פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1570 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים על טכנולוגיה וילדות אבודה חסרת שם
לפעמים, כשאני רוצה להרגיש זקנה, אני נזכרת איך העולם היה לפני חמש שנים.
חמש שנים, והעולם השתנה לגמרי.
לא השתנה, השתדרג.
לפני חמש שנים, אנשים לא היו יושבים ובוהים במסכים הזעירים שלהם, מרותקים מכל המדיה והמידע שנפרס בפניהם.
לפני חמש שנים, אנשים לא היו מרוכזים כל כך בסמארטפון שלהם, שהסיבה היחידה שהם יוצאים החוצה זה כדי לרוץ ברחוב ולתפוס יצורים קטנים, עדיין שקועים במסך הקטן הזה שלהם.
כשאני מרגישה ממש נוסטלגית, אני נזכרת בעולם לפני עשר שנים.
לפני עשר שנים, לא היו מסכים קטנים שכולם שקועים בהם.
לפני עשר שנים, גיל מוקדם לקבלת טלפון היה בתיכון, וגם אז, היית זורק אותו איפשהו בתיק, שומר אותו רק למקרה שתצטרך להתקשר להורים שלך להודיע שתישאר לאכול אצל חבר.
לפני עשר שנים, אנשים היו יוצאים החוצה, ומדברים.
בלי פרצופים צהובים מחייכים, בלי סימני קריאה או האות ח' שלחצו עליה מליון פעמים. רק מדברים.
ואני יודעת שזה נשמע מטופש שאני מתלוננת, כי אני גם חלק מהעולם הזה, כי אני גם שקועה במסך קטן, כי גם אני מתקשרת עם העולם דרך האינטרנט, ולא פנים מול פנים.
אבל הלוואי, הלוואי שלא הייתי צריכה לעשות את זה.
כי כשאני רואה ילד קטן, עדיין לא בבית ספר אפילו, מסתובב עם האייפון שלו ורק משווה עם חברים למי יש את הדגם הכי מתקדם, הכי יקר, אני יודעת שמשהו פה לא בסדר.
כי במקום לטפס על עצים ולשחק עם גירים, הוא מדבר עם עוד ילדים בני שש בוואטסאפ, ויושב בבית, שקוע במסך.
אני מניחה שאני רק מאוכזבת שהילדות שלהם לא תהייה דומה לשלי. הילדות שלי הייתה מדהימה. היא הייתה כל מה שילדות בשבילי אמורה להיות- תמימה, חסרת דאגות, וחסרת טכנולוגיה מיותרת.
בשביל לשעשע את עצמנו היינו משחקים בחצר, מציירים בגירים, וקוראים ספרים.
ספרים תמיד היו שם בשבילי, ותמיד פניתי אליהם. ומי שלא אהב אז לקרוא, נאלץ להתמודד.
קצת קשה לי לחשוב שספרים, שליוו אותנו במשך מאות שנים, הושלכו לצד על ידי מסכים שכבשו את כולם בזמן כל כך קצר.
כשהייתי מזכירה את זה בפני אנשים, שאנחנו בני אדם, ולא צריכים לתת למסך קטן לשלוט בנו, תמיד היה את ההוא שאומר 'אם את לא רוצה סמארטפון, אל תשתמשי באחד'.
תמיד ניסיתי להסביר את זה, אף פעם לא הצלחתי להעביר את המסר בדיוק כמו שאני רואה אותו.
העולם הזה סובב כולו סביב סמארטפונים. ובתור אחת שהייתה צריכה להתמודד עם דגם ישן של נוקיה לכמה שבועות, טלפון עם מקשים אמיתיים וחוסר אינטרנט, לא הייתי מחוברת לעולם.
כי עכשיו, כשאתה רוצה לדבר עם מישהו, אתה שולח הודעה. כשאתה רוצה לשתף משהו עם חברים, אתה שולח הקלטה בקבוצה.
ועם כמה שאני לא מרוצה מזה, זה המצב כרגע. ואי אפשר לשנות את זה.
כשאני חושבת על זה, כל זה קרה בעשר שנים.
כמה העולם השתנה בזמן הזה.
לפעמים אני מרגישה שהעולם זז מהר מדי, שהכל מתפתח ומתקדם בקצב מטורף, ואני לא עומדת בקצב.
ואני רצה מאחורה וצועקת 'עולם, תעצור רגע, תן לי שנייה לנשום!', אבל הוא לא עוצר. הוא לא מקשיב לי, הוא אף פעם לא מקשיב לי. הוא רק מגביר את הקצב.
אני תוהה עוד כמה זה יתקדם, אם עוד חמש שנים עוד מישהי תצוץ ותגיד שהתקדמנו יותר מדי מהר.
כי אם כל זה קרה בעשר שנים, מי יודע מה יקרה בעשר שנים הבאות?
אני רק מקווה שנאט קצת את הקצב, כי אני כבר לא מצליחה לעקוב, ולא מצליחה לנשום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים הטכנולוגיה של היום והילדות (הלא אבודה) שלנו. יוהנס1
הלכת 10 שנים אחורה. אני חושב שאני קרוב יותר לאברהם מאשר אליך.
פעם - ירדנו לרחוב כדי לשחק שפיצים עם הכדור.
פעם - הלכנו כולם לאכול פלאפל בשוק בצלאל.
פעם - לבר מצווה קנו לנו אופניים.
פעם - היו קונים אסימונים כדי לדבר בטלפון.
זו היתה הילדות שלנו. היא בכלל לא אבודה. היא תלווה אותנו עד
יומינו האחרון.
שינויים הטכנולוגים של היום לא משפיעים על בני הדור שלנו. מי
שמצליח להבין ולהתחבר עושה זאת. מי שלא מצליח, נשאר עם המושגים
איתם גדל. אין ספק שיש בשינויי הטכנולוגיה החדשים הרבה מאוד דברים
מבורכים. הטיטולים הם דוגמא מצויינת לכך. מי זוכר עדיין איך מחתלים
תינוק? זו היתה אומנות. הספרים הדיגיטאלים הם המצאה נחמדה. אבל הם
לא יכולים להחליף לגמרי את הספרים המודפסים. בנקודה הזו אני מסכים
במיליון אחוזים עם אברהם.
יחד עם זאת, אני מאוד לא אוהב את אורכות החיים החדשות שלתוכן אנחנו
מגדלים את דור העתיד שלנו. התלות של הדור הזה בכל הגאדג'טים החדשים
לא תביא אותו למקום שאליו רצינו להביא אותו. ועל זה, חבל לי מאוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-2 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת Tempestas
אני אדם הנאבק למצוא עצמו מחדש. אני רוצה הזדמנות מחודשת לילדות או לפחות נעורים.
עם כל הקשיים והדיסוננס בזה מה שתיארת מהווה המכשול הגדול ביותר.
האכזבה הגדולה ביותר עבורי מעולם כה מחובר הוא אבדן הייחוד. כל דבר שמוצאים כבר מתועד, מתוקשר ומסודר. אבד קסם הגילוי, חלפה התחושה האישית.
הדוגמה הבולטת אצלי ייחודית לדור התשעים ולחלק מהשמונים, אולם עלולה להשאיר טעם מר לזקני השבט הזה.
זכור לי, כאשר העולם הדיגיטלי היה חדש, מעוז עבור חלוצים סקרנים באותו הדור, כאשר העולם בחוץ לא ידע כיצד להביט על הרשת ויצר בדיות הזויות שיותירו כיום את כולם נבוכים.
אתרים ברשת היו חלק בלתי נפרד מגילוי עצמי. מקומות מסתור החושפות מסתורין. אם היית מוצא כתובת היית עשוי למצוא כמיהה לתוכן, תחושה שמצאת חלק שיהפוך חלק מעולמך. אלו היו דפים אישיים החולקים ידע שהרגיש נדיר בדיוק כמו חשיפת ספר עתיק וחלקם הכילו קהילות מצומצמות של אנשים אבודים כמוך שמצאו זהות ופותחים זרועות לכל המרגיש משיכה לשם.
כיום כל אלו הוחלפו בדפי ויקיפדיה וקבוצות פייסבוק מנותרות היטב. אלו מיוחדים רק כי כולם מיוחדים ולכן המסר הנסתר שכולם זהים. אם מצאת אחד מאותם דפים מהעבר תחשף לשלדים נטושים שלא עודכנו כבר עשור. או קבוצות שהתבגרו ואוחזים במעוזות כביצורים רעועים. חושדים בכל בא חדש או מבדילים באכזבה בינם לדור חדש שאינו מבין את הקסם שהם חשו ומרדד את התחושות לתוך הרשת הכללית של העולם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים עוד געגוע קטן Tempestas
הימים בהם אם ערס ממוצא רצה להפריע באוטובוס היה צריך להתאמץ במיוחד כדי להשיג מוזיקה בעוצמות מחרידות
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת חגית
המשפט "מה שהיה הוא שיהיה" לא חל על העולם.
במקרה הזה, הקצב לא יואט הוא רק יגבר.
עצוב....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-2 חודשים אח.. היו זמנים.. אברהם
מצבך יחסית "טוב" את אולי נולדת לתוך מהפך שהתקדם בקצב מסחרר - עד שאינך יכולה לנשום.
ומה אני אגיד?
אצלי ואצל בני גילי זו הייתה קפיצת זמן במושגים של החללית אינטרפרייז.
ממקרר (לא חשמלי) עם חצי בלוק קרח שקנינו ביום שישי וטלפון ציבורי עם מטבע נחושת
והמתנה של 10 שנים לקבל טלפון. עד לכך שכל תינוק שנולד, מקבל יחד עם הטיטולים תינוקפון.
תיארת יפה מאוד את התהליכים המהירים המתרחשים לנגד עיננו. וזה רק מדליק נורה אדומה על ילדוּת אבודה.
ללא משחקי מאחורי העץ חת שתיים שלוש, מי מאחורי מי מלפניי.
עם הזמן אולי לא נקרא ספרים.
כי ספרים זה סטימצקי ואפשר שהם יישארו שם.
את יכולה להיות רגועה - זה הולך ונהיה גרוע מיום ליום. נצלי כל רגע לפי שהמרכבה תהפוך שוב לדלעת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים לפעמים אנשים נאנחים בקול גדול ומבכים על ימים עברו..... רחלי (live)
לפעמים אני נזכרת בסבתי ז"ל שהייתה נאנחת לה בספה ונזכרת בגעגועים על ימים עברו..
וזה קצת מצחיק כי, בעבר לא היו מכונות כביסה, בעבר לא היו מקררים, בעבר לא היו טלפונים....
בעבר יותר אנשים חלו במחלות שלהן לא היו תרופות, בעבר חיילים היו נפצעים במלחמה וההורים לא היו יודעים כי לא היו טלפונים, בעבר בכדי להגיע לתל אביב היית נאלץ לצאת 6 שעות קודם.
עם הזמן אוליי באמת לא נקרא ספרים באופן פיזי, אני כבר מזמן עברתי לקינדל ומצאתי שזוהי המצאה מעולה ונוחה ביותר, זולה יותר, חסכונית מבחינת מקום, ובעיקר ניקיון, אין צורך להסיר את האבק מהספר.
ולכן, לא בהכרח העבר טוב יותר, אולי כי לנו יש תמיד את הנוסטלגיה הזו להיזכר בימים עברו דרך משקפים וורודים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים לא יעזור... אברהם
שום טכנולוגיה לא תוכל להחליף את סרטי 70 מילימטר שראיתי בסינרמה על מסך בגודל של התחנה המרכזית החדשה.
וזה רק כמשל.
ברור שהקדמה יש לה ערך רב. אבל אני לא יכול בלי הריח של הדפוס במילים של הספר, למשש את הדפים ביד.
אהבתי את הנסיעה ברכבת מירושלים לחיפה שנמשכה חצי יום.
אני מסתובב לי לפעמים בעיר רחובות, וחלק מהאנשים נראים כמו זומבים. כל אחד מדבר עם עצמו בפלפון ועכשיו גם הסיפור הזה עם "פוקימון גו"
את עוד צעירה, העבר שלך, יחסית, נטול קפיצות ענק. אצלך זה די בהדרגה.
אצלי זה ממש כמו המהפכה התעשייתית במאות ה 18 וה 19 הקודמות.
אני לא נאנח על העבר, אני רק מתרפק עליו מדי פעם וממשיך הלאה.
לפחות בבית כנסת ימשיכו לקרוא בתורה מתוך קלף עד ביאת הגואל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים אברהם בתקופתי אני זוכרת... רחלי (live)
את אימי שתחי' מכינה לי ולאחותי טלפונים משתי כוסות פלסטיק שהייתה מחוררת ומשחילה חוט...
אני בעיקר נזכרת בימים בתבשילים המיוחדים שלצערי היום וכמעט לא מכינים אותם..
שנאתי את הנסיעות של יום שלם בכדי להגיע לטבריה ביחד עם כל המשפחה.
לגבי הספרים עודני מתעקשת שהקינדל זו המצאה נפלאה חחח לי כבר אין כוח להסיר את האבק מהספרים או למצוא להם עוד מקום לאחסון.
היום...היום יש נוחות
היום לא צריך להרתיח פתיתי סבון בכדי לנקות את החיתולים...ורק על זה צריך לפחות להגיד דיינו
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים כן. אברהם
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים נכון אברהם, חגית
-
-
