|
קיילין
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
ג'ס:
רצנו במהירות הכי גדולה שיכולנו, רצנו כבר לעורך קילומטרים. כול צעד כאב, כול נשימה צרבה בריאות המתנשפות שלי. הרגשתי את הלב דופק במהירות. "רק עוד קצת" ריס התנשף לצידי "רק עוד קצת" שנינו כבר התנשפנו בכבדות רצנו מהבוקר ועצרנו רק פעמיים קצרות. החיילים כבר כמעט תפסו אותנו הם איתרו אותנו בבוקר. הם היו לא הרבה מאחורינו. היער כבר היה ממש קרוב, עוד חצי קילומטר בערך, "רק להגיע ליער, ואז הכול יהיה בסדר" אמרתי לעצמי בפעם השישים היום.
החיילים התחילו לסגור אלינו, היינו מותשים ולמרות שיינו בכושר טוב מהירים וזריזים, התחלנו להאט, רצנו מהבוקר ועכשיו כבר היה לפנות ערב.
החיילים התחילו לירות הצלחנו להתחמק ממטח החיצים הראשון והמשכנו קדימה.
הם המשיכו לירות היינו ממש קרובים לגבול היער כשריס הסתכל אחורה וראיתי איך הבעת פניו משתנה מפחד לכעס ואז להשלמה ניסיתי להסתובב כדי לראות על מה הוא מסתכל כשהוא דחף אותי ושנינו התגלגלנו על האדמה הקשה.
"ריס מה-" ואז הבחנתי בו חץ חום רגיל עם עיטורים שהיו ידועים רק לצלפים הטובים ביותר נעוץ בבטנו "ריס..." דמעות החלו זולגות על פני "למה...?"
"לכי " הוא אמר בהתנשפות "תשאירי אותי פה" הוא התנשף בכבדות
"אני לא יעזוב אותך"
"את חייבת!" הוא לקח את ידי "החיילים סוגרים עלינו לכי ליער, תמצאי אותם" הוא השתעל " תחיי" הוא אמר בחיוך עצוב "בשבילי"
שמעתי את החיילים מתקרבים, הם היו ממש קרובים. "לכי!" הוא דחק בי
זה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי, בחוסר רצון מוחלט עזבתי אותו והרמתי את הברדס על ראשי הסתובבתי כדי ללכת כששמעתי אותו "אני אוהב אותך" אמר בקול חלוש ומהוסס
הסתובבתי חזרה המומה חיכיתי כול כך הרבה זמן כדי לשמוע את זה ועכשיו... דמעה יחידה זלגה על פני "גם אני אוהבת אותך" אמרתי ולפני שאתחרט והשאר שם אתו הסתובבתי והמשכתי לרוץ לכיוון היער.
התעוררתי לשמע רשרוש עלים "מישהו פה" חשבתי בבהלה (כבר שלושה ימים אני מתהלכת ביער ולא ראיתי אף אחד אז קצת הופתעתי) "אחד" אמרתי ברשאי כששמעתי צעדים מתקרבים עלי. שיחקתי כאילו אני ישנה וחיפשתי את הסכין שהיה צמוד למותני. "שתיים" הרגשתי מישהו מתכופף לעברי "שלוש!" צעקתי בראשי, תפשתי את הסכין והצמדתי אותו לגרון של הנערה שהתכופפה לעברי. כשהסתכלתי טוב יותר ראיתי שזו לא בדיוק נערה רגילה זאת הייתה אלפית היה לה עור שזוף ועיניים בצבע חום שוקולד מוקפים בריסים ארוכים שהדגישו אותן והמבט שהיא נתנה לי, מבט צונן, אבל קצת מסוקרן. היו לה עצמות לחיים גבוהות ושתי אוזניים מחודדות.
"מי את?" דרשתי בקול הכי סמכותי שהצלחתי לגייס בכול זאת הסכין שלי היה צמוד לה לגרון.
אבל בחוצפתה היא חייכה בשעשוע "אני ג'ו אבל יותר חשוב מי את?"
"אני שואלת את השאלות" המשכתי "מה את עושה פה?"
"מחפשת ארוחת צהרים" היא הצביעה על הגב שלה, ששם היו תלויים חץ וקשת "עד שנתקלתי בך"
היא התרחקה מהסכין ונעמדה "את באה?" היא אמרה ברשמיות ושיעממום כאילו עשתה את זה כבר מלא פעמיים.
נעמדתי אחריה "לאן?"
היא הביטה בי במבט לא מאמין ואז פרצה בצחוק "סליחה שחכתי, לא הצגתי את עצמי כמו שצריך אני ג'ו קרינבס חברה בתנועת המורדים" היא הושיטה לי את ידה "אז את באה?"
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
סם
כג'ו נכנסה עם נערה זרה למחנה הייתי בשוק, מאיפה החוצפה הזאת? בכול אופן עשיתי את הדבר הגיוני ביותר שחשבתי עליו קראתי לניק (#מנהיג המורדים) והוא פשוט רתח! דרך הגב זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי! סוף סוף משהו הכניס מוח לאלפית הזות שחושבת שיותר טובה מכולם. הנערה שלקחה איתה התחילה לבכות, ומישהו היה צריך לנהוג לפי הנהול חשבתי בזמן שהתלכתי קדימה "שלום, יש לך פציעות? " יבבה נשמעה מפיה בזמן שפלתה "לא" "אז מה זה על הרגל שלך?" אמרתי בזמן שאחד המרפיאים (נער בן 13 ) רץ לטפל בה, אני (אדם מאוד נחמד אבל גם רציונלי) , עצרתי אותו "זה בסך הכל פציעה שטוחה, תשמור על כחותך עד שתשפר בנתיים תחטא ותחבוש". אני באמת לא האדם רע אפילו נתתי לה מיים ואוכל היא החלה לסרב אבל קטעתי אותה "תצטרכי את זה לחקירה"
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
חזרתי ליער בשעת ערב מאוחרת כשעל גבי אני נושאת שק מלא תפוחי אדמה, גזרים ותירס. התחפשתי לחייל מהמשמר והכרחתי את הפונדק לתת לי שק מלא בכל טוב. החברה יהיו מרוצים חשבתי לעצמי. קפצתי מעל אחת המלכודות שהנחנו שם, והלכתי במהיאות עד לתהום. מישהו שחא הכיר את המלכוד היה מסתובב, אבל אני פשוט קפצתי בנינוחות כחצי מטר ונחתתי על ערמת עלים רכה. ניק כישף את מדרגת הסלע כך שתראה בגובהה של לפחות מאה מטרים. למרות כל ההגנות, לא יכלנו להסתמך על כך שמבקרים לא רצויים יגלו את התעלול הקטן, אז הלכתי עוד כחצימקילומטר עד שהגעתי לבסיס. השלכתי את בשק ליד המדורה והלכתי לדבר אם ג'ו. היא ישבה על סלע ונראתה כעוסה. "מה נסג-" התחלתי לשאול כשהיא התםרצה לדברי. "ניק השעה אותי לשבוע מיציאות רק מפני שהאבתי לםה את החדשה." היא הצביע על נערה עטויית ברדס שמקודם לא הבחנתי בה מפני שסםואוד כמה חברה שמרו אליה. ראיתי אותה בורחת מהחיילים. אני אומרת לך שזה לא היה ניסיון הסתננות. ראיתי שהיא מפחדת. את יודעת שאני לא טועה בדברים האלו". היא ממש נראתה כיאילו שהיא עומדת להתפוצץ. "טוב ג'ו, נדבר אחר כך, אני להודיע שחזרתי". אמרתי וטפחתי על כתפה תוך כדי שהלכתי חזרה לכיוון המדורה.
היינו כעשרה נערים ונערות ותיקים, ועוד שלושה בהכשרה. אולי עוד אחת יכולה להועיל. ניק וסם דיברו בלחישות עצבניות במרחק מטר בערך מהחדשה.
הגעתי אליהם, והכתי את סם בכתפה. "יםי של הכנסת אורחים." גיחכתי. "אז מה אנחנו עושים? אחרי החקירה אם היא נקייה אפשר לצרף אותה לחדשים."
ניק עיסה את רכותיו בעצבנות. "אולי. בכל מקרה, הבאת את הכל.?" הוא שאל.."את הרוב.לא הספקתי להביא מרווה. בכל מקרה תורנות אוכל זה מבאס."
סם כיחכחה בגרונה. "חקירה מחר עם הזריחה. אנחנו בכל מקרה צריכים לקום מוקדם להריץ את הטירונים." משכתי בכתפי "אני הולכת לקחת את החדשה שתעזור לי אם תפוחי האדמה" אמרתי, ולפני שמישהו מהם יספיק למחות הסתלקתי משם לכיוון החדשה. היא אפילו לא הרימה אלי מבט כשהתקרבתי, ורק נעצה מבט חלול באוויר. "בואי חדשה, אני אלמד אותך אים לחתוך תפוחי אדמה....
|
|
אירוניית משחת השיניים
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
ג'ו
סם וקסי יצאו מהאוהל, ונראה שניק נשאר לחלק התיחקור הבלעדי. למרות שסם וקסי היו הכי ותיקות פה, והיסוי שהם מרגלות שאף לאפס היה אסור לקחת סיכונים. קראתי להן לעלות למגדל התצפית כדי שנוכל לדבר בפרטיות, ובכל מקרה הייה תורי לשמור.המגדל היה סולם חבלים פשוט, שהוביל אל רחבת עץ בגודל מטר על מטר, ומעקה נמוך אבל מספיק גבוה כדי להשטח במקרה של מטר חצים. הם עלו במהירות והתיישבו לצידי. "אני יודעת שהתחקור עוד לא נגמר, אבל היא נשארת?" קסי נראתה מעט מהוססת. "זה עוד לא בטוח" חרצה סם. היא המשיכה. "גם נראה שאין לה סגולות קסם, אבל את יודעת איך זה אצל החדשים. לפעמים הם מגלים תוך כדי". שתיקה קצרה השתררה. "בכל מקרה ראיתי אותה רצה. היא בכושר, ואם קצת חיזוקים היא תוכל למלא את המקום החסר- בחולית חיבול". אמרתי באי רצון כשקסי זעה באי נוחות. החבר שלה נתפס והוצא להורג בתלייה לאחר שחיל המשמר תספס אוו מנסה לחבל באחד הבסיסים שלהם. שלחנו צוות חילוץ, אבל הם ציפו לזה והוא כבר היה מת כשהגענו. "אם ניק יאשר אותה היא תעלץ לעבור הכשרה מזורזת כדי שנוכל לראות למה היא מתאימה. מיילו טיפס ונעמד בביתן. "ניק הגיע לנחלטה. בכל מקרה הוא רוצה שתרדו, ואותי הוא שלח לתצפת במקומך". הוא הנהן לעברי בעגמומיות.
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
ג'ס
מחנה המורדים ממש לא היה כמו שחשבתי שיהיה. ומה שהכי הפתיע אותי זה שצעקו על האלפית שהביאה אותי לפה, ג'ו. לא הבנתי מה היא עשתה רע? לעומת זאת כן הבנתי למה הם רצו לתשאל אותי, הם לא יכלו לקחת סיכונים בהסתננות מרגלים, אבל זה לא אומר שאהבתי את רעיון הזה.
הם לקחו אותי לאוהל בינוני עם עיטורים מוזרים עליו ובתוכו שלוחן ושני כיסאות עץ קטנים.
ניק מנהיג המורדים עוד אלפית שלא הכרתי ועוד נערה רגילה (כך שיערתי) נכנסו לאוהל אחרי, ניק הורה לי לשבת. אחרי שהיית ישבתי הם נעמדו שלושתם מולי.
"אז נוכל לעשות את זה בדרך הקלה בה תספרי לנו את סיפורך ולאחר מכן נשאל אותך שאלות ונשפוט עם את לא מרגלת" ניק אמר והיסתכל ישר לתוך עיני "או בקשה שבה פשוט יוציאו לך את המידה מתוך הראש"
החזרתי לו מבט נחוש אבל שואל "איך?" שאלתי בעניין
"זה מה שאת רוצה?" הוא הרים גבה בשאלה
"לא! לא" פלטתי במהירות "אני אספר לכם כול מה שתירצו לדעת"
"את סיפורך" ניק חייך אלי חיוך מעודד והייתישב מולי.
נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי להירגע זיכרונות כאובים החלו עולים בראשי החיוך של אימי, שמאיר את כול החדר, ולעולם לא ארה אותם יותר לעולם לא אקבל עוד חיבוק, עוד חיוך. העפתי את הזיכרונות מראשי והתרכזתי באנשים שמולי והתחלתי לספר, סיפרתי להם על ילדותי על הכפר שגדלתי בו על הורי ועל השומרים שלקחו אותם כשהאשימו אותם בכישוף (כשסיפרתי שהם הואשמו בכישוף ניק והבנות האחרות החליפו מבטים) סיפרתי להם איך אימי החביאה אותי ואיך ברחתי עם ריס, את ההרפתקאות שלנו יחד ואת סופן כשהוא נורה, דילגתי על כול הקטע של "אני אוהב אותך" את זה שמרתי לעצמי אבל דמעה יחידה זלגה על לחיי כשסיפרתי איך הוא מת. "ומאז אני ביער, לפחות עד שג'ו מצאה אותי"
שמתי לב שהאור דאך וכבר כמעט נגמר היום, בזמן שדיברתי שתי הנערות שעמדו ליד ניק התיישבו על הקרקע והיסתכלו עלי.
"תודה ג'סיקה" אמר ניק והרגשתי שהוא מתכוון לזה "תוכלי להישאר כאן בזמן שנדון רגע בכול מה שסיפרת לנו" הנהנתי ואז הבנתי משהו
"ניק" קראתי אחריו "איך ידעת שקורים לי ג'סיקה? לא אמרתי לך את זה"
ניק חייך חיוך משועשע וקרץ אלי.
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
סם-
"בהנחה שהיא דוברת אמת" ניק עצר אותי
"היא דוברת אמת"
"בכול מקרה בהנחה שהיא דוברת אמת... לאחר התלבטות אני מציעה שנבחן אותה"
"ואיך את מצעיה לבחון אותה?" שאל ניק בסקרנות
"בדרך הפשוטה ביותר, נלביש אותה בגדים חדשים, ניתן לה אוכל ומיים וניתן לה סכום קטן של כסף וציוד ומשימה לקנות אוכל, אם היא לא תחזור נהרוג אותה"
"אני לא חושבת שלרצוח זה הפטרון" אומרת לנה (נערה נוספת שעוזרת בחקירה)
"ואני לא חושבת ששאלתי אותך" אני אומרת כתגובה
"תרגעי סם, דבר ראשון ואני הכן מסכים אם לנה, קראתי אותה היא לא תסגיר אותנו ומקסימום אני ימחוק לה את הזיכרון ממחנה בסדר?"
"בסדר" עניתי בחוסר רצון והשלמה
|
|
אראגון
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
אתנה:
ארבעה ימים עברו מאז שרצחתי אותו, אני עדיין יכולה להרגיש את הפרפורים שלו, לראות את הפרצוף הנדהם שלו, להריח את ריח הדם שלו, זה היה תענוג, כבר הרבה זמן חלמתי לעשות את זה
אבל גם פחדתי, ידעתי שלא יניחו לי, למשפחה שלו יש כסף ללא הגבלה וקשרים, הם לא יניחו לי לברוח
לא רציתי לעצור, אבל איירון הסוס היה עייף, והאמת שאני גוועתי מרעב, לרוע המזל לא היה לי כח לצוד, ולא הספקתי לקחת אוכל, אז נראה שאשאר רעבה הלילה, לפחות מים יש בשפע בנחלים, אז רק אצטרך לחפש מקום מוסתר
אני אוהבת את היער בלילה, לדעתי הוא מדהים ומסתורי הרבה יותר מאשר ביום, במיוחד כשאור הירח מציץ מבעד לענפי העצים
מצאתי חורשת יער קטנה מוסתרת מאחורי שיחים, זה היה נראה לי הכי טוב שאני אוכל למצוא עכשיו, אז נשכבתי ונרדמתי מייד
התעוררתי כעבור שעתיים, שמעתי קולות, דרכתי את הקשת והסתרתי בשיחים
שני גברים עברו ליד השיחים, הם לא נראו כחיילים, אך לא רציתי לקחת סיכונים, הם עדיין היו חמושים, אז המתנתי שיעברו והתחלתי לעקוב אחריהם
עברה כמחצית השעה יש שהרחתי בשר שנצלה, כבר לא נזקקתי לעקוב אחרי הגברים, הלכתי בעקבות הריח עד שראיתי את זה, מחנה ענק שנמצא במרכז היער, עכשיו כבר נעלמה לי כל תחושת עייפות שהייתה לי, החזקתי את הקשת דרוכה וחיפשתי נקודת פירצה במחנה
תוך כדי שאני מסתובבת סביב המחנה אני שומעת רעש מאחורי, אני מסתובבת עם הקשת ורואה אב עם בנו על הכתף, הוא הביט בי בעיניים קרועות לרוחה
אני יודעת שהייתי צריכה לירות בו, אבל לא הייתי מסוגלת, חששתי לפגוע בילד, אז ברחתי משם במהירות
לא עבר זמן רב עד שראיתי אור לפידים מאחורי, לא יכולתי לחזור למקום שהשארתי את איירון, יש להם סוסים והם ימצאו אותי לפני שאספיק להגיע לשם, אז חיפשתי עץ שאוכל לטפס עליו, הנחתי שגם יש להם כלבים, הם ידעו איפה טיפסתי אז עברתי מעץ לעץ, מתפללת שלא ימצאו אותי
״את טיפשה אתנה״ חשבתי לעצמי ״היית צריכה להרוג אותו, עכשיו את יכולה לשכוח מלישון על קרקע מוצקה הלילה, ומהיום תצטרכי להסתדר ברגל, אין סיכוי שלא ימצאו את הסוס שלך״ וכאילו כדי לאשר את חששותיי שמעתי סוס צוהל ממרחק
ניסיתי להירדם על ענפי העצים, קיוויתי שלא ימצאו אותי
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
קסי:
שבוע לאחר שהוחלט שג'ס תשאר במחנה לקחתי אותה לסיבוב שגרתי ביער כדי שתוכל להכיר טוב יותר את הסביבה. רצנו בשתיקה, ובכל פעם שהגענו לנקודת סימון אמרתי לה את השם בתנועות שפתיים כדי שתוכל לאמן את יכולת הקריאה שלה. נראה שהיא קלטה את העניין, כי היא שאלה אותי בדממה "אז מה הקטע של סם? כי נראה שהיא ממש שונאת אותי". הרהרתי בתשובה לכמה רגעים. "סם שונאת זרים. היא פשוט לא בוטחת בהם. אל תקחי את זה אישית." היא הנהנה, והמשכנו לרוץ עוד כשני קילומטר עד שעצרתי אותה בפיתאומיות. סימנתי לה לשמור על שקט, ובחנתי את הקרקע לפנינו. סמני צעדים טריים הבילו אותנו קדימה. הצעדים הגיעו ממזרח למסלול הריצה שלנו, והמשיכו דרומה. הלכנו בעקבות הצעדים בשקט, רחוקות משביל הסימנים בשני מטרים בעקביות. קפצתי מעל מקום שידעתי שיש בו מלכודת- בעצמי הטמנתי אותה והיא קפצה בעקבותי. אחרי חמש דקות הליכה זהירה העקבות נעלמו. הסתובבתי אל ג'ס ואמרתי לה אם שפתי- "העקבות נפסקו. עכשיו חמש בבוקר, כל ישיש סיכוי שמי שהשאיר את העקבות טיפס לאחד העצים לישון. תסרקי את העצים הקרובים." היא הנהנה, והתפצלנו לסריקה.
בדקתי כבר שני עצים והם היו ריקים למעט קן ציפורים נטוש.שריקה חרישית לימיני נשמעה. ג'ס סימנה בראשה והלכתי לכיוונה חרש. נערה בגיל העשרים, פלוס מינוס, ישנה בין סבך הענפים. שערה הכסוף גלש במפל מטה (מפל מלא בזרדים וענפים). היא ישנה. הוצאתי חץ פיצפון אם סם שינה חזק. מרגלת או במנוס, בכל מקרה היא עלולה להיות מסוכנת. טיפסתי חרש על גזע העץ, שולחת את ידי כדי להחדיר את המחט לווריד בצוורה. תוך שבריר שניה היא תפסה בפרק ידי עיקמה אותו ודחפה אותי מהעץ.ניסית להאחז בענף ללא הצלחה, אז תפסתי בשערה, ושתינו נפלנו כשלושה מטרים ארצה. הוכשרנו באימונים לנפילות מגובהה רב, אז כשהגעתי לקרקע התגלגלתי והתרוממתי במהירות. ג'ס כבר עטה על הנערה, ותפסה את ידייה מצמידה אותן מאחורי גבה. הנערה נגחה בה אחורה, ואחיזתה של ג'ס השתחחרה למספיק זמן כדי שתקום אל רגליה ותנסה לבעוז בפניי. זזתי הצידה ותקעתי את המחט בצוורה. היא ניסתה להחטיף לי אגרוף אחרון לפי שקרסה פשוטת איברים. "בואי. ניקח אותה למחנה. ניק צריך למחוק לה את הזיכרונות מאיתנו." אמרתי ואפילו לא תרחתי לשמור על שקט. קשרנו אותה, וסחבנו אותה למחנה...
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
סם
האכלתי בדיוק הארנבת כאשר הן ניסו החדשה (ג'ס) טקסי נכנסו למחנה עם עוד אחת. אני מודעת לכך שזה טוב אם המורדים יתרחבו אבל אם לא היה לנו קורא מחשבות אני חושבת שלא הייתי עוברת על זה בשתיקה. לפחות הפעם קסי נהגה בהגיון הדרוש והירדמה אותה.
קסי :" היא ישנה על אחד העצים, חשבתי שזה מרגל ונעלתי בה חץ הרדמה נייק צריך לבדוק אותה ולמחוק לה את הזכרן''
הלכתי לעברה בשביל לענות כשני ק : אני לא בטוח שזה חיוני, ממה שהבנתי היא כבר נתקלה בראום ובהן שלו והיא חסה על חיים כשבידה נשק שלוף. כלומר היא יודעת לשימוש בנשק אבל בעלת יכולת עצירה. זה דבר חשוב כי מה שנשקף יכול לגרום הוא בלתי אפיך " (זה הסיפור של נייק, לאחר ששומרים שרפו את הבית של נייק ואת משפחתו הוא הלך לביתם של אחד השומרים ושרף את הבית שלו לאחר כמה ימים נופצה שמועה שזוג טרי איבד שליטה על נר והוא שרף את כל הבית, בבית הייתה רק תינוקת בת חמישה חודשים)
"נוטף ממנה ריח של מי שעברה אתגרים, אם לא תגרום לסיכון חוץ מזה היא לא בת אנוש כך שאני בספק שהיא מרגלת, אני בעד לתת לה להצטרף" כולם הביטו בי המומים, אבל הייתה לי את הסיבות שלי לתת לה להצטרף, היתה לה שרשרת כמו שלי.
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
סם
האכלתי בדיוק הארנבת כאשר הן ניסו החדשה (ג'ס) טקסי נכנסו למחנה עם עוד אחת. אני מודעת לכך שזה טוב אם המורדים יתרחבו אבל אם לא היה לנו קורא מחשבות אני חושבת שלא הייתי עוברת על זה בשתיקה. לפחות הפעם קסי נהגה בהגיון הדרוש והירדמה אותה.
קסי :" היא ישנה על אחד העצים, חשבתי שזה מרגל ונעלתי בה חץ הרדמה נייק צריך לבדוק אותה ולמחוק לה את הזכרן''
הלכתי לעברה בשביל לענות כשני ק : אני לא בטוח שזה חיוני, ממה שהבנתי היא כבר נתקלה בראום ובהן שלו והיא חסה על חיים כשבידה נשק שלוף. כלומר היא יודעת לשימוש בנשק אבל בעלת יכולת עצירה. זה דבר חשוב כי מה שנשקף יכול לגרום הוא בלתי אפיך " (זה הסיפור של נייק, לאחר ששומרים שרפו את הבית של נייק ואת משפחתו הוא הלך לביתם של אחד השומרים ושרף את הבית שלו לאחר כמה ימים נופצה שמועה שזוג טרי איבד שליטה על נר והוא שרף את כל הבית, בבית הייתה רק תינוקת בת חמישה חודשים)
"נוטף ממנה ריח של מי שעברה אתגרים, אם לא תגרום לסיכון חוץ מזה היא לא בת אנוש כך שאני בספק שהיא מרגלת, אני בעד לתת לה להצטרף" כולם הביטו בי המומים, אבל הייתה לי את הסיבות שלי לתת לה להצטרף, היתה לה שרשרת כמו שלי.
|
|
|
אראגון
לפני 5 שנים ו-6 חודשים
התעוררתי וגיליתי את עצמי בתוך אוהל חשוך, קשורה לכיסא, לקח לי זמן להיזכר מה קרה, אבל לפחות הייתי עדיין בחיים, גם זה משהו
לא המתנתי הרבה זמן עד שמישהו הגיע, בעצם זאת הייתה נערה, היא חייכה אלי ״היי אני סם״
״סם? זה קיצור של סמנתה או משהו כזה?״ שאלתי
״לא, פשוט סם, מה שמך?״
״זה לא עניינך״
״כמו שאת רואה, את כרגע שבויה שלנו, קשורה בתוך אוהל, אני אחראית לכל שאת עדיין בחיים ולא כלואה באיזה צינוק, אז אם את רוצה שזה ימשיך כך, אשמח אם תעני לשאלה שלי״
״קוראים לי אתנה, אתנה פראדמור״
״יופי, התקדמנו, איך הגעת לפה אתנה?״
״הנחתי שאין לי ברירה, אז סיפרתי לה את הסיפור שלי, קיוויתי שלא יסגירו אותי למשפחה של איליאס
״זה חתיכת סיפור אתנה, אני מבינה שאת בת אצילים, הרוב כאן כפריים פשוטים, את תצליחי להסתדר עם זה?״
צחקתי ״את יודעת סם? אולי אני בת אצילים, אבל תמיד התייחסו אלי כאל חפץ, לא סבלתי את זה, אז כל עוד התייחסו אלי כראוי אני אסתדר עם כולם, אם לא, אני אתן להם לטעם מנחת זרועי״
״אוווו, את לא פה יותר מכמה שעות וכבר התחלת עם איומים? אני אוהבת את זה. ומה לגבי המטרה שלנו? להרוג את המלך?״
״המטרה שלכם לא מעניינת אותי, אבל אם זה אומר שאפטר מהמשפחה של איליאס, אולי גם משלי, אז אעזור לכם, כל עוד זה משרת את מטרותיי״
״זה מצחיק אתנה, את נמצאת פה כשבויה שלנו, אבל עושה לנו תנאים״
לא הגבתי, רק הזקרתי את הסנטר שלי
״דבר אחרון״ אמרה סם ״מאיפה השרשרת הזאת שלך?״
״תשכחי מזה״ אמרתי ״את זה אני לא אספר״
״אוקיי, איך שאת רוצה״ אמרה באגביות ״בכל מקרה, זה לא התפקיד שלי להחליט אם לשחרר אותך, אז בינתיים את תישארי פה, עד שהמנהיג שלנו יחליט, תתנהגי יפה״
שיחררתי נחירה, היא ציחקקה והלכה משם
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
קסי:
יצאתי להביא חומרי חיטוי. כמובן שהיו בייננו מרפאים, אבל לא יכולנו להסתמך על נכוחותם בלבד.
אני מניחה שהייתי יכולה להישאר ולחכות להחלטה אם משאירים את החדשה. בכנות, פשוט לא הייתי מסוגלת לשהות ביער כמה ימים בירציפות. הרגשתי כלואה, ולמרות שניק אמר שאם אצא בתדירות גבוהה כזו בסוף אגיע לגרדום רציתי לצאת. אבל זה לא שלא נקטתי אמצעי זהירות, חשבתי בזמן שפילסתי את דרכי ביער. היום פני היו מכוסות בלכלוך, עיני מלוכסנות מעט, שיערי בצבע חום בלוי ולבשתי בגדי שיפון רחבים.
חיכיתי למרווח בין מסלולי השומרים. פתחתי בריצה חזקה. היו לי כחצי כילומטר לעבור בשתי דקות, מה שהיה זמן מעולה אם לא הייתי צריכה לזחול אחרי זה בעשבים הגבוהים כחצי שעה. נו טוב. בגלל הפסטיבל היום לכבוד משפחת המלוכה יהיה פשוט מאוד לכייס אנשים ברחובות.
לבסוף הגעתי לפאתי העיר, והשתלבתי עם גל עובדים שחזרו מיום עבודה בשדה. השמש כבר שקעה, וזה היה סימן שהפסטיבל התחיל רשמית.
אנשים רקדו ברחובות, לולינים נתלו מכל עבר, ואש ריצדה באוויר בסחרור משכר. אנשים מכרו מסכות, אוכל, בגדים. דחפתי מוכר תפוחים שעמד בדרכי ופילסתי את דרכי לכיוון המרפאה תוך כדי שחטפתי פתוח מסוכר מעגלת המוכר ממהרת להיבלע בהמון. כשהגעתי למרפאה ראיתי שהבכירים יצאו כנראה לפסטיבל, ובקבלה עמדה מתמחה צעירה עם פנים עגלגלות ותמימות. החיוך שהתפשט על פני נעם ברגע שנכנסתי לחדר. "אנא עזרי לי!" צעקתי אליה דמעות זולגות מפני. "אבא שלי, הוא- הוא הוא נפגע קשות מהמחרשה, ו-ו הוא מעבד המון דם וצבע פניו כצבע גיר!" יללתי בבכי. הנערה הנהנה החומרה ורצה להביא משהו מהחדר הסמוך. היא חזרה עם בקבוק עם נוזל סגול עכור, תחבושות וחומר חיטוי.
"זה חומר תחבושת וחומר חיטוי", היא נתנה לי אותם בזהירות." וזה משכך כאבים לזמן הטיפול. תנקי ותחטאי את הפצע ואז תחבשי." היא נתנה לי גם את הבקבוקון הסגול. "תודה" אמרתי עדיין בוכה. היא חיייכה אלי, והסתובבה כדי לסגור את דלת חדרון התרופות. בזמן שהתעסקה עם המנעול יצאתי על קצו אצבעותיח מהחדר, מותירה את הדלת פתוחה.
הלכתי באיטיות חזרה ליער, בוחנת את שלל הדברים הססגונייים שניסו למכור לי. צעקה. "הנה! זאת היא!" מוכר התפוחים הצביע אלי במבט שמח לאיד כשחייל רץ לקראתי. אנשים נצמדו לדפנות הרחוב כדי לפנות דרך לחייל. קפצתי על עגלה הרוסה שנחה בצד, ועליתי על גג נמוך ונוח יחסית לריצה. לא יכולתי לרוץ ליער ולהסתכן בחשיפת המורדים, אבל גם לא היה בכוונתי לתת להם לתפוס אותי. הורדתי במהירות את הפאה מראשי, וזרקתי אותה לצד בצער. אחת מהגנבות הטובות שלי. הורדתי את שמלת השיפון ונשארתי אם מדי עור דקים. רעדתי באוויר הלילה הקריר ,רצה לאורך שורת הביניים. נראה שהחייל רץ סמוך אלי על הארץ, אז ירדתי בזהירות לרחוב המקביל. אוי לא. כנראה שהשעה הייתה כבר חצות, כי המלך, מוקף באיינספור חיילים צעד לקראתי. רצתי לצד השני, ושם עמד החייל ממקודם. "גנבת!" הוא צעק. חייל נוסף רץ לקראתי. הייתי מוקפת. ידעתי שאין לי סיכוי מול עחמישים חיילים, אז מיהרתי להכניס את הפיגיון שלי למחשוף. עדיף להענש בתור גנבת מאשר בתור מורדת....
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
סם (יומים לאחר מכן) (לא היה לא מה לכתוב9=)
סם-
קייסי עדין לא חזרה ג'אס ואני נשלחנו לחפש אותה, אני! ששנואת את העיר!
|
|
|
אראגון
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
אתנה:
ניק מנהיג המורדים קרא לי, ביקש שאבוא לאהל הפיקוד, אך לא הסכימו לי ללכת לשם עם נשק, עדיין לא הוכחתי את עצמי
האהל היה די גדול, מפות ומגילות מגולגלות בכל מקום, כמה כיסאות לא נוחים במיוחד, ושולחן אחד עם מפה פרושה שעליה רכנו שני גברים ואשה, אחד מהגברים, כנראה ניק (לא הספקתי לפגוש אותו מאז שהביאו אותי לכאן לפני ארבעה ימים) הרים את ראשו כשנכנסתי ״אז את החדשה, ברוכה הבאה אלפית״
האחרים הרימו את ראשיהם ובחנו אותי, מבט חד, חותך, כאילו רצו לבדוק את נבכי נשמתי, לחקור אותי מבפנים, התחלתי להרגיש שלא בנוח
״אתנה, נכון?״ אמר ניק ״אתנה זה השם שלך״
הינהנתי בראשי, לא הסרתי מבט מהאחרים
ניק הבחין בזה ״קדימה אנשים, מספיק עם החשדנות, בואו נשב סביב השולחן״
הוא פנה לשולחן אחר והתיישב מאחוריו, הוא הניח את רגליו על השולחן מנסה להפגין נינוחות, האחרים עמדו מאחוריו, הוא הסתכל עלי במבט תוהה, כאילו שואל את עצמו למה אני לא רגועה, זה עיצבן אותי, אז הלכתי והתיישבתי מולו, ניסיתי להשיב מבט אדיש
״ובכן אתנה, יש לי משימה בשבילך״
הרמתי גבה ״כבר?״ שאלתי ״כל כך מהר אתם נותנים בי אמון?״
״בנסיבות רגילות״ אמר ניק ״הייתי ממתין, בודק אותך פה ואז שולח אותך למשימות קטנות עם אחרים, לראות איך את והאם את אמינה, לרוע המזל הנסיבות לא מאפשרות לנו את זה״
״זה קשור לנערה הזאת שלא חזרת עדיין מהעיר? איך קוראים לה... ת׳ורן נכון? זה העניין? אתה רוצה שאנסה לבדוק מה קרה איתה ולהציל אותה אם צריך?״
״אממממ... לא, האמת שלו, אני לא יודע אם עדיין אפשר לסמוך עלייך מספיק בשביל זה, עד כמה את אמינה וכמה את מיומנת בשביל זה״
״אולי שכחת, אבל בשונה מרוב האנשים פה אני ממשפחת אצילים, אני יודעת להתנהל נכון יותר מכולם, מכירה את המנהגים ואת הנימוסים שלהם, אני הכי מתאימה לזה״
״כפי שאמרתי, כל עוד אני לא יודע אם אפשר לסמוך עלייך זה לא משנה, מה גם שכולם עכשיו מחפשים אותך, הבנתי שגם המשפחה שלך הצטרפה לחיפושים אחרייך, פגעת בכבוד שלהם והם רוצים שתענשי, יזהו אותך בקלות בעיר ויתפסו אותך, אני לא יכול לתת לזה לקרות׳״
״אתה כבר כל כך דואג לי?״ אמרתי בטון מלגלג ״אני יכולה להסתדר בעצמי״
״לא, אני לא דואג לך, אני דואג לנו, אם יתפסו אותך יוכלו להוציא ממך מידע עלינו, וזה אסור שיקרה״
״אז מה אתה רוצה?״
הוא חשב לפני שענה ״בגלל המצב הזה, אנשים שלנו בחיפושים אחריה, וחסר לנו אנשים למשימות אחרות. בקרוב החורף יגיע, לא נוכל להסתדר בלי תבואה, במקרה רגיל היינו מארגנים תקיפות על שיירות אספקה, אבל כמו שאמרתי אין לנו מספיק אנשים לזה ואסור לנו לאבד עוד, אז חשבתי שאני אשלח אותך עם צוות קטן, תתחזו לצבא המלך ותלכו להחרים תבואה מכפרים, בגלל הדברים שהזכרת קודם בקשר למנהגים והנימוסים וכל זה, את תתחזי למפקדת שלהם, רק את תדברי כדי שלא יהיו בעיות, זה אמור להיות אמין, מה גם שאת אלפית, אין הרבה יצורים לא טבעיים שנאמנים למלך אבל אלה שכן יש להם כח די גדול, מה דעתך?״
חשבתי על זה, היה משהו בדבריו, יתכן שזה יעבוד
האשה שעמדה לידו אמרה ״אמרתי לך ניק, לדעתי זה לא נכון לשלוח אותה לשום משימה, אנחנו בקושי מכירים אותה! אתה לא יכול כבר לסמוך עליה!״
״דיברנו על זה סאמירה, אין לנו הרבה ברירות, בלי זה אנחנו עלולים לגווע ברעב, וחוץ מזה, היא לא תהיה המפקדת של הצוות, היא רק תתנהג כמנהיגה שלהם בתוך הכפרים, אבל בשאר הזמן מישהו אחר יפקד עליה, זה גם יהיה צוות קטן, ככה שאם יקרה משהו לא נאבד יותר מידי״
״אני לא אוהבת את זה, אני...״
״אעשה את זה״ התפרצתי לתוך הדברים שלה, עצבן אותי שהיא התנגדה שאעשה את זה, הייתי חייבת להוכיח לה
היא השתתקה והביטה עלי בזעם, ניק היה נראה מרוצה ״אני מקוה שתוכיחי שאת ראויה לאמון הזה״ אמר
״אני אעשה יותר ממה שביקשת, אני אגרם להם לשנוא את המלך, הם יחשבו שאנחנו מהצבא של המלך, אז פשוט נצטרך להתנהג בצורה כזו שתגרום להם לשנוא אותנו ובעקבות זה את המלך, זה לא יהיה בעיה, ככה נצליח גם לגרום למרד מבפנים ואולי לאנשים נוספים שיצטרפו למורדים״
״רעיון טוב״ אמר ניק ״אז אם אנחנו מסכימים למשימה, כדאי שתתחילי להתכונן, אתם תצאו מחר בבוקר, אשלח לך בהמשך היום את שאר הפרטים של הצוות שילווה אותך והמפקד או המפקדת, את חופשייה ללכת״
קמתי ויצאתי, לא לפני שתקעתי בסאמירה מבט מצמית, היא לא היחידה שיודעת לעשות מבטים
(אם מישהו/י רוצה להצטרף ליחידה או להנהיג אותה אז בכיף)
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
סם-
למרבה השמחה מצאנו את סם הבעיה היא שהיא נתפסה גונבת אוכל, עונש לגנבים הוא כריתת אצבעות (לפי מחר הגניבה) תפוח עולה בסך הכול 2 פכח (המטבע המקומי) ולכן יכרתו לה שתי אצבעות.
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
סם-
למרבה השמחה מצאנו את סם הבעיה היא שהיא נתפסה גונבת אוכל, עונש לגנבים הוא כריתת אצבעות (לפי מחר הגניבה) תפוח עולה בסך הכול 2 פכח (המטבע המקומי) ולכן יכרתו לה שתי אצבעות.
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-5 חודשים
כיכר העיר הייתה בעיצמו של הפסטיבל, לכן כריתת האצבעות שלי נדחתה ליום המחרת.
שכבתי בפינת תא מרופד בחציר אם עוד כחמש נשים. לא דיברתי אם אף אחת מהן, אבל שמעתי אותן מדברות בינהן על איך הגיעו לתא המעצר.
אחת גנבה אוכל, כמוני, אחרת, נמוכה וגוצית בעלת שיער בהיר הואשמה בסחר בעבדות, אישה זקנה ומקומטת שיישבה ובההתה בחלל החדר זרקה אבנים על חייל, והאחרונה, נערה בגיל העשרים תמירה וחיוורת התעלמה מהן כשניסו לברר את סיבותיה.
ספרתי את הסדקים על הקיר לידי, ועצרתי את הדחף שלי לשלוף פגיון ולאיים על השומר.
האוייר היה חם וולח, ושיערי האדמוני נדבק לעורפי.
הרמתי את מבטי באחת כשקול צעדים התקדם לכיוון התאים. חייל גבוהה ושרירי נכנס למסדרון התאים, ואיתו נערה צעירה. היא נראתה מוכרת לי, אבל לא הצלחתי לזהותה. הצמד עבר בין התאים השונים, והנערה בחנה את פניי האנשים ונראה שלא מצאה את מבוקשה.
כשלבסוף הגיעו לתא שלנו הם נעצרו והשומר סימן לנו לקום. תוך כדי שהתרוממתי מהריצפה זיהוי הציף אותי. זו הייתה הנערה מהמרפאה, זו שממנה גנבתי את הציוד. למזלי היא ראתה אותי לפני שהורדתי את התחפושת, אבל עדיין דאגתי שמא תזהה אותי.
כל הנשים בתא עמדו בשורה, והנערה בחנה אותנו. "זה התא האחרון". אמר השומר. "את מזהה מישהי?" הוא שאל. הנערה נעצרה מולי. חייכתי אליה בניבזיות. "המגפיים שלה. אלו מגפי הגנבת. אני מתערבת שאם תחפש בצויד שהוחרם לה תמצא את החסר." היא אמרה לשומר. הוא הינהן, הכניס יד בין הסורגים ומשך בחולצתי. "מאה ושבע!" הוא צעק לאחראי הציוד את הספרות שנכתבו על חולצתי.
סטרתי על ידו וחזרתי למקומי בפינת התא. כעבור שתי דקות בערך חזר אחראי הציוד ובידו תחבושות, חומר חיטוי ומשכך הכאבים.
הנערה חייכה בניצחון.
"המגפיים האלו הם מרשת גדולה אין פלא שלנערה ההיא היו כאלו. חוץ מזה אני בכלל נראית כמוה?" שאלתי. נראה שהנערה רוצה לדבר אבל קטעתי אותה בנפנוף יד. "ואני אשמה מפני שנאשתי אלי ציוד רפואי?" שאלתי בבוז. "בכלל קניתי ברובע השלישי של העיר." הנערה נראתה שלבה. לכן הוא נושא את תווית המרפאה שלנו. משכתי בכתפי. השומר נכנס לתא ואזק את ידי מאחורי גבי. "לצערי, אין לך מספיק אצבעות כדי לשלם על זה." הוא גיכך. "תאלצי לעבור משפט"
הוא הוביל אותי החוצה מתא המעצר. יצאנו לאור היום, ורק יכולתי לקוות שאף אחד לא יזהה אותי בדרך ללשכת השופט. הייתי במראי האמיתי, ורק חסר לי שמישהו יגלה שאולי המוות שלי לא היה כל כך סופי...
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ג׳ס
הייתי אמורה ללכת על סם לחלץ את קסי. יותר נכון סם תחלץ אותה אני ילמד ויוכיח את עצמי. לא השתגעתי על הרעיון לבלות עם סם לבד כמה ימים מהסיבה הפשוטה דהיא שנאה אותי אבל הייתי הילדה "החדשה" והייתי צריכה חהוכיח את עצמי.
בדיוק התכוננתי ליציאה כשילד בערך בן שש נכנס לי לאוהל וקרא לי החוצה. המורדים השתמשו בילדים הקטנים שרצו לעזור אבל היו קטנים מדי בתור שליחים מוסרי הודעות. יצאתי במהרה וגיליתי את ניק סם וג'ו עומדים ליד נמדורה ומתווכחים. אך כשהם ראו אותי מתקרבת הם השתתקו.
"מה קורה?" שאלתי במבוכה. לא הייתי רגילה עדיין לכול הקטע הזה של המורדים. ניק גירד בראשו בהיסח הדעת ופנה לג'ו "אז זה סגור?"
היא הינהנה בשקט.
"מה קורה פה?" שאלתי בחשדניות.
"שליח הגיע מהעיירה קסי הכניסה את עצמה לקצת יותר מדי צרות הפעם" הוא לא הישיר מבט לעיני אבל הבעת פניו הייתה מודאגת "לוקחים אותה לבית המשפט, נראה ש… נראה שאני הולך להיתלוות לסם לנסות לסדר את זה"
"נראה שאתה לא מרוצה מזה יותר מדי"
הוא נאנח "זה לא ממש משנה מה שאני רוצה" הוא המשיך "זה אומר שאת תוכלי להיתלוות לגדוד הקטן שהולך לספק לנו אספקה"
"איך?"
"מהכפרים"
"והם פשוט יתנו לנו אוכל?"
"לא…"
"אז אנחנו הולכים לגנוב"
"לא, אנחנו הולכים להתחזות למשמר"
"זה אומר לגנוב"
"לא, זה אומר -"
"זה אומר לגנוב" אמרתי בחוסר סבלנות "אנחנו לוקחים את האספקת חורף שלהם רק בשביל שהמשמר האמיתי יגיע ויקח את כול מה שנשאר להם. במקום את מה שאנחנו לקחנו להם, אתם פשוט תתנו להם לרעוב. חשבתי שהמורדים שונים" אמרתי בגועל ותוכחה והדבר הזה רק הוסיף לדברים שלא אהבתי אצל המורדים. ידעתי שאני ישר לא אוהב או לא יתחבר תכול השיטות שלהם אבל מה ששמעתי שהם רוצים לעשות עכשיו זיעזע אותי. לקחת אספקה מאנשים חסרי ישע? זה היה מרושע. כי ככול שהיסתכלתי והתבוננתמ בהם ראיתי שהם לא שונים ממה שיש היום, הם נלחמים על החופש והשיווין אבל הדרך שהם עשו את זה... לא יכולתי להסכים איתה. תמיד יש דרך טובה יותר "עם אתם עושים דברים כאלה לאנשים תמימים אתם לא טובים יותר מהממשלה של עכשיו" המשכתי באכזבה והלכתי מהם, לתוך היער והמחשבה היחידה שהייתה בראשי היא שאני צריכה להתרחק מהמקום הזה כמה שאפשר.
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
סם-
כאשר מצאתי את ג'ס השמש כבר שקעה ולא היה לי חשק לחזור בחשוך ולכן אפשר להבין למה הייתי עצבנית, ג'ס ישבה על איזה סלע אפור וגדול
סם "את יכולה להפסיק להיות תינוקת ולדבר על הנושא כמו אדם מבוגר" את אדם מבוגר אמרתי לאט וכנראה זה לא הייתה התנהגות של אדם מבוגר אבל אין לי כוח לזה כבר.
גס קמה והתחילה ללכת הרחק ממני.
סם "תקשיבי אף אחד לא הכריח אותך להצטרף, למרות שאנחנו שמחים לקבל משתתפים חדשים כל פעם שאת עושה לך טיול את מסכנת אותנו, באוי נחזור פשוט לנייק, הוא ימחוק לך את הזיכרון והכול יושב לתקנו"
ג'ס (מתחילה לצעוק) "נמאס לי שאתם מתייחסים אליי כמו על זאת שלא מבינה כלום מהחיים שלה גם אני איבדתי דברים בדרך לכאן את יעודת, גם לי יש דעה!" המשפט אחרון נשמע בצעקה כשדמעות וזיעה מכסים את פניה היא מרידה את אדמה. היא מכשפה.
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
קסי:
אנחנו מגיעים ללישכת השופט, אבל חייל מסמן לנו לעצור. השומר שבבירור נמוך בדרגתו מהחייל שלפנניו מצדיע ונעמד דום.
אני מגחכת ומביטה על החייל בשאלה. הוא לעומת זאת מתעלם ממני בהפגנתיות. "השופט לא יוכל לקבל אתכם." הוא אומר בבוז עליוני.
"התאים מלאים אדוני. אין לנו מה לעשות בה." עונה השומר בקול לחוץ, לא מזיז את מבטו מהנקודה בה הוא ממוקד.
החייל נאנח בחוסר סבלנות. "מרגל של ממלכת דומר ניתפס, אני בטוח שזה יותר חשוב מהסיבה שזה כאן." הוא אומר בקול חלקלק מחווה בראשו עלי. 'זה'. מאוד מחמיא.
"כן כמובן אדוני. מה לעשות בה?" אנחה נוספת נישמעת ממנו לפני שהוא משיב. "מה דבר העבירה" הוא אומר בלי שום סימן לשאלה.
"גניבה בסך שבעים פכח" אני רואה שעל שעורפו של השומר מתגלגלות מספר טיפות זיעה. החייל מנופף בידו. "חמש שנים במטבחים, סוף שירות יד ושתי אצבעות." הוא מהנהן וממהר ליגרור אותי משם.
"אם הייתי יודעת שאפשר ליגרום לך להזיע כל כך הייתי מנסה את זה כבר מזמן." אני אומרת בזמן שאנחנו עוברים עיקול ברחוב.
השומר נעצר בפתאומיות ומושך בחוזקה את החבל שקשור לפרק ידי כך שאני מתהפכת ונוחתת על גבי. הוא מנסה ליבעוט בי, אבל אני זזה ומרוממת. "עכשיו לפחות אני יודעת שאתה איש של כבוד, כך שאוותר על ההצעה שלי שכוללת התחזות אם שמלות נשף ורדרדות..." אני ממלמת לעצמי. "שימרי על הפה שלך." אני מתחילה לגלגל עיניים כשלפתע אני מבחינה בדמות מוכרת צופה בי, נישענת על קיר במרחק כמה מטרים במבט רציני.
עיניינו מצתלבות והיא מסמנת לי בידה לבוא. אני מסמנת לה להמתין, ומשלימה את גילגול העינים. אני נעצרת ובועטת לשומר בין הרגליים.
הוא מיתקפל לרגע ואני מנצלת את כדי לישלוף את הפיגיון מהמחשוף שלי ולחבוט בראשו עם הכת. לצערי הוא לא מאבד את הכרתו, רק מתנודד ומאבד שיווי משקל. אני מנסרת בזריזות את החבל ורצה להיטמע בין ההמון.
אני שומעת אנשים נדחפים, ומסיקה שהשומר דולק בעיקבותיי. פתאום יד חזקה תופסת בזרועי ומושכת אותי לתוך סימטה חשוכה ומסריחה.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" רוטנת הדמות ודוחפת אותי בכתף. "טוב לראות גם אותך סם." אני מתמתחת ומסובבת את פרק ידי שבוהק באדום משיפשופי החבל. "ולשאלתך, אני מתכוונת לתת למורדים את כרטיס הניצחון." סם מנענעת בראשה. "אני חושבת שתועילי לנו יותר עם אצבעות גזר." כדי להגדיל את הסיכוי שלא תגרור אותי חזרה למחנה אני מתעלמת מהכינוי שבחרה להדביק לי.
"אני עומדת לשרת במטבחים בחמש השנים הקרובות, לפי פסק הדין לפחות, טוב לא בדיוק הי פסק דין. כאילו יותר שומר מזיע-" אני שולחת חיוך מתנצל לפנים חסרות הסבלנות שלה. "בכל מקרה, יש לי הרבה יותר סיכוי להשיג מידע פנימי בשביל המורדים, ואל דאגה אני אחזור אם יד שלמה ומקסימה כרגיל." סם נאנחת ומעסה את רכותיה. "זה עניין רציני גזר. אם את חוזרת עכשיו את ברשות עצמך. המורדים לא יסתכנו יותר כדי להחזיר אותך, ואם תתפסי-" אני תופסת את ידה. "תגידי לניק סם. הוא יבין. ותדאגי שהוא לא יעשה יותר מידי שטויות. ואלוהים סם, תלמדי לבשל, באמת שאני לא יודעת מה המחנה יעשה בלעדי". היא מחייכת חויך קלוש, שנימחה במהירות כשאני מנתקת את ידי משלה ופותחת את כך ידי. "גזר-" היא מוציאה משקיק קטן כדור עגול בצבע סגול חציל ומניחה אותו בכף ידי. "אגי תעביר לך את ההודעות דרך הפונדק. ואת צוות החילוץ ששלחו לי? אני לא יודעת אם להעלב." היא מחייכת, חיוך אמיתי הפעם. "את יודעת שאני שווה לעשרה אנשים, וחוץ מזה ג'ס מתצפתת עלינו." אני מהנהנת. המבטים שלנו מרצינים. "את הדבר הכי קרוב למשפחה שאי פעם היה לי סם. תשמרי על עצמך." היא מתקרבת אלי צעד אחד. "אני מניחה שיהיה שונה בלעדייך גזר." אנחנו מתחבקות, ואז שתינו נפרדות לדרכינו במהירות.
אני נאנחת לעצמי. יש לי שומר מזיע, וסביר להניח שכרגע גם רגוז לימצוא.....
|
|
![עלובי החיים [מהדורה מחודשת] - ויקטור הוגו](/bookimages/covers0/2674.jpg "עלובי החיים [מהדורה מחודשת] - ויקטור הוגו")
