פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 10 שנים ו-7 חודשים מן הפח אל הפחת. tuvia

  

  tuvia

  שבת, מאי 1982
  אני וחברי עמיר ירדנו לשפת הים.
  חיפה ידועה בחוף הים היפה שלה שהוא פתוח ואין בו מצילים. לאחר כמה שנים כבר בנו בו טיילת וקראו את שמו על שם דוויד אלעזר, הוא דדו רמטכל מלחמת יום הכיפורים.
  אנו משקשקים במים הקרירים, טובלים ומתייבשים ותופסים שמש להנאתנו .
  לאחר זמן מה אני מביט לכוון כביש החוף ורואה בו תנועה ענפה של כלי רכב צבאיים.
  אני אומר לעמיר, תגיד לי זה נורמאלי שיש תנועת רכב כזאת בשבת?
  לא הוא עונה לי, בשבת אין תנועה של רכבים מנהלתיים.
  אני אומר לו בו נעלה הביתה אולי משהו קורה עכשו.
  התלבשנו בקלילות וקפצנו לרכב של עמיר.
  הוא הוריד אותי בבית ונסע לביתו.
  בערך בשש אחר הצהריים, אני מקבל שיחת טלפון ממנו. קראו לי הוא אומר, אני יורד ליחידה.
  ידעתי שגם זמני יגיע די מהר, ואכן כשעה לאחר מכן אני מקבל שיחת טלפון, תגיע לכניסה, עוד חצי שעה מגיע רכב לאסוף אותך.
  פתחתי את הצ׳יבידן, זרקתי לתוכו את בגדי, נעלתי את נעלי הצבאיות וירדתי לכניסה.
  הגיע רכב שכבר היה עמוס בחברה, התיישבתי בו והרכב יצא לנקודת הכינוס. כאשר הגענו אליה, היה המקום עמוס בחברה.
  כולנו מילואימניקים צעירים, שיער ארוך ובעלי הופעה די מרושלת, טוב ככה ניראו המילואימניקים של אז, לא שמנו הרבה תשומת לב להופעה החיצונית.
  כששאלתי בין החברה מה קורה, אמרו שהרבה לא ידוע להם. הם שמעו שצהל מפציץ את אשף בביירות וכתגובה אשף יורה על הצפון, אז כנראה שיוצאים למשהו גדול.
  מלחמה רבאק? איך אנחנו נדע? אין לנו לחשן בפיקוד צפון.
  בסביבות תשע בערב מגיעים אוטובוסים וכולנו עולים אליהם. אנחנו נוסעים ליחמים של חטיבת השיריון 673 של אוגדה 49.
  שיט הלך לנו הלילה.
  כשהגענו לימח, כולנו ירדנו מהרכבים והתחלקנו לפי פלוגות וגדודים.
  אני הייתי בפלוגת הרפואה של הגדוד והיינו צריכים לזווד את הנגמשים שלנו שנועדו לפינוי הפצועים.
  בהיותי אחר הצעירים ביחידה ( אנשיה היו בעלי פזם שהגיע עד מלחמת ששת הימים!), הוטלה עלינו הצעירים מלאכת הזיווד.
  כאשר הכלים היו מוכנים, לאחר חצות , עלינו עליהם, נשכבנו באלונקות והלכנו לישון. ידעתי נפלנו בפח.
  לפנות בוקר, הרגשתי את התעוררות המנוע , ברוררום.... בלי בעיות המכונות התעוררו בלחיצה ראשונה ולאט לאט יצאו הכלים מהימ״ח.
  הרכבים הסתדרו בשורה מנהלתית וכיוונו את פניהם לחורשות יוקנעם.
  כשהיגענו למקום יצאה שריקת התפעלות מפי מאות כלי רכב וטנקים היו מפוזרות בין העצים, וואו איזה עוצמה צבאית מתרכזת לה שם!
  העברנו את היום עד השקיעה ולקראת חשכה החלו הכלים להסתדר לתנועה, והפעם צפונה.
  מאות כלי הרכב והטנקים מסודרים על פי יחידות עלינו על הכביש לכיוון צפון, ועדיין לא ידענו את היעד הסופי, האם נפלנו אל הפחת?
  השיירה נסעה לאיטה עם אורות מלאים, מישהו רוצה שיידעו שאנו נוסעים ועולים השאלה היתה האם פנינו ללבנון או לרמה? לא ידעתי את התשובה הייתי פיון קטן.
  ואפילו מפקד הפל״גד . לא ידע.
  אנו נרדמים בכלים תוך כדי עירסולים קלים של הדרך.
  שש בבוקר הגענו ליעד הסופי- אמרו לנו לרדת ולהתפרס בשטח. איפה אנחנו?
  צומת נפח ברמה. טוב לפחות לא נכנסנו ללבנון.
  אנחנו נכנסים לשיגרה של אימונים מעבירים חוויות עם הותיקים, סיפורים מתגלגלים על המלחמות וואו, החברה האלה עברו דברים.
  עוברים ימים אנחנו מוקפצים, פאק, נפלנו אל הפחת, נכנסים ללבנון!
  כבר שמענו על הקרבות של החטיבה ועל הפשלות , אבל לא ידענו שגם אנחנו ניתקל באחת מהן בקרוב.
  אנחנו מובלים לחזית המרכזית- כיוון אגם קראון. איזה יופי של ארץ! לבנון, כמה מים וטבע שופע. רואים ארזים בכל מקום. עצים יפים וגאים כמו בני הארץ.
  אוי אלוהים למה איננו יכולים לבוא כמו טוריסטים לארץ הזאת?
  אנחנו מתפרסים בשטח. על האוהלים פרוסות יריעות פלסטיק בצבע כתום, מיד תדעו את חשיבותם.
  יומיים עוברים בלי עבודה כל שהיא, ואז מגיע הבליץ.
  אנחנו מוקפצים, עולים על הנגמשים ויוצאים לדרך. נסיעה קצרה של רבע שעה ואני מגיעים למקום שניראה כמו הגיהנום עצמו- טנקים בוערים, וטנקיסטים
  קרועים ושרופים, מה קרה פה אלוהים.
  אנו מתחילים לעבוד. מפנים את הפצועים ואת ההרוגים כוחות נוספים מגיעים לשטח ועוזרים לנו לפנות את הנפגעים.
  אנחנו, שואלים את הבריאים מה לעזאזל קרה פה? הם עונים, ירד עלינו מטוס וזאת התוצאה של הירידה, כן , אבל למה?
  קיבלנו פקודה להוריד את היריעות.
  היינו. המומים. מי יכול לתת פקודה כזאת? ועוד כאשר חיל האוויר מסתובב בשמים ורק מחפש מטרות. איזה טיפשות!
  אותו יום פטאלי נהרגו לנו 23 חברה, טנקיסטים , נפגעו ונהרסו 7 טנקים שלנו. מספר הפצועים עלה על עשרות, האם היה איזה קודקוד
  ששילם את מחיר הפשלה? מן הפח אל הפחת האין זאת?
  טוביה
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים היי טוביה.. אברהם

    

    אברהם

    לא ידעתי שאתה גם כותב יפה. (על ביקורות-הספרים היפות שלך מיותר להכביר מילים).
    במלחמה כמו במלחמה, תמיד יש את החוכמולוג התורן שייתן הוראות בדיוק בזמן "הנכון".
    היום לחפש אשמים זה כמו לבכות על חלב שנשפך.
    והשאלה העיקרית - עם כל הצער הגדול על האבדן- האם למדו מזה משהו? האם זה לא חזר שוב בקרבות אחרים?.
    אתה מעורה יותר בתחום הזה.
    
    טוב שהעלית את הנושא. אני מקווה שמי שצריך לקרוא - קורא ומפנים.
    תודה טוביה.
    טוב לראות אותך גם כאן ולא רק בביקורת ספרים.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 10 שנים ו-7 חודשים ותודה אברהם. אני מנסה מידי פעם לכתוב גם משהו אחר, לצאת מהקופסא הקטנה. tuvia

      

      tuvia

      אינני בוכה על חלב שנשפך, כי אני יודע שזה אופיין של מלחמות.
      אני פשוט מתאר אופן פעולה שחוזרת על עצמה בכל עימות. טעויות שעולות בחיי חיילים
      ומה שיותר גרוע, אובדן חיים בשל שאפתנות ושוויץ של מפקדים.
      גם זה קורה בכל מלחמה.
      יום טוב לך
      טוביה
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים .....tuvia.....It has been estimated that there may have been as many as 8,000 friendly fire incidents in the Vietnam War..... deze

    

    deze

    .....tuvia.....
    
    ועל זה קם הסרט ההוא שקוראים לו אש ידידותית.....Friendly Fire.....
    
    אבל אולי כדאי יהיה שנתחיל עים
    
    .....Mickey Marcus.....
    
    June 1948: Mickey Marcus, Israel's first general, was shot and killed by a sentry while returning at night
    to his headquarters
    
    .....טוביה.....
    
    בעצמי נפלתי קורבן לאחד מהמיקרים האלה והמרחק בין להישאר בחיים או להישרף חי שם היה קרוב מאוד הייתי אומר אפילו.....אולי יותר מידי קרוב.....
    
    .....יהירות.....
    
    זה בדרך כלל אחד מהסיבות שדברים כאלה קוראים ולא חשוב באיזה צבא אתה נימצא האמריקאי הישראלי או אפילו הבוכרי
    
    ....שמח שהעלתה את הבעיה הזאת שפיתרון ממשי למעשה ניראה היום באופק.....הרי בעוד מאה כל החיילים אמורים להיות משוקולד וכל המטוסים והטילים ממרציפן יווני משובח.....
    
    יום טוב לך טוביה
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 10 שנים ו-7 חודשים היי דיזי, tuvia

      

      tuvia

      הסיפור שסיפרתי כאן הוא סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב בכל מלחמה או קרב גדול כקטן.
      במלחמת לבנון הראשונה היו מקרים רבים של קרבות כאלה . בגיזרה שאנחנו היינו היה גם קרב מאוד מפורסם שעשה הרבה רעש בצבא.
      שתי יחידות בגודל של גדוד, זיהוי שגוי וקרב בין הטנקים של החברה מקורס מפקדי טנקים לבין החברה מקורס קציני שיריון.
      לא יודע מי ניצח אבל היו הרבה נפגעים.
      בכל המלחמה בלבנון היו בסביבות 700 הרוגים מתוכם מעריכים כחצי מאש ידידותית. זה הרבה בצבא כל כך קטן ושכל אדם אצלנו נחשב לאח.
      דיזי, כתבתי ביקורת על ספר שמספר את קורותיה של פלוגת B בגדוד נחתים שנלחמו קרוב לגבול עם צפון ןיאטנאם. אין שם סיפור על אש ידידותית אבל יש שם סיפורים על
      טיפשות של קודקודים שהקריבו את חייליהם סתם ללא סיבה טקטית או אסטרטגית ידועה. לדעתי זה היה אך ורק כדי להתקדם ולקבל דרגה גבוה יותר או איזה מדליה.
      טוביה
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 10 שנים ו-7 חודשים .....tuvia.....בקשר לחברמן הזה.....Karl Marlantes.....קראתי אותו וכמובן שלא היסכמתי איתו.....גם אני הייתי בוויטנאם והניסיון שלי שונה לגמרי מהסיפורים שלו.....נקודה..... deze

        

        deze

        .....tuvia.....
        
        אבל כמו שאמרו כבר חכמים גדולים מימני אז כל אחד והניסיון שלו כמובן
        
        .....טוביה.....צריך להכיר את הצבא האמריקאי מבפנים בכדאי להבין את התורה הבסיסית שלו זאת שאומרת בפשטות.....עים אנחנו כבר כאן אז בוא נחזור הביתה עים איזה מדליה לפחות.....חחח.....
        
        לצערי כך אני רואה את הכתיבה שלו ויסלח לי הוא וכל הנופלים שם מראש אבל אני את דעתי לא הולך לשנות בנושא
        
        .....נקודה.....
        
        אבל אולי זה מה שהוא ניסה לעשות פה ולספר לנו בספר הזה זה אולי פשוט מאוד .....עוד..... סיפור מילחמה פרי דימיונו הפורה של הסופר הזה
        
        .....טוביה.....היה לנו יותר מיום אחד שספרנו שם יותר מה 700 הרוגים.....ואני לא מבין עד היום איך ולמה.....לעזעזל.....
        
        טוב לישמוע מימך שוב טוביה
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 10 שנים ו-7 חודשים היי דיזי, tuvia

          

          tuvia

          אולי ההבדל בחוויות שחוית וההבדל בינם לבין החוויות של מארטנס היו שונות
          מכוון שאצל הנחתים השירות היה אחר?
          אני דוקא מאוד התרשמתי מהאוטנטיות של סיפורו.
          הבדל נוסף יכול להיות גם בזירה שבה אתה היית והזירה שהוא שירת בה.
          אני מאמין לסיפור של התיזוז שמפקד הגדוד תיזז את פלוגותיו.
          אותו דבר בידיוק קרה במלחמת לבנון השניה עם היחידות שלנו שתוזזו לכל מיני מקומות
          על פי שיגיון של הדרג הפוליטי, אותה תופעה שקרתה עם הגדוד של הנחתים במלחמת
          ויאטנאם.
          הייתי שמח לשמוע מימך את הסיפור שלך.
          טוביה
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 10 שנים ו-7 חודשים .....tuvia.....אין לי שום חשק כרגע להיזכר בזה.....ואיתך הסליחה כמובן..... deze

            

            deze

            .....tuvia.....
            
            לכולנו נידפק קצת המוח שם וכולנו או לפחות רובינו נידרשנו לעשות דברים שבמחשבה שניה היום אני לא יודע עים בכלל הינו ממלאים את הפקודות ההם
            
            .....עוד נחזור לזה יום אחד ובמיוחד אולי למסע שלי לוויטנאם אחרי המילחמה במטרה אחת ברורה לנסות להבין מה בידיוק קרה לנו שמה.....
            
            יום טוב לך טוביה
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
            

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים לא בדיוק, השאלה מי נתן את ההוראה להסיר את היריעות ולמה. tuvia

    

    tuvia

    היו מספר גירסאות בעיניין.
    אחת מהן טענה שהסורים עלו על כך שהיריעות הכתומות מהוות מעיין מסך הצלה והתקינו כאלה על הטנקים שלהם.
    כך שניתנה פקודה להסיר אותן מהטנקים שלנו. רק שהידיעה לא הגיעה לחיל האוויר וניתקה היכן שהו בצינורות.
    היו גם שמועות שהטייס עצמו שם קץ לחייו. אבל אינני יודע מה אמת ומה דמיון בכל הסיפור הזה.
    אני רק יודע שהלכו הרבה חברה והיו המון פצועים. מי שילם על זה? רק אלוהים יודע.
    טוביה
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים אש "ידידותית". תלוי מי היה הקודקוד. מגי (ל"ת)

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת Lion

    

    Lion

    עצוב ועצמתי..
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 10 שנים ו-7 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת נעמי

    

    נעמי

    וואי טוביה זה בלתי נתפש לדמיין זאת.
    איזו טרגדיה.
    מה גרם לך לכתוב זאת עכשיו?
    זה נראה כהמשך ישיר למה ששוחחנו עליו
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 10 שנים ו-7 חודשים אכן, זה היה פרק נוסף בסיפור על טיפשותם של מפקדים. אם תקראי את הספר תיראי לאיזה טירוף יכולה הטיפשות האנושית להגיע. טוביה. tuvia (ל"ת)

      

      tuvia

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.