#noteId_317188
פרק 2:
הבחור הזה, שקורא לעצמו מיקי טננט-סמית', מתיישב על השולחן במטבח ומסתכל איך הקומקום-הקסום עושה את עבודתו.
"אז, תן לי להבין," שואל מיקי, "יש את גוף החימום, שהוא הדסקית הזו." הוא מצביע על המשטח שעליו עומד הקומקום, "בתוך הדסקית הזו יש מעגל אש, שמופעל כשאני שם את הקומקום עצמו וכשהמים חמים מספיק המעגל מפסיק לעבוד על ידי מנגנון מיוחד?"
"כן," נאנחתי. אחרי כמה שניות שפשוט עמדנו שם, הוא התחיל לרחרח אותי והתחנן שאקח אותו לבית שלי. אמר שיש לו סוד חשוב לספר לי ושהוא חייב לספר אותו במקום פרטי, שרק שנינו נהיה בו. כמובן שזה היה קשור למראה שלו ולאבא שלי, אז לקחתי אותו. מיד כשהגיע הביתה התחיל למלמל לעצמו דברים ברחבי הבית, בזמן שאני הכנתי תה לשנינו. כשמיקי סיים הוא בא אליי.
והנה, בשנייה הראשונה שלא שמתי לב מיקי כבר הספיק להוריד את הקומקום, לשים אותו על השולחן ולהתחיל לפרק את גוף החימום. בן רגע המכסה התפרק והמטבח התחיל לעלות באש. מיקי מתחיל למחוא כפיים ומנסה לגעת באש, בזמן שאני מהר ממלא דלי מלא במים, שופך את המים שבתוכו בכל מקום שהתחיל להישרף. אחרי זה אני לוקח את החלק שהוא פירק ומחזיר אותו בזהירות למקום. מיקי מסתכל על היד שלו, שלא הספיקה לגעת באש בזמן, ואז עליי. "אתה מומחה לזה, נכון?" אומר בקול קליל.
"אתה השתגעת על כל השכל?" אני צורח עליו, "מה אתה חושב שאתה עושה?!"
"בודק," מיקי אומר. הקול שלו פחות קליל. כנראה פגעתי בו.
אני מנסה להירגע. "בודק מה?" אני אומר בקול קשיח.
"את המנגנון, כמובן!"
"זה לא ברור כבר?!" אני לא מצליח לשמור על הטון שלי. מה עובר לבחור הזה במוח?...
"לא…" אומר מיקי, "בבית המנגנון שלנו יותר נוח וטוב. חישבתי שיש 30 אחוזים שזה כמו בבית. אבל אתם קרובים."
"ואיפה בדיוק נמצא הבית שלך, אם מותר לשאול?"
"בגן עדן."
"מה?" אני מתאמץ לא לצחוק, "ואני השטן."
"אני רציני!" צורח מיקי. אחרי שנייה הוא מתעשת על עצמו, לוקח את הקומקום, בודק אם המים מספיק חמים, שם תליונים בתוך כוסות ומוזג לתוך הכוסות את המים. "חוץ מזה, אין לך ריח של שטן. אתה מריח הרבה יותר טוב."
במשך חצי שעה אני הקשבתי לסיפור של מיקי. לא הייתי מאמין לאף מילה אילו לפני תחילת הנאום, הוא לא היה מוציא את הכנפיים שלו: כנפיים גדולות, יפות ולבנות.
הוא סיפר שהוא בעצם גלגול נשמות של המלאך מיכאל, מנהיג המלאכים. השיטה עובדת שלכל מלאך יש מספר מסוים של הזדמנויות לרדת מגן עדן. כשמלאך משתמש בכל ההזדמנויות שלו, הגלגול הנוכחי שלו מת ונולד מלאך חדש. זה יוצר מצב שהרבה מאוד מלאכים לא מסכימים לרדת מגן עדן.
"שיטה זו מיוחדת רק למלאכים? או שגם מיני-"
"רק למלאכים. הרו זו אחת מההוכחות הרבות שהמלאכים הם הכי טובים!"
מסתבר שקיימים גם שטנים, שדים ונפילים. כרגע יש ברית זמינה בין השטנים למלאכים לחיסול הנפילים. מלאכים, שטנים, שדים ונפילים יכולים להריח אחד את השני, אם הם לא מסתירים את הריח האמיתי שלהם בעזרת בושם או משהו.
לשטנים יש ריח של פלפל חריף, לשדים יש ריח של בשר צלוי, לנפילים יש ריח של ביוב ולמלאכים יש ריח של לבנדר.
לכל מלאך יש כוח משלו, שמייחד רק אותו. אצל המלאכים יש ארבע יסודות: ברק, אור, אש ואוויר, ארבעתם מחולקים לארבעת המלאכים שעומדים מול כיסא הכבוד: מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל. אצל המלאכים אין מגבלת קסם, אלא זה תלוי בכוח הפיזי שלהם. מלאכים שמגורשים מגן עדן ונהפכים לנפילים מאבדים את כוחותיהם. בנוסף לכך, המלאכים יכולים להשתמש בפסוקים מהתנ"ך כמתקפות. נגיד אם הם מצטטים פסוק שקשור לכלא, מופיע מול האויב שלהם כלא. אמיתי.
זו באמת יכולת שימושית.
"הדבר האחרון שאני ארצה לדבר איתך היום הוא קוטלי מלאכים." מסיים מיקי את נאומו.
"קוטלי מלאכים?" אני שואל. ידוע לי על קוטלי דרקונים, קוטלי אלים וקוטלי שדים, אבל מלאכים?
לפי מה שאני יודע, כל מי שיש לו את המילה "קוטל" בעצם למד או שהעבירו לו את המידע מבעצם היצור שהוא אמור לקטול. נגיד שיש קוטל דרקונים של האדמה, אז הוא בעצם למד איך קסם הקטילה מהדרקון עצמו או שהעבירו לו את המידע והקסם בשביל להפוך לקוטל דרקון האדמה. אבל לרוב יש קשר טוב בין בני האדם לבין מי שהם אמורים לקטול, אני חושב. אף פעם לא התעניינתי בדברים האלו.
"בדיוק!" מיקי אומר בגאווה. "כרגע יש שני קוטלי מלאכים: אחד של הרעל ואחת של השמיים. לפני שתגיב," הוא אומר לפני שאני מספיק להגיב, "כן, יש מלאך של הרעל. כן, הוא נאמן לנו וגם הבן שלו. למעשה הבן הוא בעצם הקוטל המלאכים הראשון והשתמשנו בו כבתור מרגל אצל הנפילים. זה הוחלט מלפני…" מיקי סופר עם הידיים שלו, "שש שנים בערך. כשאני הייתי בן ארבעה עשר. אה, בינתיים כל קוטלי המלאכים הם צאצאים של מלאכים. לא סיפרתי לך?"
"לא." אני אומר.
"אז עכשיו אני מספר לך,"
"טוב מאוחר יותר מאשר אף פעם לא."
"נכון? טוב," מיקי אומר והקלילות נעלמת לו מהקול ואני חושב שזה בטח רציני. לכל אורך הנאום שלו הקלילות לא נעלמה. "אז הסיבה שבאתי לכאן היא כדאי להציע לך להיות קוטל המלאך השלישי: הקוטל המלאכים של הברק. מה דעתך?"
המילים שלא נאמרו היו ברורות לי: אבא שלי היה המלאך מיכאל והגלגול הנוכחי שלו נמצא מולי. בגלל שיש לי את היכולת הזו, הגן שיש בתוכי, אני יכול להיות קוטל המלאך של הברק.
"...אני לא יודע." אני מודה. לימדו אותי בצעירותי לפחד מהקסם ולשנוא אותו. למרות שבזמנו היו לי בעיות עם האידאולוגיה הזו, עדיין נשארו בה בסיס בתוכי. חוץ מזה, כשאני נזכר בנזק הרב שגרמו ה"כנפיים" שלי אני כבר מתחיל לפחד. "אני לא אוהב קסם."
"קסם יכול להיות ברכה, אבל גם קללה. תחשוב מה קורה אילו מישהו מקבל ברכה, מתת מאלוהים, אבל האחריות גדולה מידי, אז המתת הופכת לקללה על חייו, נכון? זה אותו דבר גם לגבי אנשים שלא יודעים את הגבול או אנשים שלא יודעים איך להשתמש בה. אני אתן לך לחשוב ובינתיים אקנה לנו ארוחת צהריים."
"עכשיו עשר בבוקר."
"אז בוהוריים." אומר מיקי, לוקח את הארנק שלי ויוצא מהבית, נותן לי לעכל את כל המידע.
