ברז. כל מה שהם צריכים עכשיו זה ברז. אסלה כבר בחרו. מבין שש אפשרויות שהיו להם ארבע נפסלו מיד. שתיים נשארו. ההתלבטות בין מונובלוק בצבע לבן לבין אסלה תלויה מדגם רותם באותו הצבע לא היתה קלה. התלויה אלגנטית יותר ללא ספק, אבל המונובלוק, זה משהו שהם כבר מכירים. היתה להם אחת כזאת ובסך הכל הם היו מאד מרוצים ממנה. היא היתה נוחה. אפשר היה אפילו להישען אחורה ולקרוא עיתון, ועם התלויה, לך תדע איך זה ירגיש. בסוף הלכו על התלויה. ברור שאי אפשר להתקדם בלי לקחת סיכונים.
אולי אם היו לוקחים את המעצבת ההיא של הגליקמנים היה להם יותר קל. הבית שלהם, של הגליקמנים, הרי נראה מדהים אחרי השיפוץ. בערב ההוא, כשהזמינו את כולם, אפילו אורנה, שאף פעם אין לה שום מילה טובה להגיד על שום דבר, אמרה כמה זה יפה. עם כל הנישות האלה מהגבס וכל התאורה זה באמת נראה מדהים. גם המקלחת. משהו. והגליקמנית, הרי זה לא שיש לה טעם מי יודע מה. כשאתה רואה מה היא לובשת אתה מבין שאת הכל עשתה להם המעצבת. חבל, חבל שלא לקחו אותה.
אבל זה נורא יקר, המעצבת.
לפני שנתיים, כשהיא התחילה לדבר על השיפוץ, הוא לא היה מוכן לשמוע. עם כל הבלאגן בעבודה, האורטודנט של הקטנה והחוגים של הבנים הוא אמר שאין זמן ואין כסף. אבל לאט לאט אפילו הוא הבין שאין ברירה. הרי את המטבח היא אמרה שהיא לא אוהבת כבר כשנכנסו והקטנה חייבת חדר משלה. גם החלונות הם לא כמו שעושים היום ורצפה כמו שלהם כבר אין לאף אחד. זה לא שאפשר היה להמשיך לחיות ככה.
והשיפוצניק. טוב, איך היא יכולה היתה לדעת שהוא יהיה כזה חמוד. בפגישה הראשונה הוא לא ממש נראה לה, אבל זה תמיד היה ככה. הרי גם כשהכירה את שוקי, בעלה, הוא לא ממש נראה לה. היא לא כל כך אוהבת גברים עם שערות. אבל שוקי אמר שהוא בסדר, והיא, היא מוכנה היתה לכל דבר שהוא יגיד, העיקר שיתחילו כבר עם השיפוץ. בהתחלה הם בקושי דיברו אבל לאט לאט, כשנגמרו ההריסות והוא בא והתייעץ איתה לפני כל דבר שהוא עשה היא התחילה להבין שיש בו משהו. שהוא מקשיב לה ואכפת לו מכל מה שהיא אומרת. כשהוא הושיב אותה, ככה על הבלוקים עם כל הטיח והחול שמסביב ואמר לפועלים שיקחו להם איזה חצי יום חופש היא ידעה שזה הולך להיות לא פחות מדהים מהאריחים שבחרה. כי שוקי, שוקי אסטניסט והוא אפילו לא מקשיב, לא חשוב מה שהיא אומרת, והשיפוצניק, הוא הרי עושה בדיוק את מה שהיא רוצה.
הברז, אין ברירה, היא תצטרך לבחור אותו בסוף. היא יכולה למשוך את זה אולי עוד איזה יום אחד או שניים, אבל היא מבינה שעוד מעט זה ייגמר. והיא, היא תישאר עם הבית הזה ותוכל להסתובב בו ולהראות לכל מי שיבוא, אבל אחרי כל זה היא כבר יודעת שיש בו רק את מה שהיא חשבה שהיא רוצה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
