עכשיו כשאני חושבת על זה, כל החיים עשיתי את אותו הדבר
הרי אומרים שכדי לבדוק משהו אמיתי על עצמך יש להתבונן בעבר.
אז כמו כל ילדה ממוצעת, בגיל המצוות
חשבתי בתמימות שהכל יכול לקרות
חשבתי שחדי קרן ממלאים את השמיים,
חשבתי שאלוהים באמת מסוגל לקרוע ים לשניים
חשבתי שכל הבנים בשכבה הם סופר שווים
והאמנתי בכל ליבי שאין לאכול את הביסקוויט של הקרמבו לפני הבפנים.
האמנתי בשטויות ותמונות בפרסומות
הערצתי את הוריי
ותמיד רציתי לשנות
כן, מאז ומתמיד בתוכי הרצון,
לעשות משהו משמעותי, למצוא פיתרון,
להציל תכלכלה, לעשות מהפכה, לשבות כמו מלכה, להשמיע דעה, לעזור לחלשים לתת לנזקקים.
אז כן כילדה בגיל מצוות חשבתי יותר בכיוון של להטיס את וואן דירקשין לישראל,
אבל לעזאזל מה זה משנה רציתי לשפר
רציתי ליצור איכות, מהות, להיות סיבה
אבל בתור ילדה, הרגשתי קטנה,
לא הייתה לי מילה,
הייתי סתם תמימה
הרי מה כבר יכולה לשנות לה ילדה קטנה אחת
מה יעזרו לה הקוקיות או תרמיל הדורה הנפלא
אז במקום לשנות משהו היא פשוט התעסקה בעצמה
ומה בעצם שונה? בין אז, להיום?
הרי יש עוד מלא דברים לשנות,
יש עוד המון לגלות, יש עוד הרבה לשפר
וגם המון לאן להדרדר
אז למה גם עכשיו
בתור אדם עצמאי
כל מה שאני עסוקה בו
זה אני.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
