רגע. עצרו. אזהרונת.
לכל אחד יש את היום הגרוע שלו בשנה. שלי זה היום. בעצם, כל יום זיכרון. ולמרות שבדרך כלל אני שומר הכל בבטן, הפעם החלטתי לכתוב.
אז למה לעצור?
כי בכל זאת. הדברים לא קלים לקריאה. לא בצורת הניסוח ובטח לא מבחינת בחירת המילים.
יחד עם זאת, האמינו לי. אינני מתכוון חלילה לפגוע באיש. זוהי רק דרכי לפרוק את מה שבלב.
קריאה מושכלת.
תודה.
-----------
"אלכס היקר".
תמחק מהר את "היקר" מהמכתב שלנו. מה קרה לך? "יקר" זו מילה שאומרות רק נשים.
אז "אלכס".
נו בחייך. זה נשמע פורמאלי מידיי. תתחיל מחדש.
"מה שלומך חבר?".
טוב מאוד. אהבתי. תמשיך.
"זה כבר זמן רב שאני מתכנן לכתוב לך את הדברים הבאים. דברים שיושבים לי על הלב".
תגיד לי, מה עובר עלייך? כל מה שחסר לנו עכשיו זה שמישהו יראה שכתבנו לאלכס שיושבים לנו דברים על הלב וכל הגדוד יחשוב שהפכנו לספה או לגייז. קדימה, תמחק מהר את השורה האחרונה ויאללה נתקדם.
"... בכנות אינני יודע למה לא כתבתי לך את אותם הדברים עד כה".
האמת? שנינו יודעים טוב מאוד למה לא כתבנו אותם עד עכשיו. אבל אין שום סיכוי שנכתוב את זה כאן.
"... בכל מקרה אלכס, רציתי לספר לך מה עבר עלי בזמן האחרון מאז שעזבת אותי".
אולי עדיף שנכתוב "אותנו"? כי אתה יודע... הוא לא עזב רק אותנו, בכל זאת הוא עזב עוד הרבה אנשים.
"... אז ככה, אמא שלך אושפזה כבר מזמן ואבא שלך התחתן עם אישה צעירה. אחיך, יורי התגייס לנח"ל ואחותך כבר לא בתולה (סתם גבר, בצחוק. יורי התגייס לצנחנים)".
טוב, עכשיו אני כבר לא ממש בטוח אם מתאים שנשחיל לו ככה את הבדיחה בסוף. בכל זאת זה אמור להיות מכתב רציני.
וואו, אתה ממש מתלבט. טוב עזוב שטויות. בוא נזרום עם מה שכתבת. תמשיך, תמשיך.
"... בכל מקרה אחי, אני בסדר גמור. מתאושש עדין מהתרגיל החטיבתי האחרון, מהרגילה וגם מאחותך".
האלו. מה קורה? לא הגזמנו קצת עם האחות?
נו בחייך, אל תהיה כזה כבד. הוא היה כותב לנו בדיוק את אותו הדבר. אתה יודע איך זה בגדוד. הרי אי אפשר בלי להשחיל איזו בדיחת הורים או אחיות.
"... אבל מה כל אלו משנים עכשיו? אה אלכס? מה שווים הרגילה, התרגיל או הבדיחות על המשפחה אם אתה כבר לא כאן להקשיב, להרביץ לי? לא אני כבר לא כועס עלייך אלכס. בעצם כן, עדיין כועס. רק עוד קצת".
אלוהים. מה נסגר איתך גבר? התחלת לכתוב כאילו אתה לא ממש סגור על עצמך. זה מכתב, לא גלוייה מזמרת. קח עוד כדור ותכתוב כמו שאתה שומע בראש הצלול הזה שלך. אתה שומע? אל תתעקש לכתוב עם הלב. נו קדימה, בוא נמחק ונכתוב מחדש.
"... אה, ותשמע אלכס. המג"ד הבטיח שבסוף האימון הקרוב, לפני שנעלה שוב אל הקו, נעשה ערב מורשת גדודי שאליו יגיעו כל הפורשים מהגדוד. אני מקווה שתגיע גם כן".
מה... מה קורה איתך בן אדם? אמרנו שכותבים מהראש. לא מהלב של ילדת בת מצווה.
"... טוב אלכס. אני חייב לעוף. מצטער שהמכתב יצא קצת קצר. מבטיח שאכתוב לך שוב בהקדם האפשרי. כשיהיה לי קצת זמן".
מה? ככה מסיימים מכתב? פתאום נהיית לי קצרנית? בחייאת ראבק, בוא, בוא נתקן. לפחות את השורה האחרונה. שיהיה קצת יותר בטוב טעם. פרידה כמו שפרידה צריכה להיות.
טוב. אני אתקן.
"... אז זהו אחי. רק להזכיר שאתה חסר לכולנו מאוד. ושלפעמים בחלומות כשאני לא על תרופות, אני מדמיין אותך רץ עם המאג על אותן הגבעות. וגם שרציתי להגיד שאני ממש מצטער שבסוף לא הגעתי בזמן כשנפלת, למרות שהייתי קרוב. ביננו, איך יכלתי לדעת שיותר לא תקום?".
------------------------
אורון, בנישו, נמרוד, ירון
יש דברים שהזמן לעולם לא יקח.
איי. וי אולוקיטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
