ברוכים הנמצאים. אם מעניין אתכם לדעת איך הפוסט הזה נולד – קראו את ההקדמה של שונרא. כולם מוזמנים להצטרף, להאיר, לתרום, להתווכח, או סתם להראות סימני חיים. אפשר גם לצעוק הדתה, אבל כבר דאגנו לנטרל את העוקץ. בניגוד לנכתב שם, והנה כבר המחלוקת הראשונה - הידיעות שלי מעטות מאד, ואם בכל זאת הסכמתי להסתכן ולחשוף את בורותי הדבר נעשה ממניעים אנוכיים של תרגול בכתיבה, עם הבטחה לקהל שמורכב מחתולה אחת לפחות, כי גם מיאו בסוף הפוסט זה משהו. אני שומרת מצוות ומאמינה בתורה מפי אלוקים, ועל כן כל הדברים שאכתוב יוצאים מתוך תפיסת העולם הזו. אני לא למדנית ולא תלמידה חכמה, אין לי חידושים משלי בתורה ואני לא יודעת לפתוח דף גמרא. עדיין לא ברור לי לאיזה כיוון, אם בכלל, יתפתחו הפוסטים, אבל לא נעסוק בשאלות-דוקטורט כגון "מי כתב את התנ"ך" שאין לי כלים וחשק לגעת בהן. בתור התחלה הייתי רוצה לכתוב כאן רעיונות מעניינים שנתקלתי בהם, ומידי פעם לשתף בחוויות האישיות שלי שנוגעות לנושא שנעסוק בו. מקווה שנצליח להתמיד, נעמי.
הפוסט הראשון מוקדש לשונרא, החתולה של סימניה.
בתור מדינה משופעת חתולים, יוצא לנו להיתקל בהם לא מעט. בשר כחוש, פרווה מדובללת שעברה אבולוציה לצבע-כביש, זינוקים ברוחב מעבר חצייה. לא קלים חייו של חתול בעיר הגדולה. אף-על-פי-כן, ולמרות שהתרגלנו לראות אותם מסיירים בין הררי אשפה ו"חתול רחוב" הפך שם נרדף לפרחח, מסתבר שעדיין נותרו להם שאריות של כבוד עצמי:
"אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול".
רש״י פירש: ״שאינו מטיל רעי בפני אדם, ומכסה צואתו״.
אני מנסה להעלות בזכרוני את כל מאות הפעמים בהם ראיתי חתול. חומק, מזנק, מתפנק, מיילל, תוקף, נועץ, מביט. אבל אף פעם לא עושה. נו, את מה שצריך. בלשונם של חכמים: רעי. וואלה, איזה קטע. אני חייבת לבדוק את הכלב. מיד עולה התמונה בה הוא נעצר ברחוב הומה אדם, מרים את רגלו האחורית ומשתין בלי בעיות. מישהו חשב שמצחיק לעשות מהתנועה הזו תרגיל בשיעור עיצוב ועוד לקרוא לה תנוחת הכלב. תמונות נוספות, הפעם של ילדה ברחובות חיפה מדלגת על תלוליות חומות ברחוב, עולות לי לראש, וגם הריח של הפעם ההיא שהחמיצה. איך, באמת, נראה הרעי של חתול? אני מתפלאת לגלות שאין לי מושג. מי שרוצה להטמין אוצר - אולי כדאי שיעקוב אחרי החתול.
על התכונה הנפלאה הזו, שחוסכת לבעלי חתולים קנסות מיותרים, הוענק לחתול צל"ש הצניעות בידי חכמים. במדינת החתולים, אף חתול לא היה עוצר את המכונית בצד הכביש ומטיל את מימיו. מה שברור לחתול - לא תמיד ברור לאדם. ואם זה לא ברור לאדם - עליו ללמוד מן החתול.
האומנם? או שמא רק "אילמלא לא ניתנה תורה"?
כאן נפתחת שאלה גדולה ומרתקת בנושא המוסר הטבעי, שבמסגרת זו נוכל רק להציף אותה. לפי ההבנה הפשוטה של דברי רבי יוחנן, קודם שניתנה התורה היה אפשר ללמוד מוסר מבעלי-החיים, אולם, מהרגע שהתורה הופיעה בעולם - די בה, כיוון שהיא מכילה את סך כל ההתנהגויות הראויות, לפרטי פרטים, ובכללם הצניעות, ומעתה אין ללמוד מוסר מהתבוננות בבריאה. זוהי גישתו של גאון רבי חיים מבריסק (1918-1853). גישה שונה מהותית, שדגל בה הרב עמיטל (2010-1924), אומרת שאדרבא, המוסר הטבעי הוא המצפן הבסיסי שהאדם נברא עמו, וגם לאחר שהתורה ניתנה לא ייתכן שהתביעה המוסרית שלה תהייה פחותה מזו הנלמדת מהתבוננות במעשי שאר הברואים. שתי הגישות האלו והמשמעות המעשית הנובעת מהן הם כמובן נושא לדיון נפרד.
עכשיו, חשבו על שורש המילה חתול.
רעיון השורשים תמיד הילך עלי קסם. אני מדמיינת שתיים עד ארבע אותיות חומות וכבדות שמצמיחות עלוות-מילים. במבט ראשון לא תמיד רואים את הקשר בין העלים, אבל כשמוצאים את השורש המאחד העלווה כולה מוארת באור חדש. זה משחק נהדר ומלא הפתעות.
חשבתם?
השורש ח.ת.ל פירושו בעברית פעולת העטיפה, הכיסוי.
החיתול עוטף את ישבנו של העולל. החתול מכסה ועוטף את יציאותיו.
אומנם, ישנן השגות על פרשנות זו למקור המילה חתול, אבל, תודו ש- cat לא יכול להתחרות עם זה!
אומנם נוסף מציין דבר טריוויאלי שאולי בכל זאת כדאי לחדד: כיסוי הגללים אצל החתולים הוא אינסטינקט של התנהגות טריטוריאלית וכמובן אינו ביטוי של התנהגות מוסרית, אך הדגש הוא לא המניע אלא יכולתה של התנהגות מסוימת שנטבעה בבעל-החיים לשמש כדוגמא וכמודל לאדם.
בעברית, השם של בעלי-חיים רבים משקף תכונה דומיננטית שלהם. הינשוף פועל בשעות שסינדרלות יוצאות להקסים נסיכים בנשפים, בלילה, ואילו צבעו של העורב הוא כצבעו של הערב - שחור. הכבש, סמל התמימות והצעידה העדרית - נוח להיכבש, ואם הוא לא יזהר יבוא זה שאובה אליו, זה-אב זאב! הרי מכל החיות הרעבות, הזאב תמיד היה רעב במיוחד.
"וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם
וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ
וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (בראשית ב יט)
רש"י אומר: "סרסהו ופרשהו". כלומר, הפסוק יתבהר אם נשנה את סדר המילים:
כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם - הוא שמו.
אחד אחד הם עוברים לפני האדם הראשון. ההוא עם הרעמה מגיע בשאגה, אחריו, מניף את זנבו, פוסעת חבילת שרירים צוהלת, והר אפור עצום מתנשא בעקבותיהם. האדם מתבונן, ומזהה את מה שלפי המדרש לא הצליחו לזהות מלאכי השרת - את שמו של העומד לפניו, את מהותו. מפיו יוצאות אותיות המילה יראה שבכוחו של מלך החיות להטיל, וכך יוצא לדרכו האריה. הוא שומע את הששון בצהלות שעתידות ללוות את האדם במלחמותיו והסוס, השש עלי קרב, קיבל את שמו. הוא מרים את עיניו על הנפיל שמפיל את אימתו על הסובבים, ורואה לפניו פיל.
"האדם הבין בחכמתו ושכלו טבע כל בהמה וחיה, וקרא לכל אחת ואחת שם מעין הטבע והמדה שהכיר בה, והאותיות שצרף בשמותיהן הכל לפי טבעיהן ומדותיהן", כתב רבינו בחיי (1340-1255). האדם לא בחר צירוף אותיות אקראי, אלא אותיות המבטאות טבע ומהות. לכן נכתב "הוא שמו", ולא "כך יהיה שמו", אילו הייתה הבחירה שרירותית.
ונסיים במובא במדרש (בראשית רבה יז ד), בדבריו של הקב"ה לאדם:
"ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה.
ואני מה שמי? אמר לו: לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך."
מקורות מהם ליקטתי את הדברים:
היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה – חתול הבית
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=22383" rel="nofollow">
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=22383
צניעות מחתול - על משמעותו של מוסר טבעי
https://www.etzion.org.il/he/%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99" rel="nofollow">
https://www.etzion.org.il/he/%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99
מאין הגיעו שמות בעלי החיים
https://www.hidabroot.org/article/224542" rel="nofollow">
https://www.hidabroot.org/article/224542
האופן המסתורי שבו קיבל החָתוּל את שמו העברי
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium-1.2629859" rel="nofollow">
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium-1.2629859
מ"ג בראשית ב יט
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%91_%D7%99%D7%98" rel="nofollow">
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%91_%D7%99%D7%98