ליאם, אמא אומרת שאתה מאושר עכשיו, שהכל בסדר ושטוב לך שם, היא אומרת שסבלת הרבה ושעכשיו אתה נח.
אנחנו כל כך מתגעגעים אלייך לי, אני מתגעגעת אלייך וגם אמא, אתה לא תאמין אבל גם ניקול מתגעגעת אלייך, לפעמיים שאני עוברת ליד החדר שלה בערב אני שומעת אותה בוכה וממלמלת את השם שלך בקול שקט וחנוק. אמא עדיין ממשיכה לסדר ולנקות את החדר שלך בימי חמישי כמו שכל הזמן היא נהגה לעשות, רק שעכשיו היא לא רוטנת על כך ועל זה שאתה מספיק גדול כדי לסדר אותו בעצמך. סופי השבוע הם לא אותו הדבר בלעדייך, אין את בדיחות הקרש הגרועות שלך ואין מי שייאכל את הגלידה שנותרה בגביע שלי, אין מי שיציק לניקול ויירד על התסרוקות המזעזעות של אמא. אין את החיוך הגדול והיפה שלך גם בימים אפורים, אין מי שיבקש מאמא להזמין פיצה למרות שהיא בישלה, אין מי שיזרוק את הזבל ובדרך ייחפש בישבילי גור חתולים קטנטן, אין מי שייגמור בכוונה בבוקר לניקול את הדגנים וייגרום לה להתעצבן ואין מי שיקפיץ אותי לסיפרייה בדרך לאימון. הבית שקט ודומם בלעדייך. אמא כמעט ולא נמצאת בבית בגלל העבודה וסידורים, וניקול מסתובבת עם מבט ריק ומת בעיניים, צריך לקרוא בשמה כמה פעמיים עד שהיא עונה, כיאלו היא שקועה בתוך חלום,או יותר נכון להגיד סיוט.היא חיוורת נורא ונראית חולה מאוד, היא בקושי מכניסה משהו לפה וכל הזמן שותקת. היא מדאיגה נורא את אמא, וכשמדברים איתה על זה, היא פשוט מתחילה לצרוח ולאחר מכן לפרוץ בבכי קורע לב. היא באמת מתגעגעת אלייך לי. דלת החדר שלך כל הזמן סגורה, אני לא מעיזה להיכנס לשם, ואני חושבת שגם ניקול לא, שהיא עוברת לידה היא מתכווצת מעט בצורה די מוזרה, אני חושבת שגם אמא לא רוצה להיכנס לשם, אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל יש מין תחושה של חדירה למשהו מקודש מעצם המחשבה להיות שם. החברים שלך עדיין מבקרים אותנו לפעמים, ואני זאת שבפועל נמצאת ומדברת איתם, ניקול פשוט מסרבת לדבר עם זרים ומרבה להסתגר בחדרה. הם אומרים שהיית בן אדם מיוחד, שאוהב לעזור ותמיד משמח את כולם, הם אומרים שהיית כדורגלן מצויין ותלמיד שובב אבל בכל זאת אהוב על כל המורים, כשאמא שומעת את זה העיניים שלה מתמלאות בדמעות והיא נושכת את השפה שלה בכח, היא מנסה לראות חזקה ובשליטה, אבל זה קשה, כל כך קשה בלעדייך. אני יודעת שהיית גם אח מצויין, מעולם לא איכזבת ואף פעם לא שיקרת. זה כואב ליאם, אני מתגעגעת אלייך מאוד, כל יום שעובר מרגיש נצח בלעדייך, אתה חסר לי,חסר לאמא, חסר לניקול, חסר לכולם. אני אוהבת אותך לי, למה היית חייב ללכת?
אנחנו כל כך מתגעגעים אלייך לי, אני מתגעגעת אלייך וגם אמא, אתה לא תאמין אבל גם ניקול מתגעגעת אלייך, לפעמיים שאני עוברת ליד החדר שלה בערב אני שומעת אותה בוכה וממלמלת את השם שלך בקול שקט וחנוק. אמא עדיין ממשיכה לסדר ולנקות את החדר שלך בימי חמישי כמו שכל הזמן היא נהגה לעשות, רק שעכשיו היא לא רוטנת על כך ועל זה שאתה מספיק גדול כדי לסדר אותו בעצמך. סופי השבוע הם לא אותו הדבר בלעדייך, אין את בדיחות הקרש הגרועות שלך ואין מי שייאכל את הגלידה שנותרה בגביע שלי, אין מי שיציק לניקול ויירד על התסרוקות המזעזעות של אמא. אין את החיוך הגדול והיפה שלך גם בימים אפורים, אין מי שיבקש מאמא להזמין פיצה למרות שהיא בישלה, אין מי שיזרוק את הזבל ובדרך ייחפש בישבילי גור חתולים קטנטן, אין מי שייגמור בכוונה בבוקר לניקול את הדגנים וייגרום לה להתעצבן ואין מי שיקפיץ אותי לסיפרייה בדרך לאימון. הבית שקט ודומם בלעדייך. אמא כמעט ולא נמצאת בבית בגלל העבודה וסידורים, וניקול מסתובבת עם מבט ריק ומת בעיניים, צריך לקרוא בשמה כמה פעמיים עד שהיא עונה, כיאלו היא שקועה בתוך חלום,או יותר נכון להגיד סיוט.היא חיוורת נורא ונראית חולה מאוד, היא בקושי מכניסה משהו לפה וכל הזמן שותקת. היא מדאיגה נורא את אמא, וכשמדברים איתה על זה, היא פשוט מתחילה לצרוח ולאחר מכן לפרוץ בבכי קורע לב. היא באמת מתגעגעת אלייך לי. דלת החדר שלך כל הזמן סגורה, אני לא מעיזה להיכנס לשם, ואני חושבת שגם ניקול לא, שהיא עוברת לידה היא מתכווצת מעט בצורה די מוזרה, אני חושבת שגם אמא לא רוצה להיכנס לשם, אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל יש מין תחושה של חדירה למשהו מקודש מעצם המחשבה להיות שם. החברים שלך עדיין מבקרים אותנו לפעמים, ואני זאת שבפועל נמצאת ומדברת איתם, ניקול פשוט מסרבת לדבר עם זרים ומרבה להסתגר בחדרה. הם אומרים שהיית בן אדם מיוחד, שאוהב לעזור ותמיד משמח את כולם, הם אומרים שהיית כדורגלן מצויין ותלמיד שובב אבל בכל זאת אהוב על כל המורים, כשאמא שומעת את זה העיניים שלה מתמלאות בדמעות והיא נושכת את השפה שלה בכח, היא מנסה לראות חזקה ובשליטה, אבל זה קשה, כל כך קשה בלעדייך. אני יודעת שהיית גם אח מצויין, מעולם לא איכזבת ואף פעם לא שיקרת. זה כואב ליאם, אני מתגעגעת אלייך מאוד, כל יום שעובר מרגיש נצח בלעדייך, אתה חסר לי,חסר לאמא, חסר לניקול, חסר לכולם. אני אוהבת אותך לי, למה היית חייב ללכת?