יש פה שילוב של טקסטים שלמדנו בלשון והמורה הכריחה אותנו לשלב אבל הרוב זה דברים שאני כתבתי והסקתי על פי מה שקרה אצלנו בשכבה וזה ממש לא מצא חן בעיני.
האם המסע לפולין הכרחי כדי להאמין?!
הטיסות לפולין במסגרת בתי הספר הפכו לאחרונה לדבר שבשגרה. כמעט מכל בתי הספר בארץ יוצאים בכיתה י"א או י"ב לטיסות לפולין. ותמיד יש את אלה שלא יוצאים, תמיד יש את אלה שנשארים מאחור. אם זה מתוך אידיאולוגיה: לא מאמינים שהמסע לפולין הכרחי כדי להנציח את השואה.
אם זה מסיבה כלכלית: אין להם, או להוריהם מספיק כסף לשלם למסע לפולין, כיוון שהם לא הצליחו להשיג אותו, או שלא גייסו אותו עבורם. יתכן גם שיש להם כסף אך הם בוחרים להשקיע אותו בדברים חשובים יותר לפי דעתם, כמו למשל לימודי נהיגה.
ואם זה בגלל הפחד: חשש שהמסע הזה ישנה אותם, יגרום להם כאב שהם לא יוכלו לשאת, כיוון שהם רגישים מדי. ולאור העובדות הללו זועקת השאלה הבלתי נמנעת: האם המסע לפולין הכרחי כדי להאמין?!- האם חייב לראות במו עינינו את הזוועות שהיו שם?
אני טוענת שהמסע לפולין לא חיוני להנחלת זכר השואה ולקחיה. כי מקומנו כאן! בארץ ישראל! ולא בגולה הארורה שבה נרצחו רבים מבני עמנו שאפילו לא זכו לקבורה הולמת (נקברו ללא מצבות, בקברי אחים, נשרפו והפכו לעפר וכאלה שלא זכו כלל להיקבר...). וכמו שנכתב באחד המאמרים שקראתי: "אין צורך להרחיק נדוד לניכר, שמסמל יותר מכול את סבל היהודים".
עלינו להשקיע את כוחתנו בבניית העתיד ולא להתמקד בעבר (כמובן שעלינו לזכור אותו ולא לשכוח! אך אנו לא צריכים "לחזור אליו"- כלומר לסוע לפולין ולראות מה היה שם).
חוץ מזה יש בארצנו מספיק מקומות שמנציחים את השואה ואפשר לראות בהם את מה שקרה בשואה "בלי להוציא אצבע מחוץ לגבול" כגון: מוזיאון יד ושם. יש גם ספרות, אומנות ושירה שבאמצעותם אפשר להבין מעט את גודל האסון. וכפי שכתוב באותו מכתב שכבר ציטטתי מתוכו: "השתלמות בירושלים, בירת ישראל, יש בה כדי לחבר את דור ההמשך לארץ ולהיסטוריה היהודית יותר מאשר טיול בפולין"
אומנם יש רבים שטוענים שרק מי שהיה שם, רק מי שטס לפולין וחווה את זה על בשרו, יוכל באמת להבין ולהרגיש את מה שהיה שם. כיוון שספרים, שירים, סרטים ותמונות לא יכולות להעביר ולהבהיר את גודל האסון, אלא רק מושג כללי ביותר על מה שקרה בשואה. אדם צריך גם להרגיש את הדברים, לחוש בדברים ממשיים, לראות את הכל מקרוב ורק אז יוכל לחוש הזדהות ואהדה אמיתית כלפי מי שעבר לא עלינו את השואה הנוראה והאיומה.
אך אני חושבת ההיפך- איך אפשר להרגיש ולהבין בכלל את מה שהיה שם? הרי עכשיו אין שואה! עכשיו אין נאצים! עכשיו אין רכבות שנוסעות הלוך ושוב ומספקות משלוחים של בני אדם שנידונו למוות ללא משפט! עכשיו אין גטאות ואין מחנות! עכשיו אנחנו כבר אחרי...
נכון, בפולין נשארו סממנים שמנציחים את השואה. ישנו השלט המפורסם: "העבודה משחררת", יש גם שרידים של מקלחות הגזים וקיים גם המחנה הארור אושוויץ ועוד שרידים רבים שמראים שאכן הייתה שואה. אבל אלו רק שרידים, זה לא (ועלינו לשמוח על כך) הדבר האמיתי. האם בלי כל הסיפורים וההסברים וההכנות שנעשים לפני ובמהלך המסע אפשר קצת להבין אולי מה קרה שם? האם אילו היינו מגיעים לשם בלי להיות מוכנים, בלי לדעת כלום היינו יכולים לתאר לעצמנו בערך את גודל הזוועה?! מובן שלא! ואני מוסיפה ציטוט מהמאמר של נילי קורן: "אומרים כי רק שם אפשר "לחוש" את מה שקרה. לחוש? מי בכלל יכול לחוש את מה שהיה שם? אם יש משהו שלעולם לא נוכל לחוש, ואלי גם לא להבין עד הסוף, זה "מה שהיה שם". רק אלה שחוו על בשרם את חיי המחנה או הגטו, רק הם חשו." ואני מסכימה איתה ב100 אחוזים כיוון שכמו שכתבתי, בלי ההכנות וההסברים שנעשים בקשר למסע לפולין ובלי העובדה שלמדנו על השואה מגיל צעיר ביותר, לעולם אבל לעולם לא היינו יכולים להבין מהשרידים בעצמם את גודל הזוועה. וגם לאחר שקראנו, למדנו ואולי גם קצת הפנמנו את האסון שקרה לעם היהודי ששמו שואה לעולם לא נוכל להבין אותו כמו מי שהיה שם, כמו מי שעבר לא עלינו את השואה וחווה את הזוועות שחוללו הנאצים ועוזריהם ימח שמם.
וישנו גם העניין הכספי שאיתו פתחתי- לתלמידים רבים אין מספיק כסף לשלם על הטיסה עצמה ועל כל הנלווה אליה. הדבר יוצר פער מאוד גדול ומורגש, בין אלה שיש להם או להוריהם כסף לשלם למסע לפולין ובין אלה שאין להם או שהחליטו לשמור את הכסף לדברים חיוניים יותר.
וכמו שכתוב באחד המאמרים: "לדעתם, יש לוותר על מסעות אלה גם בגלל עלותם הגבוהה, עלות זו מונעת מתלמידים רבים להשתתף במסע, ויצרת אפליה של תלמידים שיד הוריהם משגת לממן את המסע."
יש כאלה שמתנגדים לטענה זו אף כי הם אינם יכולים "לעקור אותה מהשורש": לדעתם, תלמידים שהדבר באמת חשוב להם, יכולים לעבוד ולגייס בעצמם את הכסף או לפחות חלק ממנו ואז יקבלו סיוע בגיוס סכום הכסף הנותר. וגם שניתן לערוך מגבית לגיוס הכסף ובנוסף לכך מנסים גם להוזיל את מחיר הטיסה.
אבל כפי שכבר כתבתי, אלו פתרונות חלקיים והשכבה שיוצאת למסע מתחלקת לשני מחנות: אלה שיוצאים ואלה שלא.
בנוסף לסיבה הכספית הזו יש סיבה נוספת שנוגעת לכסף. סיבה זו לא קשורה למי שנותן את הכסף אלה דווקא למי שמקבל אותו, המלונות בפולין, מחוזות בפולין, נסיעות, חנויות וכו"... שזוכות בהחלט לפדיון הגון מהתיירים היהודים שגודשים את הרחובות ומשלמים להם כסף ביד רחבה. למה לפרנס את הגויים?! צאצאיהם של אלה שרצחו את עמנו! במקום להשקיע בכלכלה הישראלית- בפיתוח הארץ! אם הכסף שהושקע במסעות לפולין היה מושקע בארץ, נקמתנו בנאצים הייתה גדולה יותר.
לבסוף, אני מוכרחה לציין שאני לא שוללת את המסעות לפולין מכל וכול. אולם אני חושבת שאין לייחס להם חשיבות עליונה כל כך כפי שמייחסים להם תמיד. המסעות אכן חשובים, ואת הידע שצוברים אלה שיוצאים למסעות לא ניתן כמעט ללמוד לבד. קשה לגשר על הפער הזה, הפער שבין אלה שיצאו וחזרו עם הרבה אהבה וכאב לעם כלפי העם היהודי ובין אלה שלא יצאו ולא משנה למה. לכן אני חושבת שיש לתכנן מסע מקביל, בארץ, לאלה שלא רוצים או לא יכולים לצאת. מסע שיעבור במוזיאונים ובמקומות שמנציחים את השואה בארץ וכך גם התלמידים שלא יצאו פחות יפגעו מכך.
לסיכום, חשוב מאוד לזכור ולהנציח את השואה אבל אל חייב לטוס בשל כך לפולין. ולא חסרים סיפורים על ניצולי שואה שלא הסכימו לדור הבא לצאת למסע לפולין, לבקר במקומות שבהם התחוללה השואה. פולין היא בית קברות אחד גדול, שם נמצא העבר, וכאן, בארץ ישראל שהיא ארץ הקודש נמצא העתיד וההווה שלנו! ואפשר בהחלט להכיר, לזכור ולכאוב את מה שהיה שם בלי להיות שם. אני מבינה אומנם את המניע לטוס לפולין, זה באמת מסע בלתי נשכח שמותיר בזיכרון חויה עצומה. השאלה שנשאלת היא האם הזיכרון נשמר? האם המסע השיג את מטרתו? האם די בכך שנטוס לפולין עם שאר החברה כדי לצרוב בתודעה את המושג: "שואה"? האם המסע שאנו עושים בתנאים נוחים ישחזר מעט את המסע שנעשה בתת תנאים?
אני חשובת שהתשובה היא- לא, החוויה אמנם עצומה, אבל, היא לא תועיל לנו אם לא נלמד ונקרה ונשמע סיפורים על מה שעבר בשואה.
ומכאן שהמסע נורא חשוב אבל בלי לימוד הוא עלול להיות רק: נורא.
כל הזכויות על מה שכתבתי כאן שמורות לי כמובן אז שאף אחד לא יעתיק או משהו!
