פורומים » תרגומים ומתרגמים
ספרים בשפות שונות שתורגמו לעברית, אודות מתרגמים שונים, עזרה בתרגום.
כתיבת הודעה חדשה בפורום תרגומים ומתרגמים
» נצפה 19730 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים "אנקת גבהים" - על שום מה ולמה? נדב
במשך כמה עשורים נטמע במקומותינו אתוס השפה העברית, שאותו הוביל דוד בן-גוריון שנודע בקנאותו לשפה. לפי ההיגיון שבאתוס הזה, היתה חובה לתרגם כל ערך אמנותי שמקורו בשפה זרה, ולכל הפחות - להעניק לו גירסה או צליל עבריים. כך, זכינו לראות לא מעט תוצאות הזויות ומגוחכות של מאמצי מתרגמים, מעבדים ועורכים בתחומים השונים (אני מוציא מהכלל את הצורך לתרגם ספרות ילדים באופן שהתוצאה תהיה נעימה וקליטה לאזזניהם של הטף). אפשר להפליג ולדון בצורות שונות של תרגומים מהסוג הזה לשמות של ספרים, להקות ושירי פופ, למשל. אבל אסתפק ב"אנקת גבהים", אשר כל כך שגור ומקובל עלינו, עד שאיננו נותנים את דעתנו על מה שאפשר לכנות "אונס" של כותרת היצירה הקלאסית האלמותית הזו.
המקור, כמובן, מוכר: Wuthering Heights, שמה של האחוזה. אבל מתוך עשיית יתר (= Over doing) ואי בקיאות, כמו במקרים רבים, התוצאה היתה תרגום מילולי קלוקל.
HEIGHTS - זה החלק הקל: ממש כמו בשם GOLAN HEIGHTS, הכוונה גם כאן ל"רמה", או "רמות" או אפילו "גבעות" או "רום" או "רכסים", בתרגום חופשי הרבה יותר, אם תרצו.
אבל WUTHERING ?, ובכן, WUTHER הוא פועל ייחודי, המתאר את הרעש, או מעין נהמה, שמשמיע משב רוח חזק.
אז אם בכל זאת נרצה לאלץ תרגום עברי, הייתי מתפשר על צורות אחרות, כמו, למשל: "הגבהים שבהם נוהמת הרוח", או "אנקת/נהמת הרוח בגבעות" וגירסאות שונות נוספות. אבל בסופו של דבר, הצירוף Wuthering Heights הוא שם פרטי, אמנם ספרותי בידיוני, אבל עדיין - שם פרטי, של מקום שסביבו נסוב סיפור. האם יעלה מישהו בדעתו ששם העיר "תל אביב" יתורגם לאנגלית "Spring Hill" או לערבית "תלת אל-רביע"?
את משמעות השם הפרטי הבין המתרגם י. לבנון, אשר בתרגומו משנת 1968 ליצירה (בהוצאת מסדה), קבע את שם הכותר "וואטרינג הייטס". הוא רק עיבד מעט את הצירוף TH אשר אין בעברית הגה טבעי מקביל לו.
ואם אינני טועה, כאשר הוצג בטלביזיה הישראלית העיבוד הטלביזיוני ליצירה, תרגום הכותרת לערבית היה משהו כמו "גבעות ווד'רינג".ראוי ונסבל בהחלט, וגם קרוב מאד למשמעות המקורית.
אבל "אנקת גבהים" זהו צירוף מאולץ וחסר משמעות לשונית בעברית. אולם אנו כה רגילים לו, עד שאיננו תוהים על הפשר (יותר נכון, חוסר הפשר) העברי שלו ומה הקשר הלוגי-ספרותי בינו לבין הרומן שהוא מייצג.
ועל דרך המשל, אסיים בגיחוך קליל:
בשנות השישים באה לעולמנו להקה בשם The Rolling Stones. במשך שנים רבות, על פי הקביעה השרירותית שנהגה אז ב"קול ישראל", הלהקה היתה מוכרת במקלטי הרדיו הישראליים כ"האבנים המתגלגלות". כל כך התעקשו לתרגם, עד שלא טרחו לבדוק ולמצוא שהביטוי ROLLING STONE הינו דימוי לאדם הנודד בדרכים ללא מטרה. ואם כבר לתרגם לעברית, אז שם הלהקה היה, בעצם, "הנוודים".
אולם השם "האבנים המתגלגלות" כה השתרש בתודעתנו הפריפריאלית, עד שבשנת 1972, כאשר להקה בשם The Temptations פרצה עם ביצוע מצויין לשיר Papa was a rolling stone, השיר הוצג ברדיו כך:
נאזין כעת ללהקת "הפיתויים" בשירה "אבא היה אבן מתגלגלת".
נו באמת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים על התרגום העברי תום
אצלי,התלונות על התרגום נובעות בעיקר מהימנעות הפענוח. השימוש בסלנגים,בפירשונים מדויקים מדי וכו' לדעתי מעכירים את האווירה.
בנוגע לאנקת גבהים. אם תשאל אותי...הדבר היחידי שמרגש בסיפור הזה זה שמו- בעברית (צר לי מפני אלו שאהבו אותו).
אני חושבת שהמילה "אנקה" הוא מיוחדת ומעוררת רגש מסויים, לפחות עבורי. היא מעין מילה שלא משתמשים בה לרוב והיא יוצרת,אולי, משהו בדומה ל-WUTHERING אצל דוברי השפה האנגלית.
לפעמים תרגום הוא לא רק העברה של המסר הקורקטי אלא גם של התחושה האבסטרקטית,לא כך?
ויותר מכל,ובמיוחד שזה נוגע לאומנות (ספרים,יצירות מוזיקה וכו'), הקונוטציה היא מה שעושה את ההבדל.
למשל הספר "מובי דיק"...ששמו הפך לקלאסיקה,אע"פ שרוב רובם של האנשים לא יודעים שזהו שם של לוייתן או אפילו של דמות,באופן כללי.
ולצידו וגם לעומתו,"החטא ועונשו", שתרגומו ה'אמיתי' הוא 'הפשע ועונשו'...
מי כמו דוסטוייבסטי,ויותר מכך, רסקולניקוב בכבודו ובעצמו, יוכיח לך כי פשע וחטא שונים במהותם הפילוסופית!
ובכל זאת,תרגום הכותרת העברית הוא על סף הגאוני.הן משום האווירה שמעניק לקורא והן בזכות 'השם' שנהיה לו,הפרסום שהפך אותו לכה קלאסי ובנאלי בעליונתו.
עברית היא שפה חדשה יחסית...ואני מאמינה שכל נסיונותיה להשתלב ויחד עם זאת לשמור על ייחודה הם יפים וקוסמים.
אז נסיים בסונטת ליל ירח המקסימה:)
(עבורי,השם העברי מרגש בהרבה):
http://www.youtube.com/watch?v=vQVeaIHWWck
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-1 חודשים ויש גם את להקת חיפושיות הקצב ציפי
כך מצאו לנכון לתרגם את שמה של להקה פלונית בשם The Beatles.
יש עוד כל מיני תרגומים מצחיקים כמו לתרגם The Secret Garden כסוד הגן הנעלם, או זלזול באינטליגנציה של הקורא ע"י תרגום Little Lord Fauntleroy כהלורד הקטן אם להזכיר שני ספרים של פרנסס ברנט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים עד כמה שידוע לי עצמילי
Little Lord Fauntleroy מתורגם כ"לורד פונטלרוי הקטן", לא "הלורד הקטן".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים הלורד הקטן נדב
בשנת 1951 ראה אור תרגומו העברי של יעקובוביץ'-עקיבא לספר, תחת הכותר "הלורד הקטן". כנראה שההוצאה סברה שהשם "פונטלרוי" יהיה זר לאזנו העברית הרגישה של הטף בשנות התקומה, שלא לדבר על אזנו של ראש ממשלתנו דאז.
ה"פונטלרוי" הוחזר לשם הספר בתרגום פדן משנת 2000. אינני זוכר, ולא בדקתי, אם כך היה הדבר במהדורה משנת 1974 בתרגומו של אוריאל אופק.
אם זכרוני הצנוע לא מטעה אותי, אני חושב שדבר דומה קרה עם התרגומים השונים לספר
A Connecticut Yankee in King Arthur's Court של מארק טווין. בתרגום משנת 1954, שם הספפר היה "ינקי בחצר המלך ארתור". המתרגם השמיט את ה"קונטיקט", אולי מחשש שהאוזן העברית תדחה את הצליל הזה. הדבר תוקן בתרגום החדש (של יעל אכמון, כמדומני). בשנים 1962 ו- 1983 ראו אור שני ץרגומים נוספים, אולם לא בדקתי אם השם העברי הכיל את ה"קונטיקט".
דרך אגב, כילד, קראתי את התרגום משנת 54', ולא ממש הבנתי ש"ינקי" זה לא שם פרטי. איש גם לא הסביר לי.
אפשר לקרוא לזה "חסך מהילדות?"...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים את צודקת לגבי התרגום החדש ציפי (ל"ת)
-
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים בהחלט נדב
כאשר כתבתי את ההודעה שלי, גם "חיפושיות הקצב" עלו במוחי, אבל העדפתי לא להעמיס.
ומה עם "יותם הקסם"?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים נכון, אבל שונה בתרגום האחרון לקאיטוש המכשף ציפי
בהתחלה זה הפריע לי כי הייתי רגילה.
אבל שום תרגום לא יצליח לקלקל את סגנונו הנפלא של קורצ'אק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים בעניין זה: נורא קשה לי להתנתק מהדוד סבוני ודני ולעבור לקונרד ולא זוכרת כרגע מה שם הדוד גלית
למרות שאלו השמות המקוריים שבחר קסטנר(ב 35 במאי הכוונה).בכלל בעניין קסטנר -חלק מספריו תורגמו כראוי(כלומר בלי לעברת וליהד שמות)נניח אמיל והבלשים וחלק באופן מעצבן :אורה הכפולה נניח(במקור לוטכן) מיכאל דק תרגם את כל ספריו מחדש לאחרונה אבל עדיין קשה לי להתחבר לשמות ה"חדשים".
ודרך אגב (נדב) אני ממש לא בעד התיחסות ל"טף" כאילו הוא אינפנטיל ולא יסתדר עם שמות זרים (מרקו דורה ודייגו הם דוגמא הפוכה)יש מקרים שזה מוצדק,כמו בתרגום של ד"ר סוס שיש צורך להתאים את התרגום גם במצלול ובקצב אבל לפעמים בחירות המתרגמים כל כך מופרכות שזה לא להאמין.ובעניין סרטים -זה עוד יותר גרוע (אני והחבר'ה במקום STAND BY ME שזה גם שיר הנושא. חומות של תקווה במקום THE SHAWSHANK REDEMPTION שזה גם -דרך אגב- לא שמו המקורי של הסיפור ומעקר את המשמעות וכן הלאה.
ויש גם האסופית (אן מגרין גייבלס או אן מהגמלונים הירוקים אם תרצו)אהבה וגאווה(במקום גאווה ודעה קדומה) או שימוש במילים שיפוטיות כמו משפחת החיות המוזרות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים מסכימה בהחלט ציפי
לגבי שמות של סרטים, נראה לי שזה ענין של טרנד, או אופנה אם תרצי. כמו שאחרי שיצא "תרגיל למרגל מתחיל" יצאו עוד כמה סרטים ובכולם הופיעה לפחות אחת המלים: תרגיל, מתחיל, מרגל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים משום מה ההוצאות/חברת הפצה חושבים שהקהל מטומטם גלית
אם יש סרט אחד מצליח מיד כל האחרים עם אותו סגנון/רעיון /ז'אנר יקראו ככה ראי מקרה האקדח מת מצחוק . אם נדחוף את המילה אהבה אז בטוח יבואו/יקראו אפילו שהיא לא הופיעה בשם המקורי(אהבה וגאווה ולא גאווה ודעה קדומה)וכד' (דוגמאות שקפצו לי לראש-הנסיכה הקסומה במקום הכלה הנסיכית או הארוסה הנסיכית מה שהכריח את מתרגמי הספר שבא הרבה אחרי הסרט לדבוק בתרגום הקלוקל,שליחות קטלנית במקום המחסל,מזימות בינלאומיות במקום צפון צפון מערב(הרבה יותר מקורי ומיוחד)המיטה המעופפת במקום ידיות(?)מיטה ומקלות מטאטא.בעקבות הזמן האבוד של ג'ון ד מקדונלד במקום הנערה שעון הזהב והטובה.רצח ללא רוצח של אגאטה כריסטי במקום THE HOLLOW רצח לקינוח סעודה במקום פילים זוכרים ובכלל בעניין אגאטה כריסטי כמו גם כל ספרי הכיס ה "זולים" כמעט לא היה שימוש בשמות המקוריים (הרלבנטיים לתוכן)של הספרים אלא מישמש של המילים רצח תעלומה דם וכן הלאה.
בעניין ספרים המצב השתפר לדעתי בשנים האחרונות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים לא עניין של קהל מטומטם נדב
זה עניין שיווקי גרידא, תוך שאיפה ליצור מכנה משותף רחב, וממילא נמוך, כפי שכתבתי בהודעה אחרת שלי בפורום. השמות האלה לא פונים אל השכל כלל.
אין זה שונה מאשר לתת שם או צבע למוצר מסויים, לצורך קידום מכירות.
בשנת 1981 יצא למסכים העיבוד הקולנועי לרומן Eye of a niddle מאת קן פולט. אבל במקומותינו עוברת שמו ל"חוד המחט". אולי כי "קוף המחט" נשמע מגוחך. אולי כי רבים פשוט ללא יודעים ש"החור" של המחט הוא בעברית "קוף".
נ.ב.
אמש שתיתי יין גרוע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים כלומר כן, ההוצאה חושבת שאני הקוראת מטומטמת שעניין שיווקי יעבוד עליי ,בעצם גלית
נקודת המוצא כמו שכתבת אי פה -המוח הרך של הטף לא מסוגל להתמודד עם מילה כה זרה כמו פונטלרוי, נפלא ממני למה בחרו להשאיר את שמו של הגיבור סדריק על כנו ולא עברתו אותו גם כן.
וזה כן שונה ממיתוג של מוצר משום שספר הוא גם דברים אחרים ויש עניין של זכות יוצרים ואמנות .
לעניין קן פולט -לא נותר לי אלא להודות על כך שאת כפול 3 תרגמו נכון...(מה שאי אפשר לומר על עמק חמשת האריות שבמקורו היה משהו כמו לרבוץ עם אריות שלא ברור לי למה לא השתמשו בו בעיקר שיש קרבה לציטוט מירמיה-ונמר עם גדי ירבץ-)
בכל אופן אני יכולה להצהיר שאין לי מושג למה מישהו יחשוב ש"הלורד הקטן" נשמע יותר מעניין מ"הלורד פונטלרוי הקטן" או ש"הגן הסודי"/"סוד הגן" פחות אטרקטיבי מ"סוד הגן הנעלם" אני לא רואה הבדלים גדולים בין השמות ובמקרים אלו לא נגרם שום עוול רציני למקור לטעמי
אבל לקרוא לספר /סרט המיטה המעופפת כשהשם המקורי הוא ידיות מיטה ומקלות מטאטא או ל"הרקול מאבד לקוח" לקרוא "לחישת מוות" זה זלזול בקורא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים WOW ציפי
את ממש מתמצאת, הא? כל הכבוד. בשעה כזאת של היום אני בקושי מצליחה להזכר בשמי שלי. :]
את צודקת שבספרים המצב יותר טוב, אבל בהסתייגות של ספרי "גדולים". משום מה מזלזלים בקטנים ובבני הנוער בענין הזה. לאחרונה קראתי את Howl's Moving Castle. איך תורגם לעברית? הטירה הנעה. כאילו קוראים בגיל העשרה לא יסתדרו עם שם. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה (שאני לא מצליחה כרגע לחשוב עליהן).
ולגבי סרטים - מה דעתך על מת לחיות במקום Die Hard? האם היית מתרגמת אחרת? במקרה דנן זה נראה לי פשרה סבירה. מה שאי אפשר להגיד על המכורים לזהב כתרגום ל- Paint Your Wagon.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים זו נקודה רגישה.... גלית
מזמן אני מתעצבנת מזה. בד"כ כשאני פותחת ספר לראשונה אני בודקת מה היה שמו המקורי כדי שאוכל להתעצבן מיד על ההתחלה...
ידעת שבתחילת תחיית השפה העברית רומאו ויוליה תורגמו כרם ויעל?
אבל כן הזלזול בדור הצעיר הוא מחפיר ממש ,כאילו שילדים לא יודעים היום אנגלית כבר בכיתה ב'.
מסכימה שיש מקרים בהם אין ברירה אלא לפשר בין שתי השפות בעיקר אם בעברית יוצא מן ביטוי נוקשה ולא ברור כמו קשה למות (מת בקושי? מתקשה למות?)וזה בסדר כל עוד זה לא פוגע במשמעות המקורית או הכוונה המקורית של "המשורר" אבל כשהשינוי נעשה רק כדי "לעלות על הגל" שעשה סרט (זה בד"כ בסרטים)מסויים זה ממש מפגר בעיני.
ואל תתני לי להתחיל לדבר על חרויות עריכה שמתרגמים/עורכים נוטלים לעצמם-כלומר לא מביאים את הספר כמו שהוא אלא ערוך ומתוקן בשם "תועלת לקורא"
בתרגום ישן של יומנה של אנה פרנק נתקלתי בנימוק הזה ובמקרה ההוא היה מדובר על עניני מין שצינזרו החוצה,בעניין של יומן ,שמדבר על אנשים שאוליי עוד חיים-אוטו פרנק במקרה הנדון ומיפ חיס-אולי יש מקום לצנזורה מסויימת ואני אומרת את זה בזהירות יתר .אבל לצנזר קטעים רק כי הם עלולים להיות לא מוכרים מבחינה תרבותית לקורא או כי הם עוסקים בפוליטיקה /נצרות וכן הלאה? נכון לא נעים במיוחד לקרוא תאורים גזעניים בוטים של פייגין או יצחק היהודי(אוליבר טוויסט ואיבנהו בהתאמה)אבל בגלל זה לצנזר? זה לא רק לא נכון מבחינה אמנותית זה גם לא נכון חינוכית. איך ילד ידע להתמודד עם אנטישמיות אם לא ידע שהיא קיימת? ניצני הפמיניזם התעוררו בי כשקראתי את החמישייה על כל תיאוריה הסטראוטיפים(ואני יכולה לנאום לך חצי שעה על השוביניזם האתני והמגדרי בספרים הללו)אבל זה לא פגם בהנאה שלי מהם.
הקיצור ילדים לא מפגרים והם יודעים לסנן ולנתח בכוחות עצמם.(למה אף אחד לא חשב להגן עליי כילדה מהגזענות והפשיזם בספרי אבנר כרמלי/און שריג/שרגא גפני? כי זה לא מתורגם? זה משלנו? סתם תהיה)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים שמתי לב לרגישות ציפי
בזמן שקראתי את הודעתך חשבתי על עוד כמה דוגמאות (בן חור למשל) והצטרפתי להתעצבנות.
ולגבי דנידין ודומיו, עדיף לא להתחיל. לבנות שלי לא הרשיתי לקרוא אותם.
אבל רם ויעל מיד שפרו לי את מצב הרוח. את רצינית?? נפלתי ברצפה בכסא...כבר שלוש דקות רצוף אני צוחקת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים אני דווקא נגד צנזורה של ספרים גלית
כלומר כמובן להורים יש זכות עד גיל מסויים אבל באופן אישי אני לגמרי בעד קריאה גורפת של הכל. ילד שקורא דנידין והרוזן ממונטה כריסטו והחמישיה והגבן מנוטרדאם וחסמב"ה ומחניים יגדל להיות מבוגר שיודע לבחון ולסנן (כולם דרך אגב דוגמאות אישיות ובעודי כותבת מחניים נזכרתי שזה לא השם המקורי... אבל כאן לא נגרע כלום לעומת השם הנערים מרחוב פאל לדעתי) ודרך אגב -אני למדתי לקרוא בלי ניקוד בכיתה ב' בגלל חסמב"ה.
וגם היום אני קוראת הכל-מד"ב ,פרוזה,מקור,רומנטי,מתח,אימה ,עיון הכל מכל כל . אני לא חושבת שצריך לקרוא רק ספרות "איכותית".יש לי אחיינית שסיימה כיתה ב' שקוראת (לבד ומתלהבת מהצלחתה)את "יד הפלא" וגם את (איתי בהמשכים)הוביט ואני בטוחה שכשתגדל תקרא גם את כל הקלאסיקות. קריאה צריכה להיות כיף ולא מקושרת אסוציאטיבית לבית ספר ושיעורי בית (מה שקורה לי עם החטא ועונשו)
לגבי רם ויעל-לגמרי רצינית זה היה אי אז בשלהי המאה ה 19 את יכולה למצוא את זה בפרויקט בן יהודה. באותה צורה תרגמו גם את "איתיאל הכושי..."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ממציאם של "איתיאל הכושי" ו"רם ויעל" נדב
הוא המתרגם העברי זלקינסון, בן המאה ה-19. "רם ויעל" מעלים בי אסוציאציה של "אנחנו מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים"...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים עד גיל מסוים זו מילת המפתח ציפי
אבל עד אותו גיל מסוים אני בדעה שעדיף לכוון את הקריאה - 7-8, לא יותר. הרי יש כל כך הרבה ספרים, שחבל לבזבז זמן על המיותרים. אני לא מגדירה מהי ספרות איכותית, להפך, אני מגדירה מהי ספרות מיותרת. וחסמב"ה כילדה מאד אהבתי, בניגוד לדנידין, שכבר בכתה א' הבנתי את חוסר הערך שלו.
דרך אגב, התרגומים הקלוקלים אינם רק בכוון אל העברית אלא גם בכוון ההפוך. רומן רוסי, למשל, נקרא בתרגומו לאנגלית The Blue Mountain. מישהו לא רצה להתעמק בדקויות משמעות השם העברי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים נכון! גם הפוך זה לא תמיד מוקפד גלית
אני אוהבת חהסתכל איך תרגמו שמות של ספרים מוכרים לשפות אחרות וזה תמיד מפתיע אותי מחדשוזה גם נובע מתפיסה שהקהל לא יצליח להתמודד כנראה.(נו טוב אז לא רק לישראלים מתיחסים כמטומטמים...)זה די מגוחך האמת כי אם קורא אנגלית נניח כבר בוחר להתמודד עם הדקויות והמטפורות והתרבות השונה שמופיעה בספר של מאיר שלו למה שלא יצליח להתמודד עם זה גם בכותרת?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים על תרגום דקויות ומטפורות נדב
גם לדקויות ומטפורות יש הקשרים תרבותיים ולשוניים ייחודיים. היי סמוכה ובטוחה שגם בתרגום גוף הספר יש התאמות נחוצות אך ראויות. כדוגמה לכך, אני מפנה אותך למסה הנספחת לתרגום האחרון של "לוליטה" לעברית, שם הסבירה המתרגמת את הצורך בלוליינות מילולית ולשונית על מנת להתמודד עם המקור, הרווי שמות סמליים, משחקי מילים ורמזים מילוליים המהווים את מהות הסגנון הספרותי ברומן. עד כדי כך, שהיא השתמשה בסמלים עבריים, שהחליפו את המקוריים, כמו השם "אתי שחמורוב"...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים בעניין "רומן רוסי" נדב
בניגוד ל"אנקת גבהים" או "איתיאל הכושי", אני סבור שהמקרה של "רומן רוסי" הוא אחר, לגיטימי יותר, ולא מדובר בשטחיות או אי הבנה. אקדים ואומר שהסופר, מן הסתם, נתן הסכמתו לכותר האנגלי הנבחר, ואולי היה שותף לבחירתו. ומדוע?
בעבודת התרגום מוכר מושג שנקרא "מחסר" והוא מגדיר בעיות תרגום הנובעות מפערים לשוניים, תרבותיים וקוגניטיביים בין שפות. כך, על דרך המשל, אפשר לשער ששם ספר שבו תופיע המילה Russian יעורר אצל קורא אמריקאי אסוציאציה של ספר ריגול. ומאחר שבעידן שלנו שם ספר אמור להיות סוגשל טיזר, אזי תפקידו לעורר משיכה אצל חובבי סוגה זו או אחרת, ולא ראוי שהוא יטעה. במילים אחרות: הדקויות העבריות לא יפלו על אוזן קשבת אצל ציבור הקוראים בארה"ב, ולכן היה צורך בשם יותר אוניברסלי ויותר רומנטי.
והמונח "שיקול מסחרי" איננו מילה מוקצית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים שיקול מסחרי לא חייב להיות מלה גסה ציפי
אני מסכימה. אבל אם כך זה פספוס, מכיוון שלקורא* האינטליגנטי לא יקח זמן רב לגלות שמדובר על העליה השניה מרוסיה. אותו קורא אינטליגנטי (שאחרת למה שיקרא ספר המתורגם מעברית?) ניתן להניח שהוא מכיר את היוצרים הרוסיים הגדולים שאליהם (עם קריצה) מתייחס שלו. יש מצב לטעון שהשם הניטרלי שנבחר הוא גם אנמי ואינו מושך תשומת לב ולכן כטיזר הוא כשלון.
* ההודעה מתייחסת לגברים ונשים כאחד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים נמצאת מברכת נדב
בדיוק לעניין הזה כיוונתי כשדברתי על פערים תרבותיים ולשוניים בתרגום ספרותי. התרגום האנגלי פונה החוצה ממקומותינו והוויתנו. והרי המושגים "עליה שניה" או "עליה רוסית" לא יאמרו דבר וחצי דבר לקורא האמריקאי, ואין להם כלל מקבילות באנגלית. Second Aliyah ? Russian Aliyah ? אלה תרגומים מילוליים אשר לתודעה האמריקאית או הבריטית לא יאמרו דבר לגבי רוח התקופה, שהיא שלם הגדול מסך חלקיו. היה צורך לעקוף את הפער הזה. לכן, מה שאת מזהה כ"פספוס" - נעשה בכוונת מכוון. הרעיון הוא שגם מי שלא בקי במושגי העליה יימשך ויהנה מהספר מבלי שירגיש שהוא חסר דבר.
הכותר האנגלי איננו ניטרלי, אלא מכוון לפן שונה. את מזהה אותו כאנמי משום שאת באה מתרבות שונה, אבל אפשר שכותר כמו Russian Romance או Russian novel דווקא יכשיל את מכירת הספר. את חושבת "ישראלית", והתרגום נועד למי שחשיבה זו זרה לו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים בשביל זה נועדו הערות שוליים או ** גלית
כשאני קוראת ספר מ"תרבות זרה" ויש שימוש במושגים שלא בהכרח ברורים לי אני תמיד שמחה לגלות הסברים בתחתית עמוד או בסוף הספר .דוגמא-סדרת אראסט פנדורין של ב.אקונין שמתורגמת מרוסית אבל מתיחסת לכל מיני תרבויות (רוסית יפנית אנגלית )ארועים היסטוריים שונים מלחמות תלבושות ומנהגים שרווחו במאה ה 19 והקורא של ימנו לא בהכרח בקיא בהם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים לדעתי, לא מספיק נדב
הערות שוליים טובות להגדרות או הסברים קצרים, מעין "מראי מקום" של ארוע, מקום, דמות, זמן וכו'. אבל להבין מהי "עליה שניה" או "עליה רוסית" - לזה יידרש תקציר. משום שלא די להבין זמנים ומדינות, אלא את הקשרה של עליה מסויימת להתהוות החברה הישראלית. לכך התכוונתי כאשר דיברתי על "תרבות", להבדיל מנתונים יבשים, כגון: "עליית הפועלים ממזרח אירופה לארץ ישראל בין השנים 1904-1914". כי אם כך, מה בינה לעילה ראשונה, אחיך היא השפיע על התהוות מה שאנו נוהגים לקרוא "המדינה שבדרך".
ניסית לקרוא את התרגום המוער של "אליס בארץ הפלאות"? "הערות השוליים" שם נראות יותר כמו פירושים תלמודיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים זוהי מטרתו של ספר מוער גלית
ואני באופן אישי מאד אוהבת לקרוא כאלה (מוערים כלומר) אחרי שקראתי את היצירה המקורית אבל לא התכוונתי לרמה כזו של הערות שמסרבלות את הקריאה ומוציאות מן הריכוז (אלא אם מדובר בספר מוער במיוחד כלומר) זה לבטח לא מועיל בקריאה ראשונה של יצירה , נטשתי את טריסטרם שנדי של לורנס שטרן אחרי 200 עמוד בגלל הדבר הזה,זה עייף אותי.
במקרה של רומן רוסי אפשר אולי לתת הקדמה קצרה שמסבירה את הרקע. יש נטיה לעשות דברים כאלה בספרי ילדים. מצד שני אני מאמינה גדולה באינטיליגנציה של האדם הקורא.קראתי את שלושת המוסקיטרים בלי לדעת כלום על על תקופת לואי ה 15 -רק אח"כ הרחבתי.כנ"ל בעניין עלובי החיים, האקלברי פין ,האדמה הטובה,100 שנים של בדידות ,גרגנטוא ופנטגרואל, סונטת קרויצר או כל ספר אחר מתרבות אחרת .אני חושבת שאם הסיפור הוא טוב הוא יעבור בכל שפה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
לפני 15 שנים מיזה איתיאל הכושי? :) עצמילי (ל"ת)
-
-
-
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים לגבי הטירה הנעה, עצמילי
אני חושבת ששם הספר תורגם ככה מהסיבה הפשוטה ש"הטירה הנעה של האול" נשמע מסורבל ומעצבן. אישית, אני חושבת שעדיף להשמיט חלק מהשם המקורי ולתת לו שם דומה אבל קליט יותר, כמו במקרה הזה.
בתרגומים של סרטים יש הרבה יותר בעיות, שלפעמים גם לא ברור למה שם הסרט שונה (ע"ע The Hangover, שמסיבה לא ברורה תורגם ל"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס").
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים להשמיט, להוסיף או להחליף? נדב
אני מסכים עם הדעה שלעתים יש צורך לעבד שם של יצירה, ספר או סרט, לצורך אימוצה, מסיבה שכבר הזכרתי בתגובה אחרת כאן: הצורך לגשר על פערים תרבותיים וקוגניטיביים בין שפות, ולהפוך את השם ל"קליט", כהגדרתך.
יש מקרים הפוכים: בשנת 1983 הוקרן סרט בריטי בשם Cross Creek בכיכובו של ריפ תורן. קרוס קריק היא עיר חוף בריטית אשר שמה מעיד על אופיה, והיא נבחרה להיות מוקד ההתרחשות של הדרמה הזו. בדומה ל- Wuthering Heights נבחר הרעיון של שימוש בשם המקום המרכזי ככותרת ליצירה (בהבדל אחר: קרוס קריק היא עיר קיימת במציאות, ולא אמצאה ספרותית).
אבל כאשר הגיע הסרט לישראל, ניתן לו השם "שנותיי היפות בקרוס קריק". כנראה, הניח מאן-דהוא שהשם "קרוס קריק" לכשעצמו לא יעשה רושם על הצופים הישראליים, ולכן הוסיפו תוספת כהסבר למהות השם ואופי הסרט.
לגבי Hangover, העלית מקרה קצת יותר קיצוני, מהסוג הבולט מאד בסרטים, ופחות בספרות: אם בתרגום יצירה ספרותית יש צורך לשמר את ההיבט האמנותי של השם, הרי בקולנוע גובר לעתים השיקול השיווקי, שנועד ליצור מכנה משותף רחב ונמוך בכוונה. אני מסכים איתך שלא היה נפגם דבר אם השם "הנגאובר" היה נשמר בעברית, אבל שם כזה יכול להתאים גם לסרט מתח, למשל, ואילו "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" ישכנע כל אחד שמדובר בקומדיה מטורפת.
זה עדיף על תרגום שם הסרט למילה העברית הזוועתית "חמרמורת".
ובבנין ציון ננוחם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-1 חודשים עוד לגבי הטירה הנעה ציפי
אני יודעת שזה לא הפורום הנכון, אבל הסרט מציג השבוע ב- YES. כדאי לראות?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים רק אם את מחליטה להתעלם באופן מוחלט מהסרט לספר. עצמילי
אין שום קשר בין שני הדברים.
באופן כללי, לדעתי, ספרים של דיאנה ווין ג'ונס הם פשוט לא ספרים שצריך לעבד לסרט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים תודה. שכנעת אותי לא לטרוח. ציפי (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים זו בעצם חזרה למקור הפולני נדב
Kajtuś czarodziej
בדומה למה שעשה לבנון בתרגומו משנת 1968 ליצירה של ברונטה.
אבל אנו מעוררים כאן דיון חדש, לגבי השיקולים ב"תיקון" כותר בתרגום חדש, או שמירה על שמו מתרגום ישן אשר נצרב לאורך שנים רבות בתודעה.
כדוגמה, אני משער שזה היה גם השיקול של עדה ברודסקי בתרגום החדש ל"רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה". היא העדיפה לשמר את הכותר המוכר שטבע תרגומו הארכאי של ישראל זמורה, במקום לתרגם, למשל: "יומנו של..." וגו'.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים אכן ציפי
האם להשאיר דון קישוט או להחליף לדון קיחוטה
טוביה החולב או טביה
האמן ומרגריטה או השטן במוסקבה
אני מטבעי שמרנית...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים בעניין דון קישוט נדב
אני משער שהסיבה שה"קיחוטה" התגלגל ל"קישוט" בעברית, נעוצה בהתגלגלות תעתיק השם מספרדית לאנגלית או צרפתית, כאשר אותן אותיות יבוטאו בצורות שונות. התרגום לעברית כנראה החרה אחר האנגלית.
אגב, זכור לי שבילדותי נתקלתי בגירסה "דון קיכודה".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-1 חודשים ביאליק שתרגומו היה המוכר בתחילת המאה הקודמת -לא תרגם מהמקור הספרדי גלית
בכלל רוב הקלאסיקות שתורגמו עם תחיית השפה העברית לא תורגמו משפת המקור כי המתרגמים לא הכירו אותה...(לאה גולדברג,שלונסקי ועוד תרגמו מרוסית שאותה הכירו)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-1 חודשים :] ראיתי גם דון קוויקסוטה, אבל לא בתרגום רשמי ציפי (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
