» הוסף אותי כחבר לקבוצה
הערפילאים- מת.... קבוצה ציבורית
העולם שאתם חיים בו מעוות.
אך לכם הוא נראה רגיל, כי אתם לא מכירים בכלל משהו אחר. הצמחים חומים, ומתאמצים לבקוע מהאדמה, השמים אפורים, וממטרי האפר, שאלו הרי הגעש, ממטירים אפר לשמים, ולכן השמים אפורים. השמש אדומה, והערפילים יוצאים בלילה.
הם מתערבלים, ושוחים בשמים.
הם אף פעם לא נכנסים לתוך מבנים, כאילו הם יודעים שהם לא רצויים שם.
אגדות ואמונות אומרות שהערפילים מסוכנים- שהם הורגים.
אבל האצילים לא מפחדים מהם, ואומרים שאלו אגדות של סקאא.
יש אל ששולט בעולם בדיקטטוריה עכזרית כבר 910 שנים,שידוע אך ורק בשם "השליט הגדול".
הוא חיי בעיר לות'אדל- העיר הכי גדולה בכל האימפריה האחונה. השליט הגדול העניק לאנשים שעזרו לו לפני הפיכתו לאל את התואר אצילים, שאותו הם הורישו לצאצאיהם.
עם הסקאא נענשו מאותה סיבה בדיוק.
הם התנגדו לו, והוא שיעבד אותם והפך אותם לעבדיו, איפשר להם תנאי מחייה מינימלים בעוד האצילים גרים במצודות מפוארות, והסקאא מנקים אותתם מאפר.
אך השליט הגדול נתן לאצילים עוד משהו בנוסף לתואר- הוא נתן להם את האלמנטיקה.
כח הערפילאים.
הם הורישו אותו לבניהם, שהורישו לבניהם את היכולת, וכן אלאה. אבל בחלוף השנים, הערפילאים נהיהו יותר ויותר נדירים בקרב האצילים.
חלק כיבלו כוח אלמנטיקה קטן יותר, ונקראו ערפילנים- יכולת להשתמש רק באחת מכל יכולות האלמנטיקה. חלק לא היו אלמנטיקנים בכלל. הסבר נוסף מקצועות ובגזעים..
(על פי הספר הערפילאים\Mistborn מאת ברנדון סנדרסון)

כולכם חצי סקאא חצי אצילים.


מקצועות:
עבד- כמו רוב הסקאא. עבד של אציל כלשהו.אתם יכולים לבחור גם מה בדיוק היה התחום שלכם- עבודת אדמה, פחם, בישול, ניקיון וכ"ו

סקאא אומן- יש מאט סקאא אומנים, וקשה להשיג רשות לזה. יש לך חנות כלשהי, שאתה מכין את המוצרים בה. אתה רשאי להחזיק מטבעות, בניגוד לשאר הסקאא.

סקאא גנב:
אתה לא פועל לפי החוק. אתה עדיין צריך להזהר מאוד לא להתפס כמובן, השליט הגדול והאצילים לא נוהגים ברחמים כלי סקאא שפשעו. אתם מקבלים פקודות מראש צוות הגנבים שלכם.

סקאא מורד-
אתה נמצא בתנועת מרי. אתה חי עם עוד כמה מאות סקהה שהתאספו מכל העולם במטרה למרוד בשלטון הנוחכי במערות בצפון. היסטוריית מרידות הסקאא לא מוצלחת במיוחד, בכל הפעמים המורדים הפסידו והוצאו להורג זה אחר זה.

אלומנטיקה:
ערפילנים יכולים להשתמש באמת מן היכולות הבאות. ערפילאי יכול להשתמש בכולן. אלומנטיקן זה מישהו שמסוגל לבלוע מתכות ולשאוב מהן יכולות, ובכך "לשרוף" אותם.
ערפילאים הם מאוד נדירים- כולכם ערפילאים, אבל אתם עדיין לא גיליתם את זה.
אלו היכולות, והשמות של הערפילנים שיש להם את היכולות האלו:

מבדיל- אלומנטיקן המסוגל לשרוף בדיל. בדיל מעצים את החושים.

זרועותן- אלומנטיקן השורף פיוטר. פיוטר מעצים את היכולות הגופניות.

גלאי- אלומנטיקן המסוגל לשרוף ארד. גלאי יכול לדעת מי משתמש באלמנטיקה.

מערפל - אלומנטיקן המסוגל לשרוף נחושת. עננחושת חוסם את היכולת של הגלאים.

מרגיע- אלומנטיקן ששורף פליז. מרגיע מסוגל להשקיט רגשות של אנשים, כמו קנאה, כעס, חשדנות...

משלהב- אלומנטיקן השורף אבץ. משלהב יכול לחזק רגשות של אנשים.

קלע- אלומנטיקן ששורף פלדה. קלע יכול לדחוף מתכות (לא במגע)

דוחק- אלומנטיקן ששורף ברזל. הוא יכול למשוך מתכות.


אטיום: נותן לך לראות קצת לעתיד, ממש כמה שניות, אבל מאוד שימושי בקרב. אתה יודע מראש בדיוק מה היריב שלך יעשה.

זהב: אף אחד לא יודע באמת במה הוא עוזר. זה נותן לך לראות את עצמך איך שהיית נראה עם היית עושה בחירות אחרות מאלו שעשית.

דף דמות:

שם:
מקצוע:
גיל:
מראה:
רקע:
______________________________
אני רק מדגישה שלסקאא ואציל אסוק ללדת ילדים, זה לא חוקי ויוציאו את הילדים האלו להורג, כי השליט הגדול לא רוצה שיהיו ערפילנים בקרב הסקאא כדי שהם לא יוכלו לימרוד. אלא אם כן, הם מסתירים את זה טוב מספיק.
______________________________________________
אפשר להרשם (=


שם: ריינה (קידה)
מקצוע:סקאא אומנית-נשק. היא מייצרת נשקים מומחית ברמות, עבודותיה כוללות גם
עבודות אומנותיות (כלי נשק טקסיים)וגם כלי נשק רגילים.
גיל: 20
מראה: שיער שחור ארוך מאוד, עיניים ירוקות- זהובות, עור שזוף, גבוהה, רזה, חזקה
להפתיע, פניה זוויתיים למראה. לא גמישה במיוחד. סייפת מצויינת ובכלל, טובה בכל
הקשור לנשקים והשימוש בהם.
רקע: למדה את המקצוע מאביה- שהיה אומן ידוע. הוא הוריש לה את החנות שלו כשנהרג על
ידי אציל כי פעל יחד עם המורדים. אמה של ריינה נעלמה לפני שנים ואיש לא יודע מה
עלה בגורלה... ריינה היא שקטה, אך מסוכנת, והיא מתעבת אצילים עד עמקי נשמתה.
מתכות מועדפות: פיוטר

שם: לורי (נטוטו)
מקצוע: סקאא אומנית - רקדנית.
גיל: 11
מראה: שיער אדום חלק עד הכתפיים (אדום כמו צבע של עט) עיניים כחולות עמוקות ועור לבן חיוור. קטנה ורזה מאוד.
רקע:הייתה שפחה, עד שהחליטה שהחליטה שהיא רוצה להיות אומנית ריקוד, והסכימו לה בגלל שהיא רוקדת ממש טוב. בתחילת דרכה היא גרה באוהל, וכשהשיגה מספיק כסף מהריקוד היא עברה לבית, שבו היא עושה את ההופעות שלה.

שם: ביין (ריפר)
מקצוע: גנב
גיל: 16
מראה: גבוה, חתיך, עיניים שחורות כפחם, לא שרירי במיוחד.
רקע: לא יודע מי ההורים שלו, כל מה שהוא זוכר זה את עצמו ברחוב, מגיל קטן הוא גנב, הוא חיי ברחובות כשלושה עשר שנים, ואז כשהוא ניסה לכייס מישהו, הוא תפס אותו וגייס אותו לצוות הגנבים שלו.

שם: טריסטנה (לוחמת)
מקצוע: סקאא מורדת
גיל: 16
מראה: שיער שחור וארוך. עיניי שקד מעט מלוכסנות, ירוקות עם נקודות זהובות סביב האישון. פנים יפות וצעירות, גוף מפותח. יפיפיה קטנה, נראית עדינה ואצילית.
רקע: אימה של טריסטנה הייתה מורדת, רוצחת וזונה. כשהיא שכבה עם אביה האציל, היא גזרה על עצמה מוות בטוח. אבל אימה הייתה חכמה מאוד, ולא סתם בחרה במקצוע הזה. היא רימתה את האציל. לאחר שהוא ביקש ממנה לבוא יום למחרת לביתו. היא ידעה שסירוב יביא למוות מיידי. בעזרת מילים ותחבולות, היא הצליחה לגרום לאחותה התאומה להחליף אותה בביתו של האציל למחרת. האציל רצח את אחותה, והיא ברחה אל מקום מרוחק כדי ללדת.
התינוקת הייתה חשובה לה יותר מאחותה, כי דמו של האציל הערפילאי זרם בעורקיה וכל ערפילני יתרום למרד. היא ילדה וגידלה את התינוקת עד גיל 7, ואז נתפסה בידי האציל שעלה על תחבולותיה. היא הוצאה להורג מייד.
טריסטנה, שהתייתמה מאם והיתה צריכה לשרוד, הצטרפה לתנועת המרד של אימה ונשבעה לנקום באצילים ובחוקים הנוראיים שלהם.

שם: אלנה. (אנג'ל)
מקצוע: סקאא מורדת.
גיל: 17.
מראה: שיער בצבע פחם חזק, ועיניים אפורות גדולות. עור חיוור, לבן מעט, שמבליט את השיער והעיניים שלה. פנים יפות.
רקע: אמא שלה הייתה סקאא מורדת שהסתננה לאצילות בניסיון להשיג מידע פנימי. אבא של אלנה היה אציל שלא היה מודע לעובדה שאמא שלה מורדת וניסה לנהל איתה מערכת יחסים. אבל היא סירבה, ואז אנס אותה בזעם. בעקבות זאת אמא של אלנה נכנסה להיריון, אבל מתה בלידה. אלנה התבגרה בידיו של אבא שלה, שהתעלל בה ועינה אותה. ויום אחד גילה את אחד היומנים של אמא המנוחה של אלנה, וגילה שאלנה היא בת תערובת לאצילים ולסקאא, הוא ניסה להרוג את אלנה. אבל להפתעתה אלנה הצליחה להרוג אותו. היא הצליחה להרגיש את החשש בליבו. היא יכלה להרגיש איך התגבר.
והשניות המועטות האלו הספיקו לה כדי לתקוע לו סכין בלב.
היא אף פעם לא ידעה מאיפה באה ההרגשה הזאת, סתם פתאום. ומאז היא אף פעם לא הצליחה להשתמש בה, היא הניחה שזה היה סתם תעתוע שלה בתוך כל הפחד על חייה.
אלנה גילתה מי היא באמת, אחרי הצרחות האלימות שצרח, ובעקבות זאת אספה דברים בודדים ופשוט ברחה. חודשים ספורים בילתה בניסיון למצוא את הסקאא מורדים, ובסוף הצליחה והצטרפה לשורותיהם.

שם: מייגן (כיפס)
מקצוע:אומנית עץ
גיל:18
מראה:עיניים כחולות ובהירות מאוד, יש לה עגיל באף, בשפתיים ויש לה שיער ג'ינג'י מתולתל מאוד וארוך, שנוגע ברצפה.
על ידה יש צמיד עור מבריק בצבע חום.
רקע: אימה של מייגן הייתה שפחה בבית של אציל. יום אחד האציל היה שיכור, והוא אנס אותה.
למחרת הוא לא זכר את זה. הוא לא התעניין בזה שאחת השפחות שלו נכנסה להריון, זה בכלל לא העסיק אותו. הוא הניח שהאבא הוא סקאא. כשמייגן נולדה, כולם חשבו שזה באמת כך. כשהיא הייתה בת 9, אימה מתה והיא עברה לגור עם דוד שלה, סקאא אומן. הוא חלה כבר כשהיא הגיע. שש שנים לאחר מכן הוא מת ממחלתו, והוריש למייגן את החנות שלו. למייגן לא ידוע דבר על כך שאביה אציל, והיא ממשיכה לעבוד בחנות שלה, וירשה אף את תואר האומן מדודה.
מתכות מועדפות: פיוטר

שם: ניקו\ניקולאס (פולו)
מקצוע: עבד
גיל: 16
מראה: שיער בלונדיני קצר, עיניים בצבע כחול מתכתי, עור מעט שזוף. רזה וגבוה.
רקע: יום אחד אבא של ניקו התאהב באצילה זוטרה, גם היא התאהבה בו. אחרי שנה של פגישות
סודיות נכנסה האצילה להריון. (אם אתם שואלים את עצמכם איך המשפחה שלה הגיבה.. היא המציאה שהילד שבבטן שלה הוא מאציל אחד) כשהיא ילדה את התינוק היא השאירה אותו אצל אביו של ניקו
ונעלמה מחייו.
אבא של ניקו הבין שאם הוא רוצה לגדל את התינוק בשלום הוא צריך למצוא לו בית מתאים.
אז הוא התקבל לעבודה בתור עבד באחוזה של האציל ריצ'ארד והאצילה יוליה.
הוא החביא את ניקולאס הקטן במרתף והגניב לו מזון.
ככה גדל ניקולאס. כשהיה בן 13, אביו של ניקולאס נהרג ממחלה קשה.
ניקולאס הפך לעבד באותה המשפחה.

שם:מריאן (רוח המוות)
מקצוע:סקאא מורד לשעבר סקאא עבד
גיל:16
מראה:גבוהה רזה בעלת עיינים ירוקות גדולוץ ושיער ערמוני גלי ועור ממש בהיר
רקע:מריאן הייתה עד גיל 7 עבד באחוזה של אביה האציל שהתעלל בה במשך כל ילדותה ביום הולדתה השביעי מריאן ברחה מאחוזתו של האציל והצטרפה לתנועת מרי
מריאן אף על פי גילה הצעיר מריאן נחושה ומשתתפת בכל פעילות של תנועת מרי היא רוצה לנקום באציל שהתעלל בה בילדותה שנוסף על כך גם הרג את אימה.

שם: לונה (מגדת)
מקצוע: סקאא אומנית- עבודה פלסטית וקראמית. למרות שעוד לא שולטת באומנות באופן מוחלט.
גיל: 13 וחצי
מראה: עיניים אפורות בהירות וקפואות, שיער מתולתל ושחור שתמיד פרוע ונפוח ואסוף עד כמה שניתן לסדר אותו. לא ממש רזה, אבל גם לא שמנה. גובה ממוצע, מראה עדין.
רקע: לונה קיבלה את כישרון ההבחנה וההסתכלות הציורית מאביה, שהיה בעל חנות קטנה שנוהלה בבית שננטש ששימש להם גם מקום מגורים. כשלונה הייתה קטנה אביה לימד אותה איך להתבונן ולקלוט את מה שהיא רואה ולהעביר את זה על הדף, והייתה יושבת שעות ובוהה בחפצים רק כדי ללמוד ולרצות אותו.
כשהייתה בת שש היא למדה גם לפסל, בעיקר בבוץ ששרפה אחר כך עד להתקשות. היא למדה הכל על אומנות עד שאביה לא יכל ללמד אותה יותר כשחלה, ולאחר כמה חודשים גם מת.
לונה העבירה את החנות לבית קטן יותר אחרי שהקודם נהרס, שם הרוויחה יותר כסף.

שם:הייזל (לינה)
מקצוע:מורדת
גיל:16
מראה:שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות,עור בהיר,גבוה ורזה.
רקע:השילטונות ניסו להוציא אותה להורג מספר פעמים אבל היא הצליחה לברוח,מורדת במטרה לחסל את השילטון..
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 11 דיונים שעל הקיר
ClaryFray לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אבל
אפשר
להצטרף
עדיין?
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני ממש מקוווה שהשחק לא מת......
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אפשר אולי לקבוע מי ניצח בהגרלה ולהמשיך לפרק חדש?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
נראה לי שכן, אבל המשחק די מת.... אף אחד לא מגיב בו. אבל נראה שנמאס לכם ממשחקי הרג, אז אני ימצא דברים אחרים.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-3 חודשים
למה? זה די מגניב......
BooksDragon לפני 12 שנים ו-3 חודשים
חבל רק שלא מגיבים. צריך לשנות שוב את השם, נראה לי שהמשחק מת סופית.
נטוטו לפני 12 שנים ו-3 חודשים
מת?
לאאאאאאאאאאאא!!!
:,(
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
מי שניצח באימון היה: אני, מייגן, ריינה. כולכן (חוץ ממני) טובות בפיוטר. זה ירשם אצל הדמות שלכן בתור מתכות מועדפות, יתווספו עוד בהמשך. מתכות מועדפות אומר שאתן יותר טובות איתן מאשר עם מתכות אחרות. ללורי, אלנה וכריסטינה אין מתכות מועדפות, כלומר הן עדיין לא טובות במיוחד באף אחת מהן.

פרק 5: שיעור שני.

גארד:
אני צועד באחד הרחובות הנטושים בחלק הדרומי של העיר.
סקאא חסר רגליים נשען על הקיר, מבקש נדבה בקול חלוש. אני מוציא כיכר לחם ונותן לו.
הוא טורף את הלחם במהירות, ברעב. קבצן.
אני שורף ארד, נחושת ופליז. אני מרגיע את הקבצן, גורם לו לחוש שלו.
ממשיך ללכת, ובהמשך הרחוב אני מרגיש את זה.
פעימות אלומנטיות, מתוך בניין נטוש. אני מבעיר בדיל פיוטר פלדה וברזל, ומפסיק להבעיר את הפליז.
בוקעים ממני הקווים הכחולים, הדקים, המסמנים את המתכות באזור. כמובן שרק אני יכול לראות אותם.
אני ממשיך להתקדם אל עבר הבניין הנטוש, מוציא את שקיק המטבעות.
בתוך הבניין אני מוצא סקאא. בגדיו קרועים, והוא מלא פצעים ישנים.
ובוקעות ממנו פעימות אלומנטיות.
אני פוער את עיני בהפתעה.
סקאא אלומנטיקן. בפעם השמינית בחודש האחרון. בפעם הראשונה בחיים שלי בגשתי סקאא ערפילאי השנה- ולא מספיק שאני פוגש אחד, אני פוגש שישה נוספים, באותו היום!
ועכשיו יש כאן סקאא אלומנטיקן נוסף. הפעם אני אפילו לא פוסק ישר שהוא רק ערפילן- פגשתי שבעה סקאא ערפילאים, למה שלא יהיו.... עוד?
הוא מתרחק, מנסה לצלוע רחוק ממני. "מה אתה רוצה? מי אתה?" הוא שואל בקול רועד מעט.
"השאלה היא" אני אומר, מרותק. "מי... אתה"
הוא מסתכל עלי בהבעה שאני לא מצליח לפענח. "לא עניינך."
"אז נראה שיש בעיית תקשורת קלה בייננו. אני גארד."
"ביין"
"אתה אלומנטיקן"
"אני מה...?" הוא אומר בבלבול קל.
ואז אני מבעיר פליז, שותה בקבוקון נוסף ומבעיר אבץ. אני גורם לו לבטוח בי, מוריד את החששות, מגביר את הסקרנות. ואז אני נותן לו בקבוקון.
"שתה" אני אומר. הוא לוגם בצמא את תוכן הבקבוק, בלי לשאול שאלות מיותרות. כמו שאני אוהב.
"נמצאים בתוכך שני מאגרי מתכות עכשיו. תמצא אותם, ותנסה להשתמש בהם." אני מצבא. הרגשות שלו מושפעים ומעוצבים כרגע לפי האינטרסים האישיים שלי. הוא עושה את זה.
"וואו" הוא לוחש. הוא בוחן את יכולותיו. עוצמה, וחושים. אחד מהם, או שניהם.
"מה אתה מרגיש?"
"עוצמה. אני מרגיש... שהמוח שלי הפתח ל... כל כך הרבה דברים שלא הרגשתי קודם."
אלומנטיקן נוסף, אלומנטיקן נוסף שאני הולך להפוך לערפילאי.

לבית של ריינה נכנס גארד, ואחריו סקאא.
הוא מציג אותו, מסביר לכם שגם הוא ערפילאי. בין כבר לא מושפע מרגשות מזוייפים שגארד הכניס בו, אבל גארד הסביר לו מה הוא עושה והוא הצטרף אליו מרצונו.
אחרי יומיים שבהם גארד נתן לביין להחלים מהמכות שהוא קיבל, מסתבר, מראש צוות הגנבים שלו, ולכם מהמכות שכיבלתם אחד מהשני, גארד אוסף אותכם לשיעור נוסף. ביין, הוא נותן לך גלימה.

http://aidanmoher.com/blog/wp-content/uploads/2011/01/the-mistborn-trilogy-by-brandon-sanderson-ebook.jpeg

http://ericmacknight.com/2011-12/9/wp-content/uploads/2012/02/Mistborn-300x289.jpg

(ככה הגלימה נראת)

כולכם לבושים בגלימות, ויוצאים אחוצה אחרי גארד.
גארד הסביר לכם כבר שכשאצילים רואים אנשים עם גלימות כאלו זה מסמן להם שאלו אצילים נוספים, שוודאי לא רוצים לחסוף את זהותם כערפילאים, ולכן לא יוצרים איתם אף מגע ולא שואלים שאלות מיותרות. (הגלימה נקראת, דרך אגב, גלימת ערפילאים)
גארד לימד את ביין שיעור מהיר על פיוטר ובדיל, לביין, זה מה שהוא הסביר לשאר ומה שהוא הסביר לך, רק בניסוח קצת שונה:
"פיוטר, כמו שכבר אמרתי.
הפיוטר הוא מתכת אלומנטית. אם תשימו לב, נמצא בתוככם מאגר פיוטר.
נסו להשתמש בו. לפי ההגדרות האלומנטיות זה נקרא "לשרוף".
אתם לא חייבים לשרוף אותו כל הזמן. כשאתם שורפים פיוטר, תהיו זהירים.
הוא מעניק לכם יכולות גופניות גדולות משאי פעם ידעתם.
כשאתם שורפים פיוטר, אתם תהיו יותר מהירים, יותר חזקים, ובעלי סיבולת גבוהה.
הוא מחזק את הגוף, וכך מעיץ את פעולת ההחלמה הטבעית.
אתם פחות רגישים כשאתם שורפים אותו, וזו הסיבה שהפצעים כואבים פחות.
אך שימו לב- הפצעים עלולים להחמיר עם תתעלמו מהם. תתנו להם זמן להחלים, גם עכשיו כשהם לא עד כדי כך מעיקים אליכם".
ובדיל- מעצים את כל חמשת החושים- עם היתרונות ועם החסרונות שבדבר. החסרונות הבולטים ביותר הם שאי אפשר לשרוף בדיל במהלך היום, השמש מסנוורת מאוד ועלולה לגרום לעיוורון זמני, וכל כאב קטן מורגש הרבה יותר, אף שלא עושה יותר נזק. אם שורפים בדיל ופיוטר ביחד הבעיה השנייה מתבטלת.

"היום הבאתי לכם מתכת חדשה, ואחת השימושיות ביותר בקרב- פלדה, ואת הסגסגת שלה, ברזל.
המתכות האלו משפיעות על מתכות אחרות- פלדה דוחפת, ברזל מושכת.
אי אפשר להשפיע על מתכות שנמצאות בתוך גוף של אדם. כשדוחפים מתכת, כמו מטיחים את משקלה במשקל שלך. אם תדחוף מתכת כבדה ממשקל גופך תזרק אחורה, אם תדחוף מתכת קלה היא תעוף לכוון המנוגד. התוצאה של משיכת מתכות דומה- אם תמשוך מתכת כבדה ממך תמשך אליה, אם תמשוך מתכת קלה היא עלולה לעוף לכוונך במהירות. פלדה וברזל משפיעות על כל המתכות.
באימון היום תשתמשו בברזל, פלדה, פיוטר ובדיל."
הוא נותן לכל אחד שני בקבוקים- אחד עם פיוטר ובדיל ואחד עם ברזל ופלדה. בנוסף וכך הוא נותן לכל אחד שקיק מטבעות, עם תיבות- המטבע בעל הערך הנמוך ביותר, ולא מסביר לכם למה זה.
אין עליכם נשקים מלבד המטבעות.
"מייגן מול לורי, ריינה מול כריסטינה וביין מול אלנה. בהצלחה"

חוקים:
• חמש תגובות הרג לניצחון
• מותר להשתמש במתכות שבסביבה- כלומר חלונות סורגים, ידיות מתכת וכ"ו. לא לטלוש אותם מהמקום.
• אסור להרוג.
• חובה ציטוט שהיריב מחובר מקסימום 10 דקות כשאתם תוקפים אותו.


הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(או, סוף סוף מתכת שבא לי.
1. לא קוראים לי כריסטינה, קוראים לי טריסטנה.
2. פלדה היא סגסוגת, ולא ברזל)

הייתי עצבנית על גארד משום מה, למשך כל שעות היום. לא היה לי מושג מה קורה, אבל קיוויתי שאני אוציא את הזעם בקרב.
"בהצלחה." אמרתי לריינה. הנפתי את ידיי אחורה וקמצתי את האגרופים. התרכזתי במשך כמה שניות, ואז אבזמי המגפיים שלה הפילו אותה על האדמה בכוח והיא נאנקה בכאב, אבל התעשתה במהירות וניסתה לקום.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 15 שניות
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אופס על שניהם, נגיד שזה טריסטינה, וכנראה שלוחמת צודקת. פשוט קשה לזכור את הכל ><)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
שחכתי משהו מאוד חשוב, אז הנה אני מוסיפה-
זה לא מאפשר שליטה מלאה במסלול שבו המתכת תזוז, רק בקו ישר, אליכם או לכוון שאליו אתם דוחפים. אפשר לעשות דחיפות קצרות וגם דחיפות ארוכות.
הדבר השני, שהוא באמת מאוד מאוד חשוב, הוא שכשאתם שורפים את המתכות האלו יוצאים ממכם קווים כחולים דקים, כמו בתמונה של הגלימה השנייה. הקווים מצביעים על מתכות, מתכות גדולות יסומנו בקווים עבים, מתכות קטנות יסומנו בקווים דקים. הקווים מראים רק את המתכות שיחסית קרובות אליכם, כשאתם מתרחקים ממתכת הקו ידאך וכשאתם כבר לגמרי רחוקים ממנה הקו יעלם, וכל הזמן יופיעו קווים חדשים של המתכות שאתם מתקרבים אליהם.
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אני יושבת על הבמה שלי ומשחקת בפגיון שלי בהיסח הדעת. אני מאוד משועממת, כי אין לי הופעה היום. אין לי טעם לחזור על הריקוד, מפני שאני כבר מבצעת אותו בצורה מושלמת.
אני יורדת מהבמה ויוצאת מהאולם. אני מתקדמת אל הבית של ריינה, לבדוק מה שלומה, ואולי לעזור לה אם היא צריכה משהו. כל דבר, ורק להיפטר מהשיעמום הזה.
אני דופקת על הדלת וריינה פותחת.
"היי ריינה," אני אומרת בבישנות "אין לי שום דבר לעשות וחשבתי.. טוב, חשבתי לבוא ולראות מה קורה. צריכה עזרה במשהו? אולי לטאטא או לנקות? לא אכפת לי" אני נשמעת נואשת, אני יודעת שכך אני נשמעת. אבל אני באמת נואשת. כל כך הרבה זמן לא היה לי זמן חופשי - אני פשוט לא יודעת איך לנצל אותו.
אני מרימה גבות בשאלה ומחייכת חיוך מהוסס.
"נו? מה את אומרת?" אני שואלת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(נטוטו, גארד זימן את כולנו להתאמן. וריינה מתאמנת איתי בדיוק...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[אני מדברת על מה שקרה לפני זה, דיי בבוקר.. אני כבר מגיעה לחלק שהוא מזמן אותנו.. ]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אבל ריינה צריכה להגיב לקרב שלי...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
בדיוק באותה השנייה גארד נכנס ואחריו סקאא. הוא ערפילאי, אין ספק. גארד לא היה מביא אותו סתם.
אני מביטה בחשדנות בנער. אני לא בטוחה אם אפשר לבטוח בו. לפי בגדיו הקרועים אני מבינה שהוא גנב. אני תופסת בתליון שלי.
גארד אומר שקוראים לנער ביין. ביין גבוה ממני בהרבה, ולמזלי מבטו לא נח עליי יותר מכמה שניות. אבל מבטי בוחן אותו, אני לא מרפה. גופו מלא בפצעים, חבלות.
ואז אני מבינה למה יש לי את התחושה המוזרה הזאת שמשהו חשוד קורה פה. הוא בדיוק כמו ג'יים, רק מבוגר יותר. כן, ממש כמו ג'יים! גם הבגדים שלו קרועים והוא קצת חבול.
אני נושמת עמוק ומכינה את עצמי נפשית להמשך, כי אני יודעת שמעכשיו כל פעם שאני אסתכל על ביין אני אראה את הגופה של ביין על הבמה שלי. תאוות הנקם והכעס שלי עולה, אז אני נושכת את השפתיים שלי ומאגרפת בנוקשות את הידיים שלי, וכשגארד אומר שהוא נותן לביין עוד יומיים להחלים עד שנתאמן שוב אני אומרת שנזכרתי שיש לי משהו שאני צריכה לעשות ויוצאת בריצה מהבית של ריינה, אל מאחורי האולם שלי. אני מתמוטטת ליד הקבר המאולתר של ג'יים ומתחילה לבכות.

אחרי יומיים כולנו מתאספים לשיעור נוסף. גארד מסביר מה אנחנו צריכים לעשות ואני ניצבת מול מייגן. אני לוקחת נשימה עמוקה.
הנה זה מתחיל..
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נטוטו, אהבתי, את גאונה.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(לקידה יש בעיה שהיא יכולה לכתוב רק באנגלית, היא תגיב כשהבעיה תיפטר. מצטערת לוחמת...)
Reaper לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הסתבכתי לגמרי עם התיאורים. אין הסבר יותר פשוט? =.=)
נטוטו לפני 12 שנים ו-4 חודשים
[תודה, תודה ^^]
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
אם לא הנבת איך המתכת החדשה פועלת, אז זה ככה:
כמו טלקנזיס, רק שזה פועל על מתכות בלבד, ואתה יכול רק לדחוף או למשוך משהו, אי אפשר לגרום למתכת לעשות מסלולים אחרים, רק קו ישר.
עם פלדה אתה יכול "לדחוף" מתכות אחרות, כלומר לגרום להם להתרחק ממך בקו ישר, ועם ברזל אתה יכול "למשוך" אותם אליך.
אבל העניין הוא שזה לא סתם להזיז. זה יותר כמו למשוך אותכם אחת מהשנייה, או להרחיק אותכם אחת מהשנייה. (אותך ואת המתכת) .
אם המתכת כבדה אתה תיהיה זה שתזוז, אם המתכת קלה היא תזוז.
כלומר, אם אתה מושך מתכת כבדה אתה כמו תתמגנט אליה. (עד שתפסיק למשוך אותה).
אם תמשוך מתכת קלה היא תתמגנט אליך.
לגבי דחיפה, זה פשוט כאילו אתה משתמש בצד השני של המגנט (;
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(הממ... רק רציתי לציין שאני קיימת... אני פשוט מחכה להזדמנות להילחם כמו שצריך...)
Reaper לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(אלוהים ישמור, למה זה כזה מסובך? :/ )
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
(את זה גם אני שאלתי -_- )
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
טוב, אז איך בשם האלים אני אמורה להשתמש בחומר המוזר הזה???
הגעתי למסקנה שלקום על רגלי תהיה התחלה טובה, אז כיוונתי את מחשבותי אל טריס ושרפתי ברזל. הוצאתי מטבע מכיסי וגרמתי לו להתעופף אל המורדת. הפלדה הסתחררה במהירות ופגעה בקול חבטה קטנה בכתפה השמאלית. טריס קיללה בכאב. מיהרתי לעברה, שורפת מהפיוטר (הוא גם נמצא לנו בדם, נכון?) ומטיחה אגרוף בבטנה. התפתלתי הצידה והתחמקתי מהבעיטה ששלחה אלי.

» נרשמה לסימניה לפני שנה
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 47 שניות
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
משכתי את טריס אלי, מתמקדת באבזם חגורתה וכל פיסת מתכת שהיתה עליה, והדפתי אותה לאחור, מטיחה אותה אל גדר של סורגים חלודים למדי.

» נרשמה לסימניה לפני שנה
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני דקותיים
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-4 חודשים
טריס ניערה את ראשה, ונראתה כמוכנה לחלוטין לחסל אותי סופית.
היא הטיחה אותי בחלון קרוב והסתערה לעברי. מיהרתי לזנק הצידה והנחתי לה להתנגש בכוח בחלון- ממריצה אותה בעזרת הדיפה אכזרית...
(לוחמת... לא להרוג אותי...)

» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 5 דקות
» קיבלה 120 תשבחות לביקורות שכתבה
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המשחק חוזר לפעולה! מותר עדיין להצתרף!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
יייאייי!!
אבל שמעי.. המשימה הקודמת היא פשוט בלתי אפשרית...... O.O
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
האמת שיש בזה משהו.... אולי אני ינמיך קצת את מספר התגובות שצריך לכתוב.
המממ.... בואי נראה....
חמיש ומעלה תגובות לניצחון. חמש, אם אתם רוצים למשוך את זה אז יותר ^^
אוקי, אז מייגן ניצחה את לורי אם ככה, לי יש שלוש תגובות, לאלנה 1,
לריינה יש 1 ולטריס 0.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[תבוסה... :( ]
Reaper לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ללי, מתי נתחיל לשחק?
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אתה גם משחק פה, ריפר?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המשחק אמור להימשך, אבל אף אחד לא מגניב חוץ ממני.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
קידה ^^
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
*מבט נעלב* אני הגבתי! אני פשוט לא מרגישה נוח עם המחשבה על לקרוע ללוחמת את הצורה בלי שהיא תחזיר לי!
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אז תכתבי לה הודעה פרטית שאת מנצחת עוד תגובה אחת
argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מותר להצטרף ?
דמות בדרך !
*קול של מכונות עובדות* טררררררר
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
כן תשלח לי את הפרטים של הדמות ואני יגיד לך אם לא עשית דברים שלא מתאימים לעולם.
(דוגמא- אין יערות בעולם הזה)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
עידכון: ניצחתי את אלנה, עוד תגובה אחת לניצחון של ריינה.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ודרך אגב, קידה, ראיתי שכתבת, לכן ציינתי את השם שלך ואחריו "^^"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אפשר להגיב עד מחר בצהריים ואז אני פותחת פרק חדש.
Reaper לפני 12 שנים ו-4 חודשים
כתבת את זה שלשום O.O
BooksDragon לפני 12 שנים ו-4 חודשים
נכון, היה לי טיול שנתי ושחכתי מזה XDD
אבל היום אני יכתוב אותו, ויפרסם אותו מחר.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
פרק 4: שיעור ראשון

מי שהסכים לבסוף ללמוד אלומנטיקה היו ריינה, לורי, טריסטינה, מייגן ואלנה. הוחלט להישאר אצל ריינה במסווה של עוזרי אמן.
לורי כמובן ממשיכה להופיע בבית שלה.
עבר שבוע, ולמרות שהפצעים שלכם היו קשים, והיו אמורים להחלים רק בעוד כמה חודשים, כל כמה שעות שתיתם בקבוק של פיוטר, ועכשיו כבר אין זכר לפצעים.
גארד אמר לכם שהשיעורים יתחילו אחרי שתחלימו ב100%, כי השיעורים צורכים פעילות גופנית, והיום השיעור שלכם מתקיים.
גארד מביא לכל אחד גלימה.
הגלימה נראת כמו הגלימה שלה:
http://aidanmoher.com/blog/wp-content/uploads/2011/01/the-mistborn-trilogy-by-brandon-sanderson-ebook.jpeg
ושלו
http://ericmacknight.com/2011-12/9/wp-content/uploads/2012/02/Mistborn-300x289.jpg

כשאתם לובשים אותה בחוץ, אתם מרגישות כמו חלק מהערפילים. הגלימה נקראת גלימת ערפילאים.
בלילה, אתם יוצאים אחוצה בשביל השיעור הראשון.
להזכירכם:
"פיוטר, כמו שכבר אמרתי.
הפיוטר הוא מתכת אלומנטית. אם תשימו לב, נמצא בתוככם מאגר פיוטר.
נסו להשתמש בו. לפי ההגדרות האלומנטיות זה נקרא "לשרוף".
אתם לא חייבים לשרוף אותו כל הזמן. כשאתם שורפים פיוטר, תהיו זהירים.
הוא מעניק לכם יכולות גופניות גדולות משאי פעם ידעתם.
כשאתם שורפים פיוטר, אתם תהיו יותר מהירים, יותר חזקים, ובעלי סיבולת גבוהה.
הוא מחזק את הגוף, וכך מעיץ את פעולת ההחלמה הטבעית.
אתם פחות רגישים כשאתם שורפים אותו, וזו הסיבה שהפצעים כואבים פחות.
אך שימו לב- הפצעים עלולים להחמיר עם תתעלמו מהם. תתנו להם זמן להחלים, גם עכשיו כשהם לא עד כדי כך מעיקים אליכם".
--------------------------
"מה שנעשה בשיעור היום זה להתאמן בשימוש בפיוטר" אני מתחיל.
"אתם תלחמו בזוגות: לורי מול מייגן, ריינה מול טריסטינה, ואלנה תיהיה מולי. כל אחת מקבלת שני בקבוקי פיוטר לאימון. תשתדלו לא להרוג אחד את השני, מותר לפצוע, אבל תנסו לא לגרום אחד לשני נזקים חמורים מדי.
בהצלחה" אני אומר, ומוסיף חיוך קטן.
---------------------------
חוקים:
אתם נלחמים אחד בשני.בשביל לתקוף מישהו אתם חייבים ציטוט שהוא מחובר, 10 דקות הכי הרבה.
בשביל לנצח צריך לכתוב 10 תגובות.
אתם חייבים להשתמש בפיוטר, ורק בפיוטר. בלי נשקים.
אסור להרוג את היריב.
בהצלחה (=
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני קדה קידה קטנה לקהל שבא לראות אותי הערב. כשאני מתרוממת אני רואה שגארד עומד בפינה חשוכה ליד הדלת, במקום שהוא כמעט בלתי נראה. אני מתנהגת כרגיל כשכל האנשים עוזבים את האולם וניגשת אל גארד.
"בואי לורי, מתחילים היום את השיעור הראשון שלכם" הוא אומר ומחיל ללכת לכיוון הבית של ריינה.
אני באה אחריו.
---
אנחנו עוקבים אחרי גארד בשקט למקום שהוא יבחר ללמד אותנו את השיעור הראשון. הוא מוביל אותנו למקום רחב, מלא בדשא. מקום מרוחק שאף פעם לא הייתי בו.
השיעור מתחיל.
גארד אומר "מה שנעשה בשיעור היום זה להתאמן בשימוש בפיוטר".
"אתם תלחמו בזוגות: לורי מול מייגן, ריינה מול טריסטינה, ואלנה תיהיה מולי. כל אחת מקבלת שני בקבוקי פיוטר לאימון. תשתדלו לא להרוג אחד את השני, מותר לפצוע, אבל תנסו לא לגרום אחד לשני נזקים חמורים מדי.
בהצלחה" הוא מוסיף ומחייך חיוך קטן.
כולנו שותים בקבוק אחד ונעמדים מול בן הזוג שלנו. אני ומייגן מסתכלות אחת לשניה בעיניים בריכוז. "בהצלחה" אני אומרת באדישות.
"בהצלחה" היא מחזירה.
הקרב מתחיל. אני ומייגן מסתערות אחת לכיוון השנייה בערך באותו הזמן. היא שולחת בעיטה גבוהה ברגל שמאל ואגרוף ביד ימין. אני חומקת למטה בין הרגליים שלה ונעמדת מאחוריה. היא מסתובבת אליי.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הגלימה הייתה דבר יפהפה. היא השתרכה מאחורי בכבלים עבים של בד שחור ומעטפת גדולה של בד הייתה מסביב לצווארי.
הפצעים הלכו והחלימו, והנה בא השיעור הראשון. קיבלתי לידי שני בקבוקי פיוטר, ונאנחתי.
כשהסתבר שגארד מולי, פערתי עיניים בהפתעה.
גארד.
ניצבתי מולו בעמידת קרב שפופה ונשמתי עמוק.
במהירות התנפלתי עליו. כיוונתי שריטה לפניו, והוא התחמק. תוך כדי כבר כיוונתי מכה למפשעתו, אבל הוא התחמק מעט וקיבל מכה בברך.

» נרשמה לסימניה לפני 4 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 9 דקות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הנערה עמדה מולי.
ניסיתי לדחוף אותה לכיוון הקרקע, אך היא התכופפה, בעטתי ברגלה, היא לא קיבלה מכה חזקה, אך לפחות עשיתי משהו.
היא תפסה בי והחלה לשרוט אותי.
זה לא היה הכי נעים, אבל זו המטרה בקרב.

» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 25 שניות
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הקבוצה המשונה היתה אצלי כבר שבוע שלם, הופתעתי מכך שלא פרצו כל מריבות או וויכוחים. אצלילם המשיכו לפקוד את החנות ולדרוש נשקים, ואני הנחתי למורדים המשועממים לעזור לי עם העבודות.
*****
גראד הגיע, נכנס אל החנות בלי לטרוח לדפוק- הרגל מגונה שלא הצלחתי לגרום לו להפסיק- והודיע חגיגית על השיעור הראשון...
שמחתי על בת הזוג שהוא נתן לי, טריס היתה יריבה מבעיתה- ידעתי זאת מראש- אבל היה בה משהו שגרם לי לרצות מאוד לנצח, למרות שידעתי שזה בכלל לא יהיה קל...
נעמדנו אחת מול השניה, מיד אחרי ששתינו את הבקבוקו הראשון של הפיוטר. הרגשתי את התחושה המהממת הזו של כוח בלתי אפשרי ונהנתי מכך. מה שקצת עצבן אותי זה שגראד לא הסכים לנו להשתמש בנשק. לא היתי טובה בצורה יוצאת דופן בקרב פנים אל פנים.
כמו שציפיתי, טריס הסתערה ראשונה, שולחת בעיטה מהירה להבעית אל ירכי. זינקתי הצידה וניסיתי להלום בצדה השמאלי. היא התחמקה ושלחה אלי חיוך זחוח למדי. גלגלתי עיניים....
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גארד:
היא מזנקת עלי, מנסה לסרוט אותי. דווקה משהו שהפיוטר בכלל לא מחזק.
אני מתחמק, משתמש בזריזות של הפיוטר בשביל ללכת אחורה.
היא מצליחה להפיל אותי, ואני נופל על הברך.
קמתי במהירות. יש לי יתרון של ניסיון עליה, לכן אני יוותר לה קצת. אבל לא לחלוטין, אני ישאיר לה אתגר עדיין.
אני לא שורף אף מתכת אחרת מלבד פיוטר, אף על פי שיש בתוכי עוד כמה מאגרים.
בלילה, אני כמעת לא רואה את המתרחש. אני קופץ לגובה של כשלושה מטרים, בעיקר בשביל להדגים להם את השימושים האפשריים בפיוטר. בקרב אמיתי לא הייתי עושה את זה כמובן.
אני נוחן מאחוריה, ודוחף אותה בעוצמה לפני שהיא מספיקה להסתובב. היא עפה כמה מטרים קדימה ונופלת על הקרקע, מונעת מתוך אינסטינקט את התנגשות הפנים שלה בקרקע עם הידיים. במקרה רגיל הן היו נפצאות מהמהלומה, אך עם שריפת פיוטר הדבר וודאי היה כמעת לא מורגש, והידיים שלה נותרו ללא נזק.
היא קמה במהירות ורצה במהירות לעברי. בגלל שאני לא שורף בדיל, קשה לי לראות אותה כשהיא רצה. הפיוטר מכפיל את מהירות הריצה שלה פי כמה, ובלי שאני בכלל מצליח לראות היא נותנת לי בעיטה גבוהה לחזה, ואני נופל אחורה.
אני נותן לה אגרוף בבטן, אגרוף שלולי שריפת הפיוטר של שנינו היה עוצר את הנשימה שלה לכמה רגעים.
עכשיו הוא פשוט גרם לה למעוד.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני דקותיים
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מכוון אגרוף לפניה, והיא חוסמת עם יד אחת. עם היד השנייה היא מנסה לתפוס לי בחולצה, אבל אני תופס את היד שלה ומעקם.
אני מעקם חזק, והיא פולטת יללת כאב חלושה, מנסה להשתחרר. אני נותן לה בעיטה ובבת אחת משחרר את היד שלה, היא עפה כמה מטרים אחורה.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 58 שניות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היא תפסה ברגלי, והתחילה לחבוט בה, זה היה כאב בלתי נסבל.
דחפתי אותה מעליי ותפסתי בשיערה, "זה יהיה כואב, תתכונני" אמרתי לה והתחלתי למשוך בו במהירות.
נשמעה צרחה, רציתי להפסיק, אך היה בי דחף להמשיך.
זו המטרה, להילחם.

» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 42 שניות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שוב חזרנו לקטע של השריטות, היא שרטה אותי ואני אותה.
זה היה מרגיז בטירוף.
לאחר מכן נתתי לה אגרוף בבטן, הייתי חייבת להחזיר לה במשהו שהוא לא שריטות, האגרוף גרם לה להיטלטל אחורה, אך לא ליפול.
היא בעטה בי, רגלה פגעה ברגלי, הבעיטה בטח הייתה החזקה, אך בזכות הפיוטר זה לא הורגש.

» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 46 שניות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
מיד לאחר הבעיטה שלה היא תפסה בידי ושרטה אותה שריטה ארוכה, מיד לאחר מכן עוד שריטה, ועוד שריטה..
ניסיתי לשחרר את ידי, אבל היא אחזה בה חזק מידי.
אני צריכה לפעול, היד השנייה שלי משוחררת.
נתתי לה אגרוף נוסף בבטן עם ידי השנייה, והיא הפעם נפלה על הקרעקע, אבל היא הפילה אותי איתה, מפניי שידה עדיין לא הרפתה מידי.

» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 36 שניות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
שתינו היינו על הקרעקע, ידה המשיכה לחבוט בידי בעוד שאני מנסה למשוך את עצמי ולקום.
אני מניחה שמשיכה נוספת לא תזיק לשיער שלה, הבטתי בו כמהופנטת ובעזרת ידי הפנוייה תפתסי בו מהר והחלתי למשוך.
המצב היה ככה שהיא אוחזת בידי ושורטת אותה בזמן שאני תופסת בשיערה ומושכת בו.
אם היו מסתכלים עלינו מהצד, אני מניחה שזה לא היה נראה הכי טוב.

» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 5 דקות
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(דרקון ספרים.... רציני צריך 10 תגובות "הרג"??? )
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(כן)
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מתחמקת מהאחיזה החזקה של מייגן. אני מתכופפת ובועטת ברגליים שלה בעיטה סיבובית. היא נופלת אבל קמה תוך שנייה. אני מסתערת עליה עם שורה של אגרופים ובעיטות. אני מודה שאולי אני נראית קצת מטורפת, אבל אני לא עוצרת.

» נרשמה לסימניה לפני שנה ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 דקות
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לורי דחפה אותי, נפלתי, ושוב הייתי על הקרקע.
היא עמדה והביטה בי מלמעלה, מתכופפת ומרימה את ידי ומחלה לשרוט אותה שוב, מהלך צפוי, אבל די טוב.
לא יכולתי לקום מהקרקע, ללורי היה ייתרון עליי, אני חייבת לחשוב על משהו.
לא יכולתי למשוך לה בשיער, או לאחוז בידה מפניי שהיא עמדה ואני שכבתי.
אבל אני יכולה לשרוט את רגלה של לורי, בדיוק כמו שהיא שורטת את ידי.
נעצתי את ציפורניי ברגל של לורי, לא ריחמתי עלייה, פשוט שרטתי אותה.



» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 19 שניות
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אחחחח!!" אני צועקת.
אני משחררת את הרגל שלי ודורכת עם העקב. אני מגיעה למסקנה שצריך לעזוב את היד שלה ואת השריטות ולעבור לאגרופים אמיתיים. אני מכוונת לכל הגוף שלה ומונעת ממנה לקום שוב. אני מתחמקת מהידיים שלה כל פעם שהיא מנסה לשרוט את הרגליים שלי ונותנת לה אגרופים. הם מכוונים לעצם ויכולים לשבור לה בקלות את היד, אבל היא כנראה יותר חזקה ממני. אני אצתרך להיות זריזה יותר.

» נרשמה לסימניה לפני שנה ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני דקותיים
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
***אני לא יפסול את התגובות של הסריטות שלכם בגלל שלא ידעתם, אבל ציפורניים לא מזיזוית לכם בכלל כשאתם שורפים פיוטר, ככה שזה לא סרת אותכם, רק התחכך בעור***
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לוחמת, את הולכת להגיב מתישהו...?? -.-)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(מתישהו. יש לי החייאה על הראש. כשהאחרות יגמרו.)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
[או... אוקי ^^ החייאה נעימה!]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(הממ... אני לא רוצה להיות הורסת-מסיבות אבל...... המשימה הזו ממש ממש מסובכת..... אולי כדאי שתקלי עלינו קצת, דרקונית נכבדת ^.^)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היא לא מסובכת 0= אתם פשוט מתעצלים לכתוב.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אבל ככה ז בכל המשחקים, בסוף נשארים רק שלושה שחקנים שמסכימים לכתוב...הזירה נפתחה ובאמת שאנחנו עצלנים מידי.)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אולי כדאי לי לשקול מחדש את רעיון ההצטרפות למשחקי הרעב -_- כולם עסוקים רק בזה ואני משתעממת! :'( )
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גארד:
אלנה תוקפת אותי, ואני מזנק אצידה במהירות, ואז תופס את רגלה.
אני מרים אותה וזורק אותה, היא עפה באוויר ומתנגשת בקיר של אחד השניינים, ונופלת בחבטה על הקרקע.
היא קמה לאט, ואני רץ אליה ובועט בה בעוצמה.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני דקותיים
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
היא מתקפלת על הרצפה, ואז מושכת את רגלי ומפילה אותי על הגב במפתיע.
"אחח..." אני פולט, אך כשהיא מנסה לכוון בעיתה אני משתמש בטריק שלה נגדה ומפיל אותה.
אני קופץ ונעמד על רגלי, ולםני שאני מספיק לתקוף אותה שוב היא מתגלגלת רחוק ממני וקמה.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 8 דקות
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
תפסתי את טריס כשהיא זינקה לעברי, השתמשתי בתנופה של הזינוק שלה כדי להפיל את שנינו לרצפה, נחתתי עליה, ושמעתי את האוויר מתרוקן מראותיה בקול נשיפה חד.
מיהרתי לזנק לעמידה, וטריס עשתה כמוני, למרבה ההפתעה. הנדתי בראשי בפליאה, היא כמעט לא היתה צריכה זמן להתעשת!
התנפלתי עליה שוב, מטיחה אגרוף בצד ראשה.
(» נרשמה לסימניה לפני שנה
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני דקה)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
האגרוף שלי בעיקר עצבן אותה. עכשיו כבר לא ממש ראיתי בעיניה שעשוע זחוח, היא זעמה...
הספקתי למלמל, "אוי, לא!" קטן לפני שהיא חבטה בי כהוגן במרפקה, מעיפה אותי לקרקע כשאני מקללת בכאב. לפני שהספיקה להסתער עלי שוב, התגלגלתי הצידה ונעמדתי.
הדפתי את שלושת החבטות ששלחה לכיוון פני ובעטתי באחורי ברכה השמאלית. היא איבדה את שווי המשקל לרגע, אך מיהרה לשוב ולהתייצב.

» נרשמה לסימניה לפני שנה
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 54 שניות
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
טריס התחמקה מהחבטה הבאה, תפסה את זרועי ועיקמה אותה בצורה מכאיבה למדי.
במקום להאבק בזה, זרמתי עם התנועה, פיתלתי את עצמי הצידה והצלחתי להביא את המורדת למצב שבו היתי אני לפני רגע.
היא היתה יריבה מבעיתה, אבל טובה. קיוותי שהקרב הזה לא יגרום לה לשנוא אותי. אז החלטתי שזה לא משנה במיוחד...
מלמלתי "סליחה על זה..." ובעטתי בבטנה, מניחה לה לצנוח לקרקע.

» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 6 דקות
» קיבלה 114 תשבחות לביקורות שכתבה
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אלנה קמה, ונותנת לי סדרה של אגרופים חזקים.
מנסה לתת, ליתר דיוק. אני חוסם את כולם, ואת האחרון אני תופס ומעקם את היד.
היא נופלת על הברקיים ואני מפיל אותה עוד עם הרגל, עדיין מחזיק את ידה, ומוחץ אותה על הרצפה.
היא נחנקת ולבסוף משמיע ציוץ קטן, אני מרפה מעט והיא אומרת שהיא נכנעת.
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 7 דקות
» קיבלה 1535 תשבחות לביקורות שכתבה
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
פרק 3:

בפרק הזה אני מתייחסת רק לפעילים. כל מי שלא יגיב בכלל בשלושה ימים הבאים יצא מהמשחק, קשה להתקדם עם דמויות שלא מגיבות במקום עם פעילות.

זה באצם המשך של הפרק הקודם, כי באמת שזה ממש לא נוח לרדת כל פעם למעתה לחפש את התגובה האחרונה.
מי שלא היה בזמן האחרון ומעוניין לחזור למשחק, מומלץ לקרוא את הדיוק הקודם, היו בו הרבה התרחשויות שחשוב שתתעדכנו בהם.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אוי, נחמד... באמת היה מעצבן לרדת....)
"אני חושבת שזה אומר שגם מישהי קטנה כמוך תוכל להיות יריב שווה לאציל מנופח על סוס טיפשי." חייכתי לעבר לורי.
"זה בתוכנו תמיד? או שאנחנו צריכים לשתות את החומר ה... מרתק הזה בכל פעם מחדש?" שאלתי את גראד, וידעתי שיש על פני עכשיו את מה שאבי נהג לכנות: 'הבעת סקרנות חתולית-חולנית ביותר.'
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אבל ללי, יישארו לך בדיוק ארבע דמויות. איך תשחקי עם זה?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(כמו ששיחקתי עם זה עד עכשיו)
"צר לי, אך נראה שהחומר נשרף כששורפים אותו" אומר גארד בשעשוע קל.
"ועכשיו, הבקבוק שנתתי לכם הכיל 80% פיוטר, אבל יש בו עוד סוג של מתכת. אם תחפשו, תמצאו עוד מאגר, מסוג אחר. תנסו לשרוף אותו. זה בדיל." הוא מוסיף.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני מחפשת את מאגר הבדיל כמו שגארד אמר לי. אני עוצמת עיניים ומתרכזת חזק. פתאום אני מרגישה את זה.
אני פוקחת עיניים בפתאומיות "וואו!" אני אומרת. פתאום נהייתי מודעת מאוד למה שקורה סביבי. השמיעה שלי, הראייה שלי, חוש הריח.. הכל.
"זה.. זה מדהים!" אני אומרת, כמעט בלחישה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(האמת שללינה התקלקל המחשב אז זה לא בדיוק בכוונה... ואני די בטוחה שגם לאחרים יש סיבות, אז אולי לא כדאי באמת למחוק אותם.)
נשרף... אוקי, זה נשמע קצת מלחיץ, אבל אני מניחה שזו הדרך הנכונה ביותר לתאר את ההרגשה המשונה הזו.
ניסיתי לשחזר את ההרגשה שהיתה לי כשגופי שרף את הפיוטר, משתדלת בכל כוחי להמנע מהמחשבות שעלו במוחי, כגון "מה זה הטירוף הזה??" והעובדה שטריס ולורי נעצו בי עיניים גדולות לא ממש הועילה...
השתדלתי להתעלם מהמבטים, ומתחושתי לגבי זה שאני מטורפת לחלוטין כנראה, ולחשוב על המתכת השניה שזורמת לי בדם, בדיל....
בדיל בדיל בדיל בדילבדילבדילבדילללללללל.......
ההתפוצצות בתוכי היתה בלתי צפויה כל כך שכמעט זינקתי מתוך מגפיי. זה היה מהיר יותר מהפעם הקודמת, וכשחזרתי לחושי, הבחנתי מיד שהכל נראה... ברור יותר. הראיה לי השתפרה פלאים, זה היה נכון גם לגבי השמיעה והריח ו... טוב, כל החושים.
בהיתי בגראד, המומה מכמה שהכחול של עיניו מהפנט, אז פניתי לנעוץ מבטים בטריס, מבחינה לראשונה בנקודות הזהב בעיניה הירוקות. תשומת ליבי קיפצה אז אל לורי וחוש שלא ידעתי בדיוק מה הוא, טען בתוקף שהיא חזקה הרבה יותר משהיא נראית...
עיניי קיפצו אל כל אחד ואחד מהורדים והסקאא, ובכל אחד מהם הבחנתי בעשרות דברים קטנים שלא היתי מבחינה בהם לעולם.
כשהעברתי את מבטי על פני החנות שלי, הגיע ההלם האמתי שלי.הבחנתי בכל פרט קטנטן וחסר חשיבות, החבחנתי בכל שביב של בעיה שהיה עלול לגרום ללהב כלשהו להתקלקל. יכולתי להישבע ששמעתי את הגוש המגודל של פלדה ששכחתי בכבשן מתלונן על היחס המרושע...
פניתי שוב אל גראד, "מה-לעזאזל...??" זה היה כל מה שהצלחתי לפלוט, כי אז היתי המומה מדי משמיעת הקול שלי עצמי, ולא הצלחתי להוציא מילה נוספת.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גארד:
אני בוהה בהלם.
זה לא יתכן...
ערפילאים! לא תיארתי לעצמי שיש בכלל סיכוי... אני שמעתי מהם פעימות של פיוטר!
ועכשיו לחלקם הצתרפו פעימות בדיל.
אפילו במקרה הטוב, לא ציפיתי שיהיו ערפילאים בינהם.
לא חשבתי אפילו, שאני אי פעם יזכה לפגוש סקאא ערפילאי, מלבד עצמי.
וזו הפעם הראשונה שאני פוגש.
"לא יאומן..." אני לוחש.
"מה הבעיה?" אומרת אחת מהן.
"אתם... ערפילאים!"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
המהמתי לעצמי משהו שאפילו אני לא הבנתי.
"ערפילאים??" תבעה לורי, המומה. "מה זה אומר בדיוק?" דרשתי גם אני. היו שמועות על ערפילאים, אבל מעולם לא חשבתי אפילו שלזה אבי התכוון כשטען שיש לי כוח רב עוצמה.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אוקי, אם קודם גארד הלחיץ אותי, עכשיו הוא סתם מעצבן אותי. אני לא מבינה למה הוא לא יכול פשוט לדבר לעניין פעם אחת. אני גיליתי על כל העניין הזה של האלומנטיקה לפני כמה שעות. אני עדיין קצת בהלם. אבל מה שבטוח, הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה מילים מעורפלות שלא אומרות לי כלום.
"ערפילאים??" אני שואלת.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אני לא יודעת מה קורה כאן..)

כולם היו בתדהמה.
לא הבנתי, ערפילאים?
אוקיי..מה?
פשוט שתקתי ולא הוצאתי מילה מהפה
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"ערפילאים. הכוח הגדול והחזק ביותר של האלומנטיקה.
תבינו, ישנם ערפילנים, וישנם ערפילאים. ערפילנים יכולים לשרוף רק סוג אחד של מתכת. ערפילאים..."
אני עוצר לרגע.
"ערפילאים יכולים לשרוף את כל סוגי המתכות."
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(מחרתיים יוצא פרק חדש!)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לורי נראתה זועמת למדיי על הרמזים של גארד. חייכתי חיוך קטן. אהבתי את הגישה שלה. אולי היא בכל זאת יכולה להיות מורדת.
אני לא יודעת מה קורה לי. אני לא מרגישה כלום חוץ מחום.
משכתי בכתפיי. "אם זה יעזור להביס את האצילים, זה טוב." אמרתי בסתמיות.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"מה זאת אומרת 'יכולים לשרוף את כל סוגי המתכות?" אני מסננת. פתאום אני מרגישה רגועה. אני מגלגלת עיניים "אתה יודע, אם אתה לא רוצה שאנשים יתעצבנו עליך אתה צריך להיות ברור יותר" אני אומרת.
אני שומעת צחקוק קטן מאחורי. אני אפילו לא טורחת לבדוק מי זה. אני מחייכת ומסתכלת על גארד בעיניים גדולות ותמימות שאמורות מאוד לעצבן אותו עכשיו.
"אני מחכה לתשובה" אני אומרת.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הייתי קרובה מאוד לצחקק, ידעתי שהיה בלורי הרבה יותר ממה שנראה לעין.
"אז מה, אני יכולה לשרוף כל מיני סוגי מתכות ולהמר אותם ל... כוחות?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"כן, משהו כזה" אני עונה לננערה הבוגרת יותר.
אני גורם להם בעדינות לרצות לומר לי את השמות שלהן. לא ממש מתחשק לי לשאול.
"אני ילמד אותכם כל פעם על מתכת אחת, ואז נעביר עליה שיעור של ניסיונות.
אבל עכשיו אתם צריכים להחלים."
--------------------------------
מחר אני לא יהיה, אבל אני רוצה להתחיל פרק חדש. אתם מוזמנים לדבר, אני ישמח אם תגידו את השמות שלכם לגארד, כי זה די מעצבן לכתוב "נערה אחת" כל פעם שהוא מתייחס אל מישהי.
הפרק יתחיל ברגע שכל הפעילים יאשרו בצורה ברורה שהם רוצים שגארד ילמד אותם אלומנטיקה.
אתם יכולים כבר לנחש מה אני מתכננת לפרק הזה ^^
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(אוקי, מגניב^^ וריינה רוצה ללמוד, כמו שכבר אמרתי...)
החלטתי שזה הרגע להפסיק לבהות מסביב כמו מסוממת, למרות שהכל עוד היה מלא קשתות בענן וחדי קרן מרקדים (אני מתה מעייפות, אז רציני...) והושטתי אל גראד את ידי, "ריינה, דרך אגב." אמרתי. הוא נראה מופתע למדי, אבל לחץ את ידי.
"אז....? מתי מתחילים ללמוד?"
זו רק אני או שנשמעתי נמרצת כמו סייחה צעירה ומטורפת?
הגעתי למסקנה שזה לא משנה...
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
סליחה על ההפסקה, הייתי באילת כמה ימים.
כולכם חוץ מהמורדים בלות'אדל.

פרק 3: דם

מורדים: מצטערת למי שלא הספיק להגיב, אבל בכל זאת.
אתם נלחמים, הורגים, הורגים עוד קצת, אבל נהרגים לכם כמון.
הרבה יותר ממה שאתם מצליחים להרוג להם. כבר בתחילת הקרב המורל שלכם נהרס, כי המנהיג שלכם הוא בין הראשונים שנהרג.
עכשיו נשארו לכם בסביבות 200 לוחמים, בעוד שלהם יש בסביבות 2000, ולהם יש נשקים טובים.
בשלב הזה אתם מתחילים לסגת. הם ממשיכים להרוג, אבל זה לא מונע ממכם לברוח על נפשיכם. מתוך כל ה200 האלו נראה שרק חצי הצליחו לשרוד, וגם זה בקושי. אתם בורחים.
אחרי יומיים מתחילים לתפוס אותכם, מכניסים אותכם לכלובים ומסיעים אותכם בכירכרות בלי לתרוח להגיד לכם אפילו לאן. אחרי יומיים את מגיעים אל לות'אדל, קושרים לכם את הידיים בשרשראות ברזל ואתם קולטים שזו הוצעה להורג.


מארוול:
אתה לוגם מכוס מים, יש להם טעם קצת מתכתי, שלפתע מגיע ראש צוות הגנבים.
הוא סוטר לך בעוצמה.
"ואתה לא עצרת בעדם?!"
לפי מה שאתה מכיר אותו, ברור שלך שהוא לא באמת חושב שזו אשמתך. אבל הוא תמיד חייב להאשים מישהו, והפעם אתה באמת האדם המתאים ביותר.
הוא חייב להוציא על מישהו את העצבים. הוא סוטר לך שוב.
"ולאיזה כוון הם הלכו, את זה אתה יודע?! אה?!"
לא כל כך חשבת על זה, אז אין לך מה לענות. אתה מתחיל לגמגם, ובינתיים הוא מנצל את זה כדי לסטור לך שוב.
הלחיים שלך פועמות מכאב, ואתה על סף דמעות. הוא נותן לך אגרוף.
האף שלך מדמם, ואתה מתחיל להשתעל ולצעוק מכאב, כמה שניסית לא לעשות את זה לא עזר.
הוא מרים אותך מהחולצה, ומצמיד אותך לקיר.
"אתה יודע כמה זהב היה בתיבה הזו? הא? אתה יודע?!" הוא מסנן מבין שיניו.
הוא מכניס לך אגרוף בבטן, ואתה יודע שזה כנראה עשה נזק רציני.
אתה רואה את הזעם בעיניים שלו, ומבין שהוא לא ירחם עלייך עכשיו.
לגנוב את התיבה היה טעות.
הוא מכה אותך, ואתה כבר טשוש ולא מצליח להוציא אפילו קול קטן. לא מצליח לזוז. אתה יודע שבתוח יש לך כמה עצמות שבורות, ואתה מדמם...
לפתע אתה מרגיש משהו. אתה מרגיש מאין עוצמה בתוכך. אתה מרגיש... שמשהו בוער.
אתה עושה את הדבר הראשון שעולה לך בראש- אתה נותן לו אגרוף.
אתה לא ציפית שזה יקרה: הוא נופל אחורה, מתנשם, ואתה מצליח לברוח.

לונה: באת אל האציל, דיברתם קצת, ובסוף הוא התחרט וגירש אותך. אחרי ארבעה ימים יש הוצאה להורג- חייבים ללכת אליה. כולם.

מייגן: את מביאה את הכיסה למרכז העיר כי זה מה שהתבקשת לעשות, ואת פוגשת את ריינה. אתן מתחברות ואחרי יום את שומעת על הוצאה להורג בעוד ארבעה ימים- כולם חייבים ללכת להוצאות להורג. עברו הארבעה ימים האלו ואתם צריכה להגיע לכיכר.

ריינה: הבאת את הגרזן למחייב ואת פוגשת במרכז העיר את מייגן.אתן מתחברות ואחרי יום את שומעת על הוצאה להורג בעוד ארבעה ימים- כולם חייבים ללכת להוצאות להורג.העברו הארבעה ימים האלו ואת צריכה להגיע לכיכר.

לורי- אחרי שלושה ימים קרה דבר נורא.
את וג'יים הלכתם לקנות דברים בשוק, וכשהייתם בדרך חזרה אל הבית ראיתם אינקוויזיטור פלדה. אינקוויזיטור- איש עם יכולות כמו של ערפילאי רק יותר חזק. קעקועים מסביב לעיניים, קירח, והחלק הקריפי- נעוצות לו שתי יטדות מתכת בעיניים, הקצה שלהם יוצא מהצד השני של הראש שלו. אף פעם לא ראית כזה, אבל שמעת אליהם סיפורים.
הם בילתי מנוצחים.
הוא הורג את ג'יים, ומסתלק.
יום לאחר מכן יש הוצאה להורג, כולם חייבים להגיע.

ניק: הנשף התקיים. כארבעה ימים לאחר מכן יש הוצאה להורג. כולם חייבים להגיע.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
תעתיקו את התגובות שלכם לכאן. נכון שם טוב לפרק? DDD:
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני יושבת המומה ליד הקבר המאולתר של החבר היחיד שהיה לי אי פעם. אני בוכה ובוכה ובוכה, כי אין לי משהו יותר טוב לעשות. אין שום דבר שיכול להחזיר את ג'יים לחיים. אני מתמוטטת על האדמה כי אני לא יכולה להחזיק מעמד עם הזכרונות האלה. זיכרון של הגופה של ג'יים מוטלת על הבמה שלי, מלאת דם. החלטתי שאני לא אשכח אותו לעולם, ואני אנקום את המוות שלו. החלטתי שאני אחפש את המורדים וכשאני אמצא אותם אני לא אנוח עד שאני אראה את האצילים האלה בורחים בבכי ומתחננים למות. 'אבל הכל הסתדר כל כך טוב!' אני רוצה לצעוק. איך יכול היות שזה קרה?
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שם ממש מגניב לפרק דםםםםםםם)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ללי, אם שמו אותי בכלוב אין לי מה לעשות. שוב, לדעתי את מגבילה אותנו מידי.)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(דם! אני אוהבת דם!)
(אילת? יפה לך! אני מקנאה!! איך היה?)
חיכיתי בכיכר אולי שעתיים, מתחילה כמעט להתרוצץ מצד לצד בחוסר מנוחה. הנשק הזה הטריד אותי, משהו באיש המבורדס שהזמין אותו הטריד אותי, הטריד אותי שהחנות נשארת בלי השגחה כל כך הרבה זמן, ולא אכלתי כלום כל היום- זה גם היה מטריד.
הרשו לי לסכם: היתי מוטרדת ביותר.
זה כנראה התירוץ העלוב היחיד לכך שלא שמתי לב אליו עד שהוא עמד ממש מולי, מסתיר את קרני השמש החמימות וכמעט גורם לי לנעוץ בו פגיון או לקפוץ מתוך מגפיי בצרחה רמה להביש.
כמו בפעם הקודמת, הברדס היה משוך נמוך על פניו ואני לא יכולתי לראות כלום חוץ מצללים. "הגרזן הארור שלך כבד, אני לא מבינה למה לא יכולת פשוט להגיע אל החנות שלי כמו כל בן אנוש נורמלי!" התחלתי לרטון מיד, מנסה להסוות את העובדה שהוא הבהיל אותי. היתה לי הרגשה שהוא ידע את זה וחשדתי שחייך.
זה רק גרם לי להזדעף עוד יותר...
"הנה חתיכת הפלדה המזורגגת שלך." התזתי. הוא לקח ממני את שק היוטה שבתוכו הגרזן ובחן את כלי הנשק רגע חטוף, אפילו לא טורח להוציא אותו מהשק.
השתדלתי שלא לראות בכך עלבון אישי...
הוא נתן לי את החלק השני של הכסף ומיהר להסתלק. שלחתי אחריו תנועה מגונה, הסתובבתי ופניתי במהירות חזרה אל הבית. אלא שזו היתה כנראה יותר מדי מהירות- נתקלתי בכוח מזעזע למדי בסקאא צעירה בעלת שיער ג'ינג'י ארוך להחריד, שמשום מה הסתובבה ברחוב עם כיסא... (היי כפיס^^)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כולם:

אתם בהוצאה להורג. מוציאים את המורדים שלושה שלושה ועורפים להם את הראש.
עכשיו, לוחמת, רוח המוות, אנג'ל ולינה, מוציאים אותכן ביחד. מכאן תמשיכו
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[לורי יכולה לנסות להצתרף אל המורדים בשביל נקמה? ]
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני ממש משקיע בלכתוב את הפרק, מקדישה המון זמן בלתכנן, לחשוב איך לעשות לכם את זה מעניין ומהנה, וף אחד לא מגיב. אני באמת חשבתי על עילה, ועל עניין בצורה שתשטף את כל הדמויות. אבל יופי, עכשיו אל תגיבו, תנו לפרק לעמוד.
מורדים, אתם לא מתכוונים לנסות לברו? שאר האנשים, אתם פשוט יו8שבים ומסתקלים אליהם מתים? אני עושה מה שאני יכולה לבשביל להפעיל אותכם, וזה פשוט לא עובד. זה ממ מבאס. בבקשה, אני יודעת שיש הרבה משחקי תפקידים עכשיו, אבל כבר ככה הרבה מהם בהפסקה כרגע.
אז בבקשה, תתנו לזב צ'אנס, זה לא יהיה מעניין בתוח אם לא תעשו את זה מעניין.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(ככה זה עם רוב משחקי התפקידים פה. אם זה לא הברקה וכולם פנויים לגמרי, אל תצפי מיותר ממי שמגיב עכשיו להגיב. יש עומס גדול במשחקים עכשיו.
חוץ מזה, אם הכנסת אותנו למצב כל כך מסובך והניסיון הקודם שלי נכשל בלי שום מאמץ, איך נראה לך שאנשים ירגישו? ><)
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הבאתי את הכסא איתי למרכז העיר, לא היה לי הכי נוח, אבל התמודדתי.
ראיתי מולי סקאא בעלת שיער שחור ארוך, כמעט כמו שלי, היא הייתה גם גבוהה מאוד.
הכסא הסתיר לי אותה מעט, הורדתי אותו כמה סנטימטרים.

(היי גם לך קידה ^^ סורי על חוסר ההשקעה, מכאן תמשיכי)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אין לי מה להגיב. לצופים אין הרבה מה לעשות...)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אוקי, סליחה על שאני משנה שוב, אבל בסדר, הניסיו הצליח. את רואה שמביאים את כל החברים שלך להוצאה להורג.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(לא יכולתי להגיב- שבתתתתת.....O.O חוצמזה, קפצתם קדימה מהר מדי! אני רק פוגשת את כפיס הרגע, איך כבר עובר לו יום וכבר מגיעה ההוצאה להורג??)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני...מממ...)
אני מביטה מבין השיחים בתהלוכה. אלנה לא הצליחה לברוח בסוף, והרגשתי מחוייבות אמיתית לשחרר גם אותה.
הקשת והאשפה עוד היו עלי, השומר שבדק אותי מיהר מאוד.
כריתת ראש. לא אמור להיות קשה מידי להרוג את ה(שיט שיט שיט ברגע זה שחכתי איך קוראים לו.) אבל יהיה קשה להתקרב למרחק מספיק כדי שלא יזהו מאיפה הגיע החץ ולתת למורדים זמן לברוח. יכול להיות שברוח הבלבול הכללית אולי גם האחרים יצליחו להימלט.
השתופפתי מאחורי השיחים והמתנתי לרגע הנכון.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(טוב, אז נגיד שאני וכפיס נפגשנו, ברברנו וכו' וכו' וכל השאר...)
הגיע יום ההוצאה להורג. מצחיק שבדיוק ביום בו הודיעו על לכידת המורדים ועל כך שהם יוצאו להורג בכיכר, אני דרשתי לדעת איפה בדיוק הם נמצאים.
חגרתי על עצמי את כלי הנשק- שכבר מזמן לא עזבתי את הבית בלעדיהם- ומיהרתי לנעול היטב את החנות ולזרום עם ההמון הנרגש אל הכיכר.
זה הגעיל אותי, המחשבה שכל האצילים האלו כל כך מתרגשים לראות את מותם של המורדים.
זה הרתיח אותי. ידי רעדו, והן אף פעם לא רועדות, לעזאזל! מראה המוות של הנערה ההיא בכיכר לפני כמה ימים עדיין היה טרי מדי בזכרוני, ודחף כלשהו בתוכי דחק בי לעשות משהו, לא לתת למורדים למות...
"וודאי שאת מגנה על האנשים הנכונים..." נזכרתי שוב בזקנה. עיוותי את פני כשאציל שמן הדף אותי מדרכו, החבטה העיפה אותי אל קיר של בניין סמוך והאבן המחוספספת שרטה את הלחי שלי.
זה היה מבחינתי הקש האחרון.
אני אעזור להם, ולכל הרוחות, לא אכפת לי אם יהרגו אותי. ממילא גזלו ממני ומכל הסקאא האחרים את כל תנאי הקיום כבר מזמן... אנחנו לא חיים, אנחנו מתפלשים בבוץ של האצילים המזורגגים האלו, ונמאס לי מזה סופית!
מחיתי את הדם בשולי גלימתי, הרמתי על ראשי את הברדס השחור ומיהרתי אל הכיכר...
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני עומדת בקהל האנשים שבאו לצפות בהוצאה להורג. אני מחפשת בעיניים את המורדים. הם אמורים להיות כאן, לא? הם בטוח לא ישבו בשקט כשמוציאים את האנשים האלה להורג. מעניין מה הם עשו..
בינתיים ההוצאה להורג מתחילה. נו כבר.. איפה הם?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הייתי במרחק של בערך שלושים מטרים מהבמה, מאחורי הקהל. מאחורי השיחים.
נשמתי עמוק. עוד שלישיה של מורדים צעירים איבדה את ראשה וידיי הזיעו. הזעם מילא את כולי, הרגשתי אותו פיזית.
חשבתי על אמא שלי. היא מתה רק כי אציל השתמש בה כמשחק. כל כך הרבה אנשים סובלים בגלל האצילים, ומי שמעז לזעוק במחאה על אי הצדק...מוצא להורג? צמרמורת עוברת בי כשאני מבינה סוף סוף כמה זה מעוות. מבינה באמת.
דרכתי חץ. זה הזמן, בדיוק בנקודת החלופה. ה(מה השם של המוציא להורג?!) ניקה את הגליוטינה והתכונן. אלנה ועוד נערה ונער עלו לבמה.
ידיי הפסיקו לרעוד בבת אחת. החץ נורה בעוצמה וננעץ בצווארו של המוציא להורג. הדם השפריץ מצווארו והוא תלש את החץ החוצה. הוא קרס על ברכייו- עשר השניות האלה הספיקו בהחלט. אלנה ניפצה את השרשראות שלה על הגליוטינה ופרצה בריצה לכיווני. המורדים שהוצאו להורג יחד איתה גם הם התאפסו די מהר, אבל לא היה לי זמן.
יריתי עוד חמישה חיצים בשומרים שרדפו אחריהם- נשארו לי רק עוד ארבעה.
ברחתי. רצתי במהירות הגדולה ביותר שרצתי אי פעם. דחפתי אנשים לכל עבר, אבל נשאר מרחק רב עד שאמצע מחסה.
כרככרות. היו הרבה כאלה קרוב לשטח הצפייה בהוצאה להורג. הבטתי קדימה. שיניתי כיוון ורצתי לעבר אחת הכרכרות הנטושות. בעליה כנראה היה עמוק בקהל, ושלושה סוסים היו רתומים לכרכרה.
עצרתי רק כדי לקרוע את החבל שחיבר את אחד הסוסים לכרכרה וזינקתי עליו.
אף פעם לא למדתי לרכב. הגיע הזמן ללמוד מהר.
נעצתי את עקביי בבטן הסוס, תנועה שראיתי את האצילים עושים. הסוס התחיל לדהור במהירות מטורפת, ואני נצמדתי לצווארו בכוח והתפללתי שאני אשרוד את זה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(להצטרף אלייך, לוחמת היקרה? ;) אני מרגישה דחף בלתי מוסבר לפרוץ בהרג-אצילים המוני!)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני רצה אחרי הסוסים. אני יודעת שאני לא אצליח להשיג אותם בריצה, אז אני קופצת על אחד הגגות שבצד הרחוב. אני מצליחה לנחות על הגג ומתחילה לרדוף אחריהם. "חכו!" אני צורחת "אני רוצה להצתרף!!" אני ממשיכה לרדוף אחרי הסוסים. לא נראה ששמעו אותי, אבל מקסימום אני יכולה לעקוב אחריהם עד שהם יעצרו.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(תמיד אשמח לשותפה כמוך! ^_^ ואם את יכולה, תהרגי את האציל שעל הסוס. חבל להשאיר אותו בחיים, זה בזבוז :P)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הכל קרה מהר מאוד, התלין נהרג על ידי חץ מכוון היטב, המורדים השתחררו והתחילו לברוח בטירוף. החלטתי שזה בהחלט היה אות- משמיים ואני צריכה להתחיל להועיל... שלפתי את זוג החרבות שלי ושיסעתי את מותניהם של שני אצילים שעמדו משני צדי. לפני שהם הספיקו אפילו לצרוח, הסתערתי הלאה, ממהרת אל מספר מורדים שלא הצליחו להשתחרר מהחבלים ומשחררת אותם במהירות האפשרית. "בואו אחרי אני מכירה את העיר." אמרתי. הם היו מופתעים למדי, אבל זה לא גרם להם להתעקב. פילסתי דרך בקהל בעזרת החרבות, והאנשים ההמומים אפילו לא הצליחו לשלוף את הנשקים שלהם. השתדלתי שלא לפגוע בסקאא ולשסע כמה שיותר אצילים, אבל חשדתי שפגעתי בכל מי שעמד מולי באותה המידה.
שמתי לב שכמה סקאא הצטרפו אלינו במהלך המנוסה המטורפת ולא יכולתי להסתיר חיוך. הכיכר היתה ממוקמת באזור הכי צפוף של העיר, והיו המוני סמטאות צרות וכמעט לא מוכרות שהובילו ממנה אל שאר חלקי העיר. בחרתי ללא היסוס במקומות הצרים ביותר- איפה שסוסיהם של האצילים לא יצליחו לעבור. זגזגנו בין הרחובות כמו מטורפים, חבורה של מורדים מותשים וסקאא שנמאס להם להיות עבדים עלובים. היתי די בטוחה שחלק גדול מהמורדים עומדים להתמוטט עוד מעט, זה היה מה שגרם לי להחליט להוביל אותם אל החנות שלי.
חוץ מזה, היתי נחושה לחלוטין שלא להשאיר לאצילים שום נשק או שריון שבו יוכלו להשתמש...
(זה בסדר ככה? ומה דעתכם שבמקום לרוץ כמו משוגעים אל מחוץ לעיר, ריינה ושאר הסקאא יובילו את המורדים החוצה בהסוואה?)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אה, ולוחמת- אני אהרוג את האציל ברגע שניפגש, אם תשאירי אותו חי עד אז.. O.O)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים

[לורי יכולה לנסות להצתרף אל המורדים בשביל נקמה? ]

למה נראה לך שהרגתי את ג'יים? ^_^

אוקי, כל מי שנשאר מהמורדים חוץ מהשחקנים שהם מורדים נהרגו כשהם מנסים להימלט. גם אתם נפצעתם קשה, והצלחתם בקושי להגיע לבית של ריינה. זה הזמן שלכם להתחיל לתקשר אחד עם השני (:
ואל תדאגו, יש לי עוד הרבה תוכניות לפרק הזה. לא עומד להיות משעמם.

דרך אגב, ריינה, הגרזן שהבאת לבחור ההוא היה אותו הגרזן שכרתו איתו ראשים בכיכר.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אבל בכלל לא ברחתי לריינה! גנבתי לי סוס ודהרתי אל השקיעה!)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(המממ.. לדהור אל השקיעה באמת יפעל בעיר מוקפת חומה מלאה אצילים.... -_- את תמיד מוזמנת אלי P: )
כשתרקתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה- לייתר ביטחון גם העמדתי מולה חבית מים גדולה- הבנתי פתאום מה באמת עשיתי הרגע...
אני עם חבורת מורדים מטורפים בתוך הבית... יופי, ואני חשבתי שהיום לא יכול להיות יותר מוזר ממה שהוא כבר גם ככה...
פניתי אל החבורה, שמנתה כעשרים מורדים וסקאא (נגיד, אני לא בטוחה מה היה המספר המדויק...) וכולם נעצו בי עיניים. התנשמתי, "טוב, מאחורי הדלת שמימין לכם תמצאו כלי נשק, המון כלי נשק... תקחו כל מה שתרצו..." מלמלתי. אז החוותי אל המדרגות שמול הכניסה לחנות, "שם יש אוכל, אני לא יודעת אם זה יספיק לכולם אבל תנסו להתחלק." נעצרתי שוב, מקווה שמישהו אחר יתחיל לזוז. כשהבנתי שזה לא קורה, גלגלתי עיניים ומיהרתי אל האורווה, שמוקמה מאחורי הכבשן.
שמחתי מאוד על העגלה הגדולה וזוג הסוסי העבודה העצומים שהשכרתי לאחרונה, כי היתי צריכה להוביל משלוח נשק גדול במיוחד אל אחת האחוזות. זו דרך טובה למדי להוציא מהעיר כמה עשרות אנשים...
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(תודה על ההזמנה. אני אבוא.
אבל קידה יקרה, ללי אמרה בפירוש שרק המשתתפים במשחק שרדו. מי שנמצא אצלך זה רק לינה, אנג'י ורוח המוות. ואנ יאגיע עוד מעט.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הסוסים נעצרים והנערה מורידה את המורדים ומכניסה אותם לבית. אני נוחתת על ריצפת הרחוב ומחכה כמה מטרים מהבית שלה. אוקי, עכשיו אני צריכה לחשוב על מה להגיד, או איך להגיד או מתי להגיד או אם להגיד בכלל. אני חובטת לעצמי בראש. למה לא תכננתי את הכל מוקדם יותר?
לא היה לך זמן, אני מזכירה לעצמי. היומיים האחרונים עברו מהר כל כך..
אני לוקחת נשימה עמוקה ומחליטה שאני אאלתר. אני ניגשת לדלת.
"על החיים ועל המוות.." אני ממלמלת לעצמי.
אני דופקת על הדלת שלוש דפיקות.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אחרי שאני בטוחה שהצלחתי לגרור מספיק שומרים כך שלא ירדפו אחרי האחרים ולנער אותם (נודניקים) אני מקדישה כמה דקות ללמידת כיוון הסוס. אני עוקבת אחרי שיירת השומרים שאיבדה את דרכה ומזהה את פניה של אלנה נבלעים בדלת ביתה של אחת תושבות האזור. אני נבלעת בין הכרכרות- אני רוכבת על סוס שנושא את סימני האצולה, ואף אחד לא חושד בי.
אני קושרת את הסוס ליד הבית ומתקרבת לדלת. נערה נוספת עומדת שם, והיא בוהה בי.
היא לא נראית כמו מורדת, ואני מתפתה לקטול אותה במקום.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אופסי, אמרתי- אני לא עוקבת אחרי המספרים המדויקים במהומה הנחמדה הזו^^)
יצאתי מהאורווה כששמעתי נקישות מהירות על דלת. שלפתי פגיון מעוקל להב ומרושע למראה שהכנתי לפני בערך שבועיים והזזתי את החבית בזהירות. וודאתי שכל המורדים והסקאא (ומי שזה לא יהיו ששורצים בבית...) נמצאים הרחק מטווח ראיה.
הצצתי מבעד לחרך בדלת והתנשפתי בהקלה כשהבנתי שזוג הנערות לא היו אצילים.
הם כנראה ראו אותי עוזרת למורדים והחליטו להצטרף... פתחתי את הדלת והננחתי להן להחליק פנימה, אז נעלתי אותה שוב מאחוריהן.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני נכנסת לבית. הנערה שעומדת לידי נראית כאילו היא רוצה להרוג אותי. אני שולחת אליה מבט חודר ומסוכן והיא נרתעת קצת. אני מגחכת בלב בלי להראות זאת. אף אחד לא עומד בפני המבט החודר שלי, מפנישאף אחד לא מצפה לו מילדה קטנה ותמימה. וגם העיניים הכחולות המעוקות שלי עוזרות פה. אני רק מקווה שהיא ויתרה על הכוונות שלה להרוג אותי.
"קוראים לי לורי," אני אומרת "אני רוצה להצתרף למורדים" האנשים בחדר נראו כאילו אני מספרת להם בדיחה.
"ולמה בדיוק את חושבת שנקבל אותך?" מישהי שאני לא מכירה שואלת. הו, זה קל. לפחות לשאלה הזאת אני התכוננתי.
"אין סיבה מיוחדת," אני אומרת "אני קטנה מדי בשביל להלחם, אבל אני גם זריזה וגמישה. אתם יכולים להיעזר בי בתור מרגלת או משהו. אני יכולה להתחמק מכל דבר כמעט. ואל תמעיטו בערכי כל כך, אני יותר חזקה משאני נראית" אני אומרת.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גלגלתי עיניים, "חוץ מזה, אני לא חושבת שאתם במצב להיות בררניים, כמה מכם נשארו חיים? ארבע? חמש? אתם פצועים ומותשים ו..." עיוותי את פני, "זקוקים למקלחת רצינית. אני אארגן את הסוסים והעגלה, אני מקווה שנצליח לצאת מפה לפני שיאטמו את העיר לחלוטין." חזרתי לאורווה אחרי שוודאתי שאף אחד לא מתכוון להרוג את האחר והמשכתי במלאכת רתימת הסוסים. הכרתי כמה מעברים סודיים בחומה, אבל זה כלל שיחוד שומרים ולא היה לי כסף רב.
מצמי במהירות כשנזכרתי בשקיק הכסף שקיבלתי עבור הגרזן.
אותו גרזן שכרת את ראשיהם של כמה עשרות מורדים.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כל מי שנמצא אצל ריינה: אתם מרגישים כוח מוזר פתאום.
החבית זזה מהמקום שלה בלי שאף אחד נוגע בה והדללת נפתחת.
אתם רואים סקאא מטופח למראה, גבוה ביחס לסקאא, בעל שיער כהה ופנים יפות. הוא נראה בוגר מהכי גדול מבינכם בכמה שנים.
העיניים שלו כחולות מעורפלות, ויש בהן ניצוץ שמוד נדיר לראות בעיניים של סקאא.
"שלום רבותי." הוא אומר ברשמיות.
"שמעתי פעימות אלמנטיות אז רציתי לראות מה קורה פה".
אלו ממכם שמסוגלים לעמוד שולפים נשקים. לפתע אתם מתחילים לחשוב שלא כדאי לתקוף אותו, ושהוא בתח בצד שלכם. אתם מתחילים לסמוך עליו. הוא נראה אמין.
אתם מורידים את הנשקים.
"אז" הוא פותח. "אני הוא גארד. תיתנו לי להשאר?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(נטוטו היקרה רוצה למות בכוח ^_^)
נעצתי את מבטי בתדהמה בנערה הקטנה שדיברה באופן ילדותי לפני שניות אחדות.
לא היה לי ברור למה היא הביטה בי בעיניים גדולות ובביטחון קודם. כאילו שהיא נלחמה אי פעם בחיים שלה, כאילו שהיא היתה צריכה לעשות מאמץ כדי לשרוד.
היה ברור שהיא גדלה במקום בטוח.
"אין לי התנגדות עקרונית היות וכמעט כל המורדים שהובילו את הצבא נהרגו. אבל את ספציפית לא נראית כמו מישהי בעלת הכשרה." נאנחתי. "אני שמחה שהצלחתי לעזור לכם בזמן." פניתי למורדים. "אבל המאמצים שלנו למרוד בשלטון נכשלו. שוב."
החדר התמלא אור מוזר שנראה שבוקע מהמורדים. הדלת נפתחה בפתאומיות.
"שלום רבותיי, "שמעתי פעימות אלמנטיות אז רציתי לראות מה קורה פה". אמר האיש שנכנס לחדר.
הוא נראה מסוכן, אבל ידודותי. החלטתי לבטוח בו מתוך דחף פתאומי.
"אז" הוא פותח. "אני הוא גארד. תיתנו לי להשאר?"
"אמ. כן." אמרתי, לוקחת סמכות. פניתי אל בעלת הבית. "תודה על הכנסת האורחים. אנחנו נתפנה מכאן אם תרצי וננסה לחזור למערות..." הבחנתי בערימות כלי הנשק מאחוריה. "ריינה, נכון? את אומנית נשק?" שאלתי בסקרנות פתאומית.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הליחשושוים המבועתים מתוך החנות גרמו לי לזנוח באנחה את הסוסים ולדהור אל המקום. "מה העינין הפעם?!" התזתי, המורדת שהגיעה רק לפני רגע והצביעה על הדלת. עיניה מצומצמות בחשד. מלמלתי משהו לא ברור כשפניתי לנעוץ מבט ציני מאוד בדלת, אלא שבאמת קרה שם משהו מעניין...
החבית התרוממה מהקרקע והתחילה לרחף הצידה. נשמע קליק קטן, והדלת נפתחה לרווחה. סקאא מתופח להפתיע בעל שיער כמעט שחור ועיניים משונות למדי בכחול ערפילי פסע בשלווה מציקה אל תוך הבית. שלפתי את חרבותיי והצבתי אותם מול אפו, דורשת הסבר כלשהו. "שלום רבותי," הוא אומר, על פניו הבעה לא ברורה שמשום מה דמתה לשעשוע.
אולי הוא משוגע, אני לא ראיתי שום דבר משעשע בזוג חרבות צמודות לגרון...
"שמעתי פעימות אלמנטיות, אז רציתי לראות מה קורה פה." קולו נשמע כמעט מתנצל. לא ידעתי מה הפירוש של הפעימות האלמנטיות המזורגגות ההן שהזכיר, אבל משהו בו גרם לי לחשוב שהוא לא מסוכן. לכל הרוחות, איך אני אמורה לדעת מי מסוכן ומי לא? אני לא בוטחת כבר אפילו בכפות הידים שלי! החזרתי את החרבות לנדנים.
"אז," הוא ממשיך. "אני גארד. תתנו לי להשאר?"
נחרתי, "טוב, כבר הזמנת את עצמך פנימה, לא ככה?!" רטנתי. הוא נראה כמעט נבוך. טלטלתי את ראשי, "היה באמת כל כך קשה לדפוק בדלת?" מלמלתי, חוזרת לנעול את הדלת ומעווה את פני אל החבית, בוגדת... חשבתי בזעף. "ומה היתה המטרה של כל ההצגה הזו? למשוך אלינו את כל המחייבים של העיר?"
הוא נראה אבוד כל כך שגלגלתי עיניים והחלטתי לעזוב אותו במנוחה...
המורדת פנתה אלי אז, שואלת אם אני אמנית נשק. הבטתי בקדרות בערימות הנשק והשריונות שנחו בכל פינה, "כן... אני מניחה שהיתי זו ההגדרה הנכונה יותר," נעצתי בה מבט, "גם אני מצטרפת אליכם. אין לי מה לחפש פה, עם כל האצילים הארורים האלו." היססתי רגע לפני שהוספתי, "אבא שלי היה מורד."
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
*גארד*
"אז אתם מהמורדים שנמלטו... ואתם אלמנטיקנים. איזה צירוף מקרים מעניין." אני אומר בשקט.
פתאום קלטתי את גודל הדבר. צירוף המקרים הזה, שאני לא מאמין שיכול להיות שהוא היה מקרי. "חבורה של סקאא מורדים אלמנטיקנים!" אני מכריז באושר.
הם מבולבלים. רגע, יכול להיות שהם לא מודעים לכוחות שלהם...? אולי כדאי שאני אבדוק אותם....?
"רבותי" אני אומר בשקט.
"אני מנחש שלכולכם זורם דם אצילים בגוף בנוסף לדם הסקאא"
הסתררה דממה.
"אתם קיבלתם מתנה יוצאת מן הכלל. אפשר להגיד שלכולכם יש מאיין... יכולות כשפים.
מי ממכם שמע על... אלומנטיקה?"
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני פוערת את הפה שלי בתדהמה. הבהלה מכה אותי. הוא קרא לי.. מכשפה? הוא אמר שזורם לי דם אצילים בגוף? מה קורה פה?
אני סקאא. זה ברור לכולם שאני סקאא. אם באמת זורם לי דם של אצילים בגוף, איך זה שאני עדיין בחיים? היו הורגים אותי על בטוח.
כמו.. כמו שהרגו את ג'יים... אני מנסה לעצור את הדמעות.
"אדוני," אני אומרת "אני חושבת שאתה טועה בגדול"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"הוא לא טועה..." ממלתי לעבר הנערה עם העיניים הכחולות, זו שהגיעה יחד עם המורדת העצבנית. "לפחות לא לגבי." הוספתי כשהבחנתי במבטים של האחרים. פניתי אל גראד, "אני חצי סקאא חצי אצילה. אבי סיפר לי על כך רגע לפני שנרצח על ידי אצילים."
הדחף שלי לבטוח בו התחיל להראות לי כמו טעות, הוא יודע המון, וזה לא ממש סימן טוב. החלקתי את ידי אל הפגיון המוסתר בשרוולי.
"איך אתה יודע את כל זה?"
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנערה שהכניסה אותנו לביתה הושיטה את היד שלה בתנועה כמעט בלתי מורגשת לעבר פגיון. אני יודעת כי עמדתי קצת מאחוריה. אני לא מראה שינוי אבל הראש שלי מתפוצץ.
אז עכשיו גם היא הבינה שהדחף הפתאומי הזה לבטוח בגארד מרגיש.. מוזר? משונה? זה אומר ש...?
אני הולכת אל עבר הדלת בטענה שאני חושבת שהפלתי שם משהו. למזלי גראד לא מתייחס. אני עומדת מאחוריו ומתכופפת. אם יהיה צורך אני יכולה לקפוץ עליו ולתת לו מכה חזקה בראש. אני רואה מוט מתכת ליד הדלת. זה יכול להיות שימושי. אני מרימה אותו בשקט ומסתכלת בעיניים של הנערה עם הפגיון. אני מקווה שהיא קלטה את מה שניסיתי להגיד לה..
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מביטה במתח בנערות שהכינו את עצמן לתקיפה מהירה.
מוחי קודח. איך הן לא מבינות? אם באמת אי אפשר לבטוח בו, הדבר הכי חכם לעשות הוא לא להראות חשד. להיראות מלאי ביטחון אבל לתת אמון- הבחור הזה נראה חכם, הוא לא יפול בפח. ואם נראה שאנחנו לא בוטחים בו, הוא ינקוט את אותם אמצעי זהירות.
לבטוח באנשים...זו הסיבה שבגללה אימי נרצחה.
אני לא מקדישה כמעט מחשבה למה שגארד אמר. אין סיכוי שיש לי יכולות אלומנטיקה...אחרת...החיים שלי היו אחרים. בטוח.
אני נושמת עמוק. "גארד, אתה יכול להיות ברור יותר?" אני אומרת בקול רגוע. "זה חשוב." ואז אני מהרהרת לרגע. "למה לך לעזור למורדים? אתה מסתבך בגדול."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הייתי זקוקה לשליטה עצמית רבה כדי לא לחייך, היה לקטנה הזו סטייל!
חזרתי לנעוץ בגראד (קוראים לו גראד או ג'ראד..?? O.O) מבט חודר, עדיין דורשת תשובה. הוא לא הראה כל כוונה להגיב, למעשה, הוא נראה המום למדי בעצמו. כנראה לא חשב שאנחנו לא יודעים מי ומה אנחנו...
"איפה היתה כל השנים האחרונות?" התפרצתי, "האצילים הורגים כל מי שיש אפילו חשד קטנטן שהוא חצוי דם!"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גארד:
ילדה אחת מכחישה. זה ברור למה היא מכחישה, היא הורגים אותה אם היא לא הייתה עושה את זה.
"הוא לא טועה" אומרת מישהח. "לפחות לא לגבי. אני חצי סקאא חצי אצילה. אבי סיפר לי את זה רגע לפני שנרצח על ידי אצילים" היא נראתה מבוהלת לפתע. "איך אתה יודע את כל זה?"
היא שלפה סכין, היא מסתירה אותו מאחורה הגב. אני סורף ברזל ודוחף את הפגיון מהיד שלה.
הוא עף מהיד שלה ונתקע בקיר מאחוריה.
"זו הייתה אלומנטיקה" אני מסביר. אני ברגיש פעימות אלומנטיות מכל אחד ואחד מהם. מדהים.
הילדה ממקודם אמרה שהיא צריכה ללכת. אני לא ינסה למנוע ממנה, אף אל פי שחבל לאבד אלומנטיקן.
היא החזיקה משהוא ממתכת, הרגשתי את זה מכוונה. אני מסתובב מהר וסורף פלדה, ובאותו רגע מושך את מוט הברזל שהיא מחזיקה אלי, ותופס אותו. היא נראת ממש מופתעת.
כולם מבוהלים מאוד, ואני שורף פליז ומרגיע אותם.
"גם אני בן תערובת" אני נאנח. "וגם אני זכיתי במתנת האלומנטיקה."
"גארד, אתה יכול להיות ברור יותר?" אמרה מישהי שעד עכשיו שמרה על שתיקה.
"זה חשוב. למה לך לעזור למורדים? אתה מסתבך בגדול"
אני מהרהר כמה רגעים לגבי השאלה שלה.
"אני לא רוצה לעזור לכם בגלל שאתם מורדים. אני רוצה לעזור לכם בגלל שאתם סקאא אלומנטיקנים.
אחרי שאני ילמד אותכם לשלוט באלומנטיקה, תוכלו לפנות לאיזה כוון שאתם רוצים.
תוכלו למרוד, ותוכלו גם לחזור לחיי השיגרה ולהשתמש באלומנטיקה בסתר לדברים יומיומיים."
אני משתמש בפליז כדי להגביר את הסקרנות שלהם.
"איפה היתה כל השנים האחרונות?" התפרצה הנערה ממקודם. "האצילים הורגים כל מי שיש אפילו חשד קטנטן שהוא חצוי דם!"
"לא חצוי דם, בן תערובת. אבל לא חשוב. העניין הוא שאני הייתי פה כל הזמן, פעלתי לבד עם צוותים קטנים של סקאא אלומנטיקנים. עשיתי פעולות בסתר, פעולות שגרמו שיאשימו בהם אצילים, אף על פי שלא הייתה להם מעורבות בהם. אני הייתי כאן כל הזמן. אני פשוט פועל בשקט". אני אומר בסבלנות.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אבל מה יוצא לך מזה?" אני שואלת. הוא מלחיץ אותי עד מוות, אבל אני מתעלת את הלחץ לכעס. אני שולחת אליו מבט מתריס.
אני מרגישה זעם רב ממלא אותי. מה קורה פה? אני, אני לא עד כדי כך כועסת!
הכעס נהפך לבהלה, ואז לשמחה, ואז.. "אאאאההה!!" אני צורחת "זה אתה נכון?? תפסיק עם זה!!!" אני אוחזת בראשי ומטלטלת אותו חזק.
הוא מפסיק. אני צונחת על הריצפה ומנסה להסדיר את הנשימה שלי.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שנאה מילאה אותי באיטיות, בניגוד מוחלט לסקרנות ולרוגע הפתאומיים שהרגשתי.
בצורה ברורה וחדה, ידעתי שהוא משחק בי. ברור שזה קשור אליו.
"בסדר." הרגעתי את עצמי בזהירות. "אני חושבת שעדיף להתעסק באידיאולוגיה אחר כך. אנחנו צריכים תוכנית פעולה. קודם כל כדאי לעדכן את מי שלא מורד פה." אמרתי והטיתי את הראש מעט הצידה. "ריינה, לורי, אתן יודעות מה קרה כאן היום?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
נטוטו, הוא לא גרם לכם להרגיש הכל, זה דברים שהרגשתם בלי קשר. הם רק הרגע אותכם פעם אחת וסיקרן אותם פעם אחת ><
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הרגיע*
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"מה יוצא לי מזה?" הוא מצחקק.
"לי אישית לא יוצא שום דבר מזה. אבל אם תפנו למרד אחרי שאני ילמד אותכם, ואני מניח שזה מה שתעשו, למורדים יהיו עוד שישה (אתם שישה, נכון?) אלומנטיקנים. זה יחפיל את סיכויי ההצלחה שלהם.
וזה יחפיל את סיכויי ההצלחה שלכם עם תפעלו ביחד, בלי שאר המורדים. שישה ערפילנים סקאא... מיומנים... " הוא מחייך בשלווה.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
המממ.. זאת אומרת שאני אזכה בנקמה שלי...
"בסדר, אני בפנים" אני אומרת ומחכה שהאחרים יגיבו. "אני לורי, דרך אגב" גארד מהנהן ומחכה.
אני מנסה לקרוא את הבעות הפנים של שאר האנשים בחדר. הם חשדניים מאוד, וזה ברור, אבל אני לא מצליחה למצוא שום סיבה למה...
אני רק מקווה שהגארד הזה לא משחק לי בראש עוד פעם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שאלתי שאלה, לורי וריינה אמורות להגיב כדי שאני אמשיך.)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הזעם בתוכי כמעט מעלה אותי באש. אז אני מנסה להרגע, נושמת עמוק, נושפת באיטיות ומשתדלת שלא לנעוץ סכין במשהו או במישהו. אז ניגשתי אל הדלת ושלפתי מהעץ את הפגיון שלי. חזרתי לעמוד מול הגראד ההוא, מבטי ננעץ שוב בכוח בעיניו, "אני מסכימה, אבל אל תתעסק שוב בנשקים שלי, אף פעם."
פניתי אל המורדת, "אני לא לגמרי מעודכנת, האצילים מאוד משתדלים להסתיר את כל מה שקורה אתכם, המורדים. כל מה שאני יודעת זה שהפסדתם בהתקפה האחרונה."
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"גם אני לא יודעת כלום," אני אומרת "עד אתמול ניסיתי לשמור על פרופיל שקט ולא התעניינתי במה שהמורדים עושים" אני מתביישת קצת במה שאמרתי. אבל זה היה לפני שהכרתי את ג'יים. אני כאן כדי לנקום את המוות שלו. אני מרגישה נחישות שוטפת את כל הגוף שלי.
"אז אולי תעדכני אותנו?" אני שואלת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנהנתי. "אפשר לומר שהפסדנו." אמרה אלנה במרירות.
"כן." מלמלתי. הבטתי ישירות בעיניה של ריינה. "אנחנו מתכננים את זה כבר הרבה זמן. המנהיג שלנו לא היה חד אבחנה במיוחד, והמתקפה לא נוהלה טוב. תפסו אותנו, את כולנו. הצלחתי להשתחרר וליצור הסחה. רצחתי את המוציא להורג, ורק מי שנמצא בחדר הזה היה מספיק חכם כדי לנצל את זה." עיניי הוצפו דמעות. מחיתי אותן בנחישות. "אני חוששת שמהפלוגה הזאת אנחנו היחידים שנשארנו. יש עוד מורדים במהרות בערים, אבל אלא בעיקר מי שלא יכולו להילחם. אנחנו נצטרך כל עזרה אפשרית, אף אל פי שאני שונאת להודות בזה."
פניתי אל גארד במבט סוער. "תעזור לנו. תגיד לנו איך להפעיל את הכוחות האלה שדיברת עליהם. תעשה משהו לעזאזל!" לחשתי.
כתפיי נשמטו. "כולם צריכים לעשות משהו. אבל אף אחד לא זוקף אצבע."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התנשפתי, המצב היה גרוע בהרבה ממה שחשדתי.
"רק רגע אחד, לפני שאנחנו לומדים איך לעצבן אנשים בסטייל," קטעתי את תגובתו של גארד, "אנחנו צריכים לצאת מהעיר, או למצוא מקום טוב יותר להתחבא בו, החנות במקום די מרכזי וסביר להניח שהאצילים ישלחו חיילים אל כל בית ובית של סקאא."
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"את צודקת." אמרתי. חשבתי לרגע. "יש מערות אכסון לא רחוק מכאן. הן מתחת להרים, ובקושי משתמשים בהם. נצטרך לבשר על ההפסד שלנו בכל מקרה. השאלה היא איך נצליח להגיע לשם בלי להיתפס."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שמחתי לראות שלמורדת (שלא אמרה לי את שמה אז זה יהיה מוזר אם אני אתחיל להשתמש בו פתאום....-_-) היה ראש הגיוני, "יש לי עגלה די גדולה, ויש לי גם ערימת כלי נשק מרשימה ביותר. עוד יש לי את התעודות לאישור יציאה מהעיר ללא בדיקות, תודה לאציל אידיוט שרצה להבריח נשק אל מחוץ לעיר..." חשבתי על זה עוד רגע ואז נאנחתי, "אני מניחה שתוכלו להישאר זמן מה מתחת לנשקים?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גארד:
הם רוצים להתחבא בהרים.
אני פורץ בצחוק.
"אין צורך להתחבות בהרים. יש המון אלומנטיקנים שמתאמנים. אנחנו יכולים פשוט להישאר כאן, לא יחשדו בשום דבר. ברוב הבתי אומנים של הסקאא יש לאומן הראשי גם עוזרים. זתאמינו לי שזה לא יראה חשוב כלל וכלל. אפילו עשיתי את זה פעם אחת" אני מסביר להם. הם שוב נראות כועסות, אז אני משתמש שוב בפליז כדי להרגיע אותן, משתמש רק בדחיפות עדינות וזעירות, מרגיע אותן בהדרגה. נראה שהן התחילו לשים לב שזה מלכותי, לכן הייתי צריך יותר להיזהר.
"אז מי רוצה ללמוד להשתמש באלומנטיקה?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אם הוא ציפה למקהלה של צרחות "אני!!" נרגשות, כנראה אכזבנו אותו לא מעט. נעצתי בו מבט מלגלג ביותר אבל לא אמרתי אף אחת מהתגובות העוקצניות שעמדו לי על הלשון. "למה הגעת רק היום?" שאלתי לבסוף, "אם אתה לא שם לב, אני חיה כבר זמן מה..."
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מסתכלת על הריצפה. אני חושבת שכולם מתעלמים מעובדה אחת ברורה: האיש הזה יכול לעזור לנו להיות חזקים יותר, והוא לא דורש כלום בתמורה. הוא אפילו לא אומר לנו מה לעשות אחר כך עם הכוחות האלה.
אבל.. חייב להיות עוד משהו..
"חכו רגע," אני אומרת "איך, בדיוק, אתה מתכוון ללמד אותנו?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"אני חושב שפשוט רובכם הגעתם לנקודת השבירה שלכם רק היום. נקודת השבירה זו הנקודה שבה אתם מקבלים את יכולת האלומנטיקה. זה משהו שנולדים איתו כמובן, אבל אפשר להגיד ש... הוא ישן עד עכשיו, והיום הוא התעורר"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הרמתי גבות, "אבי טען שהכוח שלי שמר עלי ועליו מוסתרים מעיניהם של מי שהיו עלולים לפגוע בנו..." מלמלתי, שלחתי אל גראד מבט שהיה לראשונה באמת סקרני, "זה אפשרי?"
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הסתובבתי בחדר בשתיקה בזמן שהאחרות דיברו. הרגשתי לא שייכת, מה שהיה קצת מוזר לנוכח הדברים שקרו לאחרונה.
שתי סכינים ארוכות ומעל מעוקלות היו מונחות על ראש ערימת גרזני הטלה, מוכנות למשלוח אל האצילים.
ריינה תהיה נכס חשוב מאוד בשבילנו.
לקחתי את הסכינים ותחבתי אותן לחגורת הבד הפשוטה שלי. חיטטתי בחדר עד שמצאתי חבילת חיצים מושלמים עם ראשי נחושת. הכנסתי אותם לאשפה שלי.
הייתי אסירת תודה לריינה על הכנסת האורחים ועל הנשק. רציתי לעשות משהו למענה, אבל לא היה לי מה. החלטתי להגן עליה בהמשך הדרך, אחרי הכל, אם לא הייתי משחררת את המורדים הם לא היו בבית שלה.
הייתי בטוחה שהיא יודעת להגן על עצמה, אולי אפילו טוב מאוד. אבל אני לא אסבול עוד מתים בשבילי.
לקחתי מהערימה סכין ארוכה ונידבתי אותה ללורי. "תצטרכי משהו להגן על עצמך." אמרתי בשקט. המורדים יוכלו ללמד אותה בהמשך.
ריינה שאלה משהו את גארד, והוא ענה לה מיד.
לא הקשבתי. חשבתי רק על ההמשך.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני אוחזת בסכין חזק ומזעיפה קצת את הפנים. אני מרגישה כאילו אני מחזיקה כרגע ביד את הדבר הכי מסוכן בעולם, למרות שאני יודעת שהוא לא יכול ממש לעזור לי. מזל שאני מהירה וקטנה, אני חושבת לעצמי. אני אוכל לברוח לפני שאני אצתרך להשתמש בסכין הזאת.
הראש שלי נודד קצת. אני חושבת על הפעם שקיבלתי את התואר סקאא אומנית. אז אני אפילו לא הייתי חושבת על המורדים, ולהצתרף אליהם נראה לי רעיון מזעזע ולא שפוי. עכשיו זה נראה כמו הדבר הכי טבעי שקיים. מוזר איך הדברים השתנו.
אני מחייכת חיוך קטן ואומרת למורדת תודה בשקט.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שמחתי לראות שהמורדים התחילו באמת לבחון את ערימות הנשק, המורדת ההיא משכה את תשומת ליבי כשבחרה לעצמה זוג סכינים ארוכות, מהסוג שחיבבתי במיוחד לביצוע תרגילי שיסוף אכזריים ומהירים ביותר. הרמתי גבה וניגשתי אליה. "את בטוחה שתסתדרי עם זה? הסכינים האלו נראות פשוטות אבל זה נשק די מסובך." ציינתי, בוחנת בזהירות את אחיזתה הנינוחה בניצבים.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנהנתי. "אני לא מתמחה בשימוש בסכין כמו שאת בטח...אבל היו לי זוג סכינים דומות לאלה שירשתי מאמא שלי. החרימו לי אותן לטובת אנשים שאין להם נשק, את יודעת. לימדו אותי להשתמש בקשת. המורדים גידלו אותי כי נולדתי ביניהם, וכי אמא שלי תרמה להם הרבה. אבל אחרי שהיא מתה, הם לא ממש כיבדו אותי. אף אחד לא טרח להמשיך לעזור לי..." נאנחתי. "המורדים הם קבוצה לא ממש מאורגנת. הם די עצלנים. לא כמוך. איך הצלחת לפתוח את החנות הזאת?"
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
חייכתי בקדרות, "המון עבודה קשה ועקשנות החמור שבה אני ידועה... את כל מה שאני יודעת למדתי מאבי." הרמתי אחת מחרבות הסייף הדקיקות וסחררתי אותה במהירות, שמחה הסיח את מחשבותי בתנועת הלהב הרוטט והמבזיק לפני. "אני אשמח לעזור לכם אם אתם רוצים. כאמנית נשק, לימודי הלחימה היו חובה וברוב הנשקים שאני מייצרת, אני יכולה להשתמש, למרות שהתחביב העיקרי שלי הוא בזוג חרבות ארוכות או פגיונות הטלה...."
הנחתי את הסייף על ערימת הנשק ומיהרתי אל המטבח, הגעתי למסקנה שאם אנחנו לא בסכנת חשיפה על יד האצילים, בהחלט הגיע הזמן לדאוג למורדים המדממים...
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גארד:
הם מתעלמים. אני לא יכול להרשות להם את זה. אני גורם להם לסמוך עלי יותר. בעדינות, דחיפות חלשות.
זה ממש חשוב שהם יסכימו לי ללמד אותם. נכס כזה גדול... כזו כמות של אלומנטיקנים...
"אז אף אחד לא מעוניין ללמוד אלומנטיקה?"

הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
פניתי אל גארד. "תראה," אמרתי בנימה עניינית. כי כבר באמת נמאס לי.
"אם היית באמת רוצה ללמד אותנו, היית מסביר לנו איך. עכשיו. לא ברמזים מעומעמים ומעצבנים. אני רוצה לעשות כל דבר כדי לנצח את האצילים, אז אולי תעשה משהו מועיל?!"
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"היא צודקת," אני אומרת "כרגע כל הדיברוים האלה לא עוזרים לאף אחד. צריך לעזור לאנשים הפצועים" המורדת מסתכלת עליי במבט מוזר. אני ממלמלת סליחה בביישנות והולכת לעזור למורדים הפצועים. אני לא יכולה לעצור מהתמונה של ג'יים שוכב מדמם על הבמה שלי לעלות לי מול העיניים.
"אתם יודעים.." אני אומרת בהיסוס "אם צריך מרחב בשביל להתאמן על האלומנטיקה הזאת אפשר לבוא לאולם המופעים שלי. יש בו הרבה מקום, ו.." אני עוצרת בשקט. אני כל כך מתחרטת שפתחתי את הפה שלי, כי עכשיו כולם מסתכלים עליי. אוי, אני עדיין לא בטוחה שכולם רוצים ללמוד אלומנטיקה. "לא משנה, פשוט תתעלמו ממני, טוב?" אני אומרת קצת יותר בקול.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
גלגלתי עיניים, ותוך כדי השלכת סדין שקרעתי כדי לייצר תחבושות אל טריסטנה (שנגיד שאמרה לי כבר את שמה... -_- ואני מודיעה רישמית שאני מתכוונת להסתפק ב"טרי" או "טריס", מוזמנת לבחור מה יותר מוצא חן בעינייך...) פניתי אל הרקדנית, "אל תזלזלי בעצמך, קטנה, וזה נשמע לי דווקא רעיון טוב, גם לאימוני נשק צריך יותר מקום." שלחתי מבט אל גראד, "למרות שאני עדיין ממש לא חושבת שזה רעיון אדיר במיוחד להמשיך להסתובב בעיר... אבל, היי, מי שואל אותי בכלל?" הרשתי לציניות חדור לקולי, אבל לפני שבכלל הספקתי להתעצבן באמת, הכעס שלי דעך. זה היה יכול להרגיש נורמלי, אם זו לא היתי אני... אם אני מתחילה להתרגז, מאוד קשה לעצור או להפסיק את זה, וההתפרצות שלי היתה קרובה הפעם מתמיד, כך שזה היה מוזר... הבזקתי מבט אל המורדים והסקאא וידעתי שגם הם הרגישו את זה. "גראד, אתה לא חייב לנווט אותנו, אנחנו רוצים ללמוד, אנחנו פשוט לא יכולים לצאת לרחוב כשכולם פה נראים כמו ערימות סמרטוטים מדממים."
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"בתור התחלה" אומר גארד. כדאי שתשתו את אלו",
הוא מציא לכל פצוע בקבוק. בבקבוק יש נוזל כסוף שאתם לא מזהים.
"תסמכו עלי. זה יעזור לכל בחיים."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ממש חייכתי, "זה נשמע כמו מה שאני אומרת על רום!" גראדד נעץ בי מבט נוזף. גלגלתי עיניים ושתקתי...
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני חושבת שהוא נתן את זה רק לפצועים, ולוחמת כבר אמרה את השם שלי, אז את יכולה לטעון ששמעת אותה...)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אה, אוי, אופססס... ]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(^.^)
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מלבד שריטות שטחיות על הזרועות וחתך בכתף מאחד החיצים, לא היו לי פציעות רציניות. האחרים, שרצו דרך המוני השומרים אל ביתה של ריינה, פצועים הרבה יותר.
"אני לא צריכה את זה." אמרתי בנחישות. אחרי רגע של מחשבה אמרתי "אבל אני ממליצה לכן לשתות את זה." אמרתי לאלנה ולמורדת השניה. הרגשתי אחראית למה שיקרה להן.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני ממש בספק אם הן יגיבו. מצטערת..)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(גם אני... באסה... :\)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שלחתי לכל מי שלא הגיב הודעה.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-6 חודשים
היה קשה לי לקום, אך עשיתי את זה ופלטתי כמה אנחות.
התלבטתי מעט לגביי השיקוי, יכול להיגרם לי כל דבר כתוצאה מיזה.
אני מקווה שזה לא תכסיס, החלטתי לקחת את השיקוי מהאיש הזר.
"אני לוקחת את זה" אמרתי, זה יכול לעזור לי.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שמחתי לראות שמייגן התאוששה, אמנית העץ נראתה כל כך המומה מכל מה שקרה שהתחלתי לתהות ברצינות אם חטפה איזשהו פצע פנימי או משהו, כי הפצעים החיצוניים שבהם הבחנתי לא היו הרבה יותר מחבורות. הסקאא שתתה מהבקבוקון ולא גידלה קרניים, זה עודד את המורדים ושאר הפצועים החשדנים ללגום את השיקוי גם. זה היה טוב, לא ממש היתי ידעה בכישורי הריפוי שלי...
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כל מי ששתה מהבקבוקים מרגיש מעין עוצמה, כוח מבפנים. םתאום הפצעים לא כל כך כואבים.
אתם מוצאים מאגר כלשהו, מבפנים. אם אתם מסנים אתם יכולים להשתמש בו, והדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם עושים אתת זה זה שאתם "שורפים" את המאגר.
כשאתם שורפים אותו, אתם מרגישים את הכוח פועל. מעין עוצמה פיזית.
"פיוטר". אומר גארד, ולא מוסיף מילה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"מה?" התחיל להימאס לי לגמרי מהגארד הזה.
ראיתי שהמורדים מתאוששים כשהם שותים את הדבר הזה. לא רציתי לגזול מהם את הריפוי, אבל ממתי אכפת לי מאחרים כל כך? חטפתי את אחד הבקבוקים ושתיתי אותו. חום התפשט בבטני. זה היה ממש מוזר.
"טוב, כמו שאני רואה הגארד הזה לא ממש מתכוון להגיד לנו איך להשתמש באלומנטיטיטיקה, אז אני חושבת שאני אמצא את הסוס שלי ואלך לרגל קצת." אמרתי לריינה. התקדמתי לכיוון הדלת.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"אהה.. אני חושבת שאני גם אלך. אני אלך הבייתה, לאולם שלי. מישהו רוצה לבוא איתי?" אני שואלת "אתם יכולים למצוא אותי בקלות," אני מוסיפה "פשוט תשאלו איפה לורי הרקדנית מופיעה. זה ממש קרוב" אני מרימה את המבט שלי ומחכה שמישהו יענה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הסתובבתי אחורה והרמתי גבה.
"לורי, אני חושבת שכדאי שנישאר כאן. מסוכן בחוץ והבית של ריינה הוא מקום טוב. אף אחד לא חיפש פה עדיין. אף אחד לא ראה אותי כשיריתי את החץ, אז לא יירדפו אחריי. אני רק רוצה לבדוק כמה המצב חמור ואני חוזרת."
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"לא.. אני, אני רק שחכתי משהו שממש חשוב לי באולם שלי. זה לא קשור. ייקח לי רק כמה דקות" אני אומרת ויוצאת.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
סיננתי קללה ורצתי אחריה.
"ברגל? זה טירוף. בואי." תפסתי בידה והובלתי אותה אל הסוס שלי. משכתי את הברדס על פני ועזרתי ללורי לעלות. עליתי אחרייה ודרבנתי את הסוס.
לורי כיוונה אותי אל אולם מפואר וירדה מהסוס. כעס הציף אותי כשראיתי את האולם. גדול ויפה כל כך. יותר מידי יפה.
"אני אלך לסייר בעיר בזמן שתחפשי את הדבר הזה. אני אבוא לאסוף אותך." אמרתי ודהרתי משם.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
ההתרוצצויות שלהן סביב הבית שלי בהחלט תקשה מאוד את הקטע של לא להיחשף, החנות שלי היתה תמיד מלאה לקוחות, אבל אף פעם לא היה מדובר בנערות סקאא. הבטתי בגראד במבט חודר למדי. הוא הרים גבה, כמו שואל אותי מה הבעיות. "אף פעם לא ראיתי אותך, ואני זוכרת כל פרצוף בעיר הזו." ציינתי.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
יופי לורי, אני חושבת לעצמי. עכשיו הרסת את הסיכוי האחרון שלך להשתלב אצל המורדים.
אני מקיפה את האולם ונכנסת מהכניסה האחורית לחדר השינה שלי. אני פותחת את הארון ומוציאה את כל הבגדים. אני מוצאת עמוק בפנים את השרשרת. תליון הכסף הבוהק מנצנץ באור הקטן מהחלון. אני עונדת את השרשרת. לא אכפת לי מה שאר המורדים יגידו. השרשרת הזאת היא הדבר היחיד שנשאר לי מאמא שלי.
אני מכניסה את כל הבגדים בחזרה לארון, חוץ ממעיל קטן ודק. אני לובשת אותו מעל לגופיה הצמודה שלי. אני מעיפה מבט אחרון בחדר שלי ויוצאת.
אני הולכת לקבר המאולתר של ג'יים. אני מחייכת "תודה ג'יים" אני מקיפה את האולם ומגיעה לכניסה הראשית ומחכה לטריסטינה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(המממ... יש למישהו רעיונות איך אני אמשיך? O.O)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(לפני שהלכתן, גארד אמר שכשתחליטו אם אתן רוצות ללמוד אלומנטיקה או לא תודיעו לו)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(טוב..... למרות שכבר אמרתי לו שאני רוצה, אבל נזרום...)
"אתה יכול ללמד אותי את האלמנטיקה הזו?" שאלתי את גראד לבסוף, אחרי מבט המום בפצועים הקמים על רגליהם ללא בעיות.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
(רק כדי להבהיר, הם עדיין פצועים, פשוט כבר פחות כואב להם)
גארד:
"אני רוצה לדעת מי ממכם הצליח לשרוף את הפיוטר" אני שואל.
זה חשוב לדעת איזה ערפילנים הם. מי מהם ערפילן פיוטר.

---------------------
אוקי, גארד לא יודע שאתם ערפילאים. הוא יודע שאתם אלומנטיקנים, אבל הוא בתוח שאתם ערפילנים, אז כולכם מצליחים לשרוף אותו.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
...?
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
לקחתי את טורי חזרה אל ריינה. נכנסנו בדלת בדיוק כשגאד שאל מי מסוגל לשרוף פיוטר.
הא?
"מה זה פיוטר?" שאלתי.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"פיוטר זה... משהו שהרגע נתתי להם לשתות. מי שיחליט שהוא רוצה שאני ילמד אותו אלומנטיקה, כנראה ידע על הדבר הזה יותר. בכל אופן, קחו גם" גארד נותן לכן שני בקבוקונים עם חומר כסוף לא מזוהה.
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אני לוקחת את הבקבוקון מגארד "אם אני רוצה ללמוד אלומנטיקה.. אני צריכה לשתות את זה?" אני שואלת. הנוזל בתוך הבקבוקון נראה דוחה. אני ממש לא רוצה לדעת מה הטעם שלו.
כנראה אפשר לראות עליי שאני נגעלת כי גארד אומר בשיעשוע "כן, ואני מבטיח לך שזה לא דוחה כמו שזה נראה" גיחוחים קלים נשמעים בכל החדר. אני מסמיקה קצת ומחייכת "טוב, על החיים ועל המוות!" אני שותה את הנוזל שבתוך הבקבוקון וליתר ביטחון אני סותמת את האף כדי לא להרגיש את הטעם.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-5 חודשים
אין לי מה להפסיד, נכון? כולם פה שתו את זה ולא מתו. עדיין.
שתיתי את הבקבוק בלגימה אחת. הנוזל ירד לי ישר לבטן, וחום התפשט במהירות בכל הגוף שלי.
"מה זה?!" אמרתי בפליאה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-5 חודשים
הבקבוקון לא מצא חן בעיניי במיוחד, אבל לא התכוונתי להיות היחידה שתתנגד. שתתי את הנוזל הכסף וקיוותי שזה לא משהו שיגרום לדברים מוזרים לקרות לי...
רגע אחד הכל היה לגמרי נורמלי, אבל אץ התחילה בתוכי התפוצצות משונה, כמו הר געש של כוח וחום שמתפרץ בהילוך איטי, מתגלגל לי בוורידים ושוטף את כל גופי.
בחנתי את הבקבוק הריק בהתפעלות, "טוב, תשכחו מרום! זה הרבה יותר מגניב!"
גראד גלגל עיניים. "דרך אגב," הבטתי בו בעיניים מעט פעורות מדי, "מה זה ה"זה" הזה בדיוק?"
BooksDragon לפני 12 שנים ו-5 חודשים
גארד מסתקל עלייך, מהרהר כמה רגעים, ואז אומר:
"פיוטר, כמו שכבר אמרתי.
הפיוטר הוא מתכת אלומנטית. אם תשימו לב, נמצא בתוככם מאגר פיוטר.
נסו להשתמש בו. לפי ההגדרות האלומנטיות זה נקרא "לשרוף".
אתם לא חייבים לשרוף אותו כל הזמן. כשאתם שורפים פיוטר, תהיו זהירים.
הוא מעניק לכם יכולות גופניות גדולות משאי פעם ידעתם.
כשאתם שורפים פיוטר, אתם תהיו יותר מהירים, יותר חזקים, ובעלי סיבולת גבוהה.
הוא מחזק את הגוף, וכך מעיץ את פעולת ההחלמה הטבעית.
אתם פחות רגישים כשאתם שורפים אותו, וזו הסיבה שהפצעים כואבים פחות.
אך שימו לב- הפצעים עלולים להחמיר עם תתעלמו מהם. תתנו להם זמן להחלים, גם עכשיו כשהם לא עד כדי כך מעיקים אליכם".
נטוטו לפני 12 שנים ו-5 חודשים
"מעצים את היכולות הגופניות? מה זאת אומרת?" אני שואלת ומיישירה מבט אל עבר גארד.
טריסטינה מסתכלת עליי כאילו אני סתומה. אני מעיפה אליה מבט לשנייה ומיד מחזירה את המבט שלי אל גארד כאילו זה לא מזיז לי.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ההתחלה- פרק 2

מורדים: עבר אליכם יום מלא באימונים, אבל אתם יודעים שהיה שווה את זה.
למחרת בבוקר אתם מתכוננים במהירות ומתאספים מסביב לארן, מנהיג המורדים, בחדר האימונים.
"כולנו עבדנו קשה בשבועות האחרונים. כל עם הסקאא עבד קשה.
כל העם שלנו, כבר שנים על גבי שנים, יום אחרי יום, עובדים קשה. וזה לא בשביל שיהיו להם חיים טובים.
הם עובדים כדי שלאצילים יהיו חיים טובים! עובדים, כי אם הם לא יעבדו, הם יענשו! עובדים, כי אם לרגע אחד הם יעצרו לנוח, יצליפו בהם באכזריות!
"אבל לא עוד. אנחנו לא עובדים בכדי שאיזה אציל עצל לא יצטרך לעבוד- אננחו עובדים בשביל צדק!
אנחנו עובדים, כדי להעניש את האצילים האנוכיים האלו על הפשעים שלהם.
והיום, אחי, זהו היום! היום אנחנו עומדים להשתלט על העיירה טירפבלרדר!
"אולי אפילו נצליח לצרף אלינו את הסקאא שלהם, זה יהיה מעולה.
אז התוכנית היא להישאר בקבוצה גם כשניכנס לעיר. הסגנו מפה שלה, אז יש דרך לעלות על החומה מבחוץ. אנחנו רוצים להיפטר מהקשתים שלהם. צריך שילכו לשם כמה לוחמים, וכל הקשתים- לקשתים אין מיומנות בקרבות פנים מול פנים, לכן אם הלוחמים רצים ישר אליהם לא תהיה שום בעיה להרוג אותם מהמקום, או לחלופין לזרוק אותם מהחומה.
במקומם יעמדו הקשתים שלנו.צריך להשאיר כמה לוחמים על החומה, להגן על הקשתים, ושאר הלוחמים... תישארו ביחד.
לא צריך לחפש את האוייבים, אתם יכולים להיות בתוחים שתוך לא הרבה זמן הם יבואו לחפש אותנו."
הוא מחייך.
"למען השוויון!"
"למען השוויון!" אתם צועקים אחריו.
ואתם יוצאים.

גנבים (גנב):
אתה מתעורר בבוקר, ואתה רואה שכל השאר עדיין ישנים.
עולה לך בראש המחשבה שראש צוות הגנבים ישן, ואין מי שמשגיח על התיבה...

אומנים:

לונה- בוקר. את צריכה ללכת אל האציל היום.

מייגן- את צריכה לסיים את הכיסא עד הצהריים, וכשאת קמה את חושבת שמשהו בבית לא תקין, אבל את לא מצליחה לעלות בדיוק מה.

נטוטו- את מתעוררת וג'יים עדיין ישן, פתאום את שומעת דפיקה בדלת.
את קמה ופותחת אותה. את רואה מחייב (מזהים מחייבים לפי זה שהם קרחים, ויש להם קעקועים מסביב לעיניים).
"יצא לך במקרה להחביא ילד סקאא?" ופתאום את מרגישה צורך בלתי מוסבר להגיד לו את האמת.

ריינה- אתמול כבר סיימת לתקן את החרבות והם חזרו לקחת אותם. אבל יש הזמנה ממך של גרזן גדול, הביאו לך סירטוט מקצועי של איך שרוצים שהוא יראה. את חייבת לסיים את זה עד הצהריים ולהביא את זה למרכז העיר.

עבדים (עבד):
היום יש המון עבודה- אתה צריך לבשל המון, יש לחץ ענק, כי יש נשף באחוזת לקאל.

חוקים:
1. החוק הקודם שבין תגובה לתגובה שלכם צריכה להיות תגובה שלי בוטל.
2. למורדים- יש לכם את הנשקים שבחרתם בפרק הקודם.
3. במקרה של קרב, בשביל לנצח סקאא צריך תגובה אחת, בשביל לנצח אציל צריך 4, 2 אם יש לכם נשק. לנצח זה אומר לו דווקה להרוג, אם אתם רוצים רק לפצוע, להכניע או לשתק זה אותו מספר תגובות.

בהצלחה!
אנג'ל לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הליכה.
הליכה הליכה הליכה הליכה הלכו נלך נלכה נליכה הליכה הליכה הליכה נפילה הליכה מכות משעמם הליכה הליכה הליכה הליכה הליכה הליכה נלך נלך נלך הלכו נלך הלכנו הלכו בואו נלך.

הלכנו.
כמה מפתיע.
אז כן, זה היה אחד הדברים הכי מעצבנים ומתישים שהייתי צריכה לעשות. סחררתי כל הזמן את סכין העץ בין אצבעותי והלכתי תוך כדי שהעצבים התגברו בראשי.
נשמתי עמוק כשהגענו סוף סוף.
ואז הכל התחיל.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מורדים:
אוקי, אז אתם מגיעים, והשער פתוח. יש שני שומרים.
אני יתן לכם להרוג אותם, משם תרגישו בנוח להיכנס. אתם נשארים עם הקבוצה = הקבוצה נשארת איתכם.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
עוד בוקר... אני שונאת בקרים. זמן מחורבן של היום שבו החלומות עוד טריים לגמרי בזיכרונך, ואתה חסר אונים לגבי התחושות שהם מעלים בך... התלבשתי במהירות וירדתי לחנות, נחושה בדעתי להכות פיסות פלדה עד שאשכח מהחלומות.
שמחתי להיפתר מהחרבות של שלושת האצילים הלוחמים ההם, כל נשק שהיה קשור לאצלים וישב אצלי בחנות עשה לי הרגשה של אסון מתקרב.
העבודה הבאה שלי היתה מורטת עצבים לא פחות, גרזן- ואחד גדול. אם כל זה לא מספיק, הבחור המבורדס שנתן לי את החלק הראשון של התשלום, נתן לי גם שירטוט מדוייק של איך שהנשק אמור להראות, כולל עיטורים משונים. אם זה לא מספיק יוצא דופן, גם נדרשתי להביא את הנשק המוכן כבר בצהרי היום למרכז העיר.
אם התשלום לא היה כל כך גדול, לא היתי אפילו מתחילה לחשוב על זה, היה בכל הסיפור משהו חשוד ביותר... שמחתי שלפחות הצלחתי להכין את רוב הגרזן ביום האתמול, ככה שהפלדה הספיקה לפחות להתקרר כמו שצריך והעבודה תהיה איכותית.
***
לאחר כמה שעות טובות של הנפות פטישים, חימום, קירור והרטבה של הפלדה, המתכת המעוותת קיבלה סופסוף צורה של גרזן אימתני. קצת שיפוצים, שיופים, חריטות, ניקוי יסודי ביותר בשמן שישמור את הפלדה נוצצת וכסופה והיתי מוכנה...
לבשתי את הגלימה השחורה העשויה עור דקיק, חבשתי את הברדס על ראשי, חגרתי את זוג החרבות האהובות שלי על גבי והכנסתי לחגורתי זוג פגיונות קצרים ושלוש סכיני הטלה- מודעת לחלוטין לכך שיכולים להרוג אותי על החזקת כמות נשק גדולה מן המותר. (תיארתי לי שהחלום שלי עוד השפיע עלי, לא היתי כל כך מזוכיסטית באופן רגיל...) דחפתי את הגרזן אל תוך שק יוטה, נעלתי היטב את החנות ודחפתי את השרשרת שעליה המפחת אל תוך חולצתי. הרמתי את הגרזן הכבד להפתיע על כתפי ויצאתי לדרך, מתפללת שזו לא מלכודת כלשהי של האצלים המזורגגים ההם, ובו זמנית, מקווה מאוד שהם רק יתנו לי סיבה אחת נוספת לתקוע להם משהו חד במקום מאוד מסויים בגוף...
אני חייבת להודות, זה היה חלום גרוע מהרגיל.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שוב יצא לי ארוך.. סוריי אבל באמת שלפני ששכתבתי אתזה זה היה הרבה יותר ארוך..)
אני מתעוררת בבוקר אחרי שינה טובה ורואה את ג'יים על שמיכת החורף העבה. ממבט ראשון אני נבהלת, ואז אני נזכרת. אני מהרהרת בשיחה שערכנו אתמול. הוא אמר שאולי הוא יספר לי מתישהו, אני כמעט בטוחה. אני קמה מהמיטה בשקט בשביל לא להעיר אותו.
אני חוזרת על שגרת היומיום שהחלטתי לדבוק בה מהיום שקיבלתי את התואר סקאא אומן: ללבוש בגדי ריקוד, לאכול ארוחת בוקר זריזה, ולעלות על הבמה הכי מהר שניתן. בדיוק כשאני מסיימת את המתיחות אני שומעת דפיקה בדלת. מי זה יכול להיות? אולי זה אחד מהחברים של ג'יים? ואולי לא?
אני פותחת את הדלת ונבהלת כהוגן כשאני רואה מחייב עומד בפתח האולם. זאת הפעם הראשונה שאני רואה מחייב בכל החיים שלי. אני מזהה אותו רק לפי סיפורים ששמעתי משאר השפחות באחוזה של האציל ששירתתי כשהייתי קטנה. הן היו מספרות לי סיפורים רבים על המחייבים במטרה להפחיד אותי, ובדרך כלל הן הצליחו. עכשיו אני רואה אחד במו עייני. קרחת, קעקועים מסביב לעיניים. הוא לא יכול להיות מישהו אחד. אני מנסה לדבר, אבל יוצא לי מן צפצוף מוזר מרוב פחד. אני מנסה להתעשת ומכחכחת בגרוני.
"בוקר טוב אדוני, האם אני יכולה לעזור לך במשהו?" אני שואלת.
"יצא לך במקרה להחביא ילד סקאא?" הוא שואל. אני נעלבת במקצת מכך שלא אמר אפילו שלום אבל אם לומר את האמת, לא ממש ציפיתי שיעשה זאת, אז אני לא מופתעת כל כך.
אני לא רוצה להסגיר את ג'יים. אני לא. אבל אני גם לא רוצה לאבד את התואר שלי. אם אני אגיד שלא הוא לא יחשוד נכון? ומה אם הוא ירצה לחפש בפנים?
פתאום אני מרגישה צורך חזק להגיד את האמת. מה קורה לי? אני לא יכולה להסגיר את ג'יים! אני הבטחתי לו שאני אעזור לו! לא, אסור לי לחשוב על זה.
"טוב.. האמת ש..." אני מתחילה לגמגם. אני מרגישה שאני כמעט ולא שולטת בעצמי. בינתיים המחייב מביט בי בהבעה מוזרה שדיי מלחיצה אותי. אם להוסיף לזה את המראה שלו והסיפורים ששמעתי..
"כן, עבר פה ילד סקאא. הוא ברח ממישהו וביקש להסתתר אצלי" אני עוצרת את עצמי מלהמשיך. מה אני עושה?
"ומה ענית לו?" מאיץ בי המחייב ונועץ בי מבט מאשים, כאילו כבר הודיתי באשמה.
"אוי, כמובן שעניתי לא!" אני מצליחה לומר בטון הכי משכנע שלי "הוא היה ממש מבוהל ורץ לכיוון הזה" אני מצביעה על המשך הרחוב. "מאז לא ראיתי אותו" אני מסיימת.
המחייב לא עונה. הוא ממשיך להסתכל עליי בהבעה המלחיצה הזאת. בשלב מסוים אני לא מצליחה לסבול את זה יותר. לפני שאני אומרת משהו טיפשי הבעתו של המחייב משתנה והופכת יותר.. נורמאלית. "אני מבין," הוא אומר "תודה לך על זמנך" הוא ממשיך ללכת לבית הבא ברחוב.
אני סוגרת את הדלת ונשענת עליה בהקלה. "תודה שלא הסגרת אותי" אני שומעת את ג'יים אומר. אני מסתובבת, אבל לא בבהלה. "עכשיו אתה מוכן להגיד לי מה עשית?" אני שואלת בקול שקט אבל מלא בהיסטריה. הוא לא עונה. אני הולכת לחדר השינה שלי וסוגרת את הדלת. אני מחבקת את הרגליים שלי עד שאני נרגעת, ואז אני יוצאת מהחדר וממשיכה להתאמן, מתעלמת עד כמה שאפשר מג'יים. אני אולי הבטחתי לו שאני אעזור לו, אבל אני לא אדבר איתו עד שהוא לא יסביר לי מה קורה כאן. הוא חייב לי את זה, כי אם יגלו מה עשיתי אני אסתבך בצרות צרורות.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הנדתי בראשי לעבר שומר אציל שהביט בי בחשדנות. הוא לא ניסה לעצור אותי, למרבה ההפתעה... הגעתי אל מרכז העיר אחרי כמה דקות הליכה, נעמדתי ליד מזרקה גדולה בצורת טווס מעוות שלבש הבעה אומללה ביותר, וחיכיתי למי- שזה- לא- יהיה שאמור לשלם לי על הגרזן המגודל שנשאתי.
היתה לי הרגשה שזה הולך להיות יום מזורגג ביותר.
(אני פוגשת מישהו? כי קצת משעמם לי!!)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
קידה, תיכננתי לך מפגש, אבל יש מישהי\ו ספציפי\ת שאני צריכה שתגיב\יגיב בשביל זה...

לורי:
ג'יים מספר לך- אבא שלו אציל!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אה, יופי^^ )
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי היום בבוקר עם הרגשה די נוראית. הרוח הצליחה לחדור דרך קרשי העץ ולהעיף עליי את האבק שלא הספקתי לטאטא אתמול, ואת כל הרישומים ועפרונות על הרצפה. אני די בטוחה שאיבדתי כמה מהם, למרות שביליתי את רבע שעה לחפש את כולם.
כשהחלפתי בגדים מצאתי את הפתק מרוג'ר אלריאל. יופי, עכשיו אני צריכה לברר איפה בדיוק האחוזה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז קדימה, בואו נהרוג את הקשתים שלנו כדי שהלוחמים יעשו את העבודה.
תמות, מנהיג מתנשא.
אחרי הליכה שקרעה לי את הרגליים, הגענו לשער. העמידו אותי יחסית בחזית כך שלא היתה בעיה לירות בשומר הימני חץ בגרון, ובזמן שהשומר השני בהה בהלם בחברו מתמוטט נשלחה אחת הלוחמות קדימה ודקרה אותו בצורה מושלמת. היא היתה הנערה שישבה לידי בארוכת הבוקר.
אני רוצה אחת כזאת שתשמור לי על הגב.
נכנסנו פנימה.
(קדימה ><)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מסיימת את ההופעה בקידה מסורתית. כולם מוחאים כפיים. עברו שעות מאז שהמחייב היה כאן ועכשיו כבר ערב. אני עדיין לא מדברת עם ג'יים. לאט לאט הקהל מתרוקן. אם זה היה קהל רגיל האנשים כאן היו מבקשים הדרן, אבל היום באו לכאן אצילים בלבד, וזה לא לכבודם לבקש משהו. הם בוודאי הלכו לאחוזות שלהם כדי לטרטר כמה משרתים.
נשארו רק שני אנשים באולם: אני וג'יים. אני מסתכלת לו בעיניים במבט שואל. הוא נאנח. "הייתי צריך לספר לך את זה מההתחלה, אבל לא ידעתי אם תרשי לי להשאר כא אחרי שתדעי" הוא אומר בקול שקט.
"אבל למה? מה הסיבה שבגללה מחייב מחפש אותך?" אני שואלת, מתעלמת מהעובדה שזה נראה כמו הצגה דרמטית במיוחד בתאטרון.
"הסיבה היא.. טוב, האמת ש..." הוא לוקח נשימה עמוקה. "אני לא לגמרי סקאא, רק חצי סקאא, והחצי השני..."
אני משלימה בראשי את המשפט. הוא משתתק כשהוא רואה את ההבעה הנדהמת שעל פניי, אבל ממשיך בנחישות. אני לא מתכוונת לקטוע אותו, אני רוצה להיות בטוחה שהבנתי נכון.
"אמא שלי היא סקאא, אבל אבא שלי אציל. המחייב רוצה להרוג אותי" אני עומדת קפואה ולא יודעת מה לעשות. ג'יים משפיל את מבטו אל נעליו.
אחרי דקות של שתיקה אני אומרת "אני מבינה למה לא סיפרת לי. לתת לך להשאר כאן עכשיו, כשאני יודעת יהיה... מסוכן" הבעה נואשת מופיעה על פניו. "אבל אתה חבר, וחברים לא נוטשים" אני אומרת בחיוך "הבטחתי לך שאני אעזור לך, וזה מה שאני אעשה. עכשיו בוא נלך לאכול. קניתי היום בבוקר עוגה. לקח לי הרבה זמן לחסוך מספיק כסף בשביל זה אבל.. נראלי שעכשיו יהיה הזמן המתאים להתפנק במשהו מתוק, לא חושב?" אני מחייכת אליו וקורצת. הוא נראה ממש מאושר.
"תודה," הוא אומר "אני אשאר חייב לך לנצח" איזה דרמה. הוא רץ לפינת האוכל כאילו כלום לא קרה. אני רצה אחריו.
אני רק מקווה שהוא לא גמר בינתיים את כל העוגה..
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לוחמת, לא את הקשתים שלנו, את הקשתים שלהם XDDDDDDD
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(חחחח... היית צריכה לציין את זה לפני שהיא תפסה קריזה והרגה את כולם!! ^^)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אמממ קידה... האמת שהם לא התקיפו את לות'אדל, אם תיקראי כתבתי שהם מתקיפים עיירה בשם טירפבלרדר....
אתם בלות'אדל....
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אווופס... חשבתי שכולנו באותו מקום! >.< סליחה!! המממ... אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(מנצלת את ההזדמנות כדי לתקן את התגובה שלי:)
השתעממתי.
המזרקה לא היתה מקום ישיבה נוח במיוחד, אבל לא רציתי לזוז ולהסתכן בלפספס את הלקוח המסתורי שלי.
בהיתי בפיזור נפש בדרורים והיונים המרוטים למראה, והחום הנעים וקול המים הזורמים השרו עלי שלווה, שלווה שהובילה אותי דווקא אל הזכרונות החשוכים ביותר...
******
"ריינה, אנחנו צרכים לדבר." אבא נכנס לחדר, התישב לצדי על המיטה והניח מידי את הפגיון שהיתי עסוקה בלחדד. "מה קרה?" דרשתי בחרדה מוחלטת, הוא נראה מותש, וגופו המגודל והשרירי נראה... רפוי בצורה לא רגילה בעליל. הוא חייך חיוך קטן וקודר, כאילו כבר ידע שאין לו הרבה זמן לחיות.
ואולי הוא באמת ידע...
ואז הוא התחיל לדבר, מספר ל בלחישות את כל הדברים שמעולם לא תארתי לי, את כל הדברים הכי משונים, מפחידים ומסוכנים שמישהו יכול לספר לבתו בת השבע עשרה. הוא סיפר לי שהוא מורד, הוא סיפר לי שאמי היתה אצילה, והוא סיפר לי שאני לא ממש סקאא...
"אמך היתה אצילה שחטפנו, מנהיג המורדים הקודם, היה משוכנע שאם נוכל לייצור ערפילונים, יהיה לנו סיכוי טוב יותר לנצח... משום מה, כל הניסויים" הוא עיווה את פניו על הביטוי, "כשלו, הילדים מעורבי הדם לא זכו לכוח הערפילונים. כולם- חוץ מאחת." זכרתי איך התחלתי להתחנן אליו, איך מלמלתי במשך שעות שזה לא הגיוני אני לא ערפילונית! ואיך אבא חייך, תפח על כתפי ואמר לי לשמור על החנות בזמן שייעדר. הוא התכוון בסך הכל לצאת לקנות עוד אספקה של עצים לכבשן. או כך לפחות אמר לי, אבל אחרי שגילה לי את האמת על עצמי, כבר לא ידעתי במה להאמין. כמובן שהעובדה שהוא לא חזר בחיים רק הגבירה אצלי את המחשבה שהוא שיקר, וידע בוודאות שהגלאי ההוא מחכה לו עם שלוש אבירים בקצה הסמטה שבה היתה החנות שלנו.
האישה הזקנה הופיע יום למחרת, כשאני- יתומה המומה- היתי זקוקה כל כך למישהו שיסביר לי מה אמור להיות הצעד הבא שלי. כמעט חייכתי בקדרות כששמעתי שהיא מורדת, יופי לי, הפכתי להיות ארגון מחתרתי מחורבן! אבל היא לא רצתה כלום, בקושי דיברה. רק דאגה שאני אשרוד את חודש האבל, אפתח מחדש את החנות ואתחיל לעבוד. ביום בו עזבה, היתי בעיצומה של חישול חרב ענקית להחריד לאציל שחצן שלא היה אכפת לו לזרוק המון כסף. הזקנה (אפילו לא ידעתי מה שמה) לחצה את ידי ברישמיות ולראשונה אמרה לי משהו שלא היה קשור ארוחות, סדר, ניקיון או עבודה: "כוחך הוא בערפול חושיהם של הגלאים- לכן אביך שרד עד עכשיו, ולכן אני לא נתפסתי... הכישרון שלך גדול, את משמשת מגן גם ללא כוונה." היא נעצה בי עיניים שחורות-מדי, "וודאי שאת ממגנה על האנשים הנכונים."
*****
הרהורי נקטעו כשזוג אצילים רכובים על סוסים שחורים דהרו לקראתי. מיהרתי לזוז מדרכם. אבל סקאא צעירה לא הספיקה לזוז בזמן. הסתתי את מבטי כשפרסות הסוסים רמסו אותה למוות.
בהחלט, אני עושה כזו מין יופי של עבודה בלהגן על אנשים... אנשים חפים מפשעמתים ברחובות ואין אף אחד שיצרח שזה לא צריך להיות ככה?? מורדים- איפה אתם לעזאזל?!?!
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני צריכה לעצור בשוק בדרך, חשבתי. נגמר לי האוכל ואני צריכה צבעים חדשים. אולי גם אמצא משהו יותר מכובד ללבוש לאחוזה. הבגדים הנקיים היחידים שנשארו לי הוציאו ממני את כל האוויר, ויכולתי להישבע שבחודש שעבר הם עלו עליי באופן מושלם. אני גדלה מהר מדי.
אוכל לשאול שם אם מישהו יודע איפה האחוזה.
יצאתי החוצה, והסתנוורתי קלות מהשמש שהצליחה לעלות די גבוה לשמיים בשעה האחרונה. רצתי לעבר השוק וקיוויתי להספיק לפחות להיכנס לחנות אחת לפני שאצטרך למהר לאחוזה.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"עבודה טובה." אמרתי באדישות כשהשומר צנח וארן צעק לכולם להתקדם.
באנו כצבא רועש ומרשים- כל מה שלא היינו. המורדים היו סודיים ושקטים, ומצויידים בנשקים מאולתרים או גנובים. אבל חשוב היה לעשות את הרושם הזה, כדי לתת לאנשים תקווה.
זה מה שאמא היתה אומרת.
הסתתי את השיער מפניי ודרכתי חץ נוסף בקשת שלי. אני, הנערה הלוחמת ועוד ארבעה נערים הובלנו את הקבוצה אל מרכז העיר. "איך קוראים לך?" אני ממלמלת לנערה שלידי. "אני ארצה לדעת באיזה שם לקרוא כשאני אצטרך שתהרגי בשבילי מישהו."
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(המממ.... למישהו מתחשק לפגוש אותי? *קול מעורר רחמים ועיני-החתול-משרק* אני בדדה והיצירתיות שלי אוזלת!)
המראה של הנערה הצעירה נרצחת ברחוב לא זיעזע אותי כמו שהיה אפשר לצפות- אחרי הפעם העשרים מתחילים להתרגל... אני לכל הפחות מצאתי את עצמי זועמת ממש. הרגשתי שהדם מתרתח לי בעורקים והיתי צריכה להתאפק שלא לשלוח סכיני הטלה אל צוואריהם של האצילים.
אולי באמת הגיע הזמן שאני אצטרף למורדים זו לא היתה הפעם הראשונה שזה זינק למוחי, אבל תמיד היה לי תירוץ אחר, הפעם זה היה: שטויות, מה אני כבר אוכל להועיל? אני אפילו לא יודעת מה הכישרון שלי, כל מה שאני יודעת זה איזו מורדת זקנה-שבטח היתה מסובבת על כל הראש- טענה שאני מסוגלת להגן על אנשים... בהה!!! אני לא מסוגלת להגן כמו שצריך אפילו על עצמי!
שפשפתי בפיזור נפש את החבורה על ירכי, מזכרת מאציל שהחליט שאני מנסה לרמות אותו ולמכור לו נשק גרוע. "גם כן אצילים..." מלמלתי בשאט נפש, כשזוג שומרים מיהרו להרים את הגופה ולסחוב אותה לאנשהו.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני הולכת לקנות אוכל כי אני וג'יים גמרנו את כולו. אני מחייכת ומתקדמת לעבר דוכני האוכל ומדי פעם עושה איזה סיבוב או שניים, או צועדת בצעדי פלייה-רלווה.
אני מגיעה לדוכן האוכל הראשון בשורה, זה שמוכרים בו פירות וירקות. "הממ.. אני אקח ארבעה תפוחים, שתי עגבניות, שני מלפפונים ו.." אני כמעט לא שמה לב כשאציל בא מאחורי. הוא מכחכח בגרונו וממש מבהיל אותי. אני מסתובבת ואומרת "אני.. אה.. אני יכולה לעזור לך במשהו, אדוני?"
"אני הייתי נוכח בהופעתך ומאוד התרשמתי. בואי להופיע באחוזה שלי מחר בשעה שש בדיוק. אני אשלם לך בהתאם לרמת הביצוע שלך" הוא אמר בטון חלקלק שמאפיין בדרך כלל אצילים חובבי-אומנות, ולא אצילים אלימים שאוהבים קרבות, למרות שאני די בטוחה שכולם פחות או יותר כאלה..
האציל נתן לי פתק עם הכתובת והלך. אני בעצמי לא יודעת לכתוב, אבל אני אולי אוכל לשאול מישהו בדרך. אני ממהרת לסיים את הקניות וחוזרת הבייתה. אני נכנסת מהכניסה האחורית אל החדר שלי ומניחה את הסלים על השולחן הקטן. "היי ג'יים, אכפת לך לשים במקום את כל האוכל שעל השולחן?" אני קוראת מבלי להסתכל ורצה אל הבמה. מזל שלבשתי את בגדי הריקוד שלי מתחת לשמלה המסורבלת. אני מתחילה לעשות מתיחות.
אני רואה את ג'יים נכנס לאולם מהחדר שלי. הוא נראה מופתע. "למה את כל כך ממהרת?" הוא שואל. אני עוצרת לרגע ומרימה את הראש בחיוך.
"אציל הזמין אצלי הופעה! הוא יכול לשלם הרבה כסף! אני חייבת לבנות ריקוד חדש!" אני אומרת בהתרגשות. נראה שג'יים מבין. הוא רץ ומסדר את האוכל במקום. אחר כך הוא חוזר ועוזר לי לבנות את הריקוד. זה קצת מוזר לי, אבל טוב שאני יכולה לשאול מה דעתם של אחרים על הרצף והקפיצות. אחרי שעות ארוכות אנחנו מצליחים לבנות ריקוד מושלם, שמתאים גם לאווירה רגועה ושקטה וגם לאווירה קופצנית ושמחה.
בסוף היום אני מתה מתשישות וג'יים מת משיעמום. אנחנו נופלים על המיטות בערך באותו הזמן ומתחפרים מתחת לשמיכות. אני אומרת לילה טוב, הוא מחזיר לי נחירה מזוייפת. אני צוחקת ומתהפכת על הצד. אני הולכת לישון מרוצה. ההופעה היא רק הצעד הראשון להצלחה, ואז אני אוכל לקנות בית טוב יותר עם אולם גדול יותר ובמה גדולה וחיים טובים.. טוב, עד כמה שאפשר כשאתה סקאא.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני רוצה להיפגש עם קידה ><)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(וואאאההה!! ואני רוצה להיפגש אתך!! *~*)
orin לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"זה הרבה תיבות, אבל הסיכון גדול, אני צריך תוכנית" חשבתי לעצמי בזמן שישבתי על השמיכה הדקה ששימשה לי כמזרון. אני חיפשתי תירוץ ללמה כל המטבעות נעלמו, ובסוף זה הגיע.
התחלתי לקפץ מעל אנשים ישנים מנסה לנחות כמה שיותר ברכות, ואז דרכתי על מקל קטן שנשבר בקול עמום, התחלתי להתפלל שאף אחד לא יתעורר, למזלי אף אחד לא התעורר, הגעתי בסופו של דבר אל התיבה, לקחתי אותה וסכין ועשיתי את דרכי החוצה.
התחלתי ללכת בדרך שונה, שאף אחד לא ידע לאן אני הולך, אבל בסוף הגעתי לאותו היעד, הזזתי את הפחים הרמתי את הלבנים והכנסתי את התיבה פנימה. לאחר מכן נתתי לעצמי אגרוף בלחי, עשיתי חתך ארוך בין כתף לכתף וחזרתי למעורה, פתחתי את הדלת בחוזקה, אמרתי "המחסלים לקחו את התיבה!" וחשבתי בראשי "איזה שם מפגר". מיד ראש הצוות רץ למקום התיבה וראה שהמקום ריק. "תספר לי מה קרה, עכשיו!" הוא צעק עליי.
"קמתי כשהיו בדרך החוצה, ניסיתי לעצור בעדם, אבל הם היו חזקים יותר! אחרי מאבק קצר שבו הצלחתי לתת לאחד מהם אגרוף הם הצליחו לנטרל אותי, הם קשרו אותי כיסו את עיניי והובילו אותי לחדר חשוך, כשאיש אחד שומר עליי, הם לא ידעו שבזמן המאבק הצלחתי להגניב סכין לנעל ובסופו של דבר הצלחתי להוריד את החבלים בלי שהם ישימו לב, עילפתי את השומר חיפשתי אחרי התיבה, אבל היא לא הייתה שם, והתחלתי לרוץ ברחבי העיר עד שהייתי בטוח שאף אחד לא עוקב אחריי, ואז הגעתי לכאן"
הוא לא נראה כיאלו הוא מאמין לי, והבנתי שאני צריך להיזהר מעכשיו.
orin לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שכחתי לשים שם אז כתבתי מחדש את התגובה)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[אממ.. יש למישהו מושג איך להמשיך מכאן?]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שאלה טובה... אני בכלל לא יודעת מי נמצא באיזה מקום... אפשר איזושהי מפה של המיקום שלנו? או לפחות את שמות הערים/ כפרים שבהם כל אחד מאתנו נמצא?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
סליחה על ההפסקה, הייתי באילת כמה ימים.
כולכם חוץ מהמורדים בלות'אדל.

מורדים: מצטערת למי שלא הספיק להגיב, אבל בכל זאת.
אתם נלחמים, הורגים, הורגים עוד קצת, אבל נהרגים לכם כמון.
הרבה יותר ממה שאתם מצליחים להרוג להם. כבר בתחילת הקרב המורל שלכם נהרס, כי המנהיג שלכם הוא בין הראשונים שנהרג.
עכשיו נשארו לכם בסביבות 200 לוחמים, בעוד שלהם יש בסביבות 2000, ולהם יש נשקים טובים.
בשלב הזה אתם מתחילים לסגת. הם ממשיכים להרוג, אבל זה לא מונע ממכם לברוח על נפשיכם. מתוך כל ה200 האלו נראה שרק חצי הצליחו לשרוד, וגם זה בקושי. אתם בורחים.
אחרי יומיים מתחילים לתפוס אותכם, מכניסים אותכם לכלובים ומסיעים אותכם בכירכרות בלי לתרוח להגיד לכם אפילו לאן. אחרי יומיים את מגיעים אל לות'אדל, קושרים לכם את הידיים בשרשראות ברזל ואתם קולטים שזו הוצעה להורג.


מארוול:
אתה לוגם מכוס מים, יש להם טעם קצת מתכתי, שלפתע מגיע ראש צוות הגנבים.
הוא סוטר לך בעוצמה.
"ואתה לא עצרת בעדם?!"
לפי מה שאתה מכיר אותו, ברור שלך שהוא לא באמת חושב שזו אשמתך. אבל הוא תמיד חייב להאשים מישהו, והפעם אתה באמת האדם המתאים ביותר.
הוא חייב להוציא על מישהו את העצבים. הוא סוטר לך שוב.
"ולאיזה כוון הם הלכו, את זה אתה יודע?! אה?!"
לא כל כך חשבת על זה, אז אין לך מה לענות. אתה מתחיל לגמגם, ובינתיים הוא מנצל את זה כדי לסטור לך שוב.
הלחיים שלך פועמות מכאב, ואתה על סף דמעות. הוא נותן לך אגרוף.
האף שלך מדמם, ואתה מתחיל להשתעל ולצעוק מכאב, כמה שניסית לא לעשות את זה לא עזר.
הוא מרים אותך מהחולצה, ומצמיד אותך לקיר.
"אתה יודע כמה זהב היה בתיבה הזו? הא? אתה יודע?!" הוא מסנן מבין שיניו.
הוא מכניס לך אגרוף בבטן, ואתה יודע שזה כנראה עשה נזק רציני.
אתה רואה את הזעם בעיניים שלו, ומבין שהוא לא ירחם עלייך עכשיו.
לגנוב את התיבה היה טעות.
הוא מכה אותך, ואתה כבר טשוש ולא מצליח להוציא אפילו קול קטן. לא מצליח לזוז. אתה יודע שבתוח יש לך כמה עצמות שבורות, ואתה מדמם...
לפתע אתה מרגיש משהו. אתה מרגיש מאין עוצמה בתוכך. אתה מרגיש... שמשהו בוער.
אתה עושה את הדבר הראשון שעולה לך בראש- אתה נותן לו אגרוף.
אתה לא ציפית שזה יקרה: הוא נופל אחורה, מתנשם, ואתה מצליח לברוח.

לונה: באת אל האציל, דיברתם קצת, ובסוף הוא התחרט וגירש אותך. אחרי ארבעה ימים יש הוצאה להורג- חייבים ללכת אליה. כולם.

מייגן: את מביאה את הכיסה למרכז העיר כי זה מה שהתבקשת לעשות, ואת פוגשת את ריינה. אתן מתחברות ואחרי יום את שומעת על הוצאה להורג בעוד ארבעה ימים- כולם חייבים ללכת להוצאות להורג. עברו הארבעה ימים האלו ואתם צריכה להגיע לכיכר.

ריינה: הבאת את הגרזן למחייב ואת פוגשת במרכז העיר את מייגן.אתן מתחברות ואחרי יום את שומעת על הוצאה להורג בעוד ארבעה ימים- כולם חייבים ללכת להוצאות להורג.העברו הארבעה ימים האלו ואת צריכה להגיע לכיכר.

לורי- אחרי שלושה ימים קרה דבר נורא.
את וג'יים הלכתם לקנות דברים בשוק, וכשהייתם בדרך חזרה אל הבית ראיתם אינקוויזיטור פלדה. אינקוויזיטור- איש עם יכולות כמו של ערפילאי רק יותר חזק. קעקועים מסביב לעיניים, קירח, והחלק הקריפי- נעוצות לו שתי יטדות מתכת בעיניים, הקצה שלהם יוצא מהצד השני של הראש שלו. אף פעם לא ראית כזה, אבל שמעת אליהם סיפורים.
הם בילתי מנוצחים.
הוא הורג את ג'יים, ומסתלק.
יום לאחר מכן יש הוצאה להורג, כולם חייבים להגיע.

ניק: הנשף התקיים. כארבעה ימים לאחר מכן יש הוצאה להורג. כולם חייבים להגיע.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[מה?! הורג את ג'יים?? לא.. אוי לורי מסכנה שכמותה!!]
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני רק רוצה להפנות את תשומת לבכם שהמטרה פה היא לכתוב מה שקרה אחרי מה שכתבתי, לא עוד גרסאות למה שכתבתי! ככה ברור שזה לא יהיה מעניין... אני רוצה שאתם תוסיפו חלקים לפאזל של הסיפור, לא תעשו גירסאות שונות לחתיכה שאני הכנסתי!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אילת? יפה לך! אני מקנאה!! איך היה?)
חיכיתי בכיכר אולי שעתיים, מתחילה כמעט להתרוצץ מצד לצד בחוסר מנוחה. הנשק הזה הטריד אותי, משהו באיש המבורדס שהזמין אותו הטריד אותי, הטריד אותי שהחנות נשארת בלי השגחה כל כך הרבה זמן, ולא אכלתי כלום כל היום- זה גם היה מטריד.
הרשו לי לסכם: היתי מוטרדת ביותר.
זה כנראה התירוץ העלוב היחיד לכך שלא שמתי לב אליו עד שהוא עמד ממש מולי, מסתיר את קרני השמש החמימות וכמעט גורם לי לנעוץ בו פגיון או לקפוץ מתוך מגפיי בצרחה רמה להביש.
כמו בפעם הקודמת, הברדס היה משוך נמוך על פניו ואני לא יכולתי לראות כלום חוץ מצללים. "הגרזן הארור שלך כבד, אני לא מבינה למה לא יכולת פשוט להגיע אל החנות שלי כמו כל בן אנוש נורמלי!" התחלתי לרטון מיד, מנסה להסוות את העובדה שהוא הבהיל אותי. היתה לי הרגשה שהוא ידע את זה וחשדתי שחייך.
זה רק גרם לי להזדעף עוד יותר...
"הנה חתיכת הפלדה המזורגגת שלך." התזתי. הוא לקח ממני את שק היוטה שבתוכו הגרזן ובחן את כלי הנשק רגע חטוף, אפילו לא טורח להוציא אותו מהשק.
השתדלתי שלא לראות בכך עלבון אישי...
הוא נתן לי את החלק השני של הכסף ומיהר להסתלק. שלחתי אחריו תנועה מגונה, הסתובבתי ופניתי במהירות חזרה אל הבית. אלא שזו היתה כנראה יותר מדי מהירות- נתקלתי בכוח מזעזע למדי בסקאא צעירה בעלת שיער ג'ינג'י ארוך להחריד, שמשום מה הסתובבה ברחוב עם כיסא... (היי כפיס^^)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני יושבת המומה ליד הקבר המאולתר של החבר היחיד שהיה לי אי פעם. אני בוכה ובוכה ובוכה, כי אין לי משהו יותר טוב לעשות. אין שום דבר שיכול להחזיר את ג'יים לחיים. אני מתמוטטת על האדמה כי אני לא יכולה להחזיק מעמד עם הזכרונות האלה. זיכרון של הגופה של ג'יים מוטלת על הבמה שלי, מלאת דם. החלטתי שאני לא אשכח אותו לעולם, ואני אנקום את המוות שלו. החלטתי שאני אחפש את המורדים וכשאני אמצא אותם אני לא אנוח עד שאני אראה את האצילים האלה בורחים בבכי ומתחננים למות.
'אבל הכל הסתדר כל כך טוב!' אני רוצה לצעוק. איך יכול היות שזה קרה?
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[מה?! הורג את ג'יים?? לא.. אוי לורי מסכנה שכמותה!!]
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(בהחלט עצוב! חיבבתי אותו!>.< )
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
[ :'( ]
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז מה למדנו ילדים?
ששרשראות ברזל זה דבר מגרד. שלארן אין שום קושר תכנון- חשבתי שיש לו תוכנית חוץ מלהסתער אל תוך העיר.
ושמוציאים אותי להורג ואני צריכה לצאת מכאן. מזל שלא פיתחתי קשרים עם המורדים האחרים, כי אני לא הולכת להסיח את דעתי עם עזרה למישהו.
רגע, כן יש מישהו.
אני מעיפה מבטים לצדדים תוך כדי תהלוכת המוות. ההוצאה להורג תתקיים כנראה במקום מרוחק, כי אנחנו הולכים כבר שעתיים. אין שומרים לידי, אבל יש מספיק קשתים שיוכלו לפגוע בנו ממרחק של קילומטר.
אלנה נמצאת מטר ממני. הייתי שקועה נורא במחשבות.
"פססט. אלנה." אני אומרת בשקט תוך כדי מבט מרוכז במגפיי. "אני הולכת לנסות לברוח. את באה איתי?"
"לא, אני אשאר כאן. המוות נראה ממש נחמד." היא מלמלה.
גלגלתי את עיני. "אני מניחה שהם לא יבזבזו כסף על אנשים מתים." אמרתי לעצמי.
הרעיון הפציע במוחי במהירות. לא מקורי או יצירתי בשום צורה, אבל יעיל.
פצחתי בריצה אל עבר אחד השומרים בדממה כשפניי מעוותות בזעם. הוא היה כל כך מופתע מהתעוזה שלי שהוא לא פלט שום קול, אבל זה לא מנע ממנו לשלוח בעיטה חזקה אל כיוון החזה שלי. הייתי מוכנה לזה, והתכופפתי, מהלך טיפשי מאוד שהתאים לי בדיוק.
הבעיטה פגעה לי ברקה וכוכבים ריצדו מול עיניי. מגפי המתכת של השומר הכו בי בחוזקה. שחררתי אנחה והתרסקתי על האדמה בעיניים עצומות. נשמתי נשימה עמוקה, והפסקתי. האימונים השתלמו, ולא היה קשה להעמיד פני מתה. אם אני אצליח מספיק זמן, הוא יחשוב שהפגיעה ברקה הרגה אותי.
שמעתי את הצעדים שלו מעליי והרגשתי את העולם מתנדנד. הוא בעט בי כדי להפוך אותי, נשף קללה והמשיך עם השיירה.
שלחתי קריצה אל אלנה ועצמתי את עיני שוב.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לוחמת, סורי, צריכים אותך בות'אדל....
המאסף בודק את הנשימה והדופק שלך, הוא זורק אותך לתוך קלוב ונועל.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
דרך אגב, מורדים, הגעתם ללות'אדל. כל השאר הולכים להוצאה להורג בכיכר הגדולה.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(כפיס לא מגיבה!! >.< אני רוצה להמשיך אבל אני צריכה תגובה כלשהי שלה!)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אולי כדאי להתחיל פרק חדש כי אנשים לא שמים לב להמשך..?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מתחילים!!

אז- פרק 1: ההתחלה

מורדים:
בוקר. קרני שמש מציצות מהפתחים הצרים של המהרה שלכם.
אנשים מתחילים להתעורר, מתמתחים ומתחילים לצאת מהשמיכות המבולגנות שלהן.
מישהו מתחיל לגרור רגליים בעייפות לכוון "חדר" האוכל.
אתם מריחים אוכל מתבשל.
אתם קמים באיטיות והולכים לחדר האוכל, שנמצא בחדר הבא במערה.
חדר האוכל קצת יותר קטן מחדר השינה,
אבל עדיין גדול מספיק בשביל להכיל קמעת את כל 1000 האנשים שלכם באותו הזמן.
כמה אנשים כבר יושבים ליד שולחנות העץ המחוספסים והנמוכים,
שולחנות ארוכים,
מתאימים כ20 אנשים לכל היותר בכל שולחן.
במדורה מקצה החדר מתבשל בשר,
כמה מורדים חותכים לחם שנראה די יבש (בשבילכם זה נחשב אוכל מעולה).
אתם מתיישבים באותו שולחן ומחקים לאוכל.
כולם בהתרגשות לקראת המרד שמתוכנן למחר.

1. אתם לא מכירים אחד את השני
2. לכל אחד יש סכין חדה מעץ\ קשת ואשפת חצים.

אמנים:
לכל אחד ממכם יש בית, רוב הבית מוקדש לאומנות שלכם, אבל יש לכם גם חדר שינה ומטבח.
כל אחד מתעורר בבית שלו, ומכוון שאתם לבד אין לי יותר מדי מה לכתוב לכם.
אתם שקועים באומנות שלכם, מתאמנים\מכינים מה שלא יהיה שאתם מומחים בו, שלפתע:

ריינה: שלושה לוחמים-אצילים צעירים נכנסים לחנות שלך.
"תשייפי את החרבות האלו סקאא" אומר אחד מהם ומשליך מספר חרבות על רצפת החדר.
את מהנהנת בנימוס, והם יוצאים אחוצה.

לורי: את מתאמנת על ריקוד להופעה שלך שתתקיים מחר.
סקאא צעיר מתפרץ לבית שלך וסוגר מהר את הדלת.
הוא מתנשף, ואחרי כמה דקות הוא אומר, בהתנשפות:
"היי... את... אכפת לך ש... אני ישאר כאן כמה זמן... שפוט.... אני צריך להתחבות... דחוף!"
הוא נראה צעיר, בסביבות הגיל שלך.

לונה:
את מתעוררת, קמה מהמיתה, ולפתע את נזכרת שאציל הזמין ציור שהיית אמורה לסיים היום, ועוד לא סיימת. את מהר ממשיכה אותו, ואת ממש לחוצה לסיים אותו כמה שיותר מהר כי את לא יודעת מתי הוא יגיע.
פתאום את מבחינה בנייר על מפתן הדלת שלך, חצי מתחת לדלת.
את לוקחת אותו וקוראת:
"לונה. ראיתי את האומנות שלך, והתרשמתי לטובה.
תפגשי אותי מחר בבוקר, באחוזה שלי.
רוג'ן אלריאל."

מייגן:
את מתעוררת, וממשיכה לעבוד על הכיסא שהתחלת אתמול. הוא מאוד מוצלח.
לפתע נכנס מחייב לבית שלך. זה מאוד מלחיץ אותך, כי בדרך כלל כשמחייב נכנס לבית של סקאא זה לא אומר משהו טוב.
כמו לכל המחייבים, יש לו קעקועים מסביב לעיניים, הוא קירח ולבוש בגדים רישמיים.
הוא בוחן את הכיסא בהפתעה.
"אני מעוניין לרכוש את הכיסא הזה. שיהיה מוכן עד מחר בבקשה, תבואי להודיע לי. אני יהיה במרכז העיר."
את חשה הקלה ענקית, והוא יוצא אחוצה.

גנבים (גנב):
אתה במעורת הגנבים של הצוות שלך, אתם חוגגים על גניבה מוצלחת שהתרחשה אתמול. הצלחתם להונות אציל זוטר והוא הלווה לכם 500 תיבות, שתחזירו לו בשבוע הבא. (כן, בתח).
כולם שותים ומפטפטים, ומתחנפים לראש צוות הגנבים.

עבדים (עבד):
בגלל שלא ציינת את זה אני מחליטה שאתה עובד אדמה, כי אני יודעת אליהם הכי הרבה.
אתה מתעורר, והדבר הראשון שאתה רואה זה אנשים קמים מהמיתות ויוצאים מהבקתה של הסקאא, ישר אל השדות.

חוקים:
אתם יכולים לכתוב תגובה באיזה אורך שבא לכם, אבל אסור שתי תגובות ברצף, וחייבים שהתגובה שבין התגובות שלכם תשפיע על הדמות שלכם. (תגובה שלי או תגובה של מישהו אחר שנמצא באותו המקום שאתם נמצאים) אלה אם כן זה קרב. אתם לא תיהיו כנראה בקרבות בחלק הזה של המשחק.

תעשו מה שאתם רוצים, אם זה נוגד את חוקי העולם אני יעיר לכם על זה ותתקנו, גם אם זה מנוגד למה שאני עומדת לעשות.

BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
בסוף פולו טבח, אז פולו:
מעירים אותך בחדר של המשרתים, אתה עובד באחוזת לקאל, אתה ממהר למטבח ומצטרף לשאר הסקאא שמכינים ארוחת בוקר.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מתעוררת בבהלה בחדר השינה שלי כשאני נזכרת איזה יום היום.
"מחר ההופעה!" אני לוחשת.
אני קמה מהמיטה ולובשת את בגדי הריקוד שלי, נועלת את נעלי הבלט ורצה לפינת האוכל הקטנה שבחדר שלי. היה אמור להיות לי מטבח, אבל העדפתי להשקיע את המקום הזה לעוד שטח במה. אני אוכלת ארוחת בוקר קלילה ותוך חמש דקות אני כבר על הבמה.
אני מתאמנת על צעדי הריקוד שלי ובוחנת אותם בדקדקנות. אני לא רוצה לפשל מול כל האנשים שבאים מחר לצפות בהופעה שלי. אני חייבת להוכיח שאני יכולה לבנות לעצמי את הריקודים ולהסתדר לבד בבית, אחרת ישללו לי את התואר סקאא אומן וישלחו אותי בחזרה לאציל ההוא להיות שפחה...
אני נרעדת כשאני נזכרת בזה.
"מה את עושה?" אני נוזפת בעצמי. אין לי זמן עכשיו למחשבות! אני חייבת להשקיע את כל היום לחזרות.
ו.. צעד, פלייה.. קפיצה.. נחיתה עם סיבוב.. עוד קפיצה ו..
פתאום אני שומעת את הדלת נתרקת. אני מאבדת ריכוז באמצע הקפיצה ובקושי מצליחה לנחות על הרגליים. מהדלת נכנס סקאא צעיר, אני חושבת שהוא בערך בגיל שלי. הוא נראה מבוהל מאוד, כאילו מישהו רודף אחריו.
הוא מסתובב, נשען על הדלת ואומר בהתשפות "היי... את... אכפת לך ש... אני ישאר כאן כמה זמן... פשוט.... אני צריך להתחבא... דחוף!"
אני מסתכלת עליו בתדהמה ולא יודעת איך להגיב. אם אני אתן לו להסתתר אצלי יכולים לשלול ממני את התואר, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע.. אני לא רוצה אפילו לדמיין את זה.
אבל הוא נראה כל כך מבוהל ומסכן שאני מוצאת את עצמי אומרת "כן.. אוקי, בטח!"
נראה שזה הרגיע אותו. הוא עוזב את הדלת ומסתכל עליי במבט בוחן "נו, מה תגידו על זה! סקאא אומנית.. רקדנית? איך הצלחת להשיג אישור בגיל כל כך צעיר?" הוא מגחך.
"השגתי" אני אומרת.
פתאום עולה לי רעיון. הוא יכול לעזור לי..
"יודע מה?" אני אומרת בחיוך "אתה יכול להיות הקהל שלי. יש לי מופע גדול מחר, פשוט תסתכל ותגיד לי אם אהבת בסדר?"
"בסדר," הוא אומר "אבל קודם, יש לך משהו לאכול? אני ממש רעב.."
אני צוחקת.
אני מובילה אותו לפינת האוכל הקטנה שבחדר שלי ובזמן שהוא אוכל אני ממשיכה להתאמן.
ו.. צעד, פלייה.. קפיצה.. נחיתה עם סיבוב.. עוד קפיצה ו..
"וואו!" הוא צועק. אני שוב מאבדת ריכוז והפעם נופלת בגלגול ומשתטחת על הריצפה. הגב שלי כואב קצת, אבל זה לא נורא.
מה שבטוח, הוא חייב להפסיק לעשות את זה אם הוא רוצה להשאר כאן!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
"קדימה ריינה... לפקוח עיניים.. כן, אני יודעת שלא ישת טוב, הכל כואב לך והברך שלך נפוחה, אבל את צריכה לקום..." מלמלתי לעצמי. נאנקתי. הזדקפתי במיטה הקטנה העשויה עץ כהה ועיוות את פני. יום ראשון... אני שונאת ימי ראשון. יש להם נטייה להיות איומים לחלוטין.

אני מתארגנת במהירות ותוך פחות מרבע שעה אני כבר עומדת בחנות, בוחנת בעיון את ערימת הנשים שאני צריכה לתקן/ לשייף/ להכין. עוד לא הספקתי להתחיל לקטר, וכבר ניגשים אלי שלוש לוחמים. אצילים, כמובן. ממש אפשר להריח את סרחון האצילים נודף מהם. שיניי אבו מהכוח שהשקעתי בלחשוק אותם, אסור לי לומר כלום, או שהמכות שחטפתי אתמול יהיו כלום לעומת מה שמחכה לי.
"תשייפי אותם, סקאא." מתיז לעברי אחד מהם, מפיל מספר חרבות חבוטות למראה לקרקע. הוא וחבריו הסתלקו, מפילים בדרכם דלי מלא פגיונות לא גמורים. הפתיע אותי שהם לא ניצלו את ההזדמנות כדי לעשות משהו מרושע יותר מלהפיל לי כמה כלי נשק. קיוותי שזה אומר שמצב משתפר, אבל לא האמנתי לזה במיוחד. הרמתי את החרבות וסידרתי את הפגיונות למקומם, לשייף חרבות... נו, באמת!
זה היה עלבון מוחלט, למה יש משרתים בחוזות הגדולות שלכם, יצורים מנופחים?? אתם לא יכולים להעריך אומן נשק סקאא גם אם הוא ידחוף מאה חרבות מצוינות מתחת לאפים הגאוותניים שלכם...
נהמתי לעצמי כל מיני דברים לא נחמדים ופניתי למצוא את האבן המשחזת שלי.
POLLO לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שפשפתי את עיניי וקמתי מהמיטה הקשה. לבשתי במהירות את בגדיי הבישול המלאים בקמח.
התקדמתי במהירות אל המטבח, בדרך עברתי בגנים היפים והמטופחים של האחוזה.
נכנסתי אל המטבח הגדול ושאפתי את ריח הלחם המוכר.
שברתי בדייקנות ביצה והתחלתי בהכנת ביצת העין.
יוליה אוהבת את הביצה שלה מטוגנת 6 דקות בדיוק.
זמזמתי בשקט שיר שאבא היה נוהג לשיר הרבה.
הנחתי את הביצה על צלחת החרסינה.
היום זה היום הכי קל בשבוע, כלומר, הדרישות בו הכי קלות בשבילי.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לורי:
הילד מתיישב על אחד הכיסאות שנועדו לקהל. הוא מסתקל עלייך רוקדת בסקרנות, אבל את יודעת מה זה לעמוד מול קהל.
"איך קוראים לך? אני ג'יים"

ריינה:
את יכולה לכתוב עוד תגובה אם את רוצה.

ניק: האוכל מוכן, ואתה צריך ללכת להגיש אותו.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני קמה על הרגליים ועושה מתיחות.
בינתיים הילד מתיישב על אחד הכיסאות המיועדים לאצילים. יופי, עכשיו אני אצתרך לנקות אותו ולהטפיח את הכריות שוב.
אני מסיימת את המתיחות ומתחילה שוב לרקוד, אבל לפני הקפיצות אני עוצרת ופונה אל הילד. אני מופתעת לראות את הבעת הסקרנות שעל פניו. אני רגילה להבעות כאלה מאצילים, לא מילדים בגילי.
"אני מקווה שאתה לא מתכוון לגרום לי שוב לאבד ריכוז וליפול" אני מנסה להסתיר את נימת הצחוק שיש בקול שלי. אני נמסה לנזוף בו, אבל קשה לי לשמור על הבעת פנים זועפת לאורך זמן, ולמען האמת, זה היה דיי מצחיק. אני מקווה שהוא לא יראה את החיוך שמתגנב לפניי. אני מסיטה מבט כדי לא להסתכל עליו, כי אני יודעת שברגע שאסתכל אני אפרוץ בצחוק.
הוא קם מהכיסא ואומר "מצטער, לא התכוונתי להפריע לך. את פשוט רוקדת ממש יפה! תגידי איך קוראים לך? אני ג'יים" הוא מושיט לי אגרוף. אני חושבת שהוא רוצה שאני אחבוט בו או משהו.
"אני לורי, ואני לא עושה את זה" אני חצי צוחקת ומצביעה על האגרוף שהושיט לי.
"אה, לא?" הוא אומר בטון קצת מאוכזב. "אז איך את אומר שלום?"
"פשוט ככה. שלום" זאת נראית לי שאלה קצת מוזרה.
"אה.. אוקי.. אז... שלום" הוא צוחק.
אני מעיפה מבט לחלון ופוערת את עיניי. "כבר אחר הצהריים! אני חייבת לסיים להתאמן!" אני רצה ועולה על הבמה וממשיכה לרקוד.
ג'יים מתיישב בחזרה על הכיסא וצועק לי מאזור המושבים "ואל תדאגי, הפעם אני לא אסיח את דעתך!"
אני מחייכת וממשיכה לרקוד.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הצטופפתי בתוך ערמת השמיכות החמימה, חושבת על כמה שלא בא לי לעזוב. אנשים התחילו לקום ולהתהלך במערה לפני כמה שעות מרוב התרגשות, גם אני לא ממש ישנתי סדיר.
התפתלתי בתוך ערמת השמיכות החמימה, מנסה להירדם ולהעלים את השקים מתחת לעיניים שלי כשקלטתי שאור שמש חדר מבין השמיכות. התפתלתי עמוק יותר בין הבדים וניסיתי לתפוס לפחות עוד כמה דקות שינה עד שריח אוכל מפתה הגיע לנחיריי. הבטן הריקה שלי קרקרה במחאה.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. התפתלתי מחוץ לשמיכות ואור השמש כמעט עיוור אותי.
תפסתי בסכין העץ ותקעתי אותה במגף שלי. אולי היא לא הייתה כל כך איכותית, אבל חדה. אם פוגעים במקום הנכון בחוזקה המדויקת היא מסוגלת להרוג.
מיהרתי לחדר אוכל וחתכתי כמה חתיכות לחם יבש ובנוסף לקחתי קצת בשר.
לא התיישבתי על אחד מהספסלים לצד השולחנות, אלא התיישבתי על הרצפה, בצד, והכנסתי חתיכת לחם יבש לפה, הוא התפצח בקול רעם בפי.
orin לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני נדחף בין כמה אנשים בדרך אל ראש הצוות, אני לא מבין למה הוא לא יכול לחלק את השלל ואז להתחיל לחגוג... בסופו של דבר אחרי שאני מצליח להגיע לראש הצוות הוא מסתכל עליי במבט סולד ושואל אותי "מה אתה רוצה ילד?" "את החלק שלי בשלל" הוא מפשפש בכיסו ומושיט אליי עשרים תיבות. "סיכמנו עשר אחוז מהשלל על כל עבודה, זה אפילו לא חמש." "טוב נו" הוא נאנח ומוציא עוד עשרים תיבות. אני עומד להעיר לו על זה שחסר שם עשר תיבות אבל הוא שולח אל כיווני מבט של אם תוציא עוד ציוץ אחד אני הורג אותך.
מבואס אח חיי אני יוצא מהמעגל ויוצא לרחוב.
אני רץ בזריזות למקום המחבוא שלי ומוודא שאף אחד לא עוקב אחריי.
אני נכנס לסמטה חשוכה,ו מזיז את הפחים ומוציא כמה לבנים מהקיר, אני מכניס לשם את כל התיבות וחוזר למעורה.
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-6 חודשים
בחיים לא הרגשתי עייפה כמו היום, אני חושבת שהשעה היא שעת צהריים בערך.
קמתי ממיטתי מהר והתאפסתי, שיפשפתי את עיניי והחלפתי את הכותונת לבגדיי עבודה.

עבדתי על כסא הפעם, כסא עץ יפה, צבעו היה בהיר ממה שרציתי, אך הכסא עדיין יפה.
לפתע נכנס אדם זר לבית שלי, הוא נראה לי מחייב, מסביב לעיניו היו קעקועים קטנים ומוזרים.
התחלתי להילחץ.
הוא הביט על משהו, הסתכלתי על הכיוון שאליו עיניו הסתכלו, הכסא, הוא הביט בו.
"אני מעוניין לרכוש את הכיסא הזה. שיהיה מוכן עד מחר בבקשה, תבואי להודיע לי. אני יהיה במרכז העיר."
נשמתי לרווחה, והוא יצא החוצה.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
זזתי באי נוחות כשהתודעה שלי קלטה את הרעשים סביבי וגרמה לי להתעורר. הסיבה שלא המשכתי לשכב ולפחות לנסות להירדם שוב הייתה שהרגשתי משהו דוקר אותי במרפק שלי, שהיה שעון מתחת לגבי בתנוחה משונה. כשקמתי בגניחה קצרה הבנתי ששכחתי להחזיר את המכחולים למקום לפני שהלכתי לישון. גם לא שטפתי אותם, וכתמי צהוב וסגול נמרחו על הבגדים והעור שלי.
שפשפתי את עיניי וקמתי עם המכחולים לעבר הכיור במטבח, כשנזכרתי למה שימשו לי בערב הקודם בצורה כל כך דחופה ששכחתי אותם שם. הציור הלא גמור.
התעוררתי לחלוטין באותו רגע, ובחנתי את המכחולים בפחד שהספיקו להתייבש או להתעקם במהלך הלילה. אחר כך מיהרתי למלא כוס במים ולהחזיר את הקנבס לקן, ולהוציא את הצבעים ממקומם.
תמיד היה לי הרגל לדחות דברים, אבל כבר קיוויתי לגמור את הציור אתמול. עם הלחץ הזה הוא כבר לא יצא טוב כמו שהוא יכל להיות.
כמעט שלוש שעות יבשתי וציירתי מהרגע שהתעוררתי, והעזתי לקום רק פעם אחת כדי לשתות.
אף פעם לא עבדתי על משהו כל כך מורכב עם כל כך הרבה ערבובי צבעים והצללות. רוב הזמן פשוט ניסיתי לאלתר משהו עם צבעים שונים ולנסות לחקות את המציאות אם משהו היה משתבש יותר מדי. שבוע זה זמן קצר מדי לגמור את כל זה, אבל לא העזתי להתווכח עם שולח ההזמנה לאחר הופעתו המאיימת. ובכל זאת, יצרתי התקדמות משמעותית ביומיים האחרונים ואם אעבוד נספיק אולי אוכל לגמור עוד לפני הערב-
את מחשבתויי קול החלקת נייר, שזיהיתי היטב מכל ניירות ודפי הרישומים שהיו פזורים ברחבי המקום ועפו מרוח שהצליחה לחשור בלילות הקרים מספיק.
הסתובבתי כדי לראות אם משהו חשוב נעלם, אבל זמקום זה ראיתי פתק שהשתחל מתחת לדלת.
"לונה. ראיתי את האומנות שלך, והתרשמתי לטובה.
תפגשי אותי מחר בבוקר, באחוזה שלי.
רוג'ן אלריאל."
הקדשתי למחשבה חמש דקות לפני שחייכתי והכנתי את הפתק המקופל לתוך אחד הכיסים שלי.

מאוחר בלילה גמרתי את העבודה, למרות שיכולתי להשקיע קצת יותר במעבר הצבעים והצללות מאחורי הדמויות. אני יכולה רק לקוות שהאציל יתחשב בעובדה שאני רק בת 13.
התנקיתי, ואחרי ארוחה מהירה נרדמתי ואפילו לא שמתי לב שמחרת בבוקר כבר הגיע.
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
התמתחתי. שפשפתי את העיניים והזדחלתי אל מחוץ לשמיכות. מעט אנשים קמו בינתיים והאוויר היה קריר.
כמו תמיד, הפינה הקטנה שלי היתה מבולגנת. הקשת הענקית שלי היתה זרוקה מעל האשפה הארוכה והכהה ושני חיצים התפזרו על הרצפה. המעיל הדק שלי ששימש לי ככרית נמעך לגמרי.
השרשרת עדיין היתה על צווארי.
תליתי את האשפה והקשת על כתפי כאילו התכוננתי לקרב, מה שדי נכון.
מחר אנחנו יוצאים. לא סיפרו לנו עדיין מה עושים, אבל הכינו אותנו לקראת פשיטה.
בבקשה שיהיו שם כמה אצילים שאני אוכל לדחוף להם חץ לאוזן.
ריח הבשר עשה לי בחילה מרוב רעב. זינקתי אל אולם האוכל.
התיישבתי ליד נערה בגילי ששיערה שחור ועורה חיוורת. ראיתי אותה כמה פעמים, אני לא זוכרת מתי היא הגיעה לכאן.
לקחתי את הצלחת שלי והתחלתי לדחוס לפי לחם ונזיד.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני מדגישה: אתם לא צריכים לכתוב את מה שאני כתבתי וזהו. אתם יכולים לעשות גם מעבר לזה מה שאתם רוצים, אני פשוט נותנת לכם כיוון.

לורי:
את מתעייפת מהריקודים, וג'יים מתחיל להשתעמם. (את יכולה לעשות מה שאת רוצה עכשיו, את יכולה לכתוב על ג'יים ולעצב את האישיות שלו אם את רוצה, וכאלו)

אלנה וטריסטינה:
אתן מבחינות אחת בשנייה ומפתחות בינכן שיחה.

מייגן: את יכולה לכתוב עוד תגובה.

מארוול: אתה מריח ריח מוזר בקרבת המעורה.

לונה: בגלל שהעברת את היום מהר כנראה שלא תוכלי לכתוב עוד תגובה בפרק הזה, כי ביום שאחרי מתוכנן פרק חדש.
Spirit of death לפני 12 שנים ו-6 חודשים
כרגיל התעוררתי אחרונה הייתי כל כך עייפה רק מעצם המחשבה לבצע עוד מרד קמתי בחוסר רצון
הבטן המקרקרת שלי הובילה אותי לכיוון חדר האוכל שבו התבשל נזיד בשר ואפילו היה לחם דבר שלא קורה הרבה
הסתכלתי על הקבוצה שמסביבי ותהיתי מה יהיה המרד הבא שלנו ...
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אני צונחת מותשת על הרחבה. השמש כבר שקעה ואין לי יותר כוחות להמשיך לרקוד. אני מעיפה מבט אל ג'יים. הוא נראה ממש משועמם.. "היי, ג'יים!" אני קוראת לו מהבמה. "אני חושבת שהגיע הזמן שאני אפסיק להתאמן, מה דעתך לבוא לעזור לי לארגן לך מקום לישון בו?"
"סוף סוף!" הוא אומר, ואז כאילו מתחרט על מה שאמר הוא מוסיף "אל תביני אותי לא נכון, את רוקדת ממש טוב. פשוט חזרת על הריקוד הזה כל כך הרבה פעמים שאני..." הוא מפהק "...התחלתי להירדם" הוא מחייך. אני יכולה להבין אותו, באמת. גם לי התחיל קצת להמאס מהריקוד הזה, אבל אחרי ההופעה מחר אני לא אצטרך לרקוד אותו יותר בחיים - טוב.. לפחות לא להתאמן עליו.
אני הולכת לארון הגדול בחדר שלי ומוציאה שמיכת חורף עבה שתשמש לו בתור מזרון וסדין דק בתור שמיכה. חמים הלילה אז אני לא חושבת שהוא יצתרך יותר מזה.
כשהוא נכנס לחדר הוא מתנפל על המקרר ואני הולכת להתרחץ, מקווה שהוא לא יגמור לי את כל האוכל. כאני חוזרת אני רואה שהוא יושב על השמיכה/מזרון שלו ומחכה לי. אני מתיישבת בפינת האוכל ואומרת "אתה יודע, אולי כדאי שגם אתה תתקלח כל עוד יש מים חמים" אני לא ממש טורחת להסתכל עליו ומתרכזת בלמצוא את סיר המרק שהשארתי אתמול. אני מסתובבת אל ג'יים "אתה לא גמרת במקרה את המרק בסיר שהיה כאן, נכון?" אני מצמצמת עיניים אבל נימת הקול שלי משועשעת. משום מה כל דבר שג'יים עושה מצחיק אותי. כנראה בגלל שהוא מתנהג בצורה כל כך שונה ממני. הוא צוחק "לא, אני השארתי לך קצת. את יודעת אם היית מסתכל על השולחן היית רואה את זה"
אוקי, אם לא ראיתי את הקערה הזאת עד עכשיו אני כנראה ממש עייפה. אני מסיימת במהירות את המרק ושוטפת את הקערה. אני קופצת על המיטה ונשכבת על הגב. אני רואה שג'יים עושה ממש כמוני. הוא אפילו ניסה לחכות את הקפיצה שלי. הניסיון הכושל מאוד שלו מוציא ממני צחקוק. ג'יים מסתכל עליי במבט נעלב מזוייף מאוד ואומר "לא יפה..." בקול תינוקי.
הצחקוק שלי הופך לצחוק גדול. הוא מוותר על הנסיונות שלו לקפוץ ונשכב על השמיכה לו, על הגב בדיוק כמוני. ברור שהוא לא מתכוון להירדם בזמן הקרוב, ואני לא אצליח להירדם עד שאני לא אהיה בטוחה שהוא נרדם, אז אני שואלת, רק כדי להעביר את הזמן "תגיד, ג'יים, ממי אתה בורח?"
עובר זמן כה רב לפני שהוא עונה שאני כמעט בטוחה שהוא נרדם. אני מעיפה מבט ומגלה שהוא מסתכל עליי בהבעה רצינית "אל תיכנסי לזה לורי," הוא אומר "את לא מסוגלת לקלוט דברים כאלה".
זה קצת מרגיז אותי. אני לא מבינה מה כבר יש לו להסתיר, ובמיוחד למה הוא חושב שאני לא מסוגלת לקלוט את זה. אני מזעיפה את פניי ומתכוונת לענות אבל לפני שאני מספיקה הוא מוסיף "אל תחקי את זה כל כך קשה. אני פשוט לא חושב שילדה שרוקדת בשביל לבדר אצילים מסוגלת להבין"
סליחה?
"אתה לא באמת חושב שאני עושה את זה כי אני נהנית מזה נכון?" אני לא מאמינה. "זתומרת, אני אוהבת לרקוד, אבל אני לא אוהבת להופיע מול האצילים, ממש לא!" אני מופתעת מהטון הקר שלי. האמת היא שאף פעם לא ממש חשבתי על זה. ג'יים מרים גבות "אז למה את עושה את זה?" הוא שואל. שוב אני רואה את ההבעה הסקרנית הזאת, אותה הבאה כמו בבוקר, כשרקדתי. ברור לי שהוא מצפה לתשובה, אבל אני לא רוצה לשתף אותו. אני לא רוצה לספר לו על התקופה הזאת, על האציל ההוא..
אבל אני בכל זאת אומרת "כי זה היה טוב יותר מהאפשרות האחרת" לפני שהוא ממשיך לשאול שאלות את מתהפכת לצד השני ואומרת "לילה טוב". הוא לא מחזיר לי תשובה, ולא אכפת לי. אני לא מתכוונת לשתף אותו בזה. אני לא אדבר על זה עם אף אחד, לעולם.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(הממ.)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(סליחה, אני יודעת שאני צריכה לכתוב קצת יותר קצר.. אני נורא אוהבת לכתוב:]
אני אשתדל לכתוב קצר יותר בתגובה הבאה בסדר?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
לא, נטוטו, זה ממש מגניב. את לא חייבת לקצר, רק אם את רוצה...

לורי:
"אולי אני יספר לך מתישהו" הוא אומר לפתע.
"אבל לא היום. לילה טוב"

הלנה וטריסטינה: עוד שתי מורדות מצתרפות לשולחן שלכם. (הייזל ומריאן, אלו אתן)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(תודה:D)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שחכתי להגיד, נטוטו, אין מקררים.
במהלך 910 שנות השלטון של השליט הגדול הוא לא נתן לטכנולוניה להתקדם, ככה שאתם בערך בתכנולוגיה של ימי הביניים
פַּיוֹקַה (כיפס) לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הכסא כמעט מוכן, אני צריכה לעבוד של רגליו עוד קצת.
שיפשפתי את רגליו של הכסא מעט, ומיד לאחר מכן ישבתי עליו, לראות שהוא מחוזק טוב, הוא אכן כסא מעולה, מוצלח מאוד.
לפתע נזכרתי באיש המלחיץ, בעל הפנים המוזרות, שמלאות קעקועים קטנים.
אבל כנראה זה סתם עוד לקוח, לא משהו רציני.
זימזמתי לעצמי מנגינה מוכרת, אני לא זוכרת איפה שמעתי אותה, אבל היא מצאה חן בעיניי פתאום, התחלתי לזמזם יותר חזק, עד שעצרתי לרגע וקמתי מן הכסא, עמדתי מרחוק וצפיתי בו, "מצויין."
אני שאלתי את עצמי גם למה אני מתלהבת כל כך מכסא רגיל, אך הכסא הזה נראה לי באמת יפה.
חזרתי לזמזם את המנגינה.
אנג'ל לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני יושבת על הרצפה, בצד, אם זה לא משתמע מדברי :O)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז את יושבת על הרצפה ליד השולחן שלהם.
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אפשר להעמיד פנים שלא כתבתי אתת הפסקה האחרונה של השלוש שורות?)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(חזרתי- שבוע טוב לכולם!! ^.^)
התנועות המוכרות ורעש האבן הרטובה על הפלדה השרו עלי שלווה. נזכרי בימי הארוכי שביליתי בחברת אבי בחנות, כשהוא מזמזם לעצמו שירים ומתקן כלי נשק.
(אין לי יותר מדי מה לכתוב....)
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(אני יודעת שאין מקררים, לורי השאירה את הסיר על השולחן הקטן. ורק להבהיר, המים החמים זה בגלל שזה היה יום חמים כזה..)
מגדת העתידות לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(שאלה?)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אוקי, אני מבטלת את החוק שצריך לחקות לי. אתם יכולים לכתוב עוד תגובות. מגדת, בסדר, נתעלם מהפסקה האחרונה ואת יכולה לכתוב.
נ.ב- מחר יש פרק חדש! O=
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(ייש!! כי אין לי הרבה מה לכתוב... :\)
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
המשחק יתחיל ברגע שיהיו 16 משתתפים שמילאו טופס דמות, ואז ההרשמה תיסגר.
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
יייייששש...
נו, תשלחו פרטים כבררר!! >.<
orin לפני 12 שנים ו-6 חודשים
רגע אז מתחילים ביום שישי או כשיהיו 16 משתתפים?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
16 משתתפים ששלחו לי את הדמות שלהם.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מתחילים מחר!!
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
יש יש יש יש יש!!!
הממ.. אבל אני לא יודעת אם אני אוכל להגיב- שישי עמוס אצלי, ואז שבתתתת....
POLLO לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ווהו!!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
יאי... ^_^
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
D-:
POLLO לפני 12 שנים ו-6 חודשים
איכזבת אותי -.-
Spirit of death לפני 12 שנים ו-6 חודשים
מתי מתחילים?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
ביום שישי... אבל אולי אני יקדים את זה, כי נראה שהדמויות של כולם מתקדמות מהר.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-7 חודשים
אנשים, תצטרפו! אני מנסה להחיות את זה שוב, די השקעתי בלכתוב על העולם...
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אתם מוזמנים לשלוח לי את הדף דמותת. מתחילים עוד שבוע מהיום.
נטוטו לפני 12 שנים ו-6 חודשים
שלחתיי :D
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אוקי, לגבי בניית דמות, יש כמה דברים שכדי שתדעו-
1. אין אצילים שנחמדים אל סקאא.
2. עדיין לא גיליתם את היכולות האלומנטיות שלכם.
3. אתם לא יכולים לחיות ברחוב, היו לוקחים אותכם לעבדות, אלה אם כן יש לכם פגם בולט בגוף שלא מאפשר לכם לעבוד.
4. למרות שכבר אמרתי את זה, לכולכם יש הורה אחד אציל והורה אחד סקאא. לא יכול להיות שהתנהל בינהם רומן, אצילים לא אוהבים סקאא, אלה אם כן תמצאו תרוץ מספיק טוב.
POLLO לפני 12 שנים ו-6 חודשים
אז איך נולד הילד אם אצילים לא אוהבים סקאא?!
הלוחמת לפני 12 שנים ו-6 חודשים
פולו התמים...שמעת על אונס?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
XDDDDD
פולו, אני מאשרת את הדמות שלך למרות שלשאר לא אישרתי את זה. יש לי תוכניות לגבי זה האמת.
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
(נא לא להתלונן, סיבות משלי XDDD)
kida☯ <font color =800080> לפני 12 שנים ו-6 חודשים
הממ.. זה קשור לספר של הערפילאים? ואם כן- זה משנה שלא קראתי אותו?
BooksDragon לפני 12 שנים ו-6 חודשים
זה בסדר שלא קראת אותו, רובם פה לא קראו. (אני מאוד מאוד מאוד מאוד ממליצה!!)


©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ

צור קשר | חנויות ספרים | ספרים משומשים | מחפש בנרות | ספרים שכתבתי | תנאי שימוש | פרסם בסימניה | מפת האתר | מדף גדול מדף קטן | חיפוש ספרים