פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 664 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים ללמוד מאהבה/ העולם שלי אובססיבית עם הירח
בשלב מסוים בחיים אתם תבינו. אתם תבינו שהכל בשבילכם. חלק מביאים את זה מהדת אבל אני מביאה את זה מהרצון שלי לא להתייאש. יהיה לכם ממש משעמם בלעדיי לדעתי, אז אני אשאר. ככה זה. העולם אינטרסנטי וגם אני. זה יותר קל. שתדעו שאם לא הסתדר לכם עם מישהו, מגיע לכם יותר. כל בר דעת שישפוט את המקרה יגיע לאותה מסקנה. לבבות שבורים ושוברי לבבות, תמיד מוזמנים לשתף! המתצפתים מהצד, גם זמנכם יגיע ועוד תתחרטו על הגעתו לזמנים קצרים, אך בסהכ אהבה היא מלמדת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים אובססיבית עם הירח- לדעת שאתה יקר למישהו- פוליאנה :-)
זה נכון תמיד, בכל זמן.
ואמת, יש את אלו שפוגעים, מי כמוני יודע, פוגשת בהם לעיתים קרובות מדי להרגשתי.
אבל יש גם את אלה שבשבילם טוב יותר לחיות.
וגם עבור עצמך, בעיקר עבור עצמך.
הקטע שכתבת נגע בי, אני עצמי עברתי חוויה לא פשוטה לא מזמן ומשהו גרם לה לחזור והצית את הכל מחדש.
כתבתי על זה קטע, בעוד רגע מעלה גם שיר.
אם תרצי, ואת נמצאת במצברוח כזה שמאפשר לך לקרוא גם את הדברים היותר עצובים, אשמח אם תקריאי ותחווי את דעתך, או פשוט תקראי- אבל את ממש לא חייבת, רק אם זה מתאים עבורך.
יום טוב שיהיה,
פוליאנה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים תודה! אובססיבית עם הירח
קודם כל, תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולהגיב! אני אקרא מה שאת מפרסמת ואת נשמעת מאוד נחמדה! מקווה שתהיי בסדר, את תמיד יכולה לכתוב לי!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים תודה רבה לך, אובססיבית עם הירח, תודה! פוליאנה :-)
ויהיה בסדר, כולנו מתמודדים עם קשיים לפעמים.
ועברתי דברים בחיים שאלוקים יעזור...
אבל עכשיו הרבה יותר טוב,
לומדת לתואר, של חינוך, בחינוך המיוחד.
ונהנית מכל רגע:)
ובכללי הרבה יותר טוב לי,
וגם לחזור לאתר הזה שאני מכירה לא מהיום,
וכל תגובה שאני מקבלת כאן היא כמו חיבוק עוטף!
אז תודה!
ואם תקראי, אשמח ממש:) ואם תוכלי גם להגיב משהו- אפילו סתם משפט קטן או כמה מילים,
אין לך מושג כמה זה יעשה לי טוב:)
אבל שוב, את לא חייבת.
ותודה!
ואשמח להתכתב גם מעבר אם תרצי- אשלח לך הודעה, ואפשר לשוחח על מה כל דבר שאת רוצה:)
הנושאים היותר כואבים שלי פשוט אישיים וכואבים מדי,
אז מעדיפה שלא לכתוב עליהם,
רק על מה שמרגיש לי נוח לדבר, מה שמרגיש לי לא כואב מדי... לא אישי מדי...
ו... טוב, אשמח להתכתב איתך איך שלא יהיה- על מה שמתאים לך, מתאים לי, מתאים לשתינו:)
ויום טוב שיהיה!
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים ירח ופוליאנה, Hill
אני קוראת אתכן, את האופן שבו אתן מבטאות את עצמכן וזה יפה לראות.
כן, גם מבעד לכאב, לעצבות ולבדידות - אני רואה אתכן.
לפעמים רוצה לכתוב לכן מדויק יותר אבל מהססת כי שתיכן צעירות ועוד תחוו את העולם הזה מכל כך הרבה זוויות, וכל אחת מכן צריכה לצעוד בדרך שלה, שמשולבת בעיצוב עצמי, קפיצה מעל מהמורות, התיקלויות ונפילות, אך מעבר לכך - צמיחה לעבר 'עצמי' מגובש, שלבסוף יתהווה לסך המכלול שאתן.
תמשכנה להוציא החוצה את שקיים בכן, זה כלי אחד מיני רבים, להתמודדות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים היל תודה רבה רבה אובססיבית עם הירח (ל"ת)
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים תודה רבה לך היל. פוליאנה :-)
על כך שאת רוצה לכתוב לנו יותר במדויק, יותר נוקב, יותר קשוח אולי.
ושאת עוצרת את עצמך רגע לפני, תודה!
רק אציין שלצערי, למרות הגיל שלי, כבר חוויתי כאב, כבר החזקתי פצצה בידיים ואולי גם קצת התפוצצתי איתה.
ולפעמים אני מרגישה שמה שנשאר זה רק שברים חדים שכואבים עם כל תנועה.
לא אפרט.
זה סיפור אישי שלי עם אלוקים שלא הסתיים ואולי לעולם לא יסתיים אלא רק כשאגיע אליו ואולי גם שם לא.
חוויתי דברים, ראיתי דברים, הבטתי לכאב בעיניים, נגעתי בחשמל בידיים חשופות.
כל משחקי המילים האלה לא יכולים לאתר את מה שעברתי ומה שהספקתי לעבור.
מכירה את הזאב? גם הוא חווה דברים, והוא קצת יודע, רק טיפה, רק על קצה המזלג.
אבל אני לא יכולה לכתוב, חוסמת את עצמי, לא יודעת איך יסתכלו עלי.
חושבים שאני פשוטה, עברתי חוויות חיוביות בסך הכל והאמת- שגם זה נכון.
אבל מין הצד השני של הדברים- הצד האפל של הירח, זה שלא כולם רואים...
טוב, כבר כתתבי יותר מדי, יותר משהיה בדעתי לכתוב.
רק שחוויתי וראיתי בעיניים האלה דברים ש... הלוואי ולא הייתי רואה...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים אף פעם Hill
לא קשוח.
במיוחד כשכל אחד חווה את הכאב שלו אחרת.
פולי, תודה שחלקת מעצמך, מניחה שזה אף פעם לא קל לתת מקום לכאב. לרוב לא יודעים איך להתנהל איתו, כיצד להכיל ולנתב אותו, ובעיקר, כיצד להשתחרר מכבליו.
אני מאמינה שכל אחד מסוגל למצוא בעצמו את הכוחות הנדרשים להתמודד עם הקושי המדמם, ובאומרי זאת הכוונה גם למצוא את הכוחות לפנות לעזרה, שניה לפני נקודת השבירה, כשכבר קשה לנו להתמודד לבד.
אני אצטייר כעת כ'מבוגר האחראי' וזה בסדר, אני אכן מבוגרת ;), אני מאוד מקווה שאת, ירח וכל אחד אחר שחווה זאת, ימצא מבוגר אחד בחייו שיוכל לפנות אליו. מישהו יציב לסמוך עליו.
לעזור לעצמנו זה הדבר הכי חשוב שנוכל לעשות עבורנו.
ואולי זה נקרא מהצד כמשפטים מנותקים, אך בשורה התחתונה, כולנו צריכים אדם אחד שיהיה שם בשבילנו, שיאמין שאנחנו מסוגלים, שיקשיב ויעזור לנו.
נכון, זה לא תמיד קל לעמוד חשופים מול מישהו, אך לעתים זה מזור כל כך גדול, שלא נוכל להרגיש עד שלא ננסה.
ואם נשכח לרגע שאני כעת בתפקיד המבוגר האחראי... ;) ממליצה לך לשים בפול ווליום (או עם אזניות) שיר שעושה לך טוב, מוסיקה תמיד מרפאת, גם אם רק למעט.
מוזמנת גם להתחיל שרשור מוסיקה (ירח, גם את), מבטיחה שאצטרף ואנסה לקלוע לטעמך :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים כל כך תודה לך היל! פוליאנה :-)
את באמת צודקת ומוסיקה תמיד מרפאת, ובאמת, אני מודעת לכוח של מוסיקה.
אגב, אני מאוד אוהבת לשמוע מנגינות מרגיעות.
פשוט מנגינות.
ותוך כדי כתיבה בעיקר, זה מרגיע אותי ונותן למילים לזרום מעצמם.
ושוב את כל כך צודקת! גם בנוגע למבוגר האחראי.
יש לי מבוגר אחראי, יש לי מישהי שאליה אני יודעת תמיד שאני יכולה לפנות ותמיד יהיה לי מקום.
יש לי אפילו כמה.
ויש גם מישהי, בת גילי, חברה, אבל עם זווית ראייה בוגרת על העולם, אני מבוגרת ממנה בתחומים מסויימים והיא ממני בכל כך הרבה אחרים.
וזה קשר מקסים וזה קשר טוב.
ו... הלוואי ותמיד יהיה לי את המישהו הזה, או את המישהי הזאת מרגישה בנוח יותר עם בנות, שאליה אוכל תמיד לפנות והיא תמיד תהיה שם.
אגב, תמיד יש אנשים טובים באמצע הדרך.
ובנוגע לתואר, יש מרצה שהיא כל כולה נשמה אמיתית. מוצאת את עצמי מתכתבת איתה גם מעבר- לא נוגעת בנושאים אישיים וכואבים מדי כמובן, זה לא מתאים, לא עבורי, ומרגישה שזה לא מתאים גם בין מורה לתמיד או בין מרצה לסטודנט.
אבל איך שלא יהיה היא רגישה ומקסימה ואכפתית.
ואם היא הייתה זו שפוגעת בי- בהקשר של הקטע שהעליתי לכאן והשיר- היא הייתה מיד מתנצלת על כך.
אני יודעת, כי היא חשה שפגעה בי, והתנצלה, ואני? כאילו- מה? איך?
את כמות הפעמים שמורים התנצלו בחיי ובכלל אנשי חינוך אפשר לספור על כף יד אחת.
וזה תמיד מדהים אותי ונוגע בי ומרגש אותי מחדש.
והיא אפילו לא פגעה באמת, האמת, שאני הייתי זו שלא הייתה מתאימה לשיעור.
אבל כן, היא בחרה לבקש סליחה, וזה ריגש אותי, ונגע בי.
ולא כולם כמוה, אבל הלוואי והיו יותר.
וזהו, אז בשביל נקודות האור האלה- כדאי תמיד לחיות.
ולא רק עבורם, עבור הכל, גם עבור הרגעים היותר כואבים,
כי הם אלו שמעצבים את האישיות שלנו, כי מה אם לא הם? וגם עבור רגעי השמחה, חשיבותם לא פחותה.
עצב ושמחה, שמחה ועצב- כל אחד מהם נוגע ומעצב את החיים מזוויות אחרות.
ו... לא אתן לעצב להשתלט על חיי- לא אתן לכאב לגבור-
ואני פוליאנה הרי, הייתי ונשארתי, פוליאנה- עם כל המשמעויות הגלומות בשם ובדמות.
תודה לך Hill.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
