פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 976 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 7 שנים צפרדעים חזירים ונשיקות... דוידי
אני ואיריס היינו שכנים, היינו הולכים ביחד לתיכון. היא הייתה יפה, חכמה, זאת שכולם בשכבה התאהבו בה, לאיריס היה גם חבר אסף שהיה החתיך של השכבה, שיחק כדורסל בנבחרת של בית ספר, ולמרבה הצער היה גם חכם, תלמיד מצטיין שלמד מתמטיקה, פיזיקה וביולוגיה והתכוון להיות רופא.
אני הייתי גבוה ורזה, היה לי שיער ארוך וסבוך, וזקן שהתפרץ לכל כיוון, ולבשתי תמיד מכנסיים קצרים וסנדלים. לא הייתי חתיך ולא תלמיד מצטיין, למדתי אמנות אבל הציונים ובית הספר לא ממש עניינו אותי, שרצתי בספריה שם קראתי ספר כל יום וכתבתי את הדף הראשי בעיתון בית ספר שאף אחד לא קרא.
הייתי די בודד, נדמה היה לי שלכולם יש חברות, חוץ ממני וגם אם הייתי פוגש מישהי שמצאה חן בעיני הייתי פשוט משתתק, לא הייתי מסוגל להגיד מילה. לא היה לי מושג מה אני אמור לעשות, וכמה שאיריס ניסתה להסביר לי, לא הבנתי כלום, אולי בגלל שהייתי מאוהב בה.
היא אמרה אל תדאג בסוף תבוא איזו מישהי שתחטוף אותך, אפילו החמאס לא רצו לחטוף אותי.
אחר כך הלכנו לצבא, אני הייתי אפסנאי וקיפלתי בגדים שלוש שנים לתפארת מדינת ישראל ושמרתי על החול שלא יזוז, את איריס גייסו לאיזה פרויקט חשוב במודיעין, והיא יצאה מעט לבית ובקושי התראינו.
היא השתחררה שנה לפני ונסעה לדרום אמריקה, והעלתה לאינסטגרם תמונות של אנדיאנים ויערות, וכל מיני בחורים שהיא פגשה בדרך, השיער הערמוני שלה נצנץ כמו כתר של מלכה שבויה. אחרי שהיא העלתה תמונות באינסטגרם במעלה המאצ'ו פיצ'ו היא כתבה לי שהיא ואסף נפרדו והכל נהרס. הייתי צריך להיות עצוב בשבילה כתבתי לה שזה נורא, אבל עמוק בלב די שמחתי שהכל נהרס.
אחרי השחרור, החלטתי ללכת לאויניברסיטה וללמוד משהו שימושי- פילוסופיה. עברתי לתל אביב, עבדתי כמלצר במסעדה קטנה בכרם ושכרתי דירת שני חדרים באבן גבירול, עם שותף שקראו לו נענע רוזנשטיין שהיה קוסם שהופיע בבר מצוות וימי הולדת והסביר לי שבעצם הוא שמאן שיכול להגשים איזה חלום שהוא רוצה.
נענע ייצר בחדר שלו עראק מתאנים שקוראים לו בוחא, זה הולך להיות הסטארט אפ של תל אביב הוא טען ואולי הסטארט אפ אכן היה מצליח, אלמלא היינו שותים כל ערב חלקים לא קטנים ממנו.
היינו מביטים מהמרפסת, על האורות המבהיקים שזהרו למטה, על תל אביב שהבהיקה כמו מטבע חדש, המוני מכוניות מיהרו לכל כיוון, אנשים רצו והתנשפו בכבדות, זוגות התחבקו בחשיכה, אנשים שתו או עישנו כדי לטשטש את עצמם ואת הכאב, כדור הארץ הסתובב סביב עצמו במהירות 1675 קילומטר לשעה, ורק אני ונענע רוזנשטיין נשארנו על המרפסת, לא זזים בכלל.
אתה באמת יכול להגשים חלומות? שאלתי אותו. ברור, הוא אמר, את כל החלומות, חוץ מהחלומות שלי.
שלושה חודשים אחרי שעברתי לגור עם נענע, איריס חזרה מדרום אמריקה. היא התקבלה לפסיכולוגיה קלינית כמו שהיא רצתה, היא מצאה עבודה מצויינת בקליניקה ברמת אביב, היא אפילו מצאה דירה בתל אביב תוך שלושה ימים, כמו תמיד, הכל הסתדר לה.
שכבנו על השטיח בדירה השכורה שלה והבטנו בתקרה.
"גידי, למה אני פוגשת רק גברים מקולקלים?"
"לא יודע? מה זה גברים מקולקלים."
"כאלה שעובדים בסטארט אפ כל יום עד עשר בלילה ומוכנים לעשות לי טובה ולהפגש בשש בבוקר לחצי שעה ראיון לפני העבודה, סטלנים עם רסטות ועיניים אדומות שקוראים לי אחותי, כי הם לא זוכרים איך קוראים לי.
אתמול יצאתי עם בחור שהכרתי באו קי קיופיד ונראה טוב וגם כשדיברנו בטלפון היה נורא נחמד, ואז כשנפגשנו הוא בכלל לא היה דומה לתמונות שלו והוא לא הפסיק לדבר על האקסית שלו, ואיך היא הייתה שמנה מדי ואיך היא לא הקשיבה לו ולא רצתה להרזות, ואיך היא בסוף עזבה אותו השמנה. אמרתי לו, שהמשקל של כל אדם זה עניינו ואז מה הוא אומר לי? את יודעת גם את לא כזאת רזה... מה זה התאפקתי לא להכניס לו סטירה... תגיד אני שמנה גידי?"
"את מושלמת."
"איזה מזל שאתה פה..." היא חייכה אלי קצת עצובה. "תראה אני לא מחפשת את הגבר המושלם, ולא רוצה נסיך שיציל אותי אני יודעת להציל את עצמי, אני רוצה מישהו שיאהב אותי באמת, למה אני לא מוצאת אותו?
הסתכלתי עליה, היא הייתה כל כך יפה ובטח הייתי צריך להגיד לה את מה שחשבתי.
"בזמן האחרון אני חושבת שזה לא הם." היא אמרה, "בעצם זאת אני אני נמשכת רק לחזירים."
"שטויות... אני בטוח שתמצאי את הבחור שאת מחפשת." אמרתי לה.
אם רק תפקחי את העיניים.
אבן גבירול, מרפסת, אני ונענע לוגמים בעליזות כמה כוסות של סטארט אפ.
"תגיד נענע, אתה יכול להפוך אותי לחזיר?" שאלתי אחרי שעה של שתייה.
"אתה רוצה לאכול חזיר? ברצינות זה החלום שלך?" הוא שאל וגיהק.
"לא הבנת אני רוצה להיות חזיר."
"ברצינות? זה החלום הכי מטומטם שאי פעם שמעתי עליו ותאמין לי שמעתי חלומות מטומטמים."
"אתה חבר שלי נענע?"
"אתה יודע שכן."
"אז פשוט תעשה אותי חזיר בסדר?"
"אתה בטוח? כי זהו, יש לך רק חלום אחד."
"אני בטוח." אמרתי בקוצר רוח, "יאללה."
"אין בעיה ." נענע ועשה כמה תנועות מוזרות עם הידיים לכיווני.
כלום לא קרה.
"תגיד אתה עובד עלי?"
"חכה, חכה...." נענע אמר, "אנחנו השמאנים עובדים לאט, הכל בסדר..."
"טוב אני הולך לאיריס." אמרתי לו, כנראה שלא נולדתי להיות חזיר.
דפקתי על הדלת של הדירה שלה, אף אחד לא ענה.
למרבה המזל היא השאירה אצלי עותק של המפתח שלה.
נכנסתי פנימה, הייתי עייף מהסטארט אפ, נרדמתי על הספה
שמעתי את דלת הכניסה חורקת.
פקחתי עין והצצתי במראה, הכל כרגיל.
חוץ מזה שהייתי חזיר.
הייתי וורוד ונחמד, והיו לי עיניים מקסימות, האמת שנראיתי לא רע בתור חזיר
כמובן שבאותו רגע כבר הבנתי שזאת הייתה טעות איומה ושאין סיכוי שאיריס תתאהב בי, אחרי הכל הייתי חזיר, מה כבר יכולתי לעשות?
היא פתחה את הדלת והביטה בי במבט מוזר.
"שלום איריס." אמרתי לה.
"אני לא זוכרת שעישנתי היום, או שזה חלום?" היא שאלה את עצמה.
"זה לא חלום, זה באמת, נו את לא מזהה אותי, זה אני גידי."
"אתה גידי?"
הנהנתי.
"טוב זה חלום, אבל באמת אחד מהמוזרים." איריס אמרה וליטפה לי את הראש. "איך הפכת חזיר?"
"זה מסובך." אמרתי במבוכה.
סיפרתי לה על נענע ועל החלומות ועל אבן גבירול, לא סיפרתי למה רציתי להיות חזיר.
"אתה רוצה שאני אסיע אותך חזרה לדירה? או שאתה רוצה להישאר פה קצת, את האמת זה ייראה קצת מוזר אם יהיה לי חזיר מדבר בדירה, לא?"
"למה מוזר? חוץ מזה אני לא אדבר כשיהיו אנשים אחרים, אני רק אעשה אוינק."
"זה מוזר כי לא מתאים לך להיות חזיר..."
"מה רע בחזיר?"
"לא רע, זה פשוט לא אתה..."איריס אמרה, "תגיד, זה בגלל שאמרתי שאני מתאהבת רק בחזירים."
הנהנתי במבוכה.
“אז חשבת שאני אתאהב בך אם תהיה חזיר, מחשבה קצת מופרעת, אבל תמיד היית קצת מופרע.”
בצער רב נאלצתי להסכים.
"יכולת פשוט להגיד שאתה אוהב אותי." היא אמרה והתיישבה על הספה, הרגליים שלה היו ארוכות וחלקות.
איך יכולתי להסביר לה שלהגיד לה שאני אוהב אותה היה כל דבר בעולם חוץ מפשוט.
"אני יכולה לבקש מהנענע הזה שיהפוך אותך חזרה לבן אדם, לא?" היא שאלה.
מה ייצא לי מזה?
את תאהבי אותי?
"אולי." אמרתי.
"ואם אני אנשק אותך? מה יקרה? אתה תהיה נסיך או שאני אהיה חזירה?"
"אני לא יודע מה תהיי."
אבל ידעתי מה אני אהיה.
"אולי אני אנשק אותך?" הצעתי.
"אולי." היא אמרה וחייכה.
טיפסתי על קצה הספה ונישקתי אותה וחשבתי שכמו נסיכה אמיתית היא תהפוך לצפרדע, אבל כלום לא קרה היא רק הסמיקה, ואני רציתי ללנחור אוינק אוינק אבל התאפקתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים גדול! סקאוט
איך פספסתי את הסיפור הזה עד עכשיו? הזוי ומקסים!
אפילו החמאס לא רצו לחטוף אותי"
" ואני רציתי לנחור אוינק אוינק והתאפקתי"
סיפור מתוק ומשעשע. אהבתי מאוד!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 7 שנים מרגש rainbow
-
לפני 7 שנים הודעה שמחה ללא כותרת ניר
אם אי אפשר להחזיר(הא הא) אותו להיות בן אדם אז שיילכו שניהם לנענע ושיהפוך אותה לחזירה. ככה הם יוכלו להיות זוג happily forever after.
:-]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 7 שנים .....דוידי.....A writer is a world trapped in a person.....וזה מאוד נכון כשזה מגיע לכתיבה שלך...נהדר...נקודה..... deze (ל"ת)
-
לפני 7 שנים יש קשת של חזירים וקשת של אנשים ביישנים חני
-
לפני 7 שנים מישהו הרי צריך לספר את סיפורם של אלה שלא מעזים להגיד מה הם רוצים... סיפור חמוד. yaelhar (ל"ת)
-
לפני 7 שנים תודה, באופן עקרוני אני שונא סיפורים חמודים... אבל זה מה שיצא. דוידי (ל"ת)
-
-
