעוותות בכאב.אישה גבוה עם שיער שחור,פנים גאות,וצלליות מתחת לעיניים עמדה אם שרביט שלוף מולו."טינופת סקיבית!דיפנדו!".חתך ארוך הופיע על לחיו."אנ-אני ל-לא סקיב...","אתה תלמד לשלם על הפחדנות שלך,קרושיו!",הוא צרח בכאב,נפל על הקרקע,והתפתל בכאב."דודה בלטריקס,בבקשה...","אימפדימנטה!",הוא עף כמה מטרים אחורה,ונתקע בעץ...
*סוף פלשבק*
[לא היה לי מה לכתוב]
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי מכאב עז בידי. לידי ישבה לידי עם פרצוף מודאג,"יופי התעוררת איך אתה מרגיש?" היא שאלה, "הכל בסדר חוץ משנפלתי ממטאטא וכנראה שברתי משהו" אמרתי היא חייכה ועזרה לי לקום, "משהו קרה שלא הייתי ער?" שאלתי אותה, "הרולד חזר עם הודעה" היא אמרה ונתנה לי את המכתב:
מר ראלף היקר
שלחתי את פילץ' לקחת את התיקים שלכם.
בברכה מק'גונגל.
"יופי אנחנו לא צריכים לדאוג גבי התיקים שלנו" אמרתי ללירה עכשיו כדי שנמשיך להוגוורטס.
עליתי על המטאטא הכמעט הרוס שלי והשכנו לעבר הוגוורטס.
הגשם עדיין ירד אבל יכולנו לראות כי הוא היה מעט חלש יותר.
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני תמיד מתרגשת קצת לפני שאני מגיעה להוגוורטס. אני מעיפה מבט אל ראלף שעף לידי "הגענו" אני אומרת בהתרגשות.
אני מסתכלת על אלכסנדר שרכב עם פול על המטאטא בגלל שהוא בשנה ראשונה "אתה רואה את הטירה? אתה עומד לבלות שם שבע שנים!" הוא הביט בי בהיסוס "השמועות על מבחני ההתאמה האלה.. הן נכונות?" אני צוחקת "תלוי איזה שמועות" אני אומרת בקול מסתורי וצוללת למטה.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(צבעוני כיפה, אני אשמח אם תגיבו על ההגעה להוגסמיד או משהו... ^^)
|
|
|
hah2hah
לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(בפרק הזה אני לא אגיב יותר)
|
|
|
אנוביס
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(lwr אני חושב שצריך להתחיל פרק חדש)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[גמאני חושבת..]
|
|
|
LWR
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני אפתח פרק חדש כשכולם יגמרו ויגיעו אל הוגוורטס, כמו דכבר אמרתי קודם. יש עוד שקרובים להוגוורטס אבל עדיין לא שם, נא להתאזר בסבלנות ובפעם הבאה לכתוב לי הודעה אישית שאתם רוצים פרק חדש במקום להגיב.)
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אז אף תלמיד סלית'רין לא עומד להתיישב לידי? >:
|
|
|
אקו
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שלושתנו עמדנו בתוך פונדק שלושת המטאטאים, מחזיקים את המאטאטים ש"שאלנו" מהחנות שכרגע עזבנו.
"אנחנו צריכות למהר." אמרה לידיה ורצה לעבר הדלת. סקרתי את המקום במהירות ושמחתי שאין שם אדם מבלדנו.
אני ונאיי מיהרנו אחרייה. כשיצאנו מהחנות נאיי עלתה על המטאטא שלה וזירזה אותנו לעשות זאת גם כן.
במהירות עלינו לשמיים הבהירים ועפנו לעבר הטירה.
חייכתי. זאת הייתה הרגשה מדהימה לחזור להיות על המטאטא- מטאטא חדש, ולא הישנים שבהוגוורטס.
יכולתי לראות מרחוק את התלמידים נכנסים לטירה.
הצמדתי לבטני את התיק עם הציוד הלימודי. אני כנראה אצטרך לבקש מהוריי לשלוח את המזוודה להוגוורטס.
או אולי להשתמש בכישוף אציו. אבל זה לא הטריד אותי במיוחד כרגע.
חייכתי לעבר לידיה ונאיי- אנחנו סוף סוף חוזרות להוגוורטס.
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(ייאייי!! הוגוורטס!!! אין לי זמן כרגע לתגובה כלשהי.... מצטערת...)
|
|
|
kida☯ <font color =800080>
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני חושבת שכולם כבר הגיעו, לא?)
|
|
|
נטוטו
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[נראה לי..]
|
|
|
BooksDragon
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוקי, אז שלושה תלמידי סלית'רין שהם לא אף אחד מהשחקנים התיישבו ליד סאלרי.
==============================================
"היי" אני אומרת.
"היי רייבנקלו, מה התוכניות להשנה?" שאלה אחת בשעמום.
"אמממ... ללמוד בעיקר... אני סאלרי"
"לא שאלתי"
"מצטערת." אני אומרת, ומחליטה לא לנסות להתחבר איתה.
הם מדברים, ואני מסתכלת דרך החלון. כשהעגלה עוברת אני קונה נחשי גומי.
האמת שהדבר הזה לא כל כך טעים, אבל זה ממש מגניב שהם זזים. זה סתם מעסיק.
אני שולפת שרביט ומנצלת את זה שסוף סוף מותר שוב להשתמש בקסמים בשביל להרפיף, לפצל, לתקן ולהפוך לכל מני דברים את הנחשי גומי. לבסוף אני דוחפת את מה שעדיין עשוי מגומי לפה והולכת ללבוש את הגלימה. כשאני נכנסת חזרה לתא אני יכולה כבר לראות את הוגוורטס מרחוק.
אני יוצאת, ועולה על אחת הכירכרות. עולים כמה תלמידים שאני לא מכירה, וכנראה שהם גם לא כל כך מכירים אחד את השני, כי הם שותקים עד שמגיעים לשער של הוגוורטס.
אנחנו יורדים מהכירכרה ללא הסוס, והולכים לעבר הדלת הראשית של טירת הוגוורטס.
|
|
|
פַּיוֹקַה (כיפס)
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
נשארתי לבד.
המחשבה הראשנה שהייתה לי היא שאני צריכה להגיע להוגוורטס בכל דרך אפשרית.
לקח לי כמה דקות להיזכר באוטנווס, הוא יכול להביא אותי לשם, או לפחות למקום קרוב מספיק.
הרמתי את המטה שלי וניסיתי להיזכר בכישוף שבעזרתו אני אוכל לזמן אוטובוס, שלחתי את האות וכעבור זמן קצר האוטונוס נעצר ליידי משום מקום.
לקחתי את הציוד הלימודי שלי וקפצתי לתוך האוטונוס.
שלחתי ינשוף מושאל אל ההורים שלי שיביאו את המזוודות שלי להוגוורטס בהקדם האפשרי.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אחרי שיצאנו מהחנות שהזכוכית הייתה פזורה בכל עבר, הבטתי בנערה בכעס. "אני מניחה שפשוט ניסית להרוג אותנו כשלא הזהרת אותנו מהכישוף?" מלמלתי אליה בזעף ואז אוליבר משך אותי משם.
"פיספסנו את הרכבת." הוא אמר אחרי שהיא כבר הייתה מחוץ לטווח הראייה שלנו, ורק אז הצלחתי להירגע מעט.
"אז מה עושים?" שאלתי אותו. הוא הביט סביב. סימטת דיאגון הייתה נטושה למחצה. בעצם, נטושה לחלוטין מלבד לכמה בעלי חנויות שנשארו לנהל את העסקים שלהם.
"אפשר... הממ... להשתמש באבקת פלו." הציע אוליבר, "או מטאטאים, זה הרבה יותר כיף." הוא חייך והנהן לעבר חנות המטאטים שהייתה עדיין פתוחה.
"אלא אם כן יראו אותנו. עדיף שנבקש לעבור בפלו איפשהו באזור."
הוא נאנח, אבל הסכים כעבור רגע.
|
|
לואיזיאנה מנטש השקנאית
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[היי...אני חדשה במשחק, אשמח להכוונות!]
אני מתעוררת בבוקר כשכרית צמרירית מוטחת בראש שלי. שוב. ושוב.
ככה זה כשיש לך אח תאום והיפראקטיבי שלא יודע קסמים.
"רולנד. תעזוב אותי מייד, אלא אם כן אתה רוצה שאני אהפוך אותך לקרפדה!.."
"חה חה, מצחיק מאוד," אומר רולנד. "אני יודע שאסור לך לעשות קסמים מחוץ לבית ספר הקוקואים שלך..."
"היי! זה לא בית ספר קוקואים!" אני תופסת בכרית ומעיפה אותה על הראש של רולנד. "תגיד, לא הפנמת את זה שיש לי חדר משלי? על פרטיות שמעת?"
"שמעתי, לא...לא ממש התחברתי," הוא מגחך. "חוץ מזה, הגיע לך בדואר מכתב אהבה מעוד קוקו עם שרביט.."
"סתום, רולנד..רגע, בשפת המעוותים שלך זה אומר שהגיעו הרשימות??"
אני שועטת במורד המדרגות וחוטפת משולחן האוכל את המכתב. הנוסח הרגיל, קצת יותר ספרים הפעם.
"אמא, אני צריכה ללכת היום לסימטת דיאגון...יש לאזור שם אוטובוס, אני אצא בעשר, טוב?"
"טוב, מותק...איזו התרגשות! את בטוחה שאת לא רוצה שנבוא איתך?"
"אימא, אני לא בת שמונה!"
הסיבה האמיתית היא שאני לא רוצה שבסלית'רין יגלו שאני...בוצדמית. זה עדיין נושא רגיש שם.
---
אני בסימטת דיאגון, כרגיל מבולבלת מההמולה אבל מעשית.
אני צריכה כמה גלימות חדשות, ו"גלימת טקס"- מה שזה לא יהיה, ספרים חדשים, קדרה וכמה חומרים לשיקוי.
בשביל זה צריך כסף.
אני הולכת לגרינגוטס וממירה בהיחבא דולרים לאוניות, חרמשים וגוזים.
תוך שעתיים אני מוכנה עם כל החפצים, ואבא מחכה לי עם רולנד במכונית מחוץ לסימטה- הם מקפיצים אותי לרציף. אני משתדלת שכמה אנשים שאני מכירה ומסתובבים שם, לא ישימו לב.
כשאנחנו מגיעים לרציף, רולנד מוציא לי לשון ואומר לי שלום בדרכו המשונה. "בהצלחה, קוקואית. כשלי יהיו חיי מתבגר נורמלי השנה- אני אהיה גרוע בכדורגל ומתמטיקה, אריב עם הבריון של התיכון ואגרום לרייצ'ל לינד לצאת איתי- את תעשי לך הוקוס פוקוס, תבחשי בקדרה ותרקחי שיקויי אהבה..אבל שיהיה לך בכיף!"
"רולנד!" מזהיר אבא.
"עזוב, אבא, אני רגילה...רגע, רולנד, מה אמרת על רייצ'ל לינד?!"
רולנד רק מחייך חיוך רחב יותר. "ביי, תאומה משוגעת."
|
|
ג'ן
לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני חדשה!!!!!! בכל זאת...)
"מלודי!" נשמעת הצעקה מחוץ לחדר שלי. אני פוקחת עיניים בקושי, מתהפכת, וקוברת את הראש מתחת לכרית.
היה לי חלום כזה טוב... והשמיכה כל כך נעימה... אולי רק עוד כמה דקות...
"מלודי..." הקול חוזר שנית, אך הוא לא נשמע כעוס, רק עייף. "תתעוררי."
"עוד רגע," אני ממלמלת. ידית הדלת שלי נעה והדלת נפתחת לרווחה. אימי, הנמצאת מצידה השני, נאנחת.
"מלודי! קומי כבר! המכתב שלך הגיע מזמן. אנחנו יוצאים לקנות את הציוד לשנה החדשה בעוד 10 דקות, ואת עדיין לא לבושה!"
אני נשכבת על הגב ומביטה מעלה עד שהחדר מתבהר.
"מלודי!!!" היא נשמעת קצרת רוח. "קדימה!"
פיהוק גדול ולאחריו אני קמה מהמיטה, משפשפת את קורי השינה מעיני.
כעבור רבע שעה אני מוצאת את עצמי בחוץ, נגררת אחרי אחי הקטן.
"תראי, מד! הגענו!" הוא מכריז בקול בהתלהבות עצומה. זו תהיה השנה הראשונה שלו בהגוורטס. אין פלא שהוא מתרגש. אבל אני?
אני רק רוצה לחזור לישון.
|
|
