"יריד פורים"
מאת: משה מאלר
לא הייתי מעלה בדעתי שיריד פורים הולך לעלות לי כל כך ביוקר. לא עד היום, על כל פנים. לא עד שקיבלתי את המחלה. את "ה"מחלה. כן, אני רציני להחריד. ה"מחלה" פגעה בי במלוא עוצמתה, בתחילה בדרכי הנשימה, לאחר מכן בדרכי העיכול, וכעת הגרורות התפשטו עד חוליות עמוד השדרה. הכאבים קשים מנשוא. קשים אפילו לתיאור. גם המורפיום בו מלעיטים אותי אינו מהווה עזרה של ממש, זולת טשטוש וסחרור.
מה לכל זה וליריד פורים, תשאלו. שאלה במקומה. ומעשה שהיה, כך היה.
ביקשתי מחבריי, המלמדים, לומר בקול פרקי תהילים לרפואתי, בצוותא חדא עם תלמידי כיתותיהם. מיותר היה לבקש זאת. הם יזמו משמרות תהילים להחלמתי אף קודם שבקשתי הגיעתם. כולם היו בניי, כולם היו תלמידיי, בשלב זה או אחר. אין, כמעט, ולו תלמיד אחד בת"ת "נטעי כנה" שלא התחנך אצלי. ובאמת, כל התלמידים כולם נענו והצטרפו לאמירת פרקי התהילים בקול ובכוונת הלב. כולם, פרט לאחד.
טוביה מאיר סרב להצטרף לאמירת מזמורי התהילים. ולא מפני שאינו מאמין בכוחם העצום של המזמורים לפעול ישועות ונפלאות. נהפוך הוא. דווקא משום שיודע טוביה מאיר את גודל כוחם של המזמורים, עמד בסירובו. והכל בגלל יריד פורים.
בתחילה לא קישרתי בין הדברים. כשבאו לבקרני במכון שרת וסיפרו לי על ההתארגנות הכללית בתלמוד התורה למעני, התרגשתי. דמעות של שמחה נקוו בעיניי. ואולם, כשהזכירו את טוביה מאיר המסרב לומר תהילים החילותי משחזר במוחי את קורותיו של טוביה זה במהלך שנת הלימודים שחלפה לה. טוביה מאיר, טוביה מאיר, ניסיתי להיזכר. כלום פגעתי בו באופן כל שהוא?
לפתע היכני הזיכרון כאורו המסמא של ברק פתאומי. "יריד פורים"! כיצד לא זכרתי? הלא טוביה מאיר הוא "יריד פורים"! אוי, אוי, אללי לי!
היה זה בתחילת שנת הלימודים שעברה, שטוביה מאיר קטע את דבריי באמצע שיעור משנה, ללא הצבעה וללא קבלת רשות דיבור, ושאל בקול: "הרב, מתי יתקיים יריד פורים השנה?"
דבריו של טוביה מאיר כל כך הפריעו לי במהלך השיעור, שתגובתי הכעוסה לא איחרה לבוא: "יריד פורים צא מן הכיתה!"
טוביה מאיר יצא מן הכיתה אל המסדרון עד סופו של אותו שיעור. כשהרשיתי לו לשוב אל הכיתה פנימה, הוא לא היה עוד טוביה מאיר, כי אם "יריד פורים". אודה ואבוש, את חטאיי אני מזכיר היום. מאז אותה תקרית, לא קראתי עוד לילד בשמו. שמו היה מאז והלאה: "יריד פורים".
כשהיה מצביע, הייתי שואל אותו: "כן, יריד פורים, מה בפיך?"
"לא קוראים לי יריד פורים, קוראים לי טוביה מאיר", השיב בקול ענות חלושה, אלא שקולו בקושי נשמע לנוכח פרצי הצחוק של תלמידי הכיתה.
הללו, בשומעם את הכינוי הפורימי שכיניתי את חברם לכיתה, החרו-החזיקו אחריי אף הם, והיו פונים אליו בכינוי "יריד פורים".
"יריד פורים", הוא טוביה מאיר, ניסה אמנם להסב את תשומת ליבי פעמים מספר לעובדה שהדבר פוגע בו. "מה יש כאן להיפגע?" שאלתי אותו. "הלא אתה רוצה לדעת אימתי יתקיים יריד פורים, לא? יריד פורים חשוב בעיניך יותר מן המשנה אותה אנו משננים בשיעור, מה לך אפוא להיפגע?"
לא עלתה על דעתי אז שקטנים לאו בני מחילה נינהו. נתעלמה הימני ההלכה בדבר 'המכנה שם לחברו'. גרור נגררתי אחר ההומור וההברקה שבהמצאתי, ולא נתתי לבי כלל לעוצמת הפגיעה שפגעתי בו, ב"יריד פורים". הכינוי שהדבקתי לו ננעץ בנפשו כציפורניו של סרטן זה, הפושט גרורותיו ופורץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. כיצד יכולתי לדעת אז שעתיד אני לשלם על כך ביוקר?
וכך, בעודי מתייסר במיטת חוליי, בין טיפול מכאיב אחד למשנהו, הגיע במפתיע טוביה מאיר לבקרני. הילד בא בלוויית אביו. מבוכה על פניו. לא ידע מה לומר, ואני, על אף שקשה היה עליי הדיבור, קיימתי בעצמי 'את פתח לו'. "טוביה מאיר!" קראתי לעברו. ניסיתי להעלות חיוך על פניי ועל פניו, "באת לקיים מצות 'בקור חולים'! אני ממש נרגש לראות אותך, ו - - -"
אזרתי אומץ. לקחתי נשימה עמוקה. "אני מבקש ממך, טוביה מאיר, שתמחל לי. שתמחל לי בכל הלב! טוביה מאיר, למדתי ממך שיעור מאלף בכל הנוגע ל'בין אדם לחברו', בכל הנוגע ל'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך', בכל הנוגע ל'תלמידים הרי הם כבנים'. מתלמידיי למדתי יותר מכולם, פרק בדיני הלבנת פנים. טוביה מאיר, חשוב לי מאוד שתאמר בפה מלא שאתה מוחל לי. אני מרגיש שמקפידים עליי מאוד בשמיים, ומחילתך עשוייה להציל את חיי - - -"
טוביה מאיר פרץ בבכי, קרב אל מיטתי ונשק לכף ידי. "הרב, אני מוחל בלב שלם, הרב, אנא, תבריא מהר, הרב, אני - - -"
הילד רץ החוצה, משום שלא יכול היה לעמוד עוד בחדר חוליי. אביו של טוביה מאיר לחץ את ידי בחום ואיחל לי החלמה מהירה ורפואה שלמה.
עודני בבית החולים וזקוק לרחמי שמים. תפילותיהם של ישראל בוודאי תסייענה. אך לא באתי בשורות אלו אלא לעורר, לקרוא ולהפציר: יהודים, היזהרו נא בכבוד חבריכם! יהא מי שיהא, ילד, צעיר או זקן, היזהרו מכל וכל שלא לבייש, שלא לפגוע, שלא להלבין פנים. ומי יודע, אפשר שבזכותכם, כשתקבלו על עצמכם להיזהר בכל אלו, יהא זה לי לזכות ואזכה אף אני להיוושע על ידכם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
