ההפסקת חשמל באה לא טוב. לא טוב. איזה תזמון, בחיי.
זה היה יום שישי דיי מיוחד. "שישי השלוש עשרה/שיר מיוחד/נמות פה היום/זה ממש נחמד/הגענו עד הלום/עם כוס ברד/שישי השלוש עשרה/תאריך מיוחד." ככה פחות או יותר דילן חזר על עצמו עד שנתתי לו אגרוף כדי שישתוק.
בכל מקרה, שישי בערב, ההורים היו במלון לרגל חתונת כסף, ואני ודילן החלטנו להזמין כמה חברים בשביל מסיבה גדולה במיוחד.
היא הסתברה כקטנה במיוחד אחרי שאמא איימה לחתוך את האצבעות שלנו כדי שלא נוכל לחייג, והדביקה את הפלאפונים שלנו בסלוטייפ לתקרה. ואז היא שברה את הסולם.
דילן לא קילל אותה רק כדי שהיא תלך בשישי-שבת ותתן לנו חופש של יומיים ממנה.
הזמנו שישה אנשים; טוני, ג'ק, דוני, מיי, דניאל וג'יני. רובנו היינו חבורה - ביחד איתי ודילן, זוג תאומים - חוץ מהחברה הזמנית של דילן, ג'יני.
העברנו את הזמן מהר, קודם כל ניסינו להוריד את הפלאפונים מהתקרה, מבצע שנקבע כהצלחה אחריי שדניאל בדק אם הוא יכול לעוף במקרה ויקפוץ מהמיטה, וטוני בדקה אם בן אדם אחר יכול לשמש טרמפולינה אנושית.
במקרה של טוני, הוא יכול. הם ניסו את זה פעמיים, אחרי שווידאנו שהאף של דניאל אכן נשבר.
הוא נשבר.
לאחר מכן התבצרנו בחדר שלי ושל דילן, שתינו בירה וקצת ממשקה ירקרק שדילן מצא, ובמקביל צחקנו על תוכניות טלוויזיה מטומטמות ששודרו באותו הזמן. אם תהיתם, הטלוויזיה הייתה סגורה, אז... כן.
ואז הופיעה ההפסקת חשמל.
כולנו היינו שיכורים למחצה, דילן היה הכי שיכור מכולנו, אבל זה לא הפתיע אף אחד, או הזיז למישהו, כשהוא פיקח הוא אומר כל כך הרבה שטויות, ככה שאין ממש הבדל חוץ מהחוויות בשירותים (הקאות) וכאב הראש הנפלא בבוקר (ההנגאובר).
כולנו השתרכנו מחוץ לדלת, מיי נצמדה לידי עוד יותר מקודם, ג'יני ניסתה להיצמד לדילן, טוני סטרה לדניאל כשהוא ניסה להיצמד אליה, וג'ק סטר לדניאל כשהוא ניסה להיצמד אליו בעלטת החשכה במקום אל ג'יני. ואני יודע את זה כי שמעתי את הסטירות, הצרחות, ומלמולי "באסה" של דניאל.
מייד אחרי זה ניצלתי את העובדה שהפלאפון חזר אליי, הפעלתי פנס באחת האפליקציות, והבטתי בכל המצעד מאחורי.
"אנחנו שמונה," הבטתי בהם, ממצמץ באטימות. "אולי שלפחות, הממ, שישה מאיתנו יכנסו פנימה?"
דילן הפעיל פנס והאיר את פניו. "אבל הרוצח יתפוס אותנו." אמר בקול עמוק.
"כן, אתה יודע, השחור, הזונה והמניאק שמתים ראשונים. אנחנו לא בטוחים מי הוא מי אז אנחנו לא נפרדים." דוני העיר.
מצמתי לעברו, "השחור היחיד בחדר הוא אתה."
הוא השתנק, "גזען!!"
כשהגענו למדרגות דילן המהם ועצר אותנו. "היי, קונור."
"מה?" שאלתי אותו.
"זה הזמן שלנו להתפצל."
קימטתי גבות. "הא?"
"אנחנו צריכים להתפצל! זה קורה בכל סרטי האימה."
"אנחנו לא בסרט אימה, דילן."
"ברור שאנחנו כן, ואני השורד האחרון."
"הממ, צר לי להתערב," מיי הפריעה לוויכוח, "אבל אם מישהו יהיה השורד האחרון, אני מהמרת על ג'ק." היא הצביעה לעבר הכיוון הכללי של ג'ק באגודלה. "אתה יודע, החכמים וכאלה."
"שתקי, אישה!" אמר דילן בנימה שרומזת שהוא מודע לכך שכשהאורות ידלקו ומספר אנשים לא יפרידו ביניהם, הוא עומד לחטוף מכות. "בכל מקרה, אני בעד שנתפצל. וגם, שנוציא את השחור, הזונה והמניאק מהחבורה. הם טרף קל ויעקבו את הרוצח."
"טוב, זה בלתי אפשרי. אתה לא יכול לצאת מהחבורה וגם להיות בפנים." העירה מיי.
"את רומזת שאני שחור?"
"אני רומזת שאתה מניאק."
"לא. מה פתאום. אני דווקא חשבתי על דוני, דניאל וג'יני."
הוא השתנק לדקה, ואז העיר, "לפחות זה לא במקום יותר כואב. תודה, ג'יני."
"אני ממש ממש מקווה," ג'יני רשפה, "שקראת לדניאל זונה."
"מה שתגידי, מותק." אישר בחשש.
כשירדנו במדרגות, דילן העיר שבחיים הוא לא יהיה השורד האחרון בקצב הזה.
דילן השתנק שוב כשהגענו לסלון. "המראה!! אל תסתכלו!"
"מה?" אני וכנראה דניאל שאלנו אותו ביחד.
"המראה בסלון!"
"מה הפעם?" טוני התהלכה לעבר המראה, מביטה בה. "אני לא רואה שום דבר לא בסדר."
"הרוצח!" הבטתי בפנים של טוני דרך המראה, היא גלגלה עיניים. "אם מסתכלים במראה, הוא מאחוריך!"
טוני הביטה שוב פעם במראה, סוקרת אותה. "אני לא רואה שום רו - " היא קטעה את עצמה במרפק ששלחה לעבר דילן, שקפץ מאחוריה כדי להבהיל אותה, הוא פלט אוויר החוצה. "צח." השלימה את עצמה.
"תגיד, דילן," העירה ג'יני, "השורד האחרון יכול, אתה יודע, לגסוס בבית חולים ולמות יום אחריי?"
משום מה דילן לא ענה על זה.
"הוא מת?" מיי שאלה בתקווה.
טוני ניגשה את הגופה לכאורה של דילן ותקעה את עקב נעלה בצלעותיו, הוא התנשף. "גוסס." ענתה בתשובה.
"אז מי ייכנס למרתף?" שאל דילן אחרי שהסכים לקום סוף סוף מהרצפה. היי, העקב של טוני מאוד משכנע לפעמים.
לא ממש הסכמנו על מי יכנס למרתף, זה היה וויכוח קצר במהלכו דילן העלה השערות מטורפות שקשורות לסרט אימה. לפיהן, הרוצח בפנים עם מסור חשמלי פועל.
"דילן, המסור החשמלי לא יכול לפעול, היינו שומעים." ג'ק העיר.
"זה מסור חשמלי מתוחכם!!"
טוני תקעה באוזנו אצבע והוא קפץ, היא החזירה את ידה לצד גופה. "טוב, לפחות אתה לא."
הוויכוח סטה לטובת השאלה; האם דילן מתוחכם או לא? תשובת הרוב: לא.
בסוף מיי קטעה את זה בהמהום עצבני ואמרה שהיא תיכנס. בערך שנייה אחרי שנכנסה שמענו צרחה.
"לעזאזל," מלמלתי והסתכלתי לעבר דילן. "צדקת."
הוא חייך חיוך מרוצה כשפתחתי את הדלת. "היי - יש שם רוצח!"
לא היה רוצח.
מיי רצה והוטחה בחזה שלי, תפסתי אותה ומשכתי אותה החוצה, סוגר את הדלת. "מה קרה?"
"חולדות!! כל כך הרבה חולדות!!" צווחה בהיסטריה.
התכופפתי מעל הארון חשמל, מנגב קצת אבק בדרך. "דילן, בוא לעזור לי!" קראתי לו, הוא הבין יותר בארון חשמל ממני.
"אבל הרוצח!"
"אתה רואה אותי מת?"
"אני לא רואה אותך בכלל."
"נו באמת, תיכנס!"
"אבל החולדות!"
"החולדות יסתדרו, דילן."
אחריי שטוני בעטה אותו פנימה הוא החליט סוף סוף לעזור לי, הארתי על הארון שעה שניסה לסדר את החשמל.
"חולדות סתומות," סינן, "מתעסקות עם ארוני חשמל." הוא הזעיף פנים, "לא שמעתן על סופי שבוע?" צרח עליהן, כמה נבהלו וברחו.
כשהאור חזר, הסתבר שדילן הבהיל כל כך את החולדות עד שהן ברחו לסלון.
החלטנו לבלות את סוף השבוע בחדר שלנו, והעלנו חומרים נחוצים למחייתנו למיני מקרר החירום שהיה לנו בחדר. כמה עזרו לנו - עזר, ביחיד; ג'ק הנשמה הטהורה, שמצא את העניין משעשע - כמה ברחו לחדר ולא הסכימו לצאת - מיי כי היא פחדה, טוני כי הייתה לה אלרגיה, דניאל כי התעצל - ובחור אחד שישב לראש המדרגות וצחק עלינו, דוני, שזכה לקבל הרבה תנועות מגונות בשעה, למרות שג'ק צחק איתו.
כשהכל נגמר, מיי בודדה את דילן וחבטה בו פעמים אחדות עם מגף, ספר מתמטיקה סורר, וכובע, שהתברר כנשק שימושי.
וזה היה סוף השבוע הכי מטורף בחיים שלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
