במקום בו שוכנת הענווה - שם מקומה של תורה
בעיירה יהודית קטנה ושכוחת-אל, אי שם בערבות רוסיה הלבנה, לבשו הכל חג.
מנער ועד זקן, טף ונשים לבשו את מיטב מחלצותיהם ולא בכדי:
רבה הגדול של וילנא עמד לבקר בעיירה. אין זה דבר של מה-בכך שהרב הגדול יעזוב ד' אמות של הלכה.
כדי לבקר באיזו עיירה נידחת מהלך ארבעה עשר יום בסוסים מהירים מהפלך המחוזי של וילנא.
איש מדיירי הכפר מעודו לא ראה את הרבי
הכל תמהו על מה ולמה זכו לכבוד הגדול הזה.
היו שאמרו - קרובת משפחה יש לו בעיירה.
היו שאמרו - מחפש הוא כלה לנכדו וראה (ברוח הקודש) שכאן יש כלה בעלת מידות שממנה יבוא המשיח.
היו שאמרו - זו רק שמועה ואין בכך כל אמת שהרב יגיע אל העיירה הזאת.
היו שהגדילו לעשות ואמרו שהרב יבוא להשתקע בעיירה.
אמרו ועשו - כל אחד לפי דרכו. הצד השווה שבהם - כולם הגיעו לשערי העיירה,
שם עתידה הייתה מרכבתו של הגאון הידוע להיכנס בשערי העיר.
גביר העיירה שהיה איש חשוב - ממליך מלכים ומכתיר רוזנים שכל כוחו בא לו מכספו הרב שבא לידו בירושה מאביו
ואביו מאביו כך כ 100 דורות עד קורח לפני שבלעה אותו האדמה.
עתה הביט בשעון הזהב שבידו השעה הייתה בדיוק 2:00 בצהריים.
מרחוק נראתה כרכרה מפוארת אשר התקרבה לעיירה במהירות.
רק בסמוך לשערי העיירה האטה את תנועתה ונעצרה בדיוק בכניסה ליד מקום היקבצם של כ - 300 דיירי העיירה.
מהמרכבה ירד אדם בעל הדרת פנים שזקן לו שיורד על פי מידותיו וכולו אומר הוד והדר.
תושבי העיירה קראו בקול ניחר "יחי אדוננו מורנו ורבנו, יחי אדוננו מורנו ורבנו"
האיש היסה בתנועת יד את הקהל ואמר:
אני לא הרב שאתם ממתינים לו. שמי הוא ר' ישראל ואני רק שמשו ושליחו להכנת הביקור.
מתלחששים היו ביניהם - אם לא ראית את האריה בוא וראה את רבצו.
מיד החל הקהל להמטיר שאלות על שמשו של הרבי: האם הוא יבוא להתגורר כאן?
האם זה נכון שהוא מחפש כלה לנכדו?, האם יש לו כאן קרוב משפחה?
ועוד שאלות הראויות לחכמי חלם שכל ענייניהם בפרטיותו של הרב.
איש לא שאל מה כוחו של הרב בתורה, מהי מגילת היוחסין שלו.
התרשמותם הייתה בעיקר משמועות ומלבושו המהודר של השמש. ואמרו בקל וחומר: אם השמש נראה כאור הלבנה, לבטח הרב כאור החמה, שבעתיים
השליח ענה שהרב יגיע רק בחודש הבא ובינתיים יכין את מקום מגוריו.
הגביר הקצה עבור הרב דירת מגורים נאה רבת חדרים ואף שַׁמָּשׁ לְשַׁמֵּשׁ אֵת הַשַּׁמָּשׁ.
חלפו ימים רבים והרבי טרם הגיע. היו שאלות הלכתיות שלא סבלו דיחוי,
והשמש הציע שכל שאלה יביאו אליו והוא ישלח לרב במברק שייתן פסק הלכה.
וכך היה - עד שהשמש נשתקע במקום ושמש כרב זמני, ממתין עד שהרב הגדול יגיע.
אנשי העיירה נהגו בו כבוד גדל בשל ענוותנותו ואורח חיו הצנוע.
ושוב חלף זמן והשמש\רב זימן אליו את אחת הנשים החסודות וביקש את יד בתה
עבור נכדו העילוי של הרב הגדול שממנו יבוא המשיח.האשה נתנה את הסכמתה.
ככל שהימים חלפו החל השמש להמעיט במלבושי הפאר הולך ויורד עד לדרגת פשוטי העם.
כבודו הלך והאמיר בקרב הקהילה.
לאחר שסודר עניין החתונה לנכדו של הרב, נמסר כי הרב יגיע לחתונה עם משפחתו ועם החתן המיועד.
ואכן כעבור שבוע ביום רביעי, הגיעו שתי מרכבות לעיירה.
באחת מהן היה הרב ונכדו העילוי, ובשנייה רעייתו ושתי בנותיו.
הרב - בלבוש צנוע למדיי - טרם הניחו את רגליו על עפר העיירה, צעקו הכל "יחי מורנו אדוננו ורבנו, יחי אדוננו מורנו ורבנו".
אולם הרב הניף ידו אל על והיסה את הקהל המשולהב.
אינני הרב שלכם.
אני רק שמשו של הרב.
הרב האמתי נמצא כאן זה זמן רב הלא הוא רבי ישראל הקדוש ששימש עד כה כשמש.
עתה ששידך עבור נכדו כלה ראויה באתי אני - שמשו - ומשפחתו לחזות בנישואי השניים.
שוב שאלו האם רבי ישראל ישכון אחר כבוד לצמיתות בעיירה הנידחת.
כאן התפרץ רבי ישראל ואמר לקהל הנדהם:
"עם ישראל הצדיקים!" אמר: "עברתי עיירות רבות ומקומות שונים
ולא מצאתי מקום ראוי מהעיירה הזו כדי שאגור בה לצמיתות, מקום של כבוד, מקום של ענווה מקום של עבודת השם בפשטות."
"אין מקום ראוי מזה לאוהלה של תורה."
הקהל הריע: "יחי אדוננו רבי ישראל, מורנו ורבנו. יחי! יחי! יחי!"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
