פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3883 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים שלושה מהגרים זרים וחייל אחד. Nameless
קווין דאגלס הוא חייל בצבא האמריקאי.
קווין דאגלס בדיוק חזר לביתו אחרי יותר משלושה חודשים שנעדר ממנו.
ארוסתו של קווין דאגלס, גברת אלישייה דאגלס לעתיד, שועטת לכיוונו. שהרי זמן רב כל כך הם לא התראו.
הוא מושך אותה אליה, היא נקברת בחיבוקו. הם נשארים כך רגעים ספורים, ואז היא מתרחקת מעט, אוחזת בפניו, מביטה בעיניו, ואומרת את המובן מאליו, אותו מובן מאליו שהקצין דאגלס התפלל לשמוע כל ערב. "אני אוהבת אותך." היא נבלעת בין קפלי בגדיו הכהים שוב. "התגעגעתי," היא לוחשת.
והלה מרכין את ראשו, מצמיד את מצחו למצחה, לוחש בחזרה, את המובן מאליו, אותו מובן מאליו שד"ר דאגלס לעתיד התחננה לשמוע כל ערב (שהרי היא אינה מאמינה באל, היא לא מצאה לנכון להתפלל). "גם אני אוהב אותך. ואני מתערב שהתגעגעתי יותר." היא מחייכת. הוא מחייך. הם נצמדים זה לזה, מתעלמים מהגשם השועט ברחובות קולורדו והמתגנב דרך דלת ביתם הפתוחה עדיין, ומתיז אלפי טיפות זעירות ונוצצות של מים על גופו השרירי של קווין. הם מתעלמים מהשאון המתגבר של המכוניות העוברות מדי פעם בכביש מספר 34. הם מתעלמים מצליל הקומקום החד המודיע בקול מבועתת שהמים הורתחו.
הם שוקעים ברגע שלהם.
~~~
נואל ואסילי הוא בחור צרפתי שהחליט לשנות את השם שלו. אתם יכולים לקרוא לו קורט וורת'.
הוא גר בדירה A23, באחת משכונות העוני של ניו יורק, לאחר שעבר לאמריקה במחשבה ששם חייו יהיו טובים יותר.
הם לא.
באותו ערב, "קורט", תוך כדי התעלמות מהמכתב התקוע מתחת לדלת הכניסה, נכנס לדירת הסטודיו הזעירה שלו, הכוללת מזרן פוטון מלוכלך מחומר צהבהב שהוא מקווה שהיה בירה, טלוויזיה קטנה ומיושנת שהוא השיג בזול מהשכן שלו, אלחנדרו או משהו, ארון בעל צירים חורקים וחלודים, חדר נפרד שהיה יכול לנסות להתיימר להיקרא חדר השירותים, ומקרר קטן שהכיל ברובו בירה ואוכל מוכן.
לקורט וורת' לא הייתה ארוסה. או חברה. או ידידה. אז מצטערת שכאן אין קטע התייחדות רומנטי. לקורט היקר גם אין עבודה של ממש, אלא אם כן ניסיון תמידי לשכנע את השכן החביב להכניס אותו לעסק שכינה משום מה בשם מוזר מעט, "השוק השחור".
הציעו לו ללכת לעבוד במקדונלס, אבל הוא לא עד כדי כך נואש. הוא ינסה עוד קצת לשכנע את אלחנדרו שייתן לו למכור את החומר הלבן האבקתי ההוא, ואז, אולי, ביום מן הימים, כשיהיה ממש נואש, ולא תהיה אפשרות אחרת, הוא ינסה לעבוד בבורגר קינג.
ואז, אולי במקרה הסביר שיפטרו אותו משם, הוא ינסה במקדונלדס.
בינתיים, קורט מועד אל הפוטון המוכתם תוך כדי לחיצה על כפתור השלט להדלקת הטלוויזיה (גבירותי ורבותי, איזה כישרון, איזו יכולת! הבחור שלפנינו מפגין כושר ריכוז מדהים! בזמן התפרקות על הספה הוא מצליח ללחוץ על כפתור יחיד, ובנוסף לכל זה גם ללגום לגימה נוספת מפחית הבירה הפושרת-כבר שלו!).
קורט וורת' אולי שיכור מהתחת עכשיו, אבל האמת היא שנואל ואסילי מתגעגע לצרפת. הוא מתגעגע לריח הלחם הטרי בכל פינה, הוא מתגעגע לשפה המוכרת המתגלגלת מכל פה, הוא מתגעגע לחבריו, ומשפחתו, ובמיוחד, במיוחד, לכוס קפה טוב, לא כמו שיש כאן, בסטארבקס.
בעע. סטארבקס.
נואל ואסילי התנער מראשו של קורט, יחד עם המחשבות על צרפת וקפה ושירות גרוע בכל סניף של בתולה ירוקה.
~~~
סיליה ג'ונסון איבדה את הכבוד שלה. היא הלכה ברחוב הראשי וגלגלה את המחשבה בראשה.
כמובן, שזה לא קרה הלילה, היא הרהרה. הכבוד שלה נעלם ממזמן, שלושה חודשים, אולי? כן. שלושה חודשים בערך. מהרגע שהיא הסכימה לקחת את העבודה.
אבל מה, הייתה לה ברירה אחרת? אותה מידת כבוד הייתה נגזלת ממנה אם הייתה הולכת לעבוד בסטארבקס, או יותר גרוע, מקדונלדס.
סיליה לא הצליחה לעצור מהצמרמורת לעבור בגופה.
בעע. מקדונלדס.
השכר לא רע, המשיכה סיליה לחשוב, בעודה מחכה לרמזור שידליק את צבעו הירוק ויעלים את הזוהר האדום. הוא לפחות מספיק לה לאוכל ושכר דירה. היא הנהנה לעצמה בעודה חוצה את הכביש. חוץ מזה, מה כל כך לא מכבד בזה? זה לא שהיא עושה משהו לא מוסרי.
היא הידקה את מעילה צמוד יותר לגופה החשוף כמעט-לחלוטין מתחת למעיל הכבד.
אוקיי, היא הודתה בראשה, יכול להיות שיש בזה שמץ של אי-מוסריות.
הקרב עם עצמה המשיך להתנהל בעוד היא פוסעת לבניין שלה.
אבל מה החלופה? לחיות על חשבון אחרים? בחיים לא.
סיליה לא הייתה אחת שמודה בצורך ל... משהו. כל דבר. היא שנאה להיות נזקקת. היא רצתה להיות עצמאית. הרי מה היא עושה באמריקה? מוכיחה את עצמאותה.
על ידי מכירת גופה, פחות או יותר, לזרים מוחלטים.
עדיף כבר היה לכבס סחבות בנהר.
היא נאנחה, ופניה היפות אך הקרות, בעלות עיני הקרח הכחולות שאינן מאפיינות את משפחתה, התעוותו מעט. היא עצרה ליד הדואר ובדקה אם יש חידוש.
עוד אזהרה לגבי שכר הדירה. הממ, אולי עניין השכר בעבודתה לא היה מספק כמו שניסתה לשכנע את עצמה. וגם... מעטפה בעטיפת קרם, בעלת בול זעיר וחסר ייחוד, לצד השם הכתוב בהידור באותיות מחוברות ויפות, 'סיליה'.
היא נותנת לחיוך קט להתפשט על פניה.
אולי יש עוד תקווה, היא חשבה בשעשוע קל.
~~~
לסיטאר אנילה נמאס מאמריקה.
הוא משך את כובע הגרב הכחול-לשעבר שלו מראשו, והמשיך לדדות באיטיות ברחוב.
עוד יום עבודה ארוך, עוד שכר מחורבן של סוף החודש שלא יספיק לו לקנות לו אוכל לשבוע, שלא לדבר על שלושה כולל שכר דירה.
אז כן, נמאס לו. הוא עבר לאמריקה כי שמע שיש טכנולוגיה מתקדמת, והכל כסוף וחדש וזוהר, ויש מכוניות עם מראות על הגב וערים גדולות עם בנייני זכוכית ומתכת שנוצצים באור השמש ודולקים בחשכת הלילה.
אבל כל מה שהוא ראה עכשיו זה שלט חוצות מהבהב ופאב מוזנח, ואולי גם איזה סניף מקדונלדס נטוש.
הוא נחר בבוז. מקדונלדס. בעע.
מנקה. מזורגג מזורגג. הוא מנקה כנסיות. ובתי ספר. ושירותים בקניון.
והוא רואה דברים באור קצת פחות זוהר משהוא חשב שיהיו.
פעמים רבות הוא שקל לוותר ולחזור לארצו ומולדתו, אך הבושה הייתה מכשול גדול מדי. הכיצד יוכל לחזור לבית הוריו בידיים ריקות ותחינה לעזרה כלכלית? בהשוואה לאחיו, הוא היה לוזר.
לוזר. עוד מילה מאוצר המילים האמריקאי שלו. יצא לו לשמוע את זה בנוסף לכמה "מילות זבל" כפי שהוא כינה אותן, שהושלכו לכיוונו, בכוונה שהיא יכרע בהכנעה.
הוא כרע בהכנעה. תמיד.
משב רוח קפוא הסתער על סיטאר ואילץ אותו לחבוש את כובעו שוב.
הא המשיך ללכת, לא יודע בדיוק לאן פניו מועדות, אבל הוא בדרכו לשם.
~~~
ניימי היא ילדה אמיתית לחלוטין בעלת שם בדוי להפליא ונטייה להשראה מתפרצת בשעות הקטנות של הלילה.
היא ניסתה הערב להישכב במיטתה ולקרוא ספר. אבל היא לא הצליחה, אז היא קמה והתיישבה בכיסאה.
ואז היא התחילה לצייר.
היא ציירה עיניים שקועות ואישונים מורחבים, גבות עבות ופה עקום מעט, אוזניים בולטות, וכובע צמר.
היא ציירה עיניים חדות ושיער ישר, וחיוך קל ואף זעיר.
והיא ציירה בחור במסכה, כי היא החליטה שהעיניים שלו לא יצאו סימטריות מספיק.
והיא ניסתה לצייר גם גבר, בעל זיפים ושיער שצמח בזמן תקופה של שלושה שבועות. אבל היא לא הצליחה, וויתרה כשחצי הפנים מנוקדות באפור והברק בשיער במקום הלא נכון.
ואז היא התיישבה לכתוב. היא כתבה עם חייל אמיץ שחוזר הביתה לארוסתו האהובה כדי לכפר על טעותה המרה בציור.
והיא כתבה על אדם צרפתי שנכשל בחייו, ולא על וואנבי-גיבור על, כי היא לא הייתה בטוחה שיכלה לתאר רמה כזו של שכרות.
והיא כתבה על בחורה צעירה שאיבדה את כבודה הפיזי לטובת כסף קל. והיא רמזה על מכתב שקיבלה אבל לא הודיעה מהו, כי החליטה שאין צורך.
ואותה ילדה, ניימי הוא לא שמה, זה בטוח, שיפשפה את עינייה חסרות המשקפיים, הציצה בשעון שהורה 3:37 AM (כי ברצינות, מי סופר לפי שעון ישראלי?) ושאלה את עצמה אם כדאי לה ללכת לישון.
רק אחרי שאני אנסה לקרוא עוד קצת, החליטה, וסיימה להקליד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים הו. מישהי עם כנפיים-מע''ך
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים הו. Nameless
אני שוקלת ברצינות לחבק אותך עד מוות עכשיו, צ'ילס, אבל אני לא מוכנה שתפסיקי לשלוח לי הודעות.
"אז מה, יש ויי פיי בשאול!"
או מיי גאדס כזה פלאשבאק ><
בכל מקרה, *חיבוקחיבוק* ותודהתודה D:
השיר האדירוני הזה מוקדש לך האדירונת D:
http://www.youtube.com/watch?v=yCto3PCn8wo&list=PL9915550470BED029&index=11
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים הו. מישהי עם כנפיים-מע''ך
לא אכפת לי שתחבקי אותי עד מוות.
רק תתני לי סמארטפון לפני זה XD
הוהוהוהווו זה כמו השלושים וחמישה במאי ^^
יעעעעעיייי תודה D:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים פחחח, הילדה רוצה שאני אהיה סובייקטיבית ג'קס
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים אווו, ג'קסי! >< Nameless
סובייקטיביות זה נהדר. זה מראה לך מתי הכתיבה שלך באמת טובה ומתי היא זקוקה לשיפור.
אבל מי צריך את זה?? *חיבוק*
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים *חיבוקחיבוק* ג'קס
-
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים גאד. ~RAIN~
גאד, ניימי. את כלכך מוכשרת, וכלכך לא מודעת לעצמך. אלוהים. את כל כך מוכשרת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים גאדס. Nameless
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים מרגש מאוד I.V olokita
לא יודע אם התכוונת לפרוט על המיתרים הספציפיים שניגנו אצלי כשקראתי את זה. אבל זה עבד.
לפחות מבחינתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים שמחה שזה עבד :) Nameless
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים מהממם! Nightwish (ל"ת)
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים תודה :) Nameless (ל"ת)
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים זה מדהים no fear
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים זה מדהים Nameless
-
-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים ניימ, את כותבת מעולה Primrose
ממש. אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך.
אבל הייתי בטוחה שהם ייפגשו בסוף.
ואני אהיה מעצבנת פעם אחת אחרונה עד הפעם הבאה. זה *שלושה*.
כולנו אוהבים להיות מורה ללשון XD
נ.ב: קיבלת את המכתב להוגוורטס?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים דאמט, תוקן >< Nameless
ותודה ^^
הממ. עכשיו כשאני קוראת את זה מחדש גם אני קצת ציפיתי שהם יפגשו. מעניין.
מורות ללשון שליטה!
נ.ב.
אני אומרת לך, יש בעיה בתיבת הדואר שלנו!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-11 חודשים הדוור מתבלבל בתיבה כבר שנתיים וחצי Primrose (ל"ת)
-
-
-
