השיר הזה מוקדש למישהי שאני מכירה, מישהי חזקה כמו סלע אבל לא מודעת לזה כלל.
מעודדת אותי גם כשאי אפשר. אז הנה לך. ותודה
כשאת מתעוררת וחושבת רק על זה
כהרגש בפנים מנסה להתערב
כשאת נתקלת בקיר אבל ממשיכה להתקדם
עשינו מסע אבל לאן הוא הולך?
מה עושים אז
כשהקול מתגנב
שלוחש לך באוזן; זומם, מתערב
איך בוכים שכבר אין דמעות
כשהצמא מתחבא ולא נותן לך לשתות
מי שהקים אותך כבר איננו
ישנו רק חלל היכן שהיה
הייתי רוצה שישאר, שיראה
אבל הוא לא כאן
ואת. בודדה
הוא הלך זה נכון
ולקום אי אפשר
אז זועקים, לוחשים, צורחים בלי סיבה
כבד הרגליים ועייף לך הלב
את אמנם לא נכנעת אך האבל חודר
מה עושים אז-
כשהכל שחור
עומדים כמובן
ופונים אל האור
אמנם לא בין רגע
אמנם לא שעה
אבל בכל יום שעובר נהיית חזקה
אספי כוחותייך
קראי לו לחזור
החלק שאבד
שיחזירך אל האור.
הנה לך עצה
זכרי נא בדרך
את יחידה. ואין עוד אחרת
אז אל תכנעי. עמדי על שלך כי היום את בסדר
היום חזקה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
