פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1581 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים "רק רציתי שתדעו..." פרק חמישי עיניים משתנות
פרק 5
למחרת קיבלתי את הכוח להזיז דברים בכוח המחשבה. גיליתי זאת ע"י כך שכשהלכתי להביא את תיקי בבוקר, הוא פשוט ריחף אלי. שמחתי על כך מאד, וכשאחרי הלימודים הצלחתי לשלוט בסלעים גדולים, שמחתי אף יותר. בערב אפילו ניסיתי על אנדריאה והצלחתי- בפעם השלישית.
בבוקר שאחרי התעוררתי כשפני צמודים לתקרה, שהסתבר שהייתה דווקא לא מאובקת. נזכרתי לפתע בדבריו של לנג'י לפני שהיה עוזר לי להתאמן על כוח חדש, "תעצמי עיניים ותתרכזי..." אז עצמתי את עיניי והתרכזתי בירידה איטית למטה. נפלתי. מאוחר יותר התברר לי שזה אחד הכוחות הקשים ביותר לשליטה. למזלי, המיטה הייתה מתחתי.
התלבשתי, הסתרקתי וירדתי למטה לארוחת כרגיל. סודי, לעת עתה, נשאר שמור. להורי אמרתי שהיעדרותי הרבה מהבית נובעת מביקורים אצל חברה, בגלל תקופת המבחנים. למזלי הוריי מנותקים דיו מחיי בשביל להאמין. אך מריאן שמה לב להתרחקות שלי.
הייתי שקועה במחשבות. "לוסי? לוסי!!" היא הבהילה אותי וכמעט גרמה לריחופי בו במקום. "מריאן! מה קרה? למה הבהלת אותי ככה?" היא רצתה שניסע לגְרֶמסִי, שהייתה העיר היחידה באזור, כדי לקנות בגדים חדשים לחורף המתקרב. הבטחתי לה שנצא ביום שישי, כי ידעתי שעד אז אקבל את כל הכוחות ואשלוט בהם.כמובן שנדרשו לי כוחות שכנוע רבים ביותר כדי לעשות זאת. למריאן הייתה אובססיה לבגדים בערך מהרגע שהגיחה אל אוויר העולם.
אני ומריאן היינו קרובות מאחיות, מהיום שנפגשנו בו, כילדות בנות 6, עד שהגענו אל החטיבה. מריאן החלה להתעניין בבנים ואני לעומתה התחלתי לכתוב ספרים. בחצי שנה האחרונה החלנו להתקרב מחדש ואני מקווה שלא אהרוס זאת.
המשכנו ללכת. הדרך מבית הספר הייתה יפה, אולם עיניי לא ראו אפילו את קצה אפי,כי הייתי שקועה במחשבות כל-כך עד שלוויתי את מריאן עד חדרה מבלי להבין שזהו לא ביתי. וגם לא הייתי מבחינה בזאת, אלמלא דחפה אותי מריאן החוצה.
חזרתי הביתה ותוך כדי ניסיונותיי לרחף ממקום למקום, נזכרתי בסבי, יוסף, נושא שתמיד היה משרה עלי שלווה. סבי נפטר ביום הולדתי ה-11 לפני כשלוש וחצי שנים. מעולם לא אהבתי ימי הולדת ועל כן, לא שינה לי במיוחד התאריך. אך שינתה לי מאד העובדה שלא אוכל עוד לעולם לשבת על ברכיו ולאכול תפוז חמצמץ מהפרדס שלו, בעודו היה מספר לי סיפורים מימים עברו, שבהם נלחם במלחמה. הוא תמיד היה משתעשע בעובדה שקנה את פרדסו לגמרי בטעות.
הוא היה אמור ללכת לראיון עבודה כנהג רכבת בפאב, אך הגיע לפאב הלא נכון. מאותו יום ואילך, סבא שקע בתפוזיו כאילו היו עשויים זהב טהור. הוא היה קם מוקדם בבוקר והולך לפרדס וחוזר בשעות מאוחרות, תשוש אך מאושר. הוא נהג לטפל בו לבדו ורק לעת זקנה שכר את ג'יימס טונקיפל, שיעזור לו. סבי מת מסרטן, כאשר היה בן 63 בעודו מדבר על תפוזיו הזקוקים למים.
רק ניסיתי להתרכז לרגע בתמונת סבי במקום בריחוף ומיד נפלתי על הרצפה. מזל שלא ריחפתי גבוה. נמאס לי ומזגתי לי כוס מיץ תפוזים, בלי לקום מהרצפה, כמובן. ניסיתי לרחף לחדרי ולהפתעתי הרבה הצלחתי.
התיישבתי על מיטתי וחשבתי אודות הימים שעברו. זה לא חלום, זה היה לי ברור, משום שצבטתי את עצמי מספיק פעמים. נגעתי במצחי ובמאמץ רב חשתי את הקעקוע. זכרתי מה לנג'י סיפר לי, " נקודה זו, אמורה לזהות אותך בפני חברייך ואויביך." וכששאלתי איזה אויבים, הוא התעלם ממני. וזה הפחיד, כי באותו רגע ידעתי שיש לי ממי לפחד.. אך לא לחצתי. ידעתי שרוב בני האדם, או במקרה זה- הביפניג'ים, מספרים סיפורים טובים יותר כשהם יוזמים זאת. חוץ מזה, הייתה לי הרגשה שמוטב לא לדעת. הזיכרון העביר בי רעד. נשכבתי ונרדמתי ברגע שראשי נגע בכרית.
למחרת היה לי מבחן בצרפתית. קיוויתי שאקבל ציון טוב, והייתה לי הרגשה טובה. אולם, כאשר נכנסתי לכיתה הרגשתי כאילו כל הילדים מדברים בבת אחת, אף על פי שכשהסתכלתי ראיתי שאף אחד לא פצה את פיו. נזכרתי בכוחות שנשארו לי לקבל: ראיית הנסתר וקריאת מחשבות. סביר להניח שזה לא ראיית הנסתר, אז בחרתי באפשרות השנייה.
עצמתי עיניים והתרכזתי בלא לשמוע מחשבות של אף אחד. הקולות נדמו. רווח לי, הרי לא רציתי לרמות בבחינה, גם אם איש לא ידע. ארתור איוינגרסון, בן השכנים, נכנס לכיתה. ארתור היה ילד מופנם, לא בין המתנשאים בכיתה. אך בכל זאת לא היה לי אומץ לדבר איתו. תמיד הערצתי אותו מרחוק, אבל בשקט, משום שמריאן הייתה גם מאוהבת בו, כמוני.
האופן שבו שיערו החום-זהב מסתיר את עיניו, הקול המקסים ששומעים כאשר הוא עונה למורה והעיניים המקסימות שלו גרמו לי להסמיק בכל פעם שראיתי אותו. תהיתי אם אוכל לשמוע את מחשבותיו. ניסיתי וזה לא הלך. נאנחתי והמשכתי בלא לשמוע מחשבות של איש. המורה נכנסה והמבחן החל. נדמה לי שהצלחתי בכל חוץ מבשאלה 11 שהייתה שאלה מכשילה. אחרי הלימודים הלכתי ללנג'י. הוא היה עסוק, אז חזרתי לחדר אבן היצורים.
ואז ראיתי אותו... והוא כמעט נגע באבן...
------------------------------------------
אז, מה דעתכם?
טוב... פרק אחרון להיום... לילה טוב. :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים מעניין. מלכת הספרים
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים חח תודה :) עיניים משתנות
-
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים פרק מעניין מאוד. לינוש :)
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים תודה :) עיניים משתנות (ל"ת)
-
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים אחלה פרק! לידור
אין לי כל כך מה להגיד, הוא מדהים כמו כל שאר הפרקים ואני, כמובן, מחכה לפרק הבא בקוצר רוח...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים תודה :)) עיניים משתנות (ל"ת)
-
-
